תנ"ך על הפרק - בראשית לא - מזרחי

תנ"ך על הפרק

בראשית לא

31 / 929
היום

הפרק

יעקב וביתו נפרדים מלבן

וַיִּשְׁמַ֗ע אֶת־דִּבְרֵ֤י בְנֵֽי־לָבָן֙ לֵאמֹ֔ר לָקַ֣ח יַעֲקֹ֔ב אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֑ינוּ וּמֵאֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔ינוּ עָשָׂ֕ה אֵ֥ת כָּל־הַכָּבֹ֖ד הַזֶּֽה׃וַיַּ֥רְא יַעֲקֹ֖ב אֶת־פְּנֵ֣י לָבָ֑ן וְהִנֵּ֥ה אֵינֶ֛נּוּ עִמּ֖וֹ כִּתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב שׁ֛וּב אֶל־אֶ֥רֶץ אֲבוֹתֶ֖יךָ וּלְמוֹלַדְתֶּ֑ךָ וְאֶֽהְיֶ֖ה עִמָּֽךְ׃וַיִּשְׁלַ֣ח יַעֲקֹ֔ב וַיִּקְרָ֖א לְרָחֵ֣ל וּלְלֵאָ֑ה הַשָּׂדֶ֖ה אֶל־צֹאנֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ן רֹאֶ֤ה אָנֹכִי֙ אֶת־פְּנֵ֣י אֲבִיכֶ֔ן כִּֽי־אֵינֶ֥נּוּ אֵלַ֖י כִּתְמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וֵֽאלֹהֵ֣י אָבִ֔י הָיָ֖ה עִמָּדִֽי׃וְאַתֵּ֖נָה יְדַעְתֶּ֑ן כִּ֚י בְּכָל־כֹּחִ֔י עָבַ֖דְתִּי אֶת־אֲבִיכֶֽן׃וַאֲבִיכֶן֙ הֵ֣תֶל בִּ֔י וְהֶחֱלִ֥ף אֶת־מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֣רֶת מֹנִ֑ים וְלֹֽא־נְתָנ֣וֹ אֱלֹהִ֔ים לְהָרַ֖ע עִמָּדִֽי׃אִם־כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר נְקֻדִּים֙ יִהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָלְד֥וּ כָל־הַצֹּ֖אן נְקֻדִּ֑ים וְאִם־כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר עֲקֻדִּים֙ יִהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָלְד֥וּ כָל־הַצֹּ֖אן עֲקֻדִּֽים׃וַיַּצֵּ֧ל אֱלֹהִ֛ים אֶת־מִקְנֵ֥ה אֲבִיכֶ֖ם וַיִּתֶּן־לִֽי׃וַיְהִ֗י בְּעֵת֙ יַחֵ֣ם הַצֹּ֔אן וָאֶשָּׂ֥א עֵינַ֛י וָאֵ֖רֶא בַּחֲל֑וֹם וְהִנֵּ֤ה הָֽעַתֻּדִים֙ הָעֹלִ֣ים עַל־הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּֽים׃וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י מַלְאַ֧ךְ הָאֱלֹהִ֛ים בַּחֲל֖וֹם יַֽעֲקֹ֑ב וָאֹמַ֖ר הִנֵּֽנִי׃וַיֹּ֗אמֶר שָׂא־נָ֨א עֵינֶ֤יךָ וּרְאֵה֙ כָּל־הָֽעַתֻּדִים֙ הָעֹלִ֣ים עַל־הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּ֑ים כִּ֣י רָאִ֔יתִי אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לָבָ֖ן עֹ֥שֶׂה לָּֽךְ׃אָנֹכִ֤י הָאֵל֙ בֵּֽית־אֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר מָשַׁ֤חְתָּ שָּׁם֙ מַצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֥רְתָּ לִּ֛י שָׁ֖ם נֶ֑דֶר עַתָּ֗ה ק֥וּם צֵא֙ מִן־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְשׁ֖וּב אֶל־אֶ֥רֶץ מוֹלַדְתֶּֽךָ׃וַתַּ֤עַן רָחֵל֙ וְלֵאָ֔ה וַתֹּאמַ֖רְנָה ל֑וֹ הַע֥וֹד לָ֛נוּ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה בְּבֵ֥ית אָבִֽינוּ׃הֲל֧וֹא נָכְרִיּ֛וֹת נֶחְשַׁ֥בְנוּ ל֖וֹ כִּ֣י מְכָרָ֑נוּ וַיֹּ֥אכַל גַּם־אָכ֖וֹל אֶת־כַּסְפֵּֽנוּ׃כִּ֣י כָל־הָעֹ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֤יל אֱלֹהִים֙ מֵֽאָבִ֔ינוּ לָ֥נוּ ה֖וּא וּלְבָנֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר אָמַ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֵלֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה׃וַיָּ֖קָם יַעֲקֹ֑ב וַיִּשָּׂ֛א אֶת־בָּנָ֥יו וְאֶת־נָשָׁ֖יו עַל־הַגְּמַלִּֽים׃וַיִּנְהַ֣ג אֶת־כָּל־מִקְנֵ֗הוּ וְאֶת־כָּל־רְכֻשׁוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁ מִקְנֵה֙ קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּפַדַּ֣ן אֲרָ֑ם לָב֛וֹא אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃וְלָבָ֣ן הָלַ֔ךְ לִגְזֹ֖ז אֶת־צֹאנ֑וֹ וַתִּגְנֹ֣ב רָחֵ֔ל אֶת־הַתְּרָפִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְאָבִֽיהָ׃וַיִּגְנֹ֣ב יַעֲקֹ֔ב אֶת־לֵ֥ב לָבָ֖ן הָאֲרַמִּ֑י עַל־בְּלִי֙ הִגִּ֣יד ל֔וֹ כִּ֥י בֹרֵ֖חַ הֽוּא׃וַיִּבְרַ֥ח הוּא֙ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיָּ֖קָם וַיַּעֲבֹ֣ר אֶת־הַנָּהָ֑ר וַיָּ֥שֶׂם אֶת־פָּנָ֖יו הַ֥ר הַגִּלְעָֽד׃וַיֻּגַּ֥ד לְלָבָ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כִּ֥י בָרַ֖ח יַעֲקֹֽב׃וַיִּקַּ֤ח אֶת־אֶחָיו֙ עִמּ֔וֹ וַיִּרְדֹּ֣ף אַחֲרָ֔יו דֶּ֖רֶךְ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וַיַּדְבֵּ֥ק אֹת֖וֹ בְּהַ֥ר הַגִּלְעָֽד׃וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל־לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י בַּחֲלֹ֣ם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִשָּׁ֧מֶר לְךָ֛ פֶּן־תְּדַבֵּ֥ר עִֽם־יַעֲקֹ֖ב מִטּ֥וֹב עַד־רָֽע׃וַיַּשֵּׂ֥ג לָבָ֖ן אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וְיַעֲקֹ֗ב תָּקַ֤ע אֶֽת־אָהֳלוֹ֙ בָּהָ֔ר וְלָבָ֛ן תָּקַ֥ע אֶת־אֶחָ֖יו בְּהַ֥ר הַגִּלְעָֽד׃וַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַעֲקֹ֔ב מֶ֣ה עָשִׂ֔יתָ וַתִּגְנֹ֖ב אֶת־לְבָבִ֑י וַתְּנַהֵג֙ אֶת־בְּנֹתַ֔י כִּשְׁבֻי֖וֹת חָֽרֶב׃לָ֤מָּה נַחְבֵּ֙אתָ֙ לִבְרֹ֔חַ וַתִּגְנֹ֖ב אֹתִ֑י וְלֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י וָֽאֲשַׁלֵּחֲךָ֛ בְּשִׂמְחָ֥ה וּבְשִׁרִ֖ים בְּתֹ֥ף וּבְכִנּֽוֹר׃וְלֹ֣א נְטַשְׁתַּ֔נִי לְנַשֵּׁ֥ק לְבָנַ֖י וְלִבְנֹתָ֑י עַתָּ֖ה הִסְכַּ֥לְתָּֽ עֲשֽׂוֹ׃יֶשׁ־לְאֵ֣ל יָדִ֔י לַעֲשׂ֥וֹת עִמָּכֶ֖ם רָ֑ע וֵֽאלֹהֵ֨י אֲבִיכֶ֜ם אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר הִשָּׁ֧מֶר לְךָ֛ מִדַּבֵּ֥ר עִֽם־יַעֲקֹ֖ב מִטּ֥וֹב עַד־רָֽע׃וְעַתָּה֙ הָלֹ֣ךְ הָלַ֔כְתָּ כִּֽי־נִכְסֹ֥ף נִכְסַ֖פְתָּה לְבֵ֣ית אָבִ֑יךָ לָ֥מָּה גָנַ֖בְתָּ אֶת־אֱלֹהָֽי׃וַיַּ֥עַן יַעֲקֹ֖ב וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֑ן כִּ֣י יָרֵ֔אתִי כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן־תִּגְזֹ֥ל אֶת־בְּנוֹתֶ֖יךָ מֵעִמִּֽי׃עִ֠ם אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֣א אֶת־אֱלֹהֶיךָ֮ לֹ֣א יִֽחְיֶה֒ נֶ֣גֶד אַחֵ֧ינוּ הַֽכֶּר־לְךָ֛ מָ֥ה עִמָּדִ֖י וְקַֽח־לָ֑ךְ וְלֹֽא־יָדַ֣ע יַעֲקֹ֔ב כִּ֥י רָחֵ֖ל גְּנָבָֽתַם׃וַיָּבֹ֨א לָבָ֜ן בְּאֹ֥הֶל יַעֲקֹ֣ב ׀ וּבְאֹ֣הֶל לֵאָ֗ה וּבְאֹ֛הֶל שְׁתֵּ֥י הָאֲמָהֹ֖ת וְלֹ֣א מָצָ֑א וַיֵּצֵא֙ מֵאֹ֣הֶל לֵאָ֔ה וַיָּבֹ֖א בְּאֹ֥הֶל רָחֵֽל׃וְרָחֵ֞ל לָקְחָ֣ה אֶת־הַתְּרָפִ֗ים וַתְּשִׂמֵ֛ם בְּכַ֥ר הַגָּמָ֖ל וַתֵּ֣שֶׁב עֲלֵיהֶ֑ם וַיְמַשֵּׁ֥שׁ לָבָ֛ן אֶת־כָּל־הָאֹ֖הֶל וְלֹ֥א מָצָֽא׃וַתֹּ֣אמֶר אֶל־אָבִ֗יהָ אַל־יִ֙חַר֙ בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנִ֔י כִּ֣י ל֤וֹא אוּכַל֙ לָק֣וּם מִפָּנֶ֔יךָ כִּי־דֶ֥רֶךְ נָשִׁ֖ים לִ֑י וַיְחַפֵּ֕שׂ וְלֹ֥א מָצָ֖א אֶת־הַתְּרָפִֽים׃וַיִּ֥חַר לְיַעֲקֹ֖ב וַיָּ֣רֶב בְּלָבָ֑ן וַיַּ֤עַן יַעֲקֹב֙ וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֔ן מַה־פִּשְׁעִי֙ מַ֣ה חַטָּאתִ֔י כִּ֥י דָלַ֖קְתָּ אַחֲרָֽי׃כִּֽי־מִשַּׁ֣שְׁתָּ אֶת־כָּל־כֵּלַ֗י מַה־מָּצָ֙אתָ֙ מִכֹּ֣ל כְּלֵי־בֵיתֶ֔ךָ שִׂ֣ים כֹּ֔ה נֶ֥גֶד אַחַ֖י וְאַחֶ֑יךָ וְיוֹכִ֖יחוּ בֵּ֥ין שְׁנֵֽינוּ׃זֶה֩ עֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָנֹכִי֙ עִמָּ֔ךְ רְחֵלֶ֥יךָ וְעִזֶּ֖יךָ לֹ֣א שִׁכֵּ֑לוּ וְאֵילֵ֥י צֹאנְךָ֖ לֹ֥א אָכָֽלְתִּי׃טְרֵפָה֙ לֹא־הֵבֵ֣אתִי אֵלֶ֔יךָ אָנֹכִ֣י אֲחַטֶּ֔נָּה מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נָּה גְּנֻֽבְתִ֣י י֔וֹם וּגְנֻֽבְתִ֖י לָֽיְלָה׃הָיִ֧יתִי בַיּ֛וֹם אֲכָלַ֥נִי חֹ֖רֶב וְקֶ֣רַח בַּלָּ֑יְלָה וַתִּדַּ֥ד שְׁנָתִ֖י מֵֽעֵינָֽי׃זֶה־לִּ֞י עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָה֮ בְּבֵיתֶךָ֒ עֲבַדְתִּ֜יךָ אַרְבַּֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ בִּשְׁתֵּ֣י בְנֹתֶ֔יךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים בְּצֹאנֶ֑ךָ וַתַּחֲלֵ֥ף אֶת־מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֥רֶת מֹנִֽים׃לוּלֵ֡י אֱלֹהֵ֣י אָבִי֩ אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וּפַ֤חַד יִצְחָק֙ הָ֣יָה לִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה רֵיקָ֣ם שִׁלַּחְתָּ֑נִי אֶת־עָנְיִ֞י וְאֶת־יְגִ֧יעַ כַּפַּ֛י רָאָ֥ה אֱלֹהִ֖ים וַיּ֥וֹכַח אָֽמֶשׁ׃וַיַּ֨עַן לָבָ֜ן וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַבָּנ֨וֹת בְּנֹתַ֜י וְהַבָּנִ֤ים בָּנַי֙ וְהַצֹּ֣אן צֹאנִ֔י וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לִי־ה֑וּא וְלִבְנֹתַ֞י מָֽה־אֶֽעֱשֶׂ֤ה לָאֵ֙לֶּה֙ הַיּ֔וֹם א֥וֹ לִבְנֵיהֶ֖ן אֲשֶׁ֥ר יָלָֽדוּ׃וְעַתָּ֗ה לְכָ֛ה נִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה וְהָיָ֥ה לְעֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ׃וַיִּקַּ֥ח יַעֲקֹ֖ב אָ֑בֶן וַיְרִימֶ֖הָ מַצֵּבָֽה׃וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב לְאֶחָיו֙ לִקְט֣וּ אֲבָנִ֔ים וַיִּקְח֥וּ אֲבָנִ֖ים וַיַּֽעֲשׂוּ־גָ֑ל וַיֹּ֥אכְלוּ שָׁ֖ם עַל־הַגָּֽל׃וַיִּקְרָא־ל֣וֹ לָבָ֔ן יְגַ֖ר שָׂהֲדוּתָ֑א וְיַֽעֲקֹ֔ב קָ֥רָא ל֖וֹ גַּלְעֵֽד׃וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן הַגַּ֨ל הַזֶּ֥ה עֵ֛ד בֵּינִ֥י וּבֵינְךָ֖ הַיּ֑וֹם עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ גַּלְעֵֽד׃וְהַמִּצְפָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔ר יִ֥צֶף יְהוָ֖ה בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ כִּ֥י נִסָּתֵ֖ר אִ֥ישׁ מֵרֵעֵֽהוּ׃אִם־תְּעַנֶּ֣ה אֶת־בְּנֹתַ֗י וְאִם־תִּקַּ֤ח נָשִׁים֙ עַל־בְּנֹתַ֔י אֵ֥ין אִ֖ישׁ עִמָּ֑נוּ רְאֵ֕ה אֱלֹהִ֥ים עֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ׃וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן לְיַעֲקֹ֑ב הִנֵּ֣ה ׀ הַגַּ֣ל הַזֶּ֗ה וְהִנֵּה֙ הַמַצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָרִ֖יתִי בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ׃עֵ֚ד הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְעֵדָ֖ה הַמַּצֵּבָ֑ה אִם־אָ֗נִי לֹֽא־אֶֽעֱבֹ֤ר אֵלֶ֙יךָ֙ אֶת־הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְאִם־אַ֠תָּה לֹא־תַעֲבֹ֨ר אֵלַ֜י אֶת־הַגַּ֥ל הַזֶּ֛ה וְאֶת־הַמַּצֵּבָ֥ה הַזֹּ֖את לְרָעָֽה׃אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ אֱלֹהֵ֖י אֲבִיהֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֣ע יַעֲקֹ֔ב בְּפַ֖חַד אָבִ֥יו יִצְחָֽק׃וַיִּזְבַּ֨ח יַעֲקֹ֥ב זֶ֙בַח֙ בָּהָ֔ר וַיִּקְרָ֥א לְאֶחָ֖יו לֶאֱכָל־לָ֑חֶם וַיֹּ֣אכְלוּ לֶ֔חֶם וַיָּלִ֖ינוּ בָּהָֽר׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

עשה כנס. כי לא יפול בקבוץ הממון לשון עשיי' אלא לשון כנוס כמו כנסתי לי גם כסף וזהב ופי' כל הכבוד הממון כי על הממון מדבר וכמוהו את הכבוד' לפניהם שפי' מחניהם וכל ממונ' ובב"ר אמרו את כל הכבוד הזה רבי יעקב דסיכנין בשם ר' לוי אמר אין כבוד אלא כסף וזהב שנא' בוזו כסף בוזו זהב ואין קצה לתכונה כבוד מכל כלי חמד': ושם אהיה עמך. לא שהוא תנאי שאם תשוב אהיה עמך ואם לאו לא אהיה עמך אלא מראה מקום הוא זה ששם אהי' עמך ולא פה מפני שאת' מחובר לטמא ואי אפשי להשרות שכינתי עליך וכמוהו לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר ופרש"י אחר שתלינו שהוא מראה זמן שאחר הלינ' אשיב אתכם דבר ולא קודם הלינה מפני שאין רוח הקדש שורה עליו אלא בלילה ובב"ר ר' אמי בשם ר"ל נכסי חוצה לארץ אינן בכלל ברכ' אבל אם תשוב אל ארץ אבותיך אהי' עמך אבל אין לפר' שוב אל ארץ אבותיך ולא תירא מפגעי הדרך כי אנכי אהי' עמך לשמרך בדרך כי כבר אמ' לו בלכתו לחרן והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמ' הזאת. אך קשה א"כ מהו זה שפרש"י בפרש' וישלח שאמר יעקב לפני הב"ה שתי הבטחו' הבטחתני אחת בצאתי מבי' אבא כו' ובבי' לבן אמרת לי שוב אל ארץ אבותיך ואהי' עמך בשתי הבטחו' הללו אני בא לפניך דמשמע שהבטחת ואהי' עמך היא כהבטח' והנה אנכי עמך והלא ההבטח' הזאת של ואהי' עמך אינה אלא ששם ישרה שכינתו עליו ולא כאן מפני שהוא מחובר עם הטמ' או ששם יהיו נכסיו בכלל ברכ' כדר' אמי בשם ריש לקיש לא שהבטיחו על פגעי הדרך כמו שהבטיחו בהבטח' הראשונ' בצאתו מבית אביו. ושמא י"ל דאעפ"כ כיון שהבטיחו שיהי' עמו כשישוב אל ארץ אבותיו שישר' שכינתו עליו הרי כבר הבטיחו לשוב ולא יהרג או ימות בדרך דא"כ תהיה הבטחת שריית שכינתו עליו שם ההבטחה בטלה: היו המלאכים מביאין אותן מעדר המסור ביד לבן לעדר שביד יעקב. ב"ר א"ר הונא דבי' חורון מלאכי השרת היו טוענין מתוך צאנו של לבן ובאין ונותנין בתוך צאנו של יעקב הה"ד שא נא עיניך וראה כל העתודי' העולים על הצאן עולים אין כתיב כאן אלא העולים מאליהן היו עולין. ונ"ל שכך פירושו שאלו היה אומר שא נא עיניך וראה את העתודים עולים על הצאן העקודים נקודים ה"א דשא נא עיניך וראה אתרויהו קאי על שהעתודים היו עולים על הצאן פי' שהיו באים מעדרו של לבן לעדרו של יעקב ועוד שהיו עקודים אבל השתא דכתיב העולים בה"א הידיעה למדנו שלא הראו לו בחלום רק שהעתודים הבאים מעדרו של לבן בעדרו של יעקב היו עקודים נקודים אבל ביאתן מעדרו של לבן בעדרו של יעקב לא היה בחלום הנבואה אלא שמאליהן באו שם ר"ל בפועל שהמלאכים נטלום מעדרו של לבן והביאום לעדרו של יעקב: האל בית אל כמו אל בית אל הה"א יתירה. ולא אמר שמלת האל מושכת עצמה והאחרת עמה כי הוא בלתי נוהג זה בשום מקום ולכן גבי האהלה שרה אמו לא פירש שמלת האהלה מושכת עצמה ואחרת עמה אלא שהביא' אל האהל ונעשית דוגמת שרה אמו: משחת שם לשון רבוי וגדולה. לא משיחה ממש שהרי לא משח אותה אלא יצק שמן על ראשה אלא מלשון גדולה שגדל אותה במעלה עם אותה היציקה שהכינה להיות מזומנת לעבודת הקרבנות בשובו מבית לבן וזהו שכתוב קודם עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך: וצריך אתה לשלמו. דאם לא כן אשר נדרת לי למה לי: למה נעכב על ידך. משום דמתשובת העוד לנו וגו' משמע שהי' יעקב מונען מללכת עמו ואדרבה הוא היה מפייסן ללכת עמו לפיכך הוצרך לפרש שזאת התשובה לא היתה רק על צד התימ' כלומר וכי אתה צריך לפייס אותנו למה נעכב על ידך עד שאת' צריך לפייס אותנו העוד לנו חלק ונחלה וגו' ומשום דמהעוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו נראה שאביהן הי' עני ואין להן לירש כלום או שכבר קבלו חלקן ואין האמת כן הוכרח לפרש כלום אנו מיחלו' לירש בנכסי אבינו בין הזכרים לומר שמזה הצד הוא היאוש ולא מצד אחר: כי מכרנו לך בשכר הפעולה. הוסיף מלת לך אחר כי מכרנו מפני שסתה מכרנו משמע לאיש נכרי גם הוסיף בשכר הפעולה מפני שסתם מכירה משמע שקבל מהקונה דבר תמורתן: שעכב דמי שכר פעולתך. פי' של אותן שש שנים שעבדת אותו בשכר כי החליף את משכרתך עשרת מונים לא דמי שכר פעולתך של אותן הי"ד שנה שעבדת בעבורנו שהיה לו לתת לנו שכר העבוד' ההיא מאחר שהיתה בעבורנו דאם כן ויאכל אכל את כספינו מיבעי ליה שאז היה ויאכל אכל את כספינו פי' של מכרנו שאלו נתן דמי שכר העבודה ההיא לנו לא היינו אומרו' שמכרנו אבל השתא דכתיב גם אכל את כספנו שמלת גם מור' ששתים רעות עשה לנו מכרנו וגם אכל דמי שכר פעולתך עכ"ל שפירושו הוא מכרנו מאחר שלא נתן לנו דמי שכר פעולתך שהיתה בעבורנו וגם אכל את כספנו שעכב דמי שכר פעולתך באותן שש שנים שעבדת אותו בשכר שהחליף את משכורך עשרת מונים: כלומר משל אבינו אין לנו כלום אלא מה שהציל הקב"ה מאבינו שלנו הוא. הוצרך להאריך ולומר כלומר משל אבינו אין לנו כלום ולא הספיק לו לומר כי זה משמש בלשון אלא מפני שמלת אלא בכל מקום היא ממעטת דברים אחרים שאינן כך אלא כך אף כאן אין לנו משל אבינו כלום אלא מה שהציל הקב"ה מאבינו ואמר שלנו הוא במקום לא הוא מפני שבזולת זה אי אפשר לפרש כי בלשון אלא גם לא בלשון דהא כי אין טעם לו: הציל לשון הפרשה. שהשם הפריש מממון לבן ונתנו לנו ואמר: וכן כל הצלה שבמקרא לשון הפרשה היא. ובב"ר אמרו ויצל אלהים את מקנה אביכן ויתן לי כזה שהוא מציל את הניצולו': ועשו הקדים הנקבות לזכרים. לרוב שטופו בזמה: מה שקנה מצאנו עבדים ושפחות וגמלים וחמורים. שהיה מוכר צאנו ולוקח כל אלה כדלעיל ופי' מקנה קניינו המקנ' של קניינו שקנהו ע"י מכירת צאנו ופי' וינהג את כל מקנהו המקנה שנולד לו בשכרו אבל בב"ר אמרו מקנה קניינו מה שקנה מקניינו של לבן ולפי זה יהיה מקנה קניינו ביאור לוינהג את כל מקנהו: לגזוז את צאנו שנתן ביד בניו דרך שלש' ימים בינו ובין יעקב. הוצרך לפרש זה אע"פ שלא הי' צריך לו בעבור מה שכתב אחר זה ויוגד ללבן ביום השלישי וירדוף אחריו דרך ז' ימים כו': להפריש את אביה מעבודת כוכבים נתכוונה. ולא לגנב' ב"ר אמרה מה אנא אזיל לי ואשבוק הדין סבא בקלקוליה והוציאו זה מייתורא דאשר לאביה שלא היה לו לכתוב אלא ותגנוב רחל את תרפיו: נמצא רחוק מלבן ו' ימים. שהרי כל אותן ג' ימים שבין יעקב ללבן שהלך המגיד להגיד לו הי' הולך יעקב לדרכו נמצא שכשנתרחק יעק' ממקומו שלשה ימים הי' המרחק בינו ובין צאן לבן מהלך ו' ימים: ובשביעי השיגו למדנו שכל מה שהלך יעקב בז' ימים הלך לבן ביום אחד. פי' מה שהלך יעקב בז' ימים אלו הי' הולך ממקו' צאן לבן הלך לבן ביום אחד ופי' וירדוף אחריו דרך ז' ימים ממקום שהי' לבן עומד בו למדנו שכל מה שהלך יעקב בז' ימים הלך לבן ביום אחד כדכתיב דאין לפרש דרך ז' ימים ממקום יעקב ויהי' לפי זה כל מה שהלך יעקב בעשר הימים הלך לבן בז' ימים שזהו היותר אפשרי מפני שוירדוף אחריו דרך ז' ימים מן המקום שהוגד לו משמע: כל חיל הבא למלחמה קרוי חרב. דאם לא כן כשבויות חיל מיבעי ליה שהפעולים מן החרב אינם אלא החללים כדכתיב טובים היו חללי חרב: יש כח בידי. כאלו אמר יש אל לידי והלמ"ד במקום בי"ת כלמ"ד לפניכם לחרב לכל דרכיו משכיל וכמוהו שלחו באש מקדשך: מה עמדי משלך. לא מה יש עמדי שפי' אין לי מאומה כי עשיר גדול הי' כדכתיב ויפרוץ האיש מאד מאד: באהל יעקב הוא אהל רחל. ופי' ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל פעם שנית הוכרח לומר כן מפני שהי' לו ללבן לבא תחלה באהל רחל ואחר כך באהל לאה ולא ההפך דמסתמא אהלה של רחל סמוך לאהל יעקב הית': ויוכיחו יבררו עם מי הדין. מלשון אותה הוכחת לעבדך ליצחק שפירושו בררת לא מלשון והוכיח אברהם את אבימלך שנתוכח עמו על כך דאם כן מאי בין שנינו ויוכיחו אותנו מיבעי ליה כי התוכחה לעולם דבקה עם מלת את: ואילי צאנך לא אכלתי מכאן אמרו איל בן יומו קרוי איל. פי' כאן איל דאם לא כן אלים הוא דלא אכל אבל כבשים אכל אבל בפ' מרובה כתבו התוספות מיהו ודאי לענין קרבן אמרו דאיל הוא בן שתי שנים מדכתיב במקום אחר כבש בן שנתו ובתורת כהנים אמרו איל קשה בן שתי שנים פי' איל הו' מלשון קושי מגזרת אילי צאנך ואחר שבן שנתו קרוי כבש יהי' איל שהוא לשון קשה בהכרח גדול ממנו שהוא בן שתי שנים: אם חסרה חסרה לי. הוצרך להוסיף אם חסרה מפני שאחר שאמר לא שכלו ולא אכלתי וטרפ' לא הבאתי לא יתכן לומר אחר זה אנכי אחטנה שפירושו עלי הוא כחסרון כי אחר שלא שכלו ולא אכל וטרפה לא הביא אליו איך יאמר אחר זה אחטנה שפירושו אשלים חסרונה לפיכך הוסיף אם חסרה לומר שאין מאמר אנכי אחטנה דבק' עם לא שכלו ולא אכלתי ולא הבאתי אלא עם מלת חסרה שאינ' כתוב' כאלו אמר אם קרה המקרה בשום פעם שחסרה שום בהמ' אנכי אחטנ' פי' עלי להשלים חסרונה: שמידי תבקשנה. הוסיף שי"ן על מלת מידי כדי שיהי' מאמר מידי תבקשנ' באור של אנכי אחטנה כאלו אמר ואיך אחטנה שמידי תבקשנה: גנובתי יום וגנובתי לילה גנובת יום או גנובת לילה הכל שלמתי. הודיענו בזה שיו"ד גנובתי נוסף כיו"ד רבתי שרתי ושהוי"ו של וגנובתי לילה הוא במקום או כמו וי"ו ומכה אביו ואמו ושמאמר גנובתי יום וגנובתי לילה דבק עם אנכי אחטנה שטעמו אנכי אשלמנה ואעפ"כ הוצרך להוסיף אם חסרה קודם לאחטנ' מפני שבזולת זה יהי' כנוי ואחריו ידיעה: לשון אש אוכלה. שפי' האכיל' פה הוא מענין כלייה ולא מלשון אכילה: שנתי לשון שינה. ואף על פי שנעלם בו היו"ד לא מלשון שנה כמו בן שנתו: ותחליף את משכורתי היית משנה התנאי שבינינו כו' הודיענו בזה שפי' ותחליף מענין שנוי לא מענין חליפין כמו לא יחליפנו שאם כן הי' לו לכתוב ותחליף את משכורתי בדברים אחרים ושפי' משכורתי תנאי משכורתי לא משכרתי ממש כי לא שינה שכרו רק התנאי שהתנה עמו להיות שכרו כך וכך מנקוד לטלוא או לעקודי' או לברודים: ויוכח אמש ל' תוכחה היא ולא ל' הוכחה. פי' תוכח' ויכוח כמו טובה תוכח' מגולה ופי' הוכחה בירור בלשון חכמים ואי אפשר לפרש ויוכח מענין בירור כי לא הי' פה דבר מסופק שיצטרך בירור רק שהוכיחו על רוע פעולתו כמו הוכח תוכיח את עמיתך: מה אעשה לאלה איך תעלה על לבי להרע להן. כאלו אמר מה רעה תעלה על לבי שאעשה לאלה לא ששאל ליעקב מה תרצ' שאעש' לאלה כי יעקב לא ביקש ממנו שיעשה להן כלום אלא הכי קאמר ליה אתה אמרת לולא אלהי אביך שהוכיח אותי אמש אבל הייתי משלחך ריקם אין הענין כן כי אחר שהבנות בנותי והבנים בני מה רעה תעלה על לבי שאעש' לבנותי או לבניהם אשר ילדו וליכא למימר נהי שלא הי' עולה על לבו לעשות רעה לרחל ולאה שהן בנותיו ולבניהן אשר ילדו מ"מ הי' עול' על לבו לעשות רעה לבלהה ולזלפה ולבניהן אשר ילדו דלקמן יליף מבנותי בנותי תרי זימני שנם בלה' וזלפה בנותיו היו מפלגש: והיה לעד הקב"ה. הנזכר למעלה אלהי אברהם וכן כתוב ראה אלהים עד ביני וביניך לא הברית דאם כן הי' ראוי להיות והיתה לעד ועוד שהברית לקיום הדבר הוא ולא לעד: לאחיו הם בניו וקורא אותם אחיו מפני שהם נגשים אליו לצרה ולמלחמה. ובב"ר אמרו כמה אחין היה לו ליעקב חד ולווי קברי' אלא אלו בניו והוא קורא אותן אחיו גבורים כיוצא בו צדיקים כיוצא בו ולא ידעתי למה לא יהי' פי' לאחיו של לבן שבאו עמו כדכתיב ולבן תקע את אחיו וכמוהו ויאמר פרעה אל אחיו מה מעשיכם או לאוהביו שבאו עם לבן דומיא דויקרא לאחיו לאכל לחם שאחר זה שפרש"י לאוהביו שבאו עם לבן. ושמא י"ל שמאחר שהגל והמצבה שניהם יחד הן לעד בין לבן ובין יעקב כדכתיב עד הגל הזה ועדה המצבה והמצבה העמיד אותה יעקב כדכתיב ויקח יעקב אבן ויריעה מצב' יחויב מזה שהגל גם יעקב לקט אותו על ידי בניו ולא על ידי אחיו של לבן או על ידי אוהביו שבאו עם לבן ואין לטעון מויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה אשר יריתי כי גם במצבה אמר לבן והנה המצבה אשר יריתי: יגר תרגום של גל גלעד. פירוש יגר הוא תרגום של גל וגלעד היא מלה מורכבת גל עד ופירושו הגל יהיה עד ובלשון ארמי יגר שהדות' היגר יהיה שהדות' ומפני שפי' עד פה הוא במקום עדות כי הוא במקום שני עדים תרגם מלת עד פה בלשון ארמי שהדותא שהוא תרגום של עדות ולא שהדא שהוא תרגום של עד וכן כתב הרד"ק בשרש עד וכן פי' ויעקב קרא לו גלעד גל עדות שהוא כנגד יגר שהדותא: והמצפה אשר בהר הגלעד כמו שכתוב כו' למה נקראת שמה מצפה אשר אמר כל אחד לחברו יצף ה'. פי' יעקב קרא לו שתי שמות גלעד ומצפה גלעד בעבור שאמר לבן הגל הזה עד ביני וביניך ומצפה בעבור שאמר כל אחד מהם לחברו יצף ה' ביני וביניך אם תעבור את הברית ונכתב המצפה בה"א הידיעה בעבור היות השם הזה מפורסם בימים ההם כאלו אמר ע"כ קרא יעקב שמו גלעד ושם המצפה המפורסמת ופי' אשר אמר בעבור אשר אמר כ"א מהם לחבירו יצף ה' ביני וביניך אם תעבור את הברית הזאת והוא תשובה על שאלת למה נקראת שמה מצפה ולכן הוצרך להוסיף קודם אשר אמר למה נקראת שמה מצפ' כדי שתהיה התשובה אשר אמר יצף שפירושו בעבור אשר אמר יצף: כי נסתר ולא נראה איש את רעהו. פי' ולפיכך אנו צריכים לשום את השם דיין עלינו מפני שמהיום הזה והלאה לא נראה איש את רעהו לרוחק המקומות שבינינו להוכיחו אם יעבור על התנאי' שבינינו זהו הפי' הנראה מדברי הרבי בזה ואשר הכריחנו לפרש על כן קרא שמו על יעקב אעפ"י שראש הפסוק הוא על לבן מפני ששם גלעד ומצפה שהם בלשון הקדש הם דברי יעקב כי לבן לא קרא שם המקום אלא יגר שהדותא בלשון ארמי. אך קשה שאם פי' אשר אמר הוא כל א' מהם לחבירו איך יפול על כל אחד מהם לומר אם תענה את בנותי. ושמא י"ל שמה שאמר כל א' לחברו אינו רק יצף ה' ביני וביניך אם תעבור את הברית הזאת אבל אם תענה את בנותי דבק עם ראה אלהים עד ביני וביניך והוא מאמר לבן לבדו: אם תעבור את הברית. הוסיף אם תעבור את הברית הזאת אחר מאמר יצף ה' ביני וביניך דאל"כ מאי יצף ה' דקאמר דמשמע שישגיח לעשות דין על העובר אם תאמר שהוא דבק עם מאמר אם תענה את בנותי וגו' כאלו אמר יצף ה' אם תענה את בנותי למה חזר ואמר ראה אלהים עד ביני וביניך: כי נסתר ולא נראה איש את רעהו. פי' אין ההסתר הזה אלא שלא יוכלו לראות זה את זה מצד הרוחק שביניה' ולהיות שכל נסתר מהאחר אינו רואה זה את זה קרא כל שאינו רואה זה את זה נסתר: הרי אם משמש בלשון אשר. פי' ובמקום שי"ן השמוש שפירושו כמו אשר כאלו אמר עד הגל הזה ועדה המצבה שאני לא אעבור עליך את הגל הזה ושאתה לא תעבור עלי את הגל הזה ומפני שמלת אם משמשת במקום אשר בכמה מקומות כמו עד אם דברתי דברי שהוא נופל יותר לומר עד אשר דברתי מלומר עד שדברתי אמר הרי אם משמש בלשון אשר: לרעה לרעה אי אתה עובר אבל אתה עובר לפרקמטיא. ב"ר כי פי' לא אעבור ולא תעבור היא העברה מקומות שלא יוכל שום א' מהם לעבור ממקומו לצד מקום חברו מן הגל והלאה לא הוא ולא זרעו אחריו לפיכך הוצרך הכתוב לפרש לרעה דהיינו למלחמה וכיוצא בה אבל דרך פרקמטיא יש להם היתר לכל אחד לעבור לצד מקום חברו ממקום הגל והלאה ואפי' במקום חברו ויהי' אם כן עדות הגל הזה והמצב' הזאת לשני עניינים לענוי בנותיו ולמלחמה שלא יורשה יעקב שיענה את בנותיו ולא שיעבור שום א' משניהם לעבור מהגל והלא' לצד מקום חבירו למלחמ' ומפני זה מצא דוד המלך ע"ה היתר להלחם עם מלך ארם נהרים וארם צובה שכששלח את יואב שם פגע באדומיים ובקש לזנבן הוציאו לו אצטלאו' שלהן אל תתגרו בם פנע במואביי' ובקש לזנבן הוציאו אצטלאו' שלהן אל תצר את מואב שלח אצל דוד כל המאורע באות' שעה לא נהג דוד כמלך אלא העביר העטר' מעל ראשו ונתעטף והלך לו אצל סנהדרין אמר להם לא באתי אלא ללמוד אם אתם נותנים לי רשות אני מלמד את יואב לארם נהרים ולארם צובה א"ל ולא פרצו אדומיי' את הגדר תחלה דכתיב ויאסוף אליו את בני עמון ועמלק ולא פרצו מואביים את הנדר תחלה דכתיב וישלח מלאכי' אל בלעם בן בעור ועתה לכה ארה לי וגו' כו' כדאיתא בב"ר: אלהי אברהם קדש. ב"ר פי' ואינו רשאי למתקו כדתניא בשבועות פרק שבועת העדות ואלהי נחור חול ואלהי אביהם חול ב"ר ומותר למוחקן: ויזבח יעקב זבח שחט בהמות למשתה. ולא לקרבן כי אחריו ויקרא לאחיו לאכול לחם: לאחיו לאוהביו שבאו עם לבן. לא לבניו כמו ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים מפני שהמשתה אינו אלא לאותן שבאו עם לבן לא לבני ביתו ועוד כי אחריו ויאכלו לחם וילינו בהר ואחריו מיד וישכם לבן בבקר שזה מורה על אותם שבאו עה לבן ולא הוצרך להזכיר את לבן בזה המשת' מפני שהוא עיקר המשת': כ"ד מאכל קרוי לח'. כמו כי את לח' אלהיך הוא מקריב אשי ה' לחם אלהיהם אף כאן לאכול לחם ממש קמיירי ולא בבשר הזבח הנזכר לעיל מיניה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך