מדוע מקדש שלמה מאויים?
הפעולה העיקרית שעשה שלמה היתה בנין בית המקדש. כידוע, דוד רצה לבנות את בית המקדש אך הקב"ה לא רצה כפי שהסברנו לעיל. הקב"ה אמר לדוד באמצעות נתן כי שלמה הוא אשר יבנה את הבית, וה' הבטיח להשרות שם את שכינתו כפי שאומר בפרוש לשלמה בפרקנו: "והיו עיני ולבי שם כל הימים"(מלכים א ט ג). מאידך, הקב"ה גם מזהיר בפרקנו את שלמה שאם לא ילך בדרך התורה הוא או זרעו אחריו הוא יחריב את בית המקדש.
השאלה היא מדוע לא איים ה' להחריב את משכן שילה ואלו את המקדש איים להחריב?(גם המשכן לא נשאר קיים אולם הקרשים היריעות וחלקים אחרים נשארו קיימים ואלו כתלי המקדש נחרבו). מסביר הספורנו בתחלת פרשת פקודי יסוד חשוב מאד והוא: כל דבר הנעשה על טהרת הקודש ללא תערובת חול חייב להשאר קיים לעולם. בספר חסידים נאמר: בית כנסת שנבנה על טהרת הקודש, מתנהגים בתוכו כראוי ושומרים על קדושתו לא יחרב לעולם, כי החדלון אינו שולט בדבר שבקדושה. כאשר שלח רבינו הקדוש את תלמידו רב לבבל לפקח על עניני היהדות בקהלות ישראל בבבל, הציע לו שמואל לעמוד בראש ישיבת נהרדעא לאחר מות אבא בר אבא אביו של שמואל. רב, שהכיר את שמואל מישיבת רבי, סרב להצעה מאחר ושמואל היה ממלא מקום אבותיו ולכן הוא צריך לעמוד בראש הישיבה שאביו עמד בראשה. בסיורו בקהילות שמע שיחה בין שתי נשים שאחת שאלה את חברתה: כמה ליטרא חלב צריך להשליך לתוך סיר על בשר כדי שהמאכל יהיה טעים? כאשר שמע רב שתושבי המקום אינם בקיאים בנושאים כה פשוטים החליט להקים שם את ישיבתו. המקום היה בעיר סורא. כך התאחדה ישיבת סורא עם ישיבת מתא מחסיא והישיבה עמדה על תלה כשמונה מאות שנה, וכל זה בגלל קדושתו של רב וביצוע הפעולות על טהרת הקודש.
כאשר הוקם המשכן פקדו על המלאכה בצלאל ואהליאב וכל שאר החכמים שמונו על ידם. הפסוק מזכיר כמה וכמה פעמים שכל פעולה נעשתה על פי הוראת הקב"ה. לדוגמא: "ויפרוש את האוהל על המשכן... כאשר צוה ה' את משה". "ויתן את השולחן באוהל מועד וגוי...ויערוך עליו ערך לחם לפני ה'... כאשר צוה ה׳ את משה"(שמות מ טז ואילך). מסביר רש"י שברכת משה היתה שתשרה שכינה במעשה ידיהם. אם כן, מצאנו שהכל נעשה בשלמות מירבית גם במחשבה גם בדבור וגם במעשה. משה רבינו התפעל כיצד מסוגלים בני אדם בלתי מקצועיים לבצע עבודה כה מושלמת והכל על טהרת הקודש בכל התחומים. באותה שעה שרתה עליו רוח הקודש וברך אותם שהשכינה תשרה במעשה ידיהם. כאשר ישראל חטאו בימי עלי והמשכן נחרב לא יכלו האויבים לשלוט בכלי המשכן, וכל הכלים עברו למקום אחר, כדברי המשנה במסכת זבחים(קיב:) שהמשכן עבר מן המדבר לגלגל, משם לשילה אחר כך לנוב ומשם לגבעון. הכלים נשארו שלמים אך המקומות השתנו. לאחר שנבנה המקדש נגנז אוהל מועד בשטח הר הבית והכלים גנוזים שם עד עצם היום הזה.
במקדש שלמה גם כן שרתה שכינה כפי שראינו בפרק הקודם: "ויהי בצאת הכוהנים מן הקודש והענן מלא את בית ה', ולא יכלו הכוהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה' את בית ה', אז אמר שלמה ה׳ אמר לשכון בערפל"(מלכים א ח יא-יב). הקב"ה אמר לשלמה שיש בכוונתו וברצונו לשכון לעולם בבית המקדש בתנאי שעם ישראל ילך בדרך ה', ומשלא הלכה האומה בדרכי ה' נחרב בית המקדש ולא נגנז כפי שנגנז אוהל מועד. זאת משום שכריתת הארזים, סיתות האבנים, והבנין עצמו נבנה בסיוע צורים, צדונים וגבלים כדברי הכתוב: "ויפסלו בוני שלמה ובוני חירום והגבלים ויכינו העצים והאבנים לבנות הבית"(מלכים א ה לב). לכן המקדש לא התקיים לעולם כמו המשכן שנאמר בו: "עצי שטים עומדים"(שמות כו טו), ודרשו חז"ל(יומא עב.) ש"עומדים" לעד ולעולמי עולמים. כל דבר שנעשה על טהרת הקודש לא שולטת בו יד אויב ונשאר קיים לנצח כי לא יכול האויב לשלוט בדבר קודש.
לכן לא רצה הקב"ה שדוד ומשה יבנו את המקדש כי אז לא יחרב ועם ישראל יעמוד חלילה בסכנה, כי כאשר עם ישראל יחטא לא יוכל ה' להחריב את המקדש, מעשה ידיהם של צדיקים, ויצטרך לשפוך חמתו על עם ישראל. עתה כאשר המקדש נבנה על ידי צורים וצידונים וכו', ובני ישראל חטאו החריב את המקדש והשאיר את עמנו קיים.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'