בחירת ישראל
"בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגדדו ולא - תשימו קרחה בין עיניכם למת" (דברים יד, א), התורה אוסרת עלינו להלך בדרכי האמוריים לפי שאנו בניו של מקום. וחלקו בזה ר"מ ור' יהודה. ר' יהודה אומר, בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים, אתם קרויים בנים, ור"מ אומר, בין כך ובין כך אתם קרויים בנים; ואף בזמן שאתם עובדים ע"ז אתם נקראים בנים, שנאמר "בנים משחיתים" (ישעיהו א, ד), ואין השחתה אלא ע"ז (קידושין לו ע"א).
וביאר המהר"ל, שלדעת ר' יהודה אין התואר בנים יאה אלא כשישנה הזדהות בינם לקב"ה; ולדעת ר' מאיר שֵם בן הוא "על שהוא יתברך אב ועלה לישראל". כשם שכל אב הוא סיבה לבנו, ואין ליחס זה הסרה - כך ישראל אפילו כשיחטאו בע"ז, אין לשלול מהם את התואר בנים. תואר זה לא ניתן לנו ברצוננו ובהסכמתנו, אלא זכינו בו מצדו של הקב"ה (נצח ישראל פרק יא). וכדברי ריה"ל בכוזרי (מאמר ב אות נ), שבתפילת אהבה רבה נתחייבנו להאמין "שההתחלה ממנו, לא ממנו אנחנו". היינו, שתחילת בחירת עם ישראל לא היתה מיזמתנו, אלא מצדו של רבש"ע. וע"כ אין בכוחנו להינתק מקשר זה.
ובזה מפרש המהר"ל המשך הפסוקים:
"בנים אתם לה' אלקיכם, לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה" (דברים שם, א-ב). כי אתם בנים, נמצאים מן אמיתת העלה, ובשביל כך יש להם ג"כ מציאות אמיתית, שעל זה יבא שם בן ולכן אל תתגודדו למת, שהיה דרך שלהם לעשות השחתה בעצמם, בשביל ההשחתה שהגיע למת. ואמר כיון שיש לכם מציאות אמיתית מקוים, שהרי אתם נקראים בנים וכו' ודבר שיש לו מציאות גמור אמיתי, אין ראוי שימצא בו השחתה שהוא הפך המציאות, בפרט כאשר עשה בשביל מת, וכאלו היה הפסד בישראל.
וכיוון שמציאותם של ישראל נצחית, מתוך "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום", אין ראוי להשחית על מת, כאילו יש כאן הפסד.
ויסוד זה של רבי מאיר לא היה פשוט ומקובל אפילו אצל הנביאים. כשהגמרא מבקשת להסביר, למה ציווה ה' להושע לקחת אשת זנונים, היא מספרת על הוויכוח שקדם לצו ה':
כשאמר הקב"ה להושע, חטאו ישראל, היה לו להושע לומר: בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן. לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו, רבונו של עולם, כל העולם שלך הוא, העבירם באומה אחרת. אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לזקן זה? אומר לו, לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך. אם הוא יכול לשלוח, אף אני אשלח את ישראל. שנאמר "ויאמר ה' אל הושע, לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים וכו'". אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע, לא היה לך ללמוד ממשה רבך, שכיוון שדברתי עמו, פירש מן האשה, אף אתה בדול עצמך ממנה. אמר לו, רבונו של עולם, יש לי בנים ממנה, ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה. אמר ליה הקדוש ברוך הוא: ומה אתה שאשתך זונה ובניך בני זנונים וכו' כך, ישראל שהן בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב וכו' ואתה אמרת העבירם באומה אחרת? כיון שידע שחטא וכו' עמד ובקש רחמים ובטל גזירה והתחיל לברכן שנאמר (הושע ב, א) "והיה מספר בני ישראל וכו'" (פסחים פז ע"א).
יסוד זה שאין החטא פוגם בעצם בחירת ישראל, חוזר ונשנה אין ספור פעמים בספרי המהר"ל, והבאנו דבריו לעיל בפרשת עקב מאמר סיני והעגל. עתה נוסיף מעט מדברי אחרונים. "לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים, כי מאהבת ה' אתכם וכו'" (דברים ז, ז-ח), וכתב הכלי יקר שם: "וסלקא דעתך אמינא שמצד שיש להם קצת זכויות חשק ה' בכם וכו', קא משמע לן כי מאהבת ה' אתכם. אתם רצויים ומעשיכם אינם רצויים".ועוד כתב שם: "לא מפני צדדים אלה (ריבוי זכויות ומיעוט עוונות) חשק ה' בכם ויבחר בכם, כי אין דבר קטן כזה מעלה ומוריד, מאחר שבאמת מעשיכם אינם רצויים. כי מאהבת ה' אתכם, כי אתם בעצמותכם רצויים מצד הגזע שלכם וכו'. וזה רמוז במלה אתכם, לומר אתם לבדכם רצויים, אבל מעשיכם אינם רצויים. כמו שכתב 'לא בצדקתך וביושר לבבך וכו'' (דברים ט, ה)".
וכן כתב האור החיים: הגם שהיו גוי מקרב גוי, ערום ועריה, בלא שום התעוררות, אף על פי כן אני הבאתי אתכם אלי, ולא אתם התקרבתם אלי. (שמות ט, ה).
וכיון שאין הדבר תלוי בדעתם של ישראל, ובמעשיהם אין דבר שיכול לנתק את הקשר שבין ישראל לרבש"ע, ואף כשהם חוטאים אין החטא פוגם בעצמיותם. "לא בחירתה גרמה לה את יתרונה האלוקי, לא מצד מעשיה הפרטיים, לא בצדקתה ויושר לבבה באה אל מעלתה" (הרב קוק זצ"ל, הקדמה לשבת הארץ).
ובלשונו של ר' צדוק הכהן מלובלין "זה יאמר לה' אני ובשם ישראל יכונה, שלא יהיה לו רק מעלה זו שמכונה בשם ישראל - די" (צדקת הצדיק, אות נו).
במכתבו לרידב"ז הגדיר הרב קוק זצ"ל את שני היסודות העיקריים הבונים את קדושת ישראל, הסגולה והבחירה; היינו, היסוד הטבעי שהוא יצירתו של הקב"ה שאינו תלוי בנו, והצד המעשי הבחירי מצידנו. הסגולה – "הוא כח קדוש פנימי, מונח בטבע הנפש ברצון ה', כמו טבע כל דבר מהמציאות שאי אפשר לו להשתנות כלל, כי הוא אמר ויהי ויעמידם לעד לעולם". והבחירה - "זה תלוי במעשה הטוב ובתלמוד תורה. החלק של הסגולה הוא הרבה באין ערוך כלל, יותר גדול וקדוש מהחלק התלוי בבחירה. אלא שברית כרותה היא, שהסגולה הפנימית לא תתגלה בזמן הזה, כי אם לפי רוב המעשה וקדושת האמונה ותלמוד תורה".
ובהקדמה לשבת הארץ כתב: "יש לה אמנם להבחירה מבוא גדול בכל סגולה טבעית, בהיותה טובה תוכל לפנקה, לעדנה להוציאה לפועל באופן שלם וחשוב. וכן בהיותה רעה ושפלה תוכל להחשיך את המאור שבסגולה הטבעית ולעכר את זוהרו, לעמעם את הלב לבל יחוש את העושר הרוחני הצפון בתוך חיי הנשמה. אבל לא יוכל טמטום הלב והחשכת המאור להמשך לעולם. הסגולה הטבעית בטוחה היא בקיומה ובהתעוררותה לתחיה".
וכן כתב המהר"ל: "ואף שהיה גורם מעשיהם לטוב או לרע, שיוסיף דבקות או יגרע, ודבר זה בודאי היה לפי רוב המעשה, כי אז יוסיף או יגרע, אבל מכל מקום, עצם הבחירה לא היה בשביל שום מעשה כלל" (נצח ישראל, פרק יא).
עיקר זה מבואר בילקוט שמעוני:
"מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה'" (ירמיהו ל, כא), אמר רבה בר ר' הונא, מעלה זו יש בין ישראל לעובדי אלילים, דאילו בישראל כתיב "והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם" (יחזקאל לז, כז) ואילו בעובדי אלילים כתיב "מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה', והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלקים' (ירמיהו ל, כא-כב).
הרי שהבחירה של עם ישראל אינה תלויה במעשיהם, ישראל נבחרו תחילה ברצון האלוקי, ורק אחר כך נהיו לעם ה'. "להיות לכם לאלקים" קודם ל"המה יהיו לי לעם". ואילו באומות בעולם הבחירה מותנית במעשיהם, תחילה "להיות לי לעם", ורק כתוצאה ממעשיהם הטובים - "ואני אהיה להם לאלקים".
ומסיים שם המהר"ל:
ואילו יבינו זה בני אדם, לא יעלה על מחשבתם מחשבת הבל, לומר כי השם יתברך מאס בישראל חס ושלום.