תנ"ך על הפרק - דברים ח - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

דברים ח

161 / 929
היום

הפרק

קִיּוּם הַמִּצְוֹת מְחַיֶּה, זִכָּרוֹן נִסֵּי הַמִּדְבָּר, הָאָרֶץ הַטֹּבָה וּבִרְכָתָהּ וָעוֹד

כָּל־הַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּן וּרְבִיתֶ֗ם וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לַאֲבֹתֵיכֶֽם׃וְזָכַרְתָּ֣ אֶת־כָּל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הֹלִֽיכֲךָ֜ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ זֶ֛ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לְמַ֨עַן עַנֹּֽתְךָ֜ לְנַסֹּֽתְךָ֗ לָדַ֜עַת אֶת־אֲשֶׁ֧ר בִּֽלְבָבְךָ֛ הֲתִשְׁמֹ֥רמצותומִצְוֺתָ֖יואִם־לֹֽא׃וַֽיְעַנְּךָ֮ וַיַּרְעִבֶךָ֒ וַיַּֽאֲכִֽלְךָ֤ אֶת הַמָּן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדַ֔עְתָּ וְלֹ֥א יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן הוֹדִֽעֲךָ֗ כִּ֠י לֹ֣א עַל־הַלֶּ֤חֶם לְבַדּוֹ֙ יִחְיֶ֣ה הָֽאָדָ֔ם כִּ֛י עַל־כָּל־מוֹצָ֥א פִֽי־יְהוָ֖ה יִחְיֶ֥ה הָאָדָֽם׃שִׂמְלָ֨תְךָ֜ לֹ֤א בָֽלְתָה֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְרַגְלְךָ֖ לֹ֣א בָצֵ֑קָה זֶ֖ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃וְיָדַעְתָּ֖ עִם־לְבָבֶ֑ךָ כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר יְיַסֵּ֥ר אִישׁ֙ אֶת־בְּנ֔וֹ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מְיַסְּרֶֽךָּ׃וְשָׁ֣מַרְתָּ֔ אֶת־מִצְוֺ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לָלֶ֥כֶת בִּדְרָכָ֖יו וּלְיִרְאָ֥ה אֹתֽוֹ׃כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר׃אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ׃אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא־תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת׃וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤ר מִצְוֺתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃פֶּן־תֹּאכַ֖ל וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבָתִּ֥ים טוֹבִ֛ים תִּבְנֶ֖ה וְיָשָֽׁבְתָּ׃וּבְקָֽרְךָ֤ וְצֹֽאנְךָ֙ יִרְבְּיֻ֔ן וְכֶ֥סֶף וְזָהָ֖ב יִרְבֶּה־לָּ֑ךְ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ יִרְבֶּֽה׃וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃הַמּוֹלִ֨יכֲךָ֜ בַּמִּדְבָּ֣ר ׀ הַגָּדֹ֣ל וְהַנּוֹרָ֗א נָחָ֤שׁ ׀ שָׂרָף֙ וְעַקְרָ֔ב וְצִמָּא֖וֹן אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־מָ֑יִם הַמּוֹצִ֤יא לְךָ֙ מַ֔יִם מִצּ֖וּר הַֽחַלָּמִֽישׁ׃הַמַּֽאֲכִ֨לְךָ֥ מָן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן עַנֹּֽתְךָ֗ וּלְמַ֙עַן֙ נַסֹּתֶ֔ךָ לְהֵיטִֽבְךָ֖ בְּאַחֲרִיתֶֽךָ׃וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה׃וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וְהָיָ֗ה אִם־שָׁכֹ֤חַ תִּשְׁכַּח֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָֽלַכְתָּ֗ אַחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַעֲבַדְתָּ֖ם וְהִשְׁתַּחֲוִ֣יתָ לָהֶ֑ם הַעִדֹ֤תִי בָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵדֽוּן׃כַּגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר יְהוָה֙ מַאֲבִ֣יד מִפְּנֵיכֶ֔ם כֵּ֖ן תֹאבֵד֑וּן עֵ֚קֶב לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

כל המצוה. פי' אע"פ שהזהרתי אתכם בעשיית המשפטים גם כל המצות תשמרון לעשות כי בעשיית כולם תחיון ורביתם בפרי בטן ובפרי בהמה ופרי האדמה ככל הנזכר עליה: וזכרת את כל הדרך. פי' הרמב"ן בא לומר כי תוכל לדעת כי יש בעשיית המצוה טובה שלימה ולא יהי' צדיק נעדר כי השם פרנס אותך במדבר במעשה נס גדול בעבור לכתך אחר מצותיו: למען ענותך לנסותך. כי היה להם זה נסיון גדול שנכנסו במדבר לא מקום זרע ואין בידם לאכול אלא מן שירד להם דבר יום ביומו וכל זה עשו לשמור מצות השם וללכת כאשר יצוה והיה יכול להוליכם דרך הערים אבל הביאם בנסיון זה כי ממנו יודע שישמרו מצותיו: אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך. שלא ידעתם במן שתוכלו לחיות ימים רבים ולא הגיע אליכם בקבלה מאבותיכם. אי נמי עשה עמכם חסד גדול אשר אבותיכם לא הגיעו אליו כי אעפ"י שהלכו אחריו בכל אשר צוה אותם כמו שנאמר לך לך מארצך לא הגיע מעלתם שיפרנסם בדגן שמים כאשר עשה לך. ויתכן עוד לפרש כי ויענך וירעיבך ויאכילך את המן ענינים שונים ויענך בלכתך במדבר כענין שנאמר ענה בדרך כוחי. וירעיבך בתחלה כמו שאמרו להמית את כל הקהל הזה ברעב. ואחר כך האכילך את המן להודיעך כי על כל מוצא פי ד' יחיה האדם וכן המאכילך מן אשר לא ידעון אבותיך מספר הנש שעשה להם ולמען ענותך שב אל המוליכך במדבר. אבל מה שאמר בפרשת המן למען אנסנו הילך בתורתי אינו חוזר על אכילת המן אלא פי' שאתן להם צרכיהם ושאלתם אביא להם ואראה אם ישמעו אלי ברבות הטובה. וזה עולה בדרך הפשט אבל הענין הראשון הוא אמת ונכון: שמלתך לא בלתה. פרש"י ענני כבוד היו שפין בכסותן וכו'. וכתב ר' אברהם ואחרים אמרו כי הוציאו מלבושים רבים ממצרים ויתכן כי אין בתולדת המן להוליד זיעה וכן אמר ר' אברהם בורגלך לא בצקה שנתן בהם כח או הוליכם לאט. והרמב"ן כתב ואין דבריו נכונים כי משה בא להזכירם כי בעשיית המצוה יהיה להם מזון וכסות ויחליפו כח כאשר הי' במן ארבעים שנה והיה להם השמלות וארח ברגלם לא יבא והכל ממעשה נס כי על כל מוצא פי' ד' יחיה האדם ויתפרנס ואם תכסה הקורה בשמלה חדשה תבלה במ' שנה אעפ"י שאין הזיעה בה אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה: כי כאשר ייסר איש את בנו. שמייסרו לטובתו כענין שנא' יסר בנך ויניחך: כן ד' אלקיך מיסרך. בעינוי המדבר ונסיון המן כדי שתערב לנפשך טובת הארץ ופירותיה על כן לך אחריו: כי ד' אלקיך מביאך אל ארץ טובה אל ארץ נחלי מים. שהיא כגן רוה כי עיינות ותהומות יוציאך בבקעה ובהר ומשם יזלו בה נחלים. והענין כי יש מן המעיינים שנוזלים מתמצית לחות ההרים מן הגשמים שנבלעים בתוכם או מן האדים העולים להם והם שקראם עיינות כמו כל מעייני מים ויש שיוצאים ממקור התהום והם שקראם תהומות כלומר מעיינו' של תהומות ומשניהם יוצאים בבקעה ובהר: אשר אבניה ברזל. כי ממקום שתחשוב שהם אבנים תמצא ברזל. ובתרגום ירושלמי דאבניה ברירן היך פרזלא פי' שהכתוב משבח הארץ שימצאו בה מחצבים של אבנים גדולות ויקרות לבנות מהם חומות ומגדלים לא כארץ מצרים ושאר ארצות שהם שוכני בתי חומר ונעשים קברים ליושביהם. ולא שיבח הארץ במחצב כסף וזהב כי יותר הוא צורך ליושבי הארץ מחצב הברזל והנחשת משל כסף וזהב: ואכלת ושבעת וברכת. זו מצות עשה פירוש ותברך: על הארץ הטובה אשר נתן לך. פי' בכל עת ובכל מקום שתשבע ברכה על השובע ועל הארץ שנתן לך ושינחילנה לך לעולמים ואינו מצוה דוקא בארץ: וזכרת את ד' אלקיך כי הוא הנותן לך כח. פי' הרמב"ן ידוע כי בישראל גבורים ואנשי חיל למלחמה כי נמשלו לאריות ולזאב ונצחו למלכי כנען במלחמה על כן אמר הפסוק אם תחשוב כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה תזכור השם שהוציאך ממצרים ולא היה לך שם כח ועוצם יד כלל. ותזכור עוד כי במדבר אשר אין לאל ידך לעשות שם עשה לך כל צרכך אם כן גם החיל הזה אשר עשית בכוחך השם עשה לך הכח ואם תשכח השם יכלה כוחך ותאבד כאשר אבדו הם. וחזר ואמר עוד שמע ישראל כי הגוים האלה עצומי' ממך מאוד ואיך תנצחם במלחמ' ועוד כי יש להם ערים גדולות ובצורות ואיך תכבוש אותם ועוד ששם עם גדול ורב בני ענקים וכשיתברר לך כל זה יש לך לדעת שלא תוכל לעבור לפניהם כלל עד שתדע בלבבך כי השם הוא העובר לפניך הוא ישמידם והוא יכניעם לא כח ועוצם יד שלך:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך