טענת אביגיל לדוד: לא יצא טבעך בעולם
המאורעות בכרמל
בפרקנו מסופר שדוד ואנשיו שמרו על צאנו של נבל במדבר. בעת הגז, שלח דוד עשרה נערים לקבל חלק מהרווחים של הגז, היות ודוד ואנשיו היו עבור רועי נבל לחומה מכל צר ואויב במדבר. נבל העליב את דוד בקוראו לו עבד המתפרץ מלפני אדוניו (י), ושלח את נערי דוד ריקם.
וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד לַאֲנָשָׁ֜יו חִגְר֣וּ ׀ אִ֣ישׁ אֶת־חַרְבּ֗וֹ וַֽיַּחְגְּרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־חַרְבּ֔וֹ וַיַּחְגֹּ֥ר גַּם־דָּוִ֖ד אֶת־חַרְבּ֑וֹ וַֽיַּעֲל֣וּ ׀ אַחֲרֵ֣י דָוִ֗ד כְּאַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ אִ֔ישׁ וּמָאתַ֖יִם יָשְׁב֥וּ עַל־הַכֵּלִֽים׃
(שמואל א כה יג)
תגובת דוד חריפה ביותר: הוא יוצא עם אנשיו להרוג את נבל.
הדבר תמוה. על עלבונות הורגים?
עוד יש לשאול: במה שכנעה אביגיל את דוד לבטל את מחשבתו?
מפרשים חז"ל:
"וְהָיָ֞ה הִ֣יא ׀ רֹכֶ֣בֶת עַֽל־הַחֲמ֗וֹר וְיֹרֶ֙דֶת֙ בְּסֵ֣תֶר הָהָ֔ר" (כ). בסתר ההר? מן ההר מיבעי ליה (=היה צריך לומר)! אמר רבה בר שמואל: על עסקי דם הבא מן הסתרים; נטלה דם והראתה לו.
אמר לה: וכי מראים דם בלילה?
אמרה לו: וכי דנים דיני נפשות בלילה?
אמר לה: מורד במלכות הוא, ולא צריך למידייניה (=לדונו).
אמרה לו: עדיין שאול קיים, ולא יצא טבעך בעולם.
אמר לה : "וּבָר֥וּךְ טַעְמֵ֖ךְ וּבְרוּכָ֣ה אָ֑תְּ אֲשֶׁ֨ר כְּלִתִ֜נִי הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ מִבּ֣וֹא בְדָמִ֔ים" (לג).
(מגילה יד.)
אביגיל נהגה בחכמה. היא מיהרה לפגוש את דוד לפני שהספיק לעשות מעשה. ושאלה אותו שאלה שלא הייתה קשורה כלל לעניין. דוד היה חכם בתורה על כן לקחה עֵד שעמו בודקים דם נדה, ושאלה אותו האם זהו דם טהור או דם טמא. ההלכה היא שאין רואים מראות דמים בלילה. זה מה שהשיב לה דוד. היא קישרה זאת להלכה נוספת, ואמרה לו, והרי אין דנים דיני נפשות בלילה, אם כן מדוע רוצה אתה להרוג את נבל?!
דוד השיב לה שאין צורך לדון את נבל, כיון שהוא מורד במלכות. על זאת טענה כנגדו: עדיין אינך מלך! מפני ששאול קיים ולא יצא טבעך בעולם. דוד בענוותו הגדולה היה מסוגל לדון בדברים ללא פניות אישיות. כאשר ראה שהצדק עם אביגיל הודה לה ובירך אותה.
על כל פנים אנו רואים שדוד החשיב עצמו כמלך עד המפגש עם אביגיל. כך הבין גם תוספות:
הכא (=כאן) משמע שמורד במלכות ובעי למידייניה (=וצריך לדונו) דדוד (=שדוד) היה חושב עצמו מלך.
המשמעות הפשוטה של דברי אביגיל, "לא יצא טבעך בעולם", היא שלא התחיל להיות מלך בפועל. הרמב"ם מבאר זאת באופן מיוחד:
במה דברים אמורים, במלך שמטבעו (=המטבע שלו) יוצא באותן הארצות, שהרי הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתן שהוא אדוניהם והם לו עבדים. אבל אם אין מטבעו יוצא, הרי הוא כגזלן בעל זרוע וכמו חבורת ליסטים המזויינים, שאין דיניהם דין. וכן מלך זה וכל עבדיו כגזלן לכל דבר.
(הלכות גזילה ואבידה פרק ה הלכה יג)
לפי הרמב"ם, "לא יצא טבעך בעולם", פירושו לא יצא מטבע שלך במדינה! יציאת המטבע והשימוש בו כהילך החוקי של המדינה, מעיד על קבלת בני המדינה את שלטונו של המלך שהטביע מטבע זה. זו הייתה טענתה של אביגיל לדוד, והוא קיבל אותה.
יש להעיר שבימי קדם, היה נהוג שמלך שעלה לשלטון, פסל את השימוש במטבעות של המלך שקדם לו, והטביע מטבעות חדשים. נמצא אם כן, שדעתה של אביגיל נפסקה להלכה.