וסמך לכאן בנים אתם לה' אלהיכם. לפי שדיבר למעלה בענין ע"ז. סמך לכאן ענין גדידה וקרחה שהם חוקי ע"ז. וזהו לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם כי עם קדוש אתה לה'. פרוש מכל ע"ז וטומאה ותועבה. ולכן ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה. ואוצר חביב בעולם הנפשות. כמו שבישרם במ"ת והייתם לי סגולה לא עשה כן לכל גוי. כי עין לא ראתה אלהים זולתך. וזהו ובך בחר ה' מכל העמים. ואחר שאתה יודע שאתם בנים לה'. אע"פ שמת לכם מת. אינו מת אלא חי. כמו שאתם נקראים בני אל חי. ולכן אל תבכו למת ולא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם. שנראה שהוא אבוד ולכן אתם בוכים עליו. ואינו כן כי הוא הולך בין החיים. כאומרם הצדיקים במיתתם קרויין חיים והולך לעולם הנפשות. ולכן אמרו בזוהר שזה דומה לבן מלך ששלחו המלך לכפר אחד לגדלו. לימים שלח המלך בעבורו להמליכו. כשהלך התחילו כל הכפר לבכותו להצטער על פרידתו. פקח א' מהם היה שם ואמר להם שוטים למה אתם בוכים. כי הוא הולך למלוך על כל המלכות ואתם בוכים. כך המלך זה הקב"ה ששלח האדם לזה העולם לגדלו בתורה ובמצות. וכשהגיע זמנו ליפטר מן העולם בוכים ומתאבלים על פרידתו. פקח אחד היה שם זה משה שאומר להם שוטים למה אתם בוכים. לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש אתה לה'. והוא הולך לאוצר חביב של עולם הנשמות לעלות במעלה עליונה. וז"ש בדרשי ז"ל ומה תדאג פה להפקד בלי מלחמה דמית היות מבני עליה וכו':
לא תאכל כל תועבה. לפי שדיבר למעלה בענין ע"ז הנקראת חרם ותועבה. סמך לכאן דין מאכלות אסורות הנקראים תועבה. ומטמאים ומשקצים הנפשות הקדושות. וכן לפי שכתב למעלה בענין המת כי עם קדוש אתה לה' אלהיך. וא"כ אחר שאתה קדוש אין ראוי לך שתאכל כל תועבה שהוא מאכל טמא. וכן לפי שכתב ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה. באוצר הנשמות. כשהם טובות וטהורות. ואם אינם טובות מקבלות עונש גדול. והעונש גדול על שנטמאו במאכלות אסורות לפי שהם טמאים ומטמאים הגוף והנפש כאומרו ונטמתם בם. וכתבו בזוהר על פסוק כל עמל אדם לפיהו. כי כל העמל והעונש שאדם מקבל בעולם הנשמות. אינו אלא בשביל פיהו שנטמא במאכלות אסורות ובנבלות הפה. וגם הנפש לא תמלא לא אשלימת עונשהא. וא"כ לזה אמר בכאן אחר שאתה קדוש ובך בחר ה' לעם סגולה לעולם הנשמות. לא תאכל כל תועבה שהוא מאכל טמא. בענין שתהיה נשמתך טהורה וקדושה. וז"ש טמאים הם לכם שאתם טהורים. וז"ש לטמא לטמא לכנענים. וכן טמא הוא לכם. ולא לכנענים. וכבר פירשתי ענין מאכלות אסורות בפרשת שמיני ואין להאריך בכאן:
אח"כ אמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך. לפי שאמר למעלה לא תבשל גדי בחלב אמו שזהו איסור בשר בחלב. לפי שהוא בכלל מאכלות אסורות. וכבר פירשתי איסורו בפרשת משפטים. ארז"ל לא תגרום לי לבשל גדיים של תבואה וכו'. לזה סמך בכאן עשר תעשר לומר שיוציאו המעשרות כראוי. ואז יהיו השנים כתקונן ולא יתבשלו גדיים של תבואה. כאומרו ושדפה לפני קמה. ואם לאו היוצא השדה שנה שנה. זה עשו הרשע דכתיב ביה איש שדה. יצא לקראתכם ויאכל התבואה. כאומרו והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק והשחיתו את ארצם. וכן אמרו עשר בשביל שתתעשר. כי בענין המעשרות מותר לנסות את השם. כאומרו הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת וגו' אם לא אפתח לכם וגו'. כי זהו ענין נסיון אין. ולא כאומרו במסה היש ה' בקרבנו אם אין. וזהו ובחנוני נא בזאת וגו' אם לא. ולכן נראה לי שאמר ביעקב ע"ה אם יהיה אלהים עמדי. לפי שהיה מדבר בענין המעשרות כמו שאמר בסוף וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. וא"כ לזה אמר בלשון נסיון אם יהיה אלהים עמדי וירחיב את גבולי ויעשרני. אז כל אשר תתן לי אעשרנו לך. וזהו עשר בשביל שתתעשר. וצוה שיאכלו המעשרות במקום אשר יבחר. ואם ירחק המקום ונתת בכסף וצרת הכסף בידך. ופי' הזמן שיוציאו בו המעשרות. וזהו מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך. וצוה שיתנוהו ללוי לגר ליתום ולאלמנה. ואח"כ פי' דין השמיטה. לפי שדיבר למעלה במתנות עניים. והשמטה היא תקנת עניים. כאומרו וזה דבר השמטה וגו' לא יגוש את רעהו ואת אחיו וגו'. ולפי שהשמטה נראה שהיא בשורת עניים. לזה אמר לא תירא מזה כי לא יהיה בך אביון אם תעשה המצות. וזהו רק אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך. ואם לא תשמע יהיה בך אביון. וזהו כי יהיה בך אביון מאחד אחיך וגו'. ואם יהיה בך אביון לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך. כי האדם שקופץ ידו. בראשונה נתיעץ עם לבו. ומקשה לבו יפול ברעה. לפי שאומר לו לבו הרבה עניים בני ביתך. יותר טוב שתתנהו להם. וכן אומר לו לבו ועוכר שארו אכזרי. והרי אתה טורח ביום ובלילה שינה בעיניך אינך רואה להרויח מזונותיך. ועתה תתנהו מאכל לעם לציים. הם ילכו וקוששו להם תבן מאשר ימצאו כאשר עשית אתה. בענין שבזה מקשה לבו וקופץ ידו. לכן הזהירה תורה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך בשרך. והקהה את שיניו ואמור לו. והרי כבר כתיב ומבשרך לא תתעלם ולכן עוכר שארו אכזרי. ואם יש עניים בני ביתי השם זן את כל העולם כלו. ומה אני ומה כחי כי הוא הנותן כח לעשות חיל. ובזה פתוח תפתח את ידך לו. ולא תחוש לקושי לבך. ועל כרחו פתוח תפתח את ידך. כמו שהשם פותח את ידו. ותתן לו די מחסורו. וזכור כי ערום יצאת מבטן אמך בידים פתוחות כמי ששואל חסד. והשם עשה עמך חסד וצדקה. ולכן לא תקפוץ את ידך כמי שהולך לו מן העולם. ולפי שאני ירא שתקח עצת לבך הראשונה ותקפוץ את ידך כמת. השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע ורעה עינך באחיך. בצרות העין. לפי שאתה חושב שלא יספיק לך העולם כולו. בענין שקושי הלב הביא לך צרות העין כאומרם עבירה גוררת עבירה. ואומרם עינא ולבא תרי סרסורי עבירה נינהו. ולכן לא ירע לבבך בתתן לו. לפי שאין אתה נותן לו משלך. כאומרם תן לו משלו וכו'. ואם לא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. ר"ל חסרון שיחסרו נכסיך. כמו והייתי אני ובני שלמה חטאים. ופי' הדבר ואמר ולא ירע לבבך כי בגלל הדבר הזה יברכך ה'. ויתן לך תוספת טובה. ואם לאו יחסרו נכסיך. וכמו שאמרו גלגל הוא שחוזר בעולם ומי שעשה אותך עשיר יוכל לעשותך עני. ולפי שאני יודע כי לפי מעשיך לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך. פעמים רבות פתוח תפתח את ידך. וז"ש כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וגו'. ולפי שמתנות עניים הוא דבר גדול כאומרו מלוה ה' חונן דל. אמרו שהקופץ ידו ואינו רוצה לתת לעניים הוא כעובד ע"ז. כאומרם בבתרא נאמר כאן השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. ואמר להלן יצאו אנשים בני בליעל מקרבך. מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז. והרמז בזה כי אחר שזה קופץ ידו ואינו נותן לעניים. הוא חושב שהכל שלו וכחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה. עד שבזה כופר בשם הנותן כח לעשות חיל. ובזה פורק ממנו עול התורה. וכמעט הוא עובד ע"ז. וזהו בליעל בלי עול תורה. וזה היה עון נבל הכרמלי שהיה חושב שהיה לחמו ובכח ידו עשהו. ולא זכר כי ה' ממטיר לחם מן השמים:
