פסוק ד:ואם יהיה היובל. מלמד דאפילו בשעה שהיובל נוהג והנחלות חוזרות – אבל ירושה של תורה אינה חוזרת [ירושלמי כתובות פ"ט ה"א]
פסוק ד:ואם יהיה היבל. תניא, ואם יהיה היובל, מכאן היה רבי יהודה אומר, עתיד היובל שיפסק ויחזור .
(תו"כ פ׳ ויקרא, ב׳ י"ד)
פסוק ו:זה הדבר. תניא, א"ר שמעון בן גמליאל, בחמשה עשר באב הותרו השבטים לבא זה בזה , מאי דרוש – זה הדבר, דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה .
(תענית ל׳ ב׳)
פסוק ו:זה הדבר. תניא, יש באבות מה שאין בבנים, באבות הוא אומר (פ׳ ח׳) וכל בת יורשת נחלה, באבות אין בבנים לא , מאי משמע, אמר רבא, זה הדבר – דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה .
(ב"ב ק"כ א׳)
פסוק ו:לטוב בעיניהם. אמר רב יהודה אמר שמואל, בנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים, שנאמר לטוב בעיניהם תהיינה לנשים, אלא מה אני מקיים אך למשפחת אביהן תהיינה לנשים – עצה טובה השיאן הכתוב שלא תנשאנה אלא להגון להן .
(שם שם)
פסוק ז:ולא תסב נחלה. תניא, בסבת הבן הכתוב מדבר, או אינו אלא בסבת הבעל, כשהוא אומר (פ׳ ט׳) ולא הטוב נחלה ממטה למטה אחר, הרי בסבת הבעל אמור הא מה אני מקיים ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה – הוי אומר בסבת הבן .
(ב"ב קי"ב א׳)
פסוק ז:ולא תסב נחלה. תניא, ולא תסב נחלה לבני ישראל ממטה למטה אחר עם וכל בת יורשת נחלה (פ׳ ח׳) שניהן בדיבור אחד נאמרו .
(ירושלמי נדרים פ"ג ה"ב)
פסוק ח:וכל בת ירשת וגו'. ת"ר, וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל, האיך בת יורשת שני מטות, אלא זו שאביה משבט אחד ואמה משבט אחר ובתו וירשתן , מכאן לבת שיורשת את אמה, וק"ו לבן .
(ב"ב קי"א א׳)
פסוק ח:וכל בת ירשת וגו׳. תניא, רבי ישמעאל אומר, הבעל יורש את אשתו, שנאמר וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל, בהסבת הבעל הכתוב מדבר , ואומר (פ' ז') ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה, ואומר (פ׳ ט') ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר .
(שם שם ב׳)
פסוק ח:וכל בת ירשת וגו׳. תניא, האשה את בניה מנחלת ולא נוחלת, דאמר קרא וכל בת יורשת נחלה, יורשת ואינה מורשת .
(ב"ב קט"ו א׳)
פסוק ח:ממטות. תניא, מניין לבן שקודם לבת בנכסי האם, ת"ל ממטות, מקיש מטה האש למטה האב, מה מטה האב בן קודם לבת אף מטה האם בן קודם לבת .
(שם קי"א א׳)
פסוק ט:ולא תסב נחלה. בסבת הבעל הכתוב מדבר, או אינו אלא בסבת הבן, כשהוא אומר ממטה למטה אחר, ובן לאו אחר הוא .
(שם קי"ג א׳)
פסוק יא:ותהיינה. תני, בנות צלפחד שקולות היו, שנאמר ותהיינה – הויה אחת לכולן .
(שם ק"כ א׳)
פסוק יא:לבני דדיהן. תני, בנות צלפחד צדקניות היו, שלא נשאו אלא להגון להן, [דכתיב ותהיינה בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים] .
(ב"ב קי"ט ב')
פסוק יג:אלה המצות. נתבאר לפנינו סוף פ' בחקתי.