תנ"ך על הפרק - בראשית כב - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

בראשית כב

22 / 929
היום

הפרק

העקידה

וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים׃בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת־עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת־הַמָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק׃וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם׃וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֲצֵ֣י הָעֹלָ֗ה וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ אֶת־הָאֵ֖שׁ וְאֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃וַיֹּ֨אמֶר יִצְחָ֜ק אֶל־אַבְרָהָ֤ם אָבִיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֔י וַיֹּ֖אמֶר הִנֶּ֣נִּֽי בְנִ֑י וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה הָאֵשׁ֙ וְהָ֣עֵצִ֔ים וְאַיֵּ֥ה הַשֶּׂ֖ה לְעֹלָֽה׃וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אֱלֹהִ֞ים יִרְאֶה־לּ֥וֹ הַשֶּׂ֛ה לְעֹלָ֖ה בְּנִ֑י וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃וַיָּבֹ֗אוּ אֶֽל־הַמָּקוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֒ וַיִּ֨בֶן שָׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָעֵצִ֑ים וַֽיַּעֲקֹד֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם אֹתוֹ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ מִמַּ֖עַל לָעֵצִֽים׃וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְרָהָם֙ אֶת־יָד֔וֹ וַיִּקַּ֖ח אֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת לִשְׁחֹ֖ט אֶת־בְּנֽוֹ׃וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֖אמֶר אַבְרָהָ֣ם ׀ אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָּה כִּ֣י ׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי׃וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה־אַ֔יִל אַחַ֕ר נֶאֱחַ֥ז בַּסְּבַ֖ךְ בְּקַרְנָ֑יו וַיֵּ֤לֶךְ אַבְרָהָם֙ וַיִּקַּ֣ח אֶת־הָאַ֔יִל וַיַּעֲלֵ֥הוּ לְעֹלָ֖ה תַּ֥חַת בְּנֽוֹ׃וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא יְהוָ֣ה ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר יְהוָ֖ה יֵרָאֶֽה׃וַיִּקְרָ֛א מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם שֵׁנִ֖ית מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃וַיֹּ֕אמֶר בִּ֥י נִשְׁבַּ֖עְתִּי נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּ֗י יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְלֹ֥א חָשַׂ֖כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידֶֽךָ׃כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו׃וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֣י הָאָ֑רֶץ עֵ֕קֶב אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתָּ בְּקֹלִֽי׃וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם֙ אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֻּגַּ֥ד לְאַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִ֠נֵּה יָלְדָ֨ה מִלְכָּ֥ה גַם־הִ֛וא בָּנִ֖ים לְנָח֥וֹר אָחִֽיךָ׃אֶת־ע֥וּץ בְּכֹר֖וֹ וְאֶת־בּ֣וּז אָחִ֑יו וְאֶת־קְמוּאֵ֖ל אֲבִ֥י אֲרָֽם׃וְאֶת־כֶּ֣שֶׂד וְאֶת־חֲז֔וֹ וְאֶת־פִּלְדָּ֖שׁ וְאֶת־יִדְלָ֑ף וְאֵ֖ת בְּתוּאֵֽל׃וּבְתוּאֵ֖ל יָלַ֣ד אֶת־רִבְקָ֑ה שְׁמֹנָ֥ה אֵ֙לֶּה֙ יָלְדָ֣ה מִלְכָּ֔ה לְנָח֖וֹר אֲחִ֥י אַבְרָהָֽם׃וּפִֽילַגְשׁ֖וֹ וּשְׁמָ֣הּ רְאוּמָ֑ה וַתֵּ֤לֶד גַּם־הִוא֙ אֶת־טֶ֣בַח וְאֶת־גַּ֔חַם וְאֶת־תַּ֖חַשׁ וְאֶֽת־מַעֲכָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

והאלהים נסה. פי' הרמב"ן ענין הנסיון בעבור היות מעשה האדם רשותו מוחלטת בידו אם ירצה יעשה ואם ירצה לא יעשה ונקרא נסיון מצד המנוסה אבל המנסה ית' יצוה לו להוציא הדבר מכח אל הפועל להיות לו שכר מעשה טוב ולא שכר לב טוב לבד ודע כי השם צדיק יבחן כי יודע שהצדיק יעשה רצונו ורוצה להצדיקו יותר ולא יבחן לרשעים שלא ישמעו לנסיונו. ורשב"ם פי' נסה לשון קנתור כמו מה תנסו את ה' שהקפיד הקב"ה על שכרת ברית לאבימלך ואמר לו אני נתתי לך זרע לק' שנה ואתה כרת ברית עמו עם זרע כנען הארור לא יעמוד בריתך אלא העלהו לעולה והוא לא נתכוון אלא להקניטו שלא אמר לו שחטהו אלא העלהו אלא שאברהם לא הבין ורצה לשוחטו. וי"מ נסה לשון גודל שגדלו בזה בפי כל כמו נשאו: אל ארץ המוריה. כתב הרמב"ן פירשו רבותינו שמשם היראה יוצאה. וי"מ על שם הקטרת שנקטרת שם שבו מור ולבונה. ואונקלוס תרגם לארע פולחנא רוצה לומר בארץ שעבדו שם האלקי' ומוריה לשון מורא ששם יראו האלקי' ועבדו לפניו וזהו שאומר בב"ר ויבן שם אברהם את המזבח מזבח לא נאמר אלא המזבח המזבח שהקריבו ראשונים אדם ונח. ועל דרך הפשט הוא כמו אל הר המור ששם ימצא מור ואהלים וקנמון וכאן קורא שם הארץ מוריה ובדברי הימים לבנות לו בית בהר המוריה משמע שההר לבדו נקרא הר המוריה ואולי נקראת הארץ על שם ההר אשר בתוכה הארץ אשר בה הר המורי' וההר לבדו נקרא הר המוריה ואברהם ידע את הארץ ולא ידע את ההר ולכן אמר לו שילך לארץ המוריה והוא יראנו אחד ההרים שנקרא ככה וצוהו להעלותו במקום ההוא כי ההר חמד אלקים לשבתו ורצה שתהי' זכות העקידה בקרבנות לעולם כאשר אמר אברהם בהר ה' יראה: ויבקע עצי עולה. אולי לא ימצא שם עצים. אי נמי שלקח עצים שבדקן שלא יהא בהם תולעת דאמרינן עץ שיש בה תולעת פסול למזבח: וירא את המקום מרחוק. שראה ענן קשור על ההר, ועל דרך הפשט ראה ארץ המוריה שמרחוק הכירו וכל המקום ההוא היה ידוע: ונשתחוה ונשובה אליכם. אמר ר' אברהם שאמר כן כדי שלא יבין יצחק. וי"מ בתמיה וכי סבורים אתם שלא נעשה אלא השתחויה ונשובה אליכם: ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים. הוא הר המוריה שאמר לו זה ההר שאמרתי לך. ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים. ולמה מן השמים ולא ירד למטה לפי שהיה הדבר נחוץ אולי ישחטנו בינתיים: אל תשלח ידך אל הנער. במדרש יש שהפך ידו וראה שאין בידו מאכלת אמר אינו כדאי לקרבן ובקש לחונקו אמר אל תעש לו מאומה: כי עתה ידעתי. פי' הרמב"ן כי עד עתה היתה יראתו בכח ולא יצא אל הפועל ועתה במעשה הגדול הזה יצאה אל הפועל: והנה איל אחר. פי' ר' אברהם ראהו אחר שנאחז בסבך בקרניו. וי"מ אחר שראהו תחלה שהיה מותר הולך ורועה ראהו עתה נאחז בסבך כדי שיהא נקל לו לקחתו. יען אשר עשית את הדבר הזה. כבר הבטיחו שירבה זרעו ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים והוסיף לו עתה שנשבע בשמו הגדול וירש זרעו את שער אויביו ושלא יגרום החטא שיכלה זרעו או שיפול ביד אויביו: ויהי אחרי. פירש"י אחר העקידה מיד שהיה אברהם מהרהר ואומר וכו' אע"ג דאמרינן כל מקום שנאמר אחרי מופלג י"ל כל מקום שנאמר אחר סמוך אחרי אפשר מופלג ואפשר סמוך: הנה ילדה מלכה גם הוא. כתב הרמב"ן נראה מפשט הפסוק שלא ידע באחד מהם בלתי היום ואם היתה פקודתם בימי בחרותם אי אפשר שלא שמע עד היום כי לא היה מהלך רב ביניהם והנה אברהם בצאתו מחרן בן ע"ה שנה וגם נחור זקן ואשתו אינה בחורה אבל נעשה להם נס ונפקדו בימי הזקנה וזהו ילדה מלכה גם היא שנפקדה כאחותה: קמואל אבי ארם. כתב הרמב"ן הזכיר ארם כדי להזכיר קמואל כי היה ארם בנו נכבד מהאב ואולי קמואל אחר היה בעולם בדורם ולכך הוצרך לייחס זה: ובתואל ילד את רבקה. לא הזכיר לבן אפי' אם היה גדול ממנה כי עיקר הפרשה לא באה אלא בשביל רבקה: ופילגשו ושמה ראומה. סיפר הכתוב כל הבשורה שבשרו לאברהם בבנים. ויתכן שנכתב זה להודיע כל יחוס נחור פי' כי כולם ראויים לידבק בזרעו של אברהם ועליה' נאמר כי אל ארצי ואל בית אבי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך