דוד בורח לאכיש
כאשר ראה דוד ששאול מהדק את ההסגר סביבו, החליט לעזוב את הארץ והלך לאכיש מלך גת. הוא ידע כי בארץ פלשתים עלול גם כן ליהרג, מה גם שאכיש היה אחיו של גלית ובוודאי ירצה להיות גואל הדם שלו. מאידך דוד בטח בה' וידע כי לב מלך ביד ה' ובוודאי הקב"ה ישמור עליו, בפרט אחרי שנמשח על יד שמואל ובלי ספק ירצה הקב"ה להגשים את הבטחתו. בהגיעו לפלשתים ראה דוד שחייו בסכנה כי התברר שהכירוהו, ועליו לברוח מהרה משם. כפסע היה בינו לבין המות. אמנם בדרך הטבע לא יכל דוד לצאת בשלום משם אולם הקב"ה שמר עליו בדרך מקורית ביותר. כאמור דוד היה בסכנה גדולה והקב"ה רצה לחשל אותו במדת הבטחון. עתה הגיעה השעה ללמד את דוד שהכל נעשה ברצון ה', וגם אם נראה בדרך הטבע שאין מקום להצלה, בכל זאת אין מעצור לפני ה' להושיע.
המדרש אומר:
זה שאמר הכתוב: את הכל עשה יפה בעתו. כל מה שעשה הקב"ה בעולמו יפה. אמר דוד לפני הקב״ה, כל מה שעשית בעולמך יפה, חכמה יפה מן הכל, חוץ מן השטות... מה הנאה בשוטה הזה? אדם מהלך בשוק וקורע בגדיו והתנוקות משחקים ורצים אחריו והעם משחקים עליו זה נאה לפניך? אמר לו הקב"ה לדוד: דוד, על שטות אתה קורא תיגר? חייך שתצטרך לו, שלא ניצל דוד מאכיש, מלך גת, אלא על ידי זה שעשה עצמו שוטה. שהיה כותב על הדלתות אכיש מלך גת מחויב לי מאה רבוא ואשתו חמשים. בתו של אכיש היתה שוטה והיתה צועקת מבפנים, ודוד צועק ומשתטה מבחוץ. אמר להם אכיש יודעים אתם שחסר שוטים אני, חסר משוגעים אנוכי? באותה שעה שמח דוד שמחה גדולה כשיצא לו השטות מתוך השמחה הדא הוא דכתיב(זה שכתוב): "אברכה את ה׳ בכל עת".
(ילקוט שמעוני רמז קלא)
במלים אחרות: דוד הבין כי הקב"ה בורא הכל בכוונה תכליתית, ורק אנחנו לא מבינים. כי איך אפשר להבין שיש בעולם שוטים ויש לשטות צורך, הרי איש אינו יכול להצביע על הצורך בשטות? - הקב"ה רצה להוכיח לדוד ולדורות שאין בעולם שום דבר לבטלה. ה' ברא דברים הנראים מיותרים ואף מזיקים, אולם בהזדמנויות שונות רואים כי אין הדבר כך והכל עשה יפה בעתו. אין דבר בעולם שנברא לבטלה. הקב"ה רוצה לסייע לקיום העולם ולהביא לרווחת האדם וכל דבר בעולם מסייע למטרה זו. גם הדברים הנראים שליליים במבט ראשון ושטחי, המעיין בהם היטב יראה עד כמה גדולים מעשי ה'. אנחנו אנשים קטנים כדי שהקב"ה יוכיח לנו כי לא כל הנראה שלילי הוא באמת שלילי. אבל אדם כדוד, הוכיח לו הקב"ה שאין דבר שנברא לבטלה. כאשר טען דוד כי לשגעון אין חפץ בעולם, אמר לו הקב"ה: חייך שאתה בעצמך תודה לי שגם לשגעון יש מקום בעולם. יתרה מזו: אתה עצמך תזדקק לו. והנה המציאות לא אחרה לבוא. דוד היה חייב להתנהג במנהגי שטות כדי להציל את עצמו. לאחר שניצל הודה דוד בטעותו.
הרב מוסר הנביאים שואל: מה היתה כוונת ה': 'אתה תצטרך לשגעון', הרי דוד רק התחזה כשוטה ובכך אין שום רע ואילו דוד שאל את ה' מדוע יש בעולם שגעון אמיתי? מסביר הרב כי אם לא היו בעולם משוגעים אמיתיים לא יכל דוד להתחזות כמשוגע ואז לא יכל להציל את עצמו, ומאחר ויש בעולם מושג שנקרא שגעון וישנם בעולם משוגעים יכל דוד לנצל זאת ולהעמיד פני משוגע ובכך להנצל מאכיש. אם כן השגעון מביא תועלת לעולם, וכפי שכל דבר אחר מועיל, גם השגעון מביא תועלת.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - שמואל'