תנ"ך על הפרק - דברים יד - התעלות פרטית / הרב דוד חי הכהן שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברים יד

167 / 929
היום

הפרק

לא לְהִתְגּוֹדֵּד, לא לִקְרֹח, מאכלות אסורות, מעשר שני ועני ועוד

בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם לֹ֣א תִתְגֹּֽדְד֗וּ וְלֹֽא־תָשִׂ֧ימוּ קָרְחָ֛ה בֵּ֥ין עֵינֵיכֶ֖ם לָמֵֽת׃כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ וּבְךָ֞ בָּחַ֣ר יְהוָ֗ה לִֽהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃לֹ֥א תֹאכַ֖ל כָּל־תּוֹעֵבָֽה׃זֹ֥את הַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר תֹּאכֵ֑לוּ שׁ֕וֹר שֵׂ֥ה כְשָׂבִ֖ים וְשֵׂ֥ה עִזִּֽים׃אַיָּ֥ל וּצְבִ֖י וְיַחְמ֑וּר וְאַקּ֥וֹ וְדִישֹׁ֖ן וּתְא֥וֹ וָזָֽמֶר׃וְכָל־בְּהֵמָ֞ה מַפְרֶ֣סֶת פַּרְסָ֗ה וְשֹׁסַ֤עַת שֶׁ֙סַע֙ שְׁתֵּ֣י פְרָס֔וֹת מַעֲלַ֥ת גֵּרָ֖ה בַּבְּהֵמָ֑ה אֹתָ֖הּ תֹּאכֵֽלוּ׃אַ֣ךְ אֶת־זֶ֞ה לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמַּֽעֲלֵ֣י הַגֵּרָ֔ה וּמִמַּפְרִיסֵ֥י הַפַּרְסָ֖ה הַשְּׁסוּעָ֑ה אֶֽת־הַ֠גָּמָל וְאֶת־הָאַרְנֶ֨בֶת וְאֶת־הַשָּׁפָ֜ן כִּֽי־מַעֲלֵ֧ה גֵרָ֣ה הֵ֗מָּה וּפַרְסָה֙ לֹ֣א הִפְרִ֔יסוּ טְמֵאִ֥ים הֵ֖ם לָכֶֽם׃וְאֶת־הַ֠חֲזִיר כִּֽי־מַפְרִ֨יס פַּרְסָ֥ה הוּא֙ וְלֹ֣א גֵרָ֔ה טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶ֑ם מִבְּשָׂרָם֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ וּבְנִבְלָתָ֖ם לֹ֥א תִגָּֽעוּ׃אֶת־זֶה֙ תֹּֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר בַּמָּ֑יִם כֹּ֧ל אֲשֶׁר־ל֛וֹ סְנַפִּ֥יר וְקַשְׂקֶ֖שֶׂת תֹּאכֵֽלוּ׃וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ סְנַפִּ֥יר וְקַשְׂקֶ֖שֶׂת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם׃כָּל־צִפּ֥וֹר טְהֹרָ֖ה תֹּאכֵֽלוּ׃וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תֹאכְל֖וּ מֵהֶ֑ם הַנֶּ֥שֶׁר וְהַפֶּ֖רֶס וְהָֽעָזְנִיָּֽה׃וְהָרָאָה֙ וְאֶת־הָ֣אַיָּ֔ה וְהַדַּיָּ֖ה לְמִינָֽהּ׃וְאֵ֥ת כָּל־עֹרֵ֖ב לְמִינֽוֹ׃וְאֵת֙ בַּ֣ת הַֽיַּעֲנָ֔ה וְאֶת־הַתַּחְמָ֖ס וְאֶת־הַשָּׁ֑חַף וְאֶת־הַנֵּ֖ץ לְמִינֵֽהוּ׃אֶת־הַכּ֥וֹס וְאֶת־הַיַּנְשׁ֖וּף וְהַתִּנְשָֽׁמֶת׃וְהַקָּאָ֥ת וְאֶֽת־הָרָחָ֖מָה וְאֶת־הַשָּׁלָֽךְ׃וְהַ֣חֲסִידָ֔ה וְהָאֲנָפָ֖ה לְמִינָ֑הּ וְהַדּוּכִיפַ֖ת וְהָעֲטַלֵּֽף׃וְכֹל֙ שֶׁ֣רֶץ הָע֔וֹף טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶ֑ם לֹ֖א יֵאָכֵֽלוּ׃כָּל־ע֥וֹף טָה֖וֹר תֹּאכֵֽלוּ׃לֹ֣א תֹאכְל֣וּ כָל־נְ֠בֵלָה לַגֵּ֨ר אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ֜יךָ תִּתְּנֶ֣נָּה וַאֲכָלָ֗הּ א֤וֹ מָכֹר֙ לְנָכְרִ֔י כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃עַשֵּׂ֣ר תְּעַשֵּׂ֔ר אֵ֖ת כָּל־תְּבוּאַ֣ת זַרְעֶ֑ךָ הַיֹּצֵ֥א הַשָּׂדֶ֖ה שָׁנָ֥ה שָׁנָֽה׃וְאָכַלְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּק֣וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֮ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ מַעְשַׂ֤ר דְּגָֽנְךָ֙ תִּֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֔ךָ וּבְכֹרֹ֥ת בְּקָרְךָ֖ וְצֹאנֶ֑ךָ לְמַ֣עַן תִּלְמַ֗ד לְיִרְאָ֛ה אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־הַיָּמִֽים׃וְכִֽי־יִרְבֶּ֨ה מִמְּךָ֜ הַדֶּ֗רֶךְ כִּ֣י לֹ֣א תוּכַ֘ל שְׂאֵתוֹ֒ כִּֽי־יִרְחַ֤ק מִמְּךָ֙ הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לָשׂ֥וּם שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם כִּ֥י יְבָרֶכְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְנָתַתָּ֖ה בַּכָּ֑סֶף וְצַרְתָּ֤ הַכֶּ֙סֶף֙ בְּיָ֣דְךָ֔ וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃וְנָתַתָּ֣ה הַכֶּ֡סֶף בְּכֹל֩ אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֨ה נַפְשְׁךָ֜ בַּבָּקָ֣ר וּבַצֹּ֗אן וּבַיַּ֙יִן֙ וּבַשֵּׁכָ֔ר וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר תִּֽשְׁאָלְךָ֖ נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֗ם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָׂמַחְתָּ֖ אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ׃וְהַלֵּוִ֥י אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ֖יךָ לֹ֣א תַֽעַזְבֶ֑נּוּ כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה עִמָּֽךְ׃מִקְצֵ֣ה ׀ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים תּוֹצִיא֙ אֶת־כָּל־מַעְשַׂר֙ תְּבוּאָ֣תְךָ֔ בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑וא וְהִנַּחְתָּ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃וּבָ֣א הַלֵּוִ֡י כִּ֣י אֵֽין־לוֹ֩ חֵ֨לֶק וְנַחֲלָ֜ה עִמָּ֗ךְ וְ֠הַגֵּר וְהַיָּת֤וֹם וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְאָכְל֖וּ וְשָׂבֵ֑עוּ לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־מַעֲשֵׂ֥ה יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב דוד חי הכהן שליט

התעלות פרטית

בפרק זה ניפגש באותן מצוות העוסקות בהתעלות הפרטית הראויה לבני עם הארץ – "עם שבגינו נבראת הארץ... עם שעתידין לירש את הארץ על ידי מצוות הללו".

כבני עם סגולה, הנבחר לעבודת ה', אנו מחויבים לשמור על צורתנו החיצונית הנאה גם בשעות קשות, ועל כן נאסרה עלינו שריטת הבשר ותלישת השער בשעת אבל, בפרט כאשר הן עלולות לעשות רושם קבוע. בהקשר זה יש להזכיר את איסור עבודת כהנים בעלי מום במקדש ואת חובתם של המשרתים בקודש להסתפר מדי חודש בחודשו, וכן את דברי הגמרא האמורים בכל איש ישראל: "רוחץ אדם פניו, ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו".

נוסף לזהירות ברושם החיצוני, ציוותה אותנו התורה להרחיק מעלינו מאכלים אסורים העלולים להשפיע לרעה על טבעו הטהור של גופנו. מסגנון התורה, שהגדירה את איסורי המאכל בלשון "תועבה", למדנו על ההרחקה הפנימית הטבעית הראויה לישראל מאותם איסורים.

בטרם תזכיר את המינים האסורים באכילה, הקדימה התורה וביררה את אותם מינים הראויים וקרובים לטבענו: שלושה מיני בהמות ושבעה מיני חיות העולים יחד למניין עשרה מינים, הרומזים במספרם על בחינת הקודש הראויה למאכלנו.

הבדלת השלוש מן השבע מייחדת את אותן בהמות הראויות לקרבן מכלל החיות הכשרות למאכל, שכן אלו האחרונות אמנם אינן מזיקות לטבעו הבריא של האדם הישראלי, אולם אין בהן היכולת להתרומם אל עבודת הקודש בדומה לראשונות – הראויות לקרבן. מצאנו בדברי חכמים כי אכילת בשר השור מועילה לצלילות דעתם של העוסקים בתורה, וממילא אינה ראויה לעם הארץ שאינו עוסק בתורה. מכאן שאכילת אחת משלוש הבהמות הראויות לקרבן יש בה כדי לחזק את כוח הקודש במציאותנו הטבעית.

אחרי הכרת המאכלים המתאימים לנו הוזהרנו בהרחקת המינים האסורים. תחילה נזכרו המינים החיים ביבשה, שמתוך קרבתם אלינו השפעתם הרעה מסוכנת יותר, ולאחר מכן נזכרו הדגים, החיים במים, והעופות, המצויים ביבשה ובאוויר גם יחד.

כשנתבונן בפסוקים, נמצא שהתורה הבדילה בן הדגים ובין העופות, כאשר בראשונים נצטווינו בהכרת סימני הטהרה המתירים את הדגים הכשרים, ומתוך כך אנו מסיקים כי חסרי הסימנים אסורים. באחרונים, לעומתם, הקדימה התורה את היתר אכילת הציפור הטהורה, אולם לא נתנה בה סימנים; לאחר מכן נזכרו העופות האסורים בשמם ומתוך כך חזרה התורה והתירה בלשון ציווי כוללת את אכילת העוף הטהור.

מכאן אפשר ללמוד כי יש יתרון באכילת בשר העופות על פני יתר המינים הראויים למאכל, שכן תכונת התעופה – המרחפת בקלות ומתנשאת מעל חיי החומר - טהורה מיסודה, עד שרק החריגים האסורים ניקבו בשמות.

אחרי ההרחקה מהמינים האסורים למדנו כי גם המינים הטהורים אינם מותרים אלא בדרך השחיטה המכשירה אותם לישראל, ועל כן נאסרנו באכילת נבלה.

ההכרה כי יש להבחין בין מין האסור מעצם טבעו, בשל הטומאה הדבוקה בו, ובין מין שיסודו טהור אך חסרה לו ההכשרה הראויה, היא המבחינה גם ביחסינו עם הגויים בין אלו הקרובים אלינו בדרכי האמונה, "הגר אשר בשעריך", ובין אלו הרחוקים בתכלית הריחוק מאתנו. לאלו הקרובים המליצה התורה לתת במתנה בהמה שנתנבלה, ובזאת לשמור על קשר של הערכה וחיבה עמם; וזאת לעומת הנכרים שלהם יעצה התורה למכור את הבשר – "לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי".

גם מין טהור שנשחט כראוי מזקיק לימוד מיוחד באשר לדרך אכילתו, וכך אנו מוצאים את איסור אכילת בשר בחלב, כאשר שני מינים המותרים כל אחד בפני עצמו נאסרים באכילה כאשר הם מעורבים זה בזה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך