תנ"ך על הפרק - דברים כ

מאת: ר' יעקב בן הרא"ש ,

כי תצא למלחמה. כתב הרמב"ן חידש להם כאן זו המצוה בשביל שעתה היה להם לילך למלחמה: אל תיראו. בלב: ואל תחפזו. לנוס: ואל תערצו. במעשה: כי ה' אלהיכם ההולך עמכם. פי' מזהירם שלא ייראו וגם לא יבטחו בגבורתם לחשוב בלבב כי הם גבורים למלחמה אלא ישיבו לבם לשם ויבטחו בו. ואמר: להושיע אתכם. אעפ"י שאמר להלחם לכם כי באפשר שילחם להם ויפיל אויביהם לפניהם ומ"מ ימותו גם מהם כדרך כל המלחמות ולכך הבטיחם שהשם יושיעם ולא יפקד מהם איש. והנה הכהן שהוא עובד השם מזהירם ביראתו ומבטיחם אבל השוטרים מדברים בנוהג שבעולם פן ימותו כי בדרך הארץ ימותו אנשים במלחמות גם ממכת הנוצחים. וציוה לשוב על שלשה כי לבו על ביתו ועל כרמו ועל אשתו ולא למלחמה על כן ינוס ויניס אחרים: ולא חללו. כתב הרמב"ן שלא באה השנה הרביעית כי הכרם בבא תבואתו יחולו שם וילכו בחלילים וציוה הכתוב שיהיה כל פריו קדש הלולים שיהללו את השם הנכבד בשמחה ההיא. ויתכן עוד לפרש ולא חללו שלא עשאו חולין פי' שלא פדאו: מי האיש הירא. ולא יבטח בדברי הכהן: ורך הלבב. שאין בטבעו לראות מכת חרב. כתב הרמב"ן לר' יוסי הגלילי שמפרש הירא מעבירות שבידו יש לפרש פן ימות שמא יחשוב בלבו כן וינוס דכיון שהבטיחם הכהן שהשם עמהם ויושיעם לא יכשלו בעבור העבירות של זה. ולר' עקיבא דמפרש הירא ורך הלבב כפשוטה יש לפרש פן ימות כפשוטה כי מי שיירא אחר הבטחת הכהן ואינו בוטח בשם לא יעשה לו נס. ואיתא בירושלמי שכולם צריכין להביא ראייה לדבריהן וכן לר' יוסי הגלילי צריך להביא ראייה על עבירות שבידו שאם לא כן כולם היו חוזרין בטענת שקר: ולא ימס את לבב אחיו. כתב בעל הלכו' שהוא לאו שלא ימנע מלשוב שלא ימס אחיו: ופקדו שרי צבאות בראש העם. כתב הרמב"ן כי התורה תצוה כדרך הארץ ותעשה נסים עם יריאיו בהסתר שאינו חפץ לשנות בטבעו אלא א"כ אי אפשר בענין אחר או להודיע שמו לצריו כאשר היה ביציאת מצרים בקריעת ים סוף: כי תקרב אל עיר. פרש"י שהוא במלחמת הרשות. כתב הרמב"ן בשביל סוף הפרשה צריך לומר כן שצוה הכתוב שאם תעשה עמך מלחמה והכיתה כל זכורה לפי חרב ולהחיות הנשים וטף הזכרים מה שאין כן בערי ז' עממים שציוה להחרים גם הנשים והטף. אבל בפתיחת שלום אין חילוק בין ז' עממים לשאר האומות שגם בז' עממים פותחים להם לשלום ואם ירצו להתגייר מקבלין אותם כאשר עשה משה לסיחון. והתשובה היא שקבלו עליהם שבע מצות שנצטוו בני נח ואין צריכין להתגייר להיות גירי צדק. ונראה שיש עוד הפרש בשאלת שלום שבערים הרחוקות נשאל להם לשלום ושיהיו לנו למס ועבדונו אבל בערי העמים האלה נשאל להם לשלום ומסים ועבדות ועל מנת שיקבלו עליהם שלא יעבדו ע"ז. ויתכן גם כן שלא נצטרך להודיעם רק השלום והמסים והשיעבוד ואחר שיהיו משועבדים לנו נגיד להם שאנו עושים משפטים בע"ז ובעובדיה בין יחיד בין רבים. ורש"י פי' שבשבעה עממים אפי' אם ירצו להתגייר אין מקבלים אותם. ולא נהירא דבהדיא איתא בירושלמי ששלח יהושע מי שמבקש יבא וישלים וכן שלמה שהחיה מהם והעלם למס עובד ונתנם עבדים לבנות בית המקדש וביתו כמו שאומר והיו לך למס ועבדוך. פי' מס שיעלה בהם מלך ישראל או סנהדרין מס לבנות בית למלך וערי מסכנות ושיעבוד הוא שיוכל כל איש מישראל ליקח מהם לחטוב עצו ולשאוב מימיו ויתן לו שכרו. ואנשי גבעון מה שהוצרכו לבא בערמה שלא היו יודעים משפטים של ישראל בקריאת שלום והקדימו קודם ששלח להם יהושע או שלא רצו מתחלה לשמוע לדברי יהושע ובסוף פחדו ועשו עצמם נכרים והועיל להם ערמתם שלא יהיו לנו לעבדים אלא יהו עמנו בעלי ברית ועל זה הקפידו עליהם והיו נהרגים אלמלא השבועה ולפי' קללם יהושע ועשה להם כמשפט הראוי ליעשות בהם מה שנא' והיו לך למס ועבדוך שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח השם. וי"מ והיה אם שלום תענך בעת הקריאה אבל אם ימאנו מתחלה שוב אין מקבלין אותן והגבעונים מאנו בתחלה ולא היה מן הדין לקבלן: למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות וגו'. שלא ילמדו אתכם לעבוד את השם הנכבד בשריפת בניהם ובנותיהם כאשר עשו לאלהיהם. והנה כבר הזהיר לא ישבו בארצם פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם והיא אזהרה בע"ז כי אם תכרות להם ולאלהיהם ברית ישבו בארצך רבים מהם ויפתוך לעבוד ע"ז וכאן הוסיף לבאר לא תחיה כל נשמה כי אפילו היחיד הנשאר ביניהם לעבוד לך יזכיר לך עבודתם לאלהיהם ואולי תתפתה אתה לעשות כן לשם ותחטא לפניו: כי האדם עץ השדה וגו'. פי' ר' אברהם כי ממנו תאכל כי האדם עץ השדה פי' כי חיי האדם הוא עץ השדה על כן לא תשחית את עציו ואותו לא תכרותו דבק עם לבא מפניך במצור הנה לא תשחית עץ פרי שהוא חיים לבן אדם רק מותר לך לאכול ממנו ואסור לך להשחיתו כדי שתבא העיר לפניך במצור. והרמב"ן כתב לדעת רבותינו מותר לכרות עץ מאכל ולבנות מצור ולא אמרה תורה רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא להקדים אילן סרק לעץ מאכל יש לפרש הפסוק לא תשחית את עצה לכרות אותו דרך השחתה שלא לצורך מצות כמנהג המחנות והטעם כי הנלחמים משחיתים העיר ומפילים אילנותיה וסותמי' מעיינותיה אולי יוכלו לה ואתם לא תעשו כן להשחיתם כי תבטחו בה' אלהיכם שיתן אותה בידכם כי האדם עץ השדה הוא ממנו תאכל ותחיה ועל ידו תבא לפניך העיר במצור לומר שאתה תחיה ממנו אחרי שתכבוש העיר וגם כל ימי היותך במחנה: אותו תשחית וכרת. פי' מותר אתה לכרות אותו לבנות המצור וגם להשחיתו עד רדתה:

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך

מאמרים על הפרק

האיסור לעקור עצי פרי

"האדם עץ השדה"

מלחמת הקודש

כי ד' אלקיכם ההֹלך עמכם להלחם לכם עם אֹיביכם להושיע אתכם

מאמר על הפרק

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק