בטחונו של דוד בקב"ה
אחת התכונות המאפיינות את דוד היא מדת הבטחון שהחזיק בה היטב. חז"ל אומרים שאחרי הצלתו מאכיש כתב את מזמור ל"ד בתהלים: "לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך(כל מלכי פלשתים נקראים בשם אבימלך) ויגרשהו וילך"(תהלים לד א). כידוע, ספר תהלים נכתב ברוח הקודש ואין רוח הקודש שורה על האדם כשהוא עצב, ומכאן שדוד המלך היה בשיא השמחה כאשר זכה לקבל רוח הקודש ולכתוב את השיר החשוב, המסודר לפי א-ב. אם כן ראינו שדוד יכול לבטוח בקב"ה בטחון מלא גם כאשר נמצא במצוקה נפשית גדולה, ולהיות שמח בתכלית השמחה כדי שיוכל לכתוב המזמור ברוח הקודש. אנחנו מאבדים עשתונות כאשר נתקלים בבעיות קטנות בהרבה ואלו דוד הנרדף משאול, וחייב היה לגלות מארץ ישראל ולהכנס לפלשתים, לגוב האריות, כדי להנצל בכל זאת לא אבד עשתונות. כאשר היה דוד ביער חרת רעב, צמא ועייף ועמד למות מרעב ומצמא, הצילו הקב"ה בנס. דוד המלך זכה לנס לא לפני שגלה בטחון מלא בקב"ה שהביע במלים: "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי"(תהלים כג ד). דוד הרגיש שהקב"ה מלוהו לכל מקום וסועד אותו שלא יפול. דוד יודע כי כל היסורים מעודדים אותו, שבטך ומשענתך המה ינחמוני. היסורים מזככים את האדם ומטהרים אותו מחטאיו, בוודאי יש לחשוש מהיסורים פן יכריעו את האדם ויגרמו לו להתמוטט, אולם דוד לא חושש מזה. הוא רואה בחוש את ההשגחה הפרטית המלוה אותו מאז החל שאול לרדוף אותו, אם כן דוד בטוח שגם מיער חרת יצא בשלום, ואכן כך היה. כאשר שאול רודף אחריו ומתקדם לעבר ביתו של שמואל, שומר דוד על קור רוח ומסוגל ללמוד למוד של מאה שנה(של תלמיד ותיק) בלילה אחד. אלמלי בטחונו החזק של דוד לא היה מסוגל להתרכז ולהתבונן בנושאים קשים כמו בנין בית המקדש. והנה הגיע נסיון שלישי, דוד חייב לברוח מגת בדרך של התחזות למשוגע ובכך להציל את נפשו, ולאחר הנסיון הקשה הזה מסוגל להתרכז ולכתוב מזמור תהלים(ברוח הקודש) מסודר על פי א-ב ולהודות לה' על נסיו עמו, והכל בשמחה ובטוב לבב.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - שמואל'