א בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם חָלָ֥ה חִזְקִיָּ֖הוּ לָמ֑וּת וַיָּבֹ֣א אֵ֠לָיו יְשַׁעְיָ֨הוּ בֶן־אָמ֜וֹץ הַנָּבִ֗יא וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ צַ֣ו לְבֵיתֶ֔ךָ כִּ֛י מֵ֥ת אַתָּ֖ה וְלֹ֥א תִֽחְיֶֽה׃ ב וַיַּסֵּ֥ב אֶת־פָּנָ֖יו אֶל־הַקִּ֑יר וַיִּ֨תְפַּלֵּ֔ל אֶל־יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ ג אָנָּ֣ה יְהוָ֗ה זְכָר־נָ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הִתְהַלַּ֣כְתִּי לְפָנֶ֗יךָ בֶּֽאֱמֶת֙ וּבְלֵבָ֣ב שָׁלֵ֔ם וְהַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עָשִׂ֑יתִי וַיֵּ֥בְךְּ חִזְקִיָּ֖הוּ בְּכִ֥י גָדֽוֹל׃ ד וַיְהִ֣י יְשַׁעְיָ֔הוּ לֹ֣א יָצָ֔א העיר (חָצֵ֖ר) הַתִּֽיכֹנָ֑ה וּדְבַר־יְהוָ֔ה הָיָ֥ה אֵלָ֖יו לֵאמֹֽר׃ ה שׁ֣וּב וְאָמַרְתָּ֞ אֶל־חִזְקִיָּ֣הוּ נְגִיד־עַמִּ֗י כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔יךָ שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־תְּפִלָּתֶ֔ךָ רָאִ֖יתִי אֶת־דִּמְעָתֶ֑ךָ הִנְנִי֙ רֹ֣פֶא לָ֔ךְ בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י תַּעֲלֶ֖ה בֵּ֥ית יְהוָֽה׃ ו וְהֹסַפְתִּ֣י עַל־יָמֶ֗יךָ חֲמֵ֤שׁ עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה וּמִכַּ֤ף מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ אַצִּ֣ילְךָ֔ וְאֵ֖ת הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וְגַנּוֹתִי֙ עַל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃ ז וַיֹּ֣אמֶר יְשַֽׁעְיָ֔הוּ קְח֖וּ דְּבֶ֣לֶת תְּאֵנִ֑ים וַיִּקְח֛וּ וַיָּשִׂ֥ימוּ עַֽל־הַשְּׁחִ֖ין וַיֶּֽחִי׃ ח וַיֹּ֤אמֶר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶֽל־יְשַׁעְיָ֔הוּ מָ֣ה א֔וֹת כִּֽי־יִרְפָּ֥א יְהוָ֖ה לִ֑י וְעָלִ֛יתִי בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י בֵּ֥ית יְהוָֽה׃ ט וַיֹּ֣אמֶר יְשַׁעְיָ֗הוּ זֶה־לְּךָ֤ הָאוֹת֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה כִּ֚י יַעֲשֶׂ֣ה יְהוָ֔ה אֶת־הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר הָלַ֤ךְ הַצֵּל֙ עֶ֣שֶׂר מַֽעֲל֔וֹת אִם־יָשׁ֖וּב עֶ֥שֶׂר מַעֲלֽוֹת׃ י וַיֹּ֙אמֶר֙ יְחִזְקִיָּ֔הוּ נָקֵ֣ל לַצֵּ֔ל לִנְט֖וֹת עֶ֣שֶׂר מַעֲל֑וֹת לֹ֣א כִ֔י יָשׁ֥וּב הַצֵּ֛ל אֲחֹרַנִּ֖ית עֶ֥שֶׂר מַעֲלֽוֹת׃ יא וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא אֶל־יְהוָ֑ה וַיָּ֣שֶׁב אֶת־הַצֵּ֗ל בַּֽ֠מַּעֲלוֹת אֲשֶׁ֨ר יָרְדָ֜ה בְּמַעֲל֥וֹת אָחָ֛ז אֲחֹֽרַנִּ֖ית עֶ֥שֶׂר מַעֲלֽוֹת׃ יב בָּעֵ֣ת הַהִ֡יא שָׁלַ֡ח בְּרֹאדַ֣ךְ בַּ֠לְאֲדָן בֶּֽן־בַּלְאֲדָ֧ן מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל סְפָרִ֥ים וּמִנְחָ֖ה אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י חָלָ֖ה חִזְקִיָּֽהוּ׃ יג וַיִּשְׁמַ֣ע עֲלֵיהֶם֮ חִזְקִיָּהוּ֒ וַיַּרְאֵ֣ם אֶת־כָּל־בֵּ֣ית נְכֹתֹ֡ה אֶת־הַכֶּסֶף֩ וְאֶת־הַזָּהָ֨ב וְאֶת־הַבְּשָׂמִ֜ים וְאֵ֣ת ׀ שֶׁ֣מֶן הַטּ֗וֹב וְאֵת֙ בֵּ֣ית כֵּלָ֔יו וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר נִמְצָ֖א בְּאֽוֹצְרֹתָ֑יו לֹֽא־הָיָ֣ה דָבָ֗ר אֲ֠שֶׁר לֹֽא־הֶרְאָ֧ם חִזְקִיָּ֛הוּ בְּבֵית֖וֹ וּבְכָל־מֶמְשַׁלְתּֽוֹ׃ יד וַיָּבֹא֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא אֶל־הַמֶּ֖לֶךְ חִזְקִיָּ֑הוּ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו מָ֥ה אָמְר֣וּ ׀ הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֗לֶּה וּמֵאַ֙יִן֙ יָבֹ֣אוּ אֵלֶ֔יךָ וַיֹּ֙אמֶר֙ חִזְקִיָּ֔הוּ מֵאֶ֧רֶץ רְחוֹקָ֛ה בָּ֖אוּ מִבָּבֶֽל׃ טו וַיֹּ֕אמֶר מָ֥ה רָא֖וּ בְּבֵיתֶ֑ךָ וַיֹּ֣אמֶר חִזְקִיָּ֗הוּ אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁ֤ר בְּבֵיתִי֙ רָא֔וּ לֹא־הָיָ֥ה דָבָ֛ר אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הִרְאִיתִ֖ם בְּאֹצְרֹתָֽי׃ טז וַיֹּ֥אמֶר יְשַׁעְיָ֖הוּ אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ שְׁמַ֖ע דְּבַר־יְהוָֽה׃ יז הִנֵּה֮ יָמִ֣ים בָּאִים֒ וְנִשָּׂ֣א ׀ כָּל־אֲשֶׁ֣ר בְּבֵיתֶ֗ךָ וַאֲשֶׁ֨ר אָצְר֧וּ אֲבֹתֶ֛יךָ עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בָּבֶ֑לָה לֹֽא־יִוָּתֵ֥ר דָּבָ֖ר אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ יח וּמִבָּנֶ֜יךָ אֲשֶׁ֨ר יֵצְא֧וּ מִמְּךָ֛ אֲשֶׁ֥ר תּוֹלִ֖יד יקח (יִקָּ֑חוּ) וְהָיוּ֙ סָֽרִיסִ֔ים בְּהֵיכַ֖ל מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ יט וַיֹּ֤אמֶר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶֽל־יְשַֽׁעְיָ֔הוּ ט֥וֹב דְּבַר־יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֑רְתָּ וַיֹּ֕אמֶר הֲל֛וֹא אִם־שָׁל֥וֹם וֶאֱמֶ֖ת יִהְיֶ֥ה בְיָמָֽי׃ כ וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י חִזְקִיָּ֙הוּ֙ וְכָל־גְּב֣וּרָת֔וֹ וַאֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה אֶת־הַבְּרֵכָה֙ וְאֶת־הַתְּעָלָ֔ה וַיָּבֵ֥א אֶת־הַמַּ֖יִם הָעִ֑ירָה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ כא וַיִּשְׁכַּ֥ב חִזְקִיָּ֖הוּ עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ מְנַשֶּׁ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ, ומחלתו הייתה כה קשה, שנראה היה שהוא קרוב לָמוּת. וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא כדי לבקרו במחלתו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: כֹּה־אָמַר ה': צַו, הכן צוואה לְבֵיתֶךָ, למשפחתך, כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה. מוטב שתכין את עצמך למות באופן מסודר.
פסוק ב:
חזקיהו חיכה שישעיהו יצא וילך לביתו, ורק אז – וַיַּסֵּב אֶת־פָּנָיו אֶל־הַקִּיר, וַיִּתְפַּלֵּל אֶל־ה' בתחינה אישית קצרה, לֵאמֹר׃
פסוק ג:
אָנָּה, בבקשה ה', זְכָר־נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי. כל ימי היו מוקדשים לעבודתך. וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל. ייתכן שטרם נולד לו אז בנו, יורש העצר, ובכייתו נבעה לא רק ממותו הקרב בטרם עת, אלא גם מכך שלא זכה להמשך.
פסוק ד:
וַיְהִי יְשַׁעְיָהוּ עדיין לֹא יָצָא לחָצֵר הַתִּיכֹנָה, האמצעית, וּדְבַר־ה' הָיָה אֵלָיו בדרכו לֵאמֹר׃
פסוק ה:
שׁוּב לחזקיהו וְאָמַרְתָּ אֶל־חִזְקִיָּהוּ, נְגִיד, מושל עַמִּי. כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ: שָׁמַעְתִּי אֶת־תְּפִלָּתֶךָ, רָאִיתִי אֶת־דִּמְעָתֶךָ. הִנְנִי רֹפֵא לָךְ, ארפא אותך. אף שעכשיו אתה חולה מסוכן, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי מהיום תהיה בריא דייך עד שתַּעֲלֶה בֵּית ה'.
פסוק ו:
וְהֹסַפְתִּי עַל־יָמֶיךָ מעכשיו עוד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּמִכַּף מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אַצִּילְךָ, וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת אציל. וְגַנּוֹתִי, אגונן עַל־הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי. בבשורת הנחמה האישית – שחזקיהו יאריך ימים ובבשורה לשלומה של ירושלים הודיע ה' כי כל דאגותיו של חזקיהו ייפתרו.
פסוק ז:
וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ: קְחוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים, גוש תאנים מיובשות. וַיִּקְחוּ וַיָּשִׂימוּ עַל־הַשְּׁחִין, הנגע שבעורו או הדלקת החיצונית והפנימית שסבל ממנה – וַיֶּחִי, והוא התרפא. זהו נס, משום שדבלה אינה תרופה, ובאופן טבעי היא אף עלולה להזיק לפצע.
פסוק ח:
וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל־יְשַׁעְיָהוּ: מָה אוֹת כִּי־יִרְפָּא ה' לִי, וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית ה'? תן לי מופת לכך.
פסוק ט:
וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ: זֶה־לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת ה' כִּי יַעֲשֶׂה ה' אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר – אם הָלַךְ, ילך הַצֵּל של שעון השמש העשוי מדרגות, כך שמקום הצל על המדרגות מסמן את השעה, עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, אִם, או יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, מדרגות? האם היית רוצה שהצל ילך עשר מעלות מהר יותר או שיתעכב עשר מעלות?
פסוק י:
וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ, חזקיהו: נָקֵל, קל לַצֵּל לִנְטוֹת קדימה עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, שכן בדרך הטבע הצל יורד עשר מעלות, ולכן גם אם הדבר יקרה מהר יותר, יהיה זה סימן מובהק פחות. לֹא כִי, מוטב שיָשׁוּב הַצֵּל אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת.
פסוק יא:
וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־ה', וַיָּשֶׁב ה' אֶת־הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר כבר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז, שעון השמש שבנה אחז אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת.
פסוק יב:
מופת הצל לא היה תופעה מקומית אלא ביטא שינוי במהלך העולם. צירופו של נס זה עם מפלתו הדרמטית של סנחריב – החל בנסיגתו הפתאומית מירושלים וכלה בהריגתו בארצו – פרסם את חזקיהו מלך יהודה בעולם. על כן בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן־בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ־בָּבֶל סְפָרִים, מכתב וּמִנְחָה, מתנה אֶל־חִזְקִיָּהוּ, כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ. המלך המרוחק רצה להביע בכך את רחשי הקִּרבה שלו למלך המנצח והמהולל.
פסוק יג:
וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם, אליהם, עשה את רצונם חִזְקִיָּהוּ. המחווה שעשה כלפיו מלכה של בבל הרחוקה הרשימה אותו מאוד. הוא קיבל את השליחים בסבר פנים יפות, ולא הסתפק במחוות תודה או במשלוח תשורה נגדית אלא – וַיַּרְאֵם, הראה לשליחי ברֹאדך בלאדן אֶת־כָּל־בֵּית נְכֹתֹה, הבית שבו הניח את אוצרותיו – אֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב וְאֶת־הַבְּשָׂמִים וְאֵת השֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו. לֹא־הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא־הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל־מֶמְשַׁלְתּוֹ.
פסוק יד:
וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: מָה־אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ? ישעיהו ידע מי הם האורחים, אך השתמש בשאלה זו כדי לשמוע את הדבר מפיו של חזקיהו. וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ: מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ, מִבָּבֶל.
פסוק טו:
וַיֹּאמֶר ישעיהו: מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ? וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ: אֵת כָּל־אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ. לֹא־הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא־הִרְאִיתִם בְּאֹצְרֹתָי.
פסוק טז:
וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל־חִזְקִיָּהוּ: שְׁמַע דְּבַר־ה'.
פסוק יז:
הִנֵּה יָמִים בָּאִים בעתיד, וְנִשָּׂא, יילקח כָּל־אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד־הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה, לבבל, לֹא־יִוָּתֵר דָּבָר, אָמַר ה'. הבבלים יהפכו מעצמה, והם יקחו את כל מה שהראית להם.
פסוק יח:
יתרה מזו, וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחֻו, וְהָיוּ סָרִיסִים, שרים, פקידים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל.
פסוק יט:
חזקיהו האמין בנבואה ובוודאי התיירא ממנה מאוד, אך היה אדם חזק, ועל כן – וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל־יְשַׁעְיָהוּ: טוֹב דְּבַר־ה' אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. והוא מסביר מדוע – וַיֹּאמֶר: מה שניבאת מתייחס לעוד כמה דורות, הֲלוֹא אִם־שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי. בזמן הקרוב אינני צריך לחשוש. עתידם של צאצאי צריך להטריד אותם. אני מודה לה' על השלום והאמת שיהיו בימי.
פסוק כ:
וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ וְכָל־גְּבוּרָתוֹ במלחמות וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת־הַבְּרֵכָה וְאֶת־הַתְּעָלָה וַיָּבֵא אֶת־הַמַּיִם הָעִירָה באמצעות כריית נקבת השילוח, שאת בנייתה השלים במפעל הנדסי מרשים וקשה לביצוע שנועד להגנה על ירושלים בעת מצור – מעשיו של חזקיהו, הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.
פסוק כא:
ובבוא העת – וַיִּשְׁכַּב חִזְקִיָּהוּ עִם־אֲבֹתָיו. וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה בְנוֹ תַּחְתָּיו.