ממזר. פי' הרמב"ן שהוא מוזר מיודעיו שאין יודעין מאין בא כי הנולד לאיש מאשת אביו הוא ירחיקנו לבושתו ולכלימתו מן המעשה הרע שעשה וגם אמו תשליכנו בלילה כענין האסופי:
על דבר אשר לא קדמו אתכם וגו'. חוזר על עמון: ואשר שכר עליך וגו'. חוזר על מואב אבל מואב קדם אותם כדכתיב אוכל בכסף תשבירני וגו' כאשר עשו לי בני עשו והמואבים היושבים בער כדפרי' לעיל בסדר אלה הדברים:
לא תדרוש שלומם. דורש בספרי מכלל שנא' כי תקרב אל עיר וקראת עליה לשלום יכול אף בני עמון ומואב ת"ל לא תדרוש שלומם. וכתב הרמב"ן ודאי הכתוב שהזהיר בעמון ומואב אל תתגרו בם מצוה לדורות היא שצוה הכתוב שלא ניקח מארצם וא"כ הפסוק שאומר לא תדרוש שלומם מיירי אם נלחם עליהם בעיר שכבשו הם מן העמים שלא נקרא להם לשלום וכן אם יבואו הם להלחם בארצנו מותר לנו לרדוף אחריהם ולכבוש מהם המדינות ולהכות יושבי הערים שעשו עמנו הרעה כמו שעשה יפתח וכן עשה דוד לכל ערי בני עמון בעבור שהם פרצו הגדר תחלה ואז לא נצטרך לקרוא בשלומם ונכה בנלחמים בנו כל עיר מתים והנשים והטף. ועל דרך הפשט טעם לא תדרוש שלומם וטובתם כאומר אע"פ שהם בני משפחתכם ואברהם אביכם אהב את אביהם לא תהיו להם כאחים דורשי שלום וטובה כי הם הפרו ברית האחוה ותהי' מוכרת להם לעולם. והנה השם שמר לבני לוט זכות אביהם שהלך עם אברהם בדרך אשר שלחו השם ולכך הנחילם מנחלת אברהם והעניש את בניו בחטאם שלא ידבקו בישראל. וכן המצרים הרחיקם ג' דורות מפני רשעם אשר עשו עמנו רעות רבות. אבל לא יתעב אותם לעולם בעבור שהיינו גרים בארצם ונמלטנו עמהם ברעב בכבוד שעשו לאבינו והמליכו עליהם ממנו קצין ומושל וכן עשה עם אדום שמר להם זכות אבות שהיו מזרע הקדש והרחיקם ג' דורות בעבור שיצאו לקראתינו בחרב ולא הכירו ברית אחים:
ונשמרת מבל דבר רע. פרש"י שהשטן מקטרג בשעת הסכנה. והרמב"ן כתב והנכון בעיני במצוה הזאת כי הכתוב מזהיר בעת ההיא בעבור שהחטא מצוי בו והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה שיאכלו כל תועבה ויגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפי' בניאוף וכל נבלה וטבע האדם מתלבש אכזריות וחמה בצאת מחנה על אויב ועל כן מזהיר ונשמרת מכל דבר רע אזהרה מכל הנאסר. ועל דרך הפשט מזהיר בבעל מקרה לצאת מכל המחנה מפני הטעם הנזכר שהשם מתהלך עמנו להושיענו ושיהיה לבנו מתכוין להקדוש ברוך הוא ונוחיל לישועתו ולא נסמוך בזרוע בשר וכן הטעם בכיסוי הצוא' כי המחנה בכלל קדוש וממנו נלמוד למקום התפלה שנרחק מן הצואה ארבע אמות ולכל מראה עינים. וטעם כיסוי הצואה שאין הצוא' כטומא' שתטמא מקומה ושתהיה בוקעת ועולה אבל אסור לראותה בעת התפלה ובהיות הלב דבק בעם הנכבד מפני שהדברים הנמאסים מולידים גנאי בנפש וישבשו כוונת הלב הטהור וכאשר נעלמו מן העין אין דבר רע: [כתוב למעלה שנרחק מן הצואה ד' אמות ולכל מראה עינים פי' לאחוריו ויניחנ' ד' אמות לפחות ולפניו עד שלא יראנה]:
לא תסגיר עבד אל אדוניו. כתב הרמב"ן דבק לפרשה של מעלה שאם תצא במחנה וברח אליך עבד מעם אדוניו אל תסגירנו אליו בממון שיתן לך בו. ואמר: עמך ישב וגו' במקום אשר יבחר. שהוא מצוה שיהיה בן חורין ולא נעבוד בו. והטעם במצוה הזאת כי עמנו יעבוד השם ואיננו נכון שנחזירנו לאדוניו לעבוד ע"ז ועוד שיתכן שילמד דרך מבוא העיר כי בענין כזה ילכדו מדינות רבות על ידי עבדים ושבויים שבורחין משם. ורבותי' שדורשין בעבד כנעני של ישראל שברח מחוצה לארץ לארץ גם זה הטעם שמוטב יעמוד בארץ ישראל ויקיים כל המצות הנוהגות בה מבחוצה לארץ:
לא תהיה קדשה. פרש"י מקודשת מזומנת לזנות: ולא יהיה קדש. מזומן למשכב זכור. וכתב הרמב"ן וא"כ שהלאו הזה אזהרה באשה הנשכבת שלא תהיה מזומנת לזנות לפי זה אשה פנויה הנבעלת במקרה ובהצנע אינה מחייבי לאוין וכן בקדש למה אמר בו מזומן שאפי' הנבעל בחדרי חדרים יש בו כרת ומיתת ב"ד ועוד שהיה ראוי שיאמר לא תהיה בכם קדשה ולא יהיה קדש בכם למה אמר בבני ישראל והנראה בעיני בלאו הזה שהוא אזהרה לב"ד שלא יניחו אחת מבנות ישראל להיות יושבת בפרשת דרכים על הדרך לזמה או שתתקן לה קובה של זנות כמנהג ארצות זרים שיושבות על פתח לזנות וכן יזהיר לב"ד על הקדש. ועל דרך הפשט אפילו שישכב עם הנשים בקובה אשר יעשה לו מזומנת לזמה או שישב בעינים על הדרך יזהיר לב"ד שימנעוהו:
לא תביא אתנן זונה. כתב הרמב"ן הזונות יעשו בנדה שלהם מצוות חושבות לכפר על חטאתם לכך אסרה תורה אתנן לכל נדר כי עתה יוסיפו לחטוא בהן וכן ענין מחיר בעבור כי הצדים בכלבים ושומרי החומות מגדלים כלבים עזי נפש מזיקים הרבים וירצו במחיריהם להיות כופר לנפשם וכן מנהג עוד היום בפרשים אנשי הציד שיעמידו צורת כלביהם בשעוה לפני ע"ז שלהם כדי שיצליחו. ואמר: גם שניהם. בעבור שהאחד תועבה גדולה והוא האתנן כי בו נעשתה תועבת הזמה אמר שגם שניהם יתעב השם. אי נמי בעבור שהזכיר פסולי הקרבן במומין ואמר לא תזבח לה' אלהיך שור ושה וגו' כי תועבת ה' אלהיך הוא הוסיף בכאן לומר כי גם באתנן והמחיר שהם תמימים בגופם גם הם תועבה כמותם:
לא תשיך. הוסיף בכאן אזהרה ללוה מה שאין כן בשאר דיני ממונות שאם רצה הוא ליזוק בנכסיו רשאי אבל מפני רגילות החטא ברבית מזהיר גם בלוה. ואמר: נשך כסף נשך אוכל. לבאר שאם ילוה סאה חטים בסאה וחצי יהיה נשך גמור אפי' לא ישוה סאה וחצי בשעת הפרעון כדמי סאה שהלוהו. ואמר עוד: כל דבר אשר ישך. לרבות כלים ושאר כל דבר שלא תאמר אין נשך אלא בכסף שכל הדברים נקנין בו ובאוכל שהוא חיי האדם אבל שאר דברים נלך אחר שוה כסף כעת ההלואה והפרעון קמ"ל כל דבר. וביאר כאן שרבית הנכרי מותר ולא אמר כן בגזל ואבידה כמו שאמרו גזל הגוי אסור מפני שהרבית הוא נותן מדעתו לא נאסר אלא מצד האחוה והחסד כמו שנאמר ואהבת לרעך כמוך. ועל כן אמר:
למען יברכך ה' אלהיך. כי יעשה חסד עם אחיו כאשר ילונו בלא רבית ויחשב לו לצדקה וכן השמיטה חסד באחים ולכך אמר את הנכרי תגוש וקבע לו ברכה כי הכתוב לא הזכיר ברכה רק בצדקות וחסדים לא בגזל וגניבה ואונאה:
וכי תחדל לנדור וגו'. שלא תאמר כיון שהנדר זירוז במצוה אדור כדי שאזדרז במצוה ואף אם לא אוכל להשלימו אחר כך כיון שהיה רצוני להשלימו בשעת הנדר יהיה לי צדקה לכך אומר וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא אבל אם תדור ולא תשלם או אם תאחר לשלמו יהיה בך חטא על כן טוב אשר לא תדור:
