דוד ואמנון
בפרשה זו יש טוענים, הרי לך הדרדרות נוספת של דוד, כיון שחטא עם בת שבע, רפו ידיו ואינו גוער כלל באמנון. אנדרלמוסיא משתררת בחצר המלכות והיא מולידה בסוף של דבר את מרד אבשלום.
נתבונן האם מסקנה זו נכונה היא:
האם שתק דוד ולא הגיב על מעשהו של אמנון?
אומרים חז"ל(ע"ז לו:): "יחוד, בית דינו של דוד גזרו. דאמר רב יהודה באותה שעה (רש"י: מעשה אמנון ותמר) גזרו על "יחוד פנויה". א"כ בעקבות מעשה זה מכנס דוד את הסנהדרין שהוא ראשה והם מתקנים שלכל ישראל אסור להתייחד עם אשה פנויה!
המעשה של אמנון מתפרסם בכל ישראל, שהרי הוא הסיבה לגזירה. והבזיון של אמנון גדול.
דוד לא הוכיח את אמנון בדברים. אם יגער בו, האם זה יועיל? הרי יאמר לו אמנון עד שאתה נוטל קיסם מבין שיני טול אתה קורה מבין עיניך!
יכול להיות שדוד רואה בזה חלק מהענש שנגזר עליו בעקבות חטא בת שבע(עיין ספר חסידים קפג).
אולם דוד אינו שוקט על שמריו ואף כי הוא מנוע מלדבר עם אמנון ישירות, הוא מדבר אתו באופן עקיף דרך הגזירה שנגזרה על כל ישראל. ואין לך גערה גדולה מזו.
אולם עלינו לשאול מה היינו מצפים שיעשה דוד, האם יהרוג את אמנון? או ילקה אותו?
אף כי המעשה מוצג בצורה חמורה מאד וזו דרכם של הנביאים להתריע על עוולות בכל החריפות, מכל מקום דין התורה במצב הזה הוא שהאונס נושא אנוסתו לאשה, או אם האב או היא אינם רוצים בנישואים, משלם האונס חמישים שקלים לאבי הנערה.
"ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו ".
(דברים כב ט)
אם כן, על פי דין תורה היה דוד צריך להשיא את אמנון לתמר. אולם הכתוב הרי מעיד שאמנון לאחר המעשה נהפך ליבו לשנוא את תמר. אם כן מובן צעדו של דוד שאינו משיאם, מאידך לא שייך כאן דין תשלום של אמנון לדוד שהרי הוא בנו! וודאי שלא שייך כאן שידון אותו דוד למיתה או מלקות הרי אין זה דין התורה.
אף כי דרכה של תורה להשיא את האונס לאנוסתו נראת תמוהה במבט ראשון, במבט שני חכמה עמוקה יש כאן. שהרי לא כל אונס, רע לב הוא, ואם ראה את האשה וכל כך חשק בה אפשר שהדבק יעלה יפה גם בהמשך. מה גם שאנוסה ירד ערכה ואנשים מעדיפים אשה שלא ידעה עדיין איש. ועל כן אם היא מסכימה להתחתן דואגת לה התורה שלא תנוצל ותושלך אח"כ לצידי הדרך.
"ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו ".