תנ"ך על הפרק - שמואל א כא - בטחונו של דוד בקב"ה / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמואל א כא

253 / 929
היום

הפרק

וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וִיהוֹנָתָ֖ן בָּ֥א הָעִֽיר׃וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה אֶל־אֲחִימֶ֖לֶךְ הַכֹּהֵ֑ן וַיֶּחֱרַ֨ד אֲחִימֶ֜לֶךְ לִקְרַ֣את דָּוִ֗ד וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מַדּ֤וּעַ אַתָּה֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְאִ֖ישׁ אֵ֥ין אִתָּֽךְ׃וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לַאֲחִימֶ֣לֶךְ הַכֹּהֵ֗ן הַמֶּלֶךְ֮ צִוַּ֣נִי דָבָר֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י אִ֣ישׁ אַל־יֵ֧דַע מְא֛וּמָה אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י שֹׁלֵֽחֲךָ֖ וַאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֑ךָ וְאֶת־הַנְּעָרִ֣ים יוֹדַ֔עְתִּי אֶל־מְק֥וֹם פְּלֹנִ֖י אַלְמוֹנִֽי׃וְעַתָּ֗ה מַה־יֵּ֧שׁ תַּֽחַת־יָדְךָ֛ חֲמִשָּׁה־לֶ֖חֶם תְּנָ֣ה בְיָדִ֑י א֖וֹ הַנִּמְצָֽא׃וַיַּ֨עַן הַכֹּהֵ֤ן אֶת־דָּוִד֙ וַיֹּ֔אמֶר אֵֽין־לֶ֥חֶם חֹ֖ל אֶל־תַּ֣חַת יָדִ֑י כִּֽי־אִם־לֶ֤חֶם קֹ֙דֶשׁ֙ יֵ֔שׁ אִם־נִשְׁמְר֥וּ הַנְּעָרִ֖ים אַ֥ךְ מֵאִשָּֽׁה׃וַיַּעַן֩ דָּוִ֨ד אֶת־הַכֹּהֵ֜ן וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כִּ֣י אִם־אִשָּׁ֤ה עֲצֻֽרָה־לָ֙נוּ֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם בְּצֵאתִ֕י וַיִּהְי֥וּ כְלֵֽי־הַנְּעָרִ֖ים קֹ֑דֶשׁ וְהוּא֙ דֶּ֣רֶךְ חֹ֔ל וְאַ֕ף כִּ֥י הַיּ֖וֹם יִקְדַּ֥שׁ בַּכֶּֽלִי׃וַיִּתֶּן־ל֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן קֹ֑דֶשׁ כִּי֩ לֹא־הָ֨יָה שָׁ֜ם לֶ֗חֶם כִּֽי־אִם־לֶ֤חֶם הַפָּנִים֙ הַמּֽוּסָרִים֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לָשׂוּם֙ לֶ֣חֶם חֹ֔ם בְּי֖וֹם הִלָּקְחֽוֹ׃וְשָׁ֡ם אִישׁ֩ מֵעַבְדֵ֨י שָׁא֜וּל בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נֶעְצָר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּשְׁמ֖וֹ דֹּאֵ֣ג הָאֲדֹמִ֑י אַבִּ֥יר הָרֹעִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל׃וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לַאֲחִימֶ֔לֶךְ וְאִ֛ין יֶשׁ־פֹּ֥ה תַֽחַת־יָדְךָ֖ חֲנִ֣ית אוֹ־חָ֑רֶב כִּ֣י גַם־חַרְבִּ֤י וְגַם־כֵּלַי֙ לֹֽא־לָקַ֣חְתִּי בְיָדִ֔י כִּֽי־הָיָ֥ה דְבַר־הַמֶּ֖לֶךְ נָחֽוּץ׃וַיֹּ֣אמֶר הַכֹּהֵ֗ן חֶרֶב֩ גָּלְיָ֨ת הַפְּלִשְׁתִּ֜י אֲשֶׁר־הִכִּ֣יתָ ׀ בְּעֵ֣מֶק הָאֵלָ֗ה הִנֵּה־הִ֞יא לוּטָ֣ה בַשִּׂמְלָה֮ אַחֲרֵ֣י הָאֵפוֹד֒ אִם־אֹתָ֤הּ תִּֽקַּח־לְךָ֙ קָ֔ח כִּ֣י אֵ֥ין אַחֶ֛רֶת זוּלָתָ֖הּ בָּזֶ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֵ֥ין כָּמ֖וֹהָ תְּנֶ֥נָּה לִּֽי׃וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד וַיִּבְרַ֥ח בַּיּוֹם־הַה֖וּא מִפְּנֵ֣י שָׁא֑וּל וַיָּבֹ֕א אֶל־אָכִ֖ישׁ מֶ֥לֶךְ גַּֽת׃וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֤י אָכִישׁ֙ אֵלָ֔יו הֲלוֹא־זֶ֥ה דָוִ֖ד מֶ֣לֶךְ הָאָ֑רֶץ הֲל֣וֹא לָזֶ֗ה יַעֲנ֤וּ בַמְּחֹלוֹת֙ לֵאמֹ֔ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙באלפובַּאֲלָפָ֔יווְדָוִ֖דברבבתובְּרִבְבֹתָֽיו׃וַיָּ֧שֶׂם דָּוִ֛ד אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בִּלְבָב֑וֹ וַיִּרָ֣א מְאֹ֔ד מִפְּנֵ֖י אָכִ֥ישׁ מֶֽלֶךְ־גַּֽת׃וַיְשַׁנּ֤וֹ אֶת־טַעְמוֹ֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּתְהֹלֵ֖ל בְּיָדָ֑םויתווַיְתָיו֙עַל־דַּלְת֣וֹת הַשַּׁ֔עַר וַיּ֥וֹרֶד רִיר֖וֹ אֶל־זְקָנֽוֹ׃וַיֹּ֥אמֶר אָכִ֖ישׁ אֶל־עֲבָדָ֑יו הִנֵּ֤ה תִרְאוּ֙ אִ֣ישׁ מִשְׁתַּגֵּ֔עַ לָ֛מָּה תָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ אֵלָֽי׃חֲסַ֤ר מְשֻׁגָּעִים֙ אָ֔נִי כִּי־הֲבֵאתֶ֣ם אֶת־זֶ֔ה לְהִשְׁתַּגֵּ֖עַ עָלָ֑י הֲזֶ֖ה יָב֥וֹא אֶל־בֵּיתִֽי׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

בטחונו של דוד בקב"ה

אחת התכונות המאפיינות את דוד היא מדת הבטחון שהחזיק בה היטב. חז"ל אומרים שאחרי הצלתו מאכיש כתב את מזמור ל"ד בתהלים: "לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך(כל מלכי פלשתים נקראים בשם אבימלך) ויגרשהו וילך"(תהלים לד א). כידוע, ספר תהלים נכתב ברוח הקודש ואין רוח הקודש שורה על האדם כשהוא עצב, ומכאן שדוד המלך היה בשיא השמחה כאשר זכה לקבל רוח הקודש ולכתוב את השיר החשוב, המסודר לפי א-ב. אם כן ראינו שדוד יכול לבטוח בקב"ה בטחון מלא גם כאשר נמצא במצוקה נפשית גדולה, ולהיות שמח בתכלית השמחה כדי שיוכל לכתוב המזמור ברוח הקודש. אנחנו מאבדים עשתונות כאשר נתקלים בבעיות קטנות בהרבה ואלו דוד הנרדף משאול, וחייב היה לגלות מארץ ישראל ולהכנס לפלשתים, לגוב האריות, כדי להנצל בכל זאת לא אבד עשתונות. כאשר היה דוד ביער חרת רעב, צמא ועייף ועמד למות מרעב ומצמא, הצילו הקב"ה בנס. דוד המלך זכה לנס לא לפני שגלה בטחון מלא בקב"ה שהביע במלים: "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי"(תהלים כג ד). דוד הרגיש שהקב"ה מלוהו לכל מקום וסועד אותו שלא יפול. דוד יודע כי כל היסורים מעודדים אותו, שבטך ומשענתך המה ינחמוני. היסורים מזככים את האדם ומטהרים אותו מחטאיו, בוודאי יש לחשוש מהיסורים פן יכריעו את האדם ויגרמו לו להתמוטט, אולם דוד לא חושש מזה. הוא רואה בחוש את ההשגחה הפרטית המלוה אותו מאז החל שאול לרדוף אותו, אם כן דוד בטוח שגם מיער חרת יצא בשלום, ואכן כך היה. כאשר שאול רודף אחריו ומתקדם לעבר ביתו של שמואל, שומר דוד על קור רוח ומסוגל ללמוד למוד של מאה שנה(של תלמיד ותיק) בלילה אחד. אלמלי בטחונו החזק של דוד לא היה מסוגל להתרכז ולהתבונן בנושאים קשים כמו בנין בית המקדש. והנה הגיע נסיון שלישי, דוד חייב לברוח מגת בדרך של התחזות למשוגע ובכך להציל את נפשו, ולאחר הנסיון הקשה הזה מסוגל להתרכז ולכתוב מזמור תהלים(ברוח הקודש) מסודר על פי א-ב ולהודות לה' על נסיו עמו, והכל בשמחה ובטוב לבב.

  באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - שמואל'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך