תנ"ך על הפרק - בראשית כט

מאת: ר' יעקב בן הרא"ש ,

וילד ארצה בני קדם. תימא מה עשה בארץ בני קדם ועוד והא כבר כתיב וילך חרנה ואתי שפיר כמ"ד שהלך מיד בו ביום לחרן וחזר להר המוריה להתפלל ומשם הלך לארץ בני קדם שהוא מקום של שם שנא' ויהי מושבם ממשא בואכה ספרא הר הקדם ולמד שם י"ד שנה והלך לחרן: וירא והנה באר בשדה. פשטי' דקרא אשמעינן כי קוי ה' יחליפו כח שנתן לו השם כח שהעביר האבן הגדולה אשר כל הרועים צריכים להתקבץ בשבילה להעבירה. ועוד דרשו בו שכל הענין רומז על מה שיעשה לבניו כי הבאר רומז לבה"מק וג' עדרי צאן לג' רגלים כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים שמשם היו שואבין רוח הקודש או משום תורה שיצאה משם שמשולה למים ונאספו שמה כל העדרים הבאים מלבוא חמת עד נחל מצרים וגללו את האבן שמשם היו שואבין רוח הקודש והשיבו את האבן מונח עד רגל הבאה: הידעתם את לבן בן נחור. ולא אמר לבן בן בתואל לפי שנחור היה נכבד מכל בית אביו והיה ניכר וידוע לכל ובתואל היה פחות ולא רצה לבן שייחסוהו על שמו וכן מוכח קרא דכתיב ויען לבן ובתואל. וי"מ על שם שהעיר נקרא על שם נחור כדכתיב אל עיר נחור לכך שאל ופירש אותו לבן שהוא מזרע שר העיר ששמו נחור דמסתמא היו מכירים שר העיר ולא היו מכירים לבתואל: ויאמר השלום לו. פי' וכי אפשר שיהי' שלום עמו שיש לו כח לשמרני מפני עשו ויאמרו שלום כי הוא שר העיר ויכול לשמור אותך: כי רעה היא. פי' היא לבדה רועה כי בבנות יתרו היו ז' רועות והי' לו זה מפני כי עיני לאה רכות ולא היתה יכולה לצאת לשמש לרעות הצאן או שהיתה לאה גדולה ולא רצה לשלחה בין הרועים אבל רחל היתה קטנה ולא חשש לשלחה בין האנשים אבל יתרו נכבד במקומו וכהן בעירו וייראו מגשת אל בנותיו או שהי' לבן צנוע ממנו כי הי' ממשפחתו של אברהם כשר וצנוע: את רחל בת לבן אחי אמו. ג' פעמים בפסוק אחי אמו שאמרה לו כי אביה רמאי ולא הי' יכול עמו והוא השיבה שהוא אחי אמו ורוב בנים דומים לאחי האם ואחוה אנא ברמאותא: ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא. פי' ר' אברהם שהוא מאוחר ופירושו וכבר הגיד כי קודם הגיד ממה שנשק: ותרץ ותגד לאביה. פירש"י שמתה אמה. וכתב הרמב"ן ואין אנו צריכין לזה כי מה שלא הגידה לבית אמה אפי' אם היתה חי' אלא לאביה הגידה בשביל שהיה קרובו בן אחותו וילך לקראתו להביאו לביתו ורבקה שהגידה לאמה לפי שנתנה לאמה התכשיטין שנתן לה כמנהג הנערות: אך עצמי ובשרי אתה. אך ל' צער כלומר וויי שאתה עצמי ובשרי ואין לך ממון. אי נמי אך אע"פ שהי' לי לרחק אוחך שעקבת לאחיך פעמים אטפל בך כיון שאתה עצמי ובשרי: הכי אחי אתה ועבדתני חנם. כתב הרמב"ן לא ספר הכתוב שעבדו אלא יתכן משעה שראה לרחל באה עם הצאן לקחן מידה והוא הי' רועה במקומה באהבתו אותה. ויתכן עוד לומר כי לבן דבר עמו בערמה מתחלה אמר לו כי הוא עצמו ובשרו ויפרנסנו וכאשר ראה שנתעכב שמה ומתפרנס משלו אמר הכי אחי אתה וגו' כי מעתה תעבוד אותי כי איש מוסר אתה ולא תתפרנס משל אחרים וגם אני איני רוצה שתהי' העבודה שתעבדני חנם והגידה לי מה משכורתך והבין יעקב דעתו ואמר לו שיעבדנו ז' שנים ברחל והעבודה סתם היא מרעה הצאן שבה היו מדברים. וי"מ שלבן כיוון שיהי' יעקב בחזקת שומר שכר מכיון שיפסוק לו שכרו שיהי' חייב בגניבה ואבידה ממה שיהי' בחזקת שומר חנם ולא יהי' חייב אלא בפשיעה: ועיני לאה רכות. תרגום אונקלוס יאיאן פי' יפות כעגלה יפיפיה תרגם יונתן יאיא ורוצה לומר כי עיניה יפות ולא כולה אבל רחל כולה יפה ומום אין בה. וי"מ שבא לומר כי עיניה לבד רכות ושאר דופי אין בה ורחל כולה יפה. אעבדך שבע שנים ברחל בתך. אין זה דרך ארץ לעבוד באשה אלא בשביל שאמר לו אביו וקח לך משם אשה לא תקח אשה מבנות כנען אמר לו כך ציוני אבא לקחת מבנותיך ואם לא תתננה לי אעבדך בה ולא אעבור על ציווי של אבא ואמר שבע שנים כי אולי קטנה היתה ולא היתה ראויה לאיש עד אחר ז' שנים: ברחל בתך הקטנה. ולא רצה בלאה לפי שהיתה הגדולה והו' אומר זאת ראויה לעשו שהוא הגדול ולא הי' רשאי לדבר בה: ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה. לפי דרך העולם הי' להם להיות ארוכים אלא ודאי היו ארוכים בעיניו ולאחר שהשלימם היו בעיניו קצרים מרוב אהבתו אותה: מלא שבוע זאת. פירש"י ז' ימי המשתה. ואמר הרמב"ן לא מצינו ז' ימי המשתה אלא תקנת משה לישראל ואולי נאמר שנהגו בהן מתחלה נכבדי האומות כענין אבילות כדבתיב ויעש לאביו אבל ז' ימי'. ויתכן לפרש כי כאשר נכנס בשנה שביעית אמר יעקב הבה את אשתי כי מלאו ימי שזו היא שנת מלואת הימים וזהו פי' ואבואה אליה לא שתתן אותה ואלכה אלא שאשלים לך מעט הימים שיש עלי כי מעתה לא תירא ממני שאעזבך ואחר כן אמר לבן מלא שבוע השנים של לאה כי אולי בעבור שעברתי על דעתך לא תשלים אותם או כדי שיהיה ידוע מתי יתחילו ימי עבדות של רחל ואז אתן לך רחל בעבודה שתעבוד עמי אחר הנשואין: ונתנה לך גם את זאת. פרש"י ל' רבים נרדה נבלה רוצה לומר דרך כבוד לומר ל' רבים. והרמב"ן פי' כי דברי לבן בערמה אמר כי לא יעשה כן במקומנו ולא יניחוני אנשי המקום לעשות כן כי נבלה היא אצלם אבל מלא שבוע זאת ונתנה לך אני וכל אנשי המקום גם את זאת שכולנו נסכים בדבר ונעשה לך כבוד ומשתה כאשר עשינו בראשונה: ויאהב גם את רחל. פי' הרמב"ן אע"פ שמדרך העולם לאהוב את האשה שידע בראשונה אעפ"כ אהב לרחל יותר וע"כ אמר גם את רחל: וירא ה' כי שנואה לאה. בב"ר ששנאה על שרמתה לרחל אחותה והב"ה ידע שכדי להנשא לצדיק עשתה כן ורחם עליה. וי"מ שחס ושלום שלא שנאה אלא כנגד אהבת רחל קורא ללאה שנואה שאהב לרחל יותר ממנה וצריך לומר שראה קודם נישואיה שהיא שנואה ופתח רחמה ונתעברה ראשונה: הפעם אודה את ה'. כנותן הודאה למקום שנתן לה כל חלקה ולא בקשה על יותר ועל כן עמדה מלדת:

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך

מאמרים על הפרק

האם יכולה הצעירה להתחתן לפני הבכירה?

כיצד יתכן שיעקב אבינו נשא שתי אחיות?

רחל ולאה במלאכת הבניין (א)

מאמר על הפרק

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק