לבית אבותם על שבט האב יתיחסו ולא אחר האם. פי ולא שבט האם והוצרך לזה שלא תאמר על משפחת האב יתיחסו ולא על משפחת האם והא דכתיב בפרשת במדבר למשפחותם לבית אבותם כבר פירש שם למשפחותם לידע מנין כל שבט ושבט לבית אבותם מי שאביו משבט אחד ואמו משבט אחר וכו' אבל מי שאביו ממשפחה אחת ואמו ממשפחה אחרת ושניהם משבט אחד מאי נפקא מינה אם יתיחסו הבנים אחרי משפחת האב או אחרי משפחת האם והלא שתיהן יחד משבט א' הם וכוונת הכתוב במנין זה אינו רק לדעת מנין כל שבט ושבט לא מנין כל משפחה ומשפחה כמו שנראה ממנין השבטים לפי' הוצרך לומר דקרא דלבית אבות לא אתא אלא להיכא שהיתה משפחת האם משבט א' ומשפחת האב משבט אחר שיתיחסו הבנים על שבט האב ולא על שבט האם:
וידבר משה ואלעזר הכהן אותם דברו עמם על זאת שצוה המקום למנותם. פירש מלת אותם עמם מפני שהפעול של המדברים בכל מקום הם הדברים כדכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר לא השומעים הדברים גם פירוש הדברים שדברו עמם מה הם ואמר שהם מה שצוה להם המקום שאו את ראש כל עדת בני ישראל והכתוב סמך על הכתוב למעלה ולא הוצרך להזכיר:
לאמר אמרו להם צריכים אתם לימנות מבן עשרים שנה. פירוש מלת לאמר דבקה עם מאמר מבן עשרים שנה ומעלה הבא אחריו כאילו אמר שהמנין שלכם צריך שיהיה מבן עשרים שנה ומעלה שבתחלה דברו עם ישראל דעו שהמקום צוה למנות אתכם וזהו הנרמז בפסוק וידבר משה ואלעזר הכהן אות' בערבות מואב על ירדן יריחו ואחר כך חזרו ואמרו להם שהמנין הזה צריך להיות מבן עשרים שנה ומעלה והוא הנרמז בפסוק לאייר מבן עשרים שנה ומעלה ומה שלא כלל שניהם בדבור לאמר מבן עשרים שנה ומעלה הוא מפני שדבור לאמר אין בו רק אופן המנין לא המנין לפיכך הוצרך לומר שדבור וידבר משה ואלעזר הכהן אותם שהוא מאמר סתום הודיעם שהמקום צוה למנותם ובדבור לאמר מבן עשרים שנה ומעלה הודיעם אופן מניינם:
כאשר צוה וגו' שיהא מנינם מבן עשרים שנה ומעלה שנאמר כל העובר על הפקודים וגו'. הוצרך לפרש מאמר כאשר צוה יי' שהוא מורה על האמור בפרשת כי תשא כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה ולא על האמור כאן מבן עשרים שנה ומעלה ולא על האמור בפרשת במדבר מבן עשרים שנה ומעלה מפני שמאמר כאשר צוה יי' את משה לא יאמר אלא למי שכבר ידע זה מתחלה וזה הצווי עדיין לא נודע ואיך יאמר להם כאשר צוה יי' את משה לפיכך הוצרך לומר שהוא מורה על מה שנאמר בפרשת כי תשא כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה שכבר ידעו זה מתחלה וגם שהצווי ההוא ליוצאי מצרים כמו שכתוב כאן ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים והאמור כאן לא היה רק לבאי הארץ ומה שאמר שהוא מורה על האמור בכי תשא ולא על האמור בפרשת במדבר שמא י"ל מפני שהצווי של כי תשא מורה על כל המניינים שבכל דור ודור ונכלל גם זה תתת הצווי ההוא אבל הצווי של פרשת במדבר אינו רק על אותו מנין ואין זה תחת הצווי ההוא:
אשר הצו את ישראל על משה בהצותם את העם על יי'. מפני שמלת הצו ומלת בהצותם הם מבנין הפעיל שהוא יוצא וצריכים פעול הוכרח לומר שהפעול של מלת הצו הוא ישראל ושל מלת בהצות' הוא העם ולא ידעתי למה שינה הפעולים ואמר שהאחד מהם הוא ישר' והאחד הוא העם ולמה לא יהיו שניהם ממין אחד ושמא י"ל שדרך הלשון תמיד שיכפיל הענין במלות שונות ולפיכך אמר שהפעול של הצו הוא ישראל והפעול של בהצותם הוא העם או ההיפך:
ויהיו לנס לאות ולזכרון. פירש לנס לאות ולזכרון מפני שמלת נס מורה על הדבר הגבוה כנס על הגבעה ונשא נס לגוים וגם האות והזכרון נראה ונודע לכל הוא ובפרשת קרח פירש הזכרון מה הוא ואמר זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן לחלוק על הכהונה:
ובני קרח לא מתו הם היו בעצה תחלה ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם. במדבר רבה ובפרק חלק אמרו ובני קרח לא מתו לא חיין ולא נדונין תנא משום רבנן מקום נתבצר להם בגיהנם ועמדו על רגליהם ואמרו שירה אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קאזילנא באורחא אמר לי ההוא טייעא תא ואחזינך בלועי דקרח אזלי חזאי לי חדא ביזעא דהוה קא נפקי חוטא דקוטרא מיני שקל גבבא דעמרא ומשויה ואותביה בריש רומחא עייליה ואחליפיה ואפיקתיה מהתם ואיחרך אמר לי אצית ושמע שמעית דהוו קאמרו משה ותורתו אמת והן בדאין אמר לי כל תלתין יומין מהפכא להו גיהנם כבשר בתוך הקלחת ואמרי הכי משה ותורתו אמת והן בדאין ופרש"י נתבצר להם כעיר בצורה התקין להם מקום גבוה שלא העמיקו כל כך בגיהנם ולא מתו אלא כל שלשים יום חוזרין לגיהנם ונדונין דהכי אמרינ' לקמן ולא הבינותי דבריהם כלל דהא מההיא דלא חיין ולא נדונין משמע ששוב לא עלו על פני הארץ וכן משמע נמי ממה שפרש"י גבי נתבצר להם מקום בגיהנם התקין להם הקדוש ברוך הוא מקום גבוה שלא העמיקו כ"כ בגהינם ולא מתו אלא כל שלשים יום חוזרין לגיהנם ונדונין דהכי אמרינן לקמן וזהו היפך המדרש שאמרו ובני קרח לא מתו אלא עלו על פני הארץ ובאו לא"י והיו נביאים והראיה ע"ז שעלו על פני הארץ ושמואל ובניו שהם המשוררים והם הנקראים הקרחי לבני קרח מזמור גם בתורה כתוב משפחת הקרחי ואלמלא שפרש"י גבי מקום נתבצר להם בגיהנם שלא העמיקו כ"כ בגיהנם ולא מתו אלא כל שלשים יום חוזרין לגיהנם ונדונין דהכי אמרינן לקמן דמשמע דס"ל דההיא עובד דטייעא דאחזי ליה לרבה בר בר חנה בלועי דקרת דהוו אמרי משה ותורתו אמת והם בדאים בבני קרח קמיירי הוה אמינא דההיא עובדא דטייעא בשאר בלועי דקרח קמיירי ולא בבני קרח שבני קרח עלו מיד על פני הארץ וההיא דלא חיין ולא נדונין פליגא אדתנא משום רבנן מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו שם דתנא משום רבנן ס"ל דמקום נתבצר להם בגיהנם וישבו שם ומשם עלו על פני הארץ ובאו לא"י והיו נביאים ומשוררים כשמואל ובניו שהיו מבני קרח והיינו דכתיב משפחת הקרחי ולא קשיא ולא מידי אלא למ"ד ובני קרח לא מתו לא חיים ולא נדונין אבל לפרש"י קשיא לכולהו:
לזרח הוא צוחר לשון צוהר אבל משפחת אוהד בטלה. הוצרך לומר שזרח הוא צוחר וצוחר מלשון צוהר והה"א והחי"ת מתחלפו' להיות ממוצא א' ונקרא צוהר בשם זרח מפני שהזריחה והצוהר מורים על האור משני ששמעון ששה משפחות היו לו כמו שכתוב בפרשת ויגש ופה לא נזכרו כי אם הארבעה מהן כי שמות ימואל ונמואל קרובים הם והוסיף משפחת זרח שאינה מכללן ועל כרחינו לומר שהיא אחת מהשתי משפחות החסרות שהן משפחת אוהד ומשפחת צוחר ומפני ששם צוחר קרב לשם זרח יותר משם אוהד אף על פי שצריך שני תקוני' שיהיה הה"א תמור' החי"ת ושיהיה שם זוהר מענין צוהר להיות שניהם מורים על האור פסק ואמר זרח הוא צוחר ומשפחת אוהד בטלה ולא ההיפך:
וכן אצבון לגד. כי מהז' משפחות של גד האמורות בויגש לא נזכרו פה רק השש משפחות מהן ומשפחת אצבון חסרה מהם ואין לומר שאזני הוא אצבון כמו שזרח הוא צוחר מפני שזרח וצוחר בחלוף החי"ת בה"א ענין אחד הם מה שאין אזני עם אצבון ולכן צריך לומר בהכרח שמשפחת אצבון משפחה חדשה היא שנחדשה אחר ירידתו למצרים ואינה מכלל הז' משפחות האמורות בויגש וקשה והלא רש"י עצמו כתב אחר זה שכל המשפחות נקראו על שם יורדי מצרים והנולדים משם והלאה לא נקראו המשפחות על שמם וצ"ע:
ומבני לוי נפלו ארבע משפחות משפחת השמעי ועזיאלי ומבני יצהר לא נמנו כאן אלא משפחת הקרחי והרביעי לא ידעתי מה היא. פירוש מהשמנה משפחות של בני לוי שהן לגרשון לבני ושמעי ולקהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל ולמררי מחלי ומושי האמורות בפרשת במדבר לא נזכרו כאן לא משפחת שמעי ולא משפחת עוזיאלי ולא משפחת יצהרי שהרי ליצהר שלשה בנים היו לו קרח ונפג וזכרי ולא נזכר מהם רק משפחת הקרחי וכיון שבטלו רוב משפחת יצהרי הרי הוא כאילו בטלו כל משפחת יצהרי הרי כאן שלש משפחות חסרות ממשפחות לוי אבל הרביעית לא ידעתי מה היא וא"ת מאחר שלא נמנו כאן מבני יצהר אלא משפחת הקרחי נימא שהד' משפחות שחסרו משבט לוי הן שמעי ועזיאלי ושני בני יצהר שהם נפג וזכרי י"ל שהמשפחות של לוי אינן אלא אותן הח' האמורות בפרשת במדבר ששם פי' ואמר אלה הם משפחות הלוי לגרשון משפחת הלבני ומשפחת השמעי אלה הם משפחות הגרשוני ולקהת משפחת העמרמי ומשפחת היצהרי ומשפחת החברוני ומשפחת העזיאלי אלה הם משפחות הקהתי ולמררי משפחת המחלי ומשפחת המושי אלה הם משפחות מררי הרי שגלה בפי' שאלה הח' משפחות לבד הן משפחות לוי ולא משפחה אחרת ואם כן נפג וזכרי אינן קרויין משפחות של לוי ואין טענה ממשפחת הקרחי שאינה מכלל הח' משפחות האמורות בפרשת במדבר ואפי' הכי קורא אותה משפחת הקרחי וכלל אותה הכתוב בכלל משפחת הלוי כאמרו בתחלה אלה משפחות הלוי דקרחי דהכא במקום יצהרי היא אך קשה דאם כן כיון דבמקום יצהרי היא לא חסרו משבט לוי רק שתי משפחות משפחת שמעי ומשפחת עזיאלי ואיך כתב רש"י והרביעי' לא ידעתי מה הוא ושמא יש לומר דאף על גב דקרחי במקום יצהרי הוא מ"מ כיון דמבני יצהר לא נמנו כאן אלא משפחת הקרחי שהיא משפח' אחת מהשלש משפחות היצהרי שבטלו רוב משפחות יצהרי הרי הוא כאילו בטלה כל משפחות יצהרי ואם כן הרי שלשה משפחות חסרות מלוי:
לאזני אומר אני שזו משפחת אצבון ואיני יודע למה לא נקרא משפחתו על שמו. פי' אין לומר שמשפחת אזני משפחת חדש' היא שנתחדשה אחר ביאתו למצרים ומשפחת אצבון שהיתה בירידתו למצרים נתבטלה אלא אומר אני אזני זה אצבון כמו שזרח הוא צוחר כדלעיל ואף על פי שאין טעם לומר למה נקרא אזני אצבון דבשלמא זרח הוא צוחר מפני שזרח וצוהר בה"א הם מלשון אור אלא אזני למה נקרא אצבון מכל מקום יותר נכון הוא אצלו לומר אזני הוא אצבון מלומר שמשפחת אזני היא משפחה שנתחדשה אחר ירידתן למצרים ומשפחת אצבון נתבטלה ולכן אמר אומר אני אזני זה אצבון ולפי זה צריך לומר והז' לא ידעתי מה היא כמו שאמר במשפחות לוי והד' לא ידעתי מה היא וליכא למימר שהיתה כונתו בעבור ישוה לאשר שבפרשת ויגש נאמר ישוה וישוי ופה לא נזכר רק ישוי לבדו דאם כן למה לא גלה דעתו בזה כשאמר לאזני אומר אני שזו משפחת אצבון וכן בראשונה כשאמר וכן אצבון לגד למה לא הוקשה לו מישוה לאשר שהם ח' משפחות והיה ראוי לומר דהני ז' שמונה הוו ועוד בפסוק לישוי משפחת הישוי למה לא פירש שחסר מהם ישוה כמו שפירש בפסוק לאזני משפחת האזני אומר אני שזו משפחת אצבון לכן נ"ל דאישתמיטתיה ישוה לאשר אבל במדבר רבה אמרו הרי ששה משפחות חסרות על הזנות של עצת בלעם לא שבע כמו שכתב רש"י:
שירדה אמן למצרים כשהיתה מעוברת. והרי הם כנולדים ונחשבו מיורדי מצרים:
וחצרון וחמול וחבר ומלכיאל שהיו בני בנים. פירש אל יקשה עליך לומר נהי שהיו כנולדים ונחשבו מיורדי מצרים סוף סוף לא היה לו למנותן למשפחות מאחר שלא היו אלא בני בנים השיב ואמר בחצרון וחמול וחבר ומלכיאל שהיו בני בנים ואעפ"כ נמנו למשפחות מאחר שהיו מיורדי מצרים:
שהיו לבלע בנים הרבה והשנים הללו ארד ונעמן יצאת מכל א' משפחה רבה ונקראו תולדות שאר הבנים על שם בלע ותולדות השנים הללו נקראו על שמם. פי' ארד ונעמן שנמנו למשפחות אינו אלא מפני רבויים שנולדו מכל אחד מהם בנים הרבה וראוי להקרא כל אחד מהם בשם משפחה אף על פי שלא היו מיורדי מצרים ומפני שיש לטעון מאחר שארד ונעמן שהם בני בלע וכבר נקרא כל אחד מהם משפחה מפני רבוי בניו לא היה ראוי להקרא בלע אביהם משפחה בפני עצמו כמו שלא נקרא יוסף שבט בפני עצמו מפני שכבר נחלק לשבעי' אפרים ומנשה הוצרך לומר שהיו לבלע בנים אחרים חוץ מארד ונעמן ונקראו הם על שמו אבל לפי רבי משה הדרשן שסובר שמפני שהיתה אמם מעוברת כשירדה למצרים נחשבו כנולדים שירדו למצרים ולא מפני רבויין אין אנו צריכיי לומר למה נקרא האב משפחה בפני עצמה וגם בניו משפחות בפני עצמן דאיכא למימר מאחר שהאב ובניו מן היורדים למצרים היה ראוי שיקרא כל אחד מהם משפחה כמו שנקרא פרץ משפחה לעצמה וגם בניו כל אחד בשם משפחה לעצמה. והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואני תמה עליו שאין הקושיא בעבור שימנה הכתוב משפחת הבלעי לעצמה ומשפחת הארדי ומשפחת הנעמי בניו לעצמן כי זה היה מפני היותם למשפחות כדברי הרב וכן יעשה בבני יהודה ובבני מנשה ואפרים וכן בבני אשר אבל אם נאמר שנולדו ארד ונעמן לבלע בן בנימן אחרי רדתן למצרים לא היו ראויים להמנות כאן למשפחות כמו שלא נמנו כל הנולדים במצרים בשם משפחות על כן דרש רבי משה הדרשן שהיתה אמם מעוברת מהם כשירדה למצרים ומפני שלא נולדו טרם בואם במצרים לא נמנו בכלל הע' נפש ואם אגדה היא נסבול הדחק לקבלה וכאן נחשבים כנולדו טרם בואם במצרים ונמנו למשפחות ונצטרך עוד לומר כי יוכבד נולדה בין החומות ביום הכנסם שם ולכן יזכיר אותה בשבעים נפש ואלה נולדו אחרי חדשים עכ"ד ואני תמה מהיכן הבין שהרב ז"ל סובר שהקושיא היתה בעבור שמנה הכתוב משפחת הבלעי לעצמה ומשפחת הארדי ומשפחת הנעמי בניו לעצמן ולא בעבור שמנה ארד ונעמן למשפחות ואינם מיורדי מצרים אם מפני התיקון שתקן הרב באמרו ואומר אני שהיו לבלע בנים הרבה ומשנים אלו ארד ונעמן יצאה משפחה רבה מכל אחד ונקראו תולדות שאר הבנים על שם בלע ותולדות השנים הללו על שמם ולא היה לו לכתוב אלא שארד ונעמן נולדו מכל אחד מהם משפחה רבה ולכן נקראו תולדות על שמם ולא נקראו תולדות שאר הבנים על שם בלע אין מזה ראיה כלל דיש לומר שמפני שהשיב על קושית למה נשתנו ארד ונעמן מכולם שכל המשפחות לא נקראו רק על שם יורדי מצרים ואלה נקראו על שם הנולדי' במצרים והשיב הוא שארד ונעמן יצאת מכל אחד מהם משפחה רבה ומפני זה נקראו בשם משפחות ויתחייב מזה שיטענו עליו מאחר שבני בלע נקראו תולדותיהם על שמם מדוע נקרא גם בלע אביהם משפחה לעצמה בשלמא אם היו נחשבים מיורדי מצרים כמו שפירש ר' משה הדרשן יש לומר שהכתוב קורא כל היורדים למצרים בשם משפחה האבות והבנים להיותם כמו ראשים לכל ישראל באמרו בע' נפש ירדו אבותיך מצרימה אלא לפרש"י שתקן שלא קראו אלה השנים משפחות אלא מחמת רבויים למה נקרא בלע אביהם בשם משפחה אחר שהוא נכלל במשפחות בניו הוצרך לתקן גם זה ואמר שהיו לבלע בנים אחרים זולת ארד ונעמן ומפני שהתולדות שלהם לא היו רבים כמו התולדות של ארד ונעמן נקראו תולדותם על שם בלע אביהם בשם משפחה ועוד אפילו את"ל שהרב ז"ל חשב שהקושיא של ר' משה הדרשן היתה בעבור שמנה הכתוב משפחת הבלעי לעצמה ומשפחת הארדי ומשפחת הנעמי בניו לעצמם עדיין אין שום טענה עליו כלל כי מה שטען שדרך הכתוב הוא למנות משפחות הבנים לעצמם ומשפחת האב לעצמה כמו שמנה משפחות חצרון וחמול לעצמם ומשפחת פרץ אביהם לעצמה וכן משפחות בני מנשה ובני אפרים ובני אשר לעצמם ומשפחות אבותיהם לעצמן ולמה הוקשה לו בארד ונעמן על שנמנו משפחות לעצמם ומשפחת בלע אביהם לעצמה אינה טענה כי כל היורדים למצרים ראויים שיקראם הכתוב בשם משפחה האבות והבנים יחד מפני שהם כולם כמו ראשים ואבות לכל ישראל כדלעיל אבל ארד ונעמן שלא היו מיורדי מצרים ולא מנה אותם הכתוב למשפחות אלא מפני רבוי תולדותיהם לא היה לו למנות את אביהם משפחה לעצמה מאחר שאין בכל זולת חלקיו והוא והם דבר אחד לפיכך הוקשה לו לרבי משה הדרשן בארד ונעמן ולא בחצרון וחמול והדומים להם והשיב רבי משה הדרשן שגם ארד ונעמן מיורדי מצרים הם נחשבים מאחר שאמם היתה מעוברת מהם כשירדה למצרים ולפיכך נחלקו למשפחות הבנים לעצמם והאבות לעצמן כחצרון וחמול והדומים להם ועל זה כתב הרב ז"ל אם אגדה היא הרי טוב ואם לאו אומר אני שהיו לבלע בנים הרבה ומשני' אלו ארד ונעמן יצאת מכל אחד משפחה רבה ונקראו תולדות שאר הבנים על שם בלע ותולדות השנים הללו נקראו על שמם ולא מפני שהית' אמם מעוברת מהם כשירדה למצרים והם נחשבים כיורדי מצרים שמנה הכתוב הבנים והאבות יחד בשם משפחות שהרי בני מכיר וכן בני שותלח נחלקו האבות והבנים בשם משפחות ואינם לא מיורדי מצרים ולא מהנחשבים ליורדי מצרים ויש קצת ראיה על הפירוש הזה שאילו היתה הקושיא של רבי משה הדרשן בעבור שנמנו ארד ונעמן למשפחות ולא היו מיורדי מצרים היה לו לומר מפני שירדה אמם למצרים כשהיתה מעוברת מהם נחשבו כיורדי מצרים לכך נקראו משפחות לא לכך נחלקו למשפחות שמלשון נחלקו למשפחות משמע שנחלקו בניו משפח' לעצמן ואביהם משפחה לעצמה. אבל יש לתמוה על הרמב"ן ז"ל היאך עלה בלבו לחשוב שהרב ז"ל טעה וחשב שהקושיא היתה למה מנה הכתוב משפחת הבלעי לעצמה ומשפחת הארדי ומשפחת הנעמי בניו לעצמן והלא בפירוש כתב רש"י ז"ל שכל המשפחות נקראו על שם יורדי מצרים והנולדים משם והלאה לא נקראו משפחות על שמם חוץ ממשפחת אפרים ומנשה ונתן הטעם בזה מפני שנולדו כלם במצרים ואין הבדל בין האבות והבנים וחוץ מארד ונעמן בני בלע בן בנימין שנקראו משפחות ולא היו מיורדי מצרים ועל זה אמר ומצאתי ביסודו של רבי משה הדרשן שירדה אמם למצרים כשהיתה מעוברת מהם לכך נחלקו למשפחות הרי התבאר מדבריו אלה בפירוש גמור שהקושיא של רש"י ז"ל היתה מפני מה נשתנו ארד ונעמן בני בלע משאר המשפחות שכל שאר הבנים שלא היו מיורדי מצרי' לא נמנו למשפחות ואלו נמני למשפחות ועוד אם כדבריו שהרב חשב שהקושיא היתה בעבור שמנה הכתוב משפחת הבלעי לעצמה ומשפחת הארדי ומשפחת הנעמי בניו לעצמן איך יתישב מה שכתב הרב לתשובה על זה ומצאתי ביסודו של רבי משה הדרשן שירדה אמם למצרים כשהיתה מעוברת מהם ולכן נחלקו למשפחות בשלמא לקושית למה נמנו אלה הנולדים במצרים למשפחות וכל שאר הבנים שנולדו במצרים לא נמנו למשפחות היא תשובה לקושיא הזאת שמפני שאמן של אלו היתה מעוברת מהם כשירדה למצרים נחשבו כיורדי מצרים ולכן נמנו למשפחות כמו שנמנו חצרון וחמול וחבר ומלכיאל שהיו בני בנים להיותן מיורדי מצרים אלא לקושית למה מנה הכתוב משפחת הבלעי לעצמה ומשפחת בניו משפחת הארדי ומשפחת הנעמי לעצמן מה תשובה יש מזה שאמר רבי משה הדרשן שירדה אמן מעוברת מהם במצרים ונחשבו כיורדי מצרים עדיין הקושיא במקומה עומדת למה מנה הכתוב משפחת הבלעי לעצמה והלא כשמנה הכתוב משפחת הארדי ומשפחת הנעמי שהן בניו לעצמן שוב לא נשאר לבלע שום משפחה ולמה מנה הכתוב גם משפחת בלע אביהם לעצמה ועוד שזאת הקושיא נופלת גם לחצרון וחמול וחבר ומלכיאל שמנה משפחות הבנים לעצמן ומשפחת האב לעצמה ולמה הוקשה לו בארד ונעמן לבדם כמו שנראה מאמרו חוץ ממשפחת אפרים ומנשה שנולדו כלם במצרים וארד ונעמן בני בלע בן בנימין וגם מתשובת רבי משה הדרשן כשהיתה מעוברת נר' שתשובתו אינה אלא בעבור ארד ונעמן לבדם ושמא יש לומר שאין מכל אלו טענה על הרמב"ן ז"ל דאיכא למימר כשראה שהרב ז"ל כתב ואומ' אני שהיו לבלע בנים הרבה ומשנים הללו ארד ונעמן יצאת מכל אחד משפחה רבה ונקראו תולדות שאר הבנים על שם בלע ותולדות השנים הללו נקראו על שמם הבין מדבריו שהיה סובר שהקושיא של רבי משה הדרשן בארד ונעמן היתה על שמנה הכתוב משפחת הבלעי לעצמה ומשפחת הארדי ומשפחת הנעמי בניו לעצמן ותשובת ר' משה הדרשן היא שירדה אמן למצרים כשהיתה מעוברת מהם והם נחשבים כיורדי מצרים ולכן נחלקו למשפחות משפחת הבלעי לעצמה ומשפחות הארדי והנעמי לעצמן כדרך כל יורדי מצרים שנמנו האבות והבנים יחד כל אחד משפחה בפני עצמה כחצרון וחמול שנמנו משפחות לעצמם ופרץ אביהם משפחה לעצמה וכן חבר ומלכיאל שנמנו משפחות לעצמן ובריעה אביהם משפחה לעצמה אף כאן ארד ונעמן משפחות לעצמן ובלע אביהם משפחה לעצמה ועל זה כתב רש"י ז"ל ואם אגדה היא הרי טוב ואם לאו אומר אני שהיו לבלע בנים רבים ומשנים אלו יצאת מכל אחד משפחה רבה ונקראו תולדות שאר הבנים על שם בלע ותולדות השנים הללו נקראו על שמם ולא מפני שהיתה אמם מעוברת כשירדה למצרים והן נחשבין בזה כיורדי מצרים שדרכן להמנות משפחות האבות לעצמן והבנים לעצמן שהרי בני מכיר נחלקו גם הם למשפחות האב לעצמו והבן לעצמו אע"פ שלא היו מיורדי מצרים ועכ"ל מפני שהאב היו לו בנים רבים ולגלעד בנו נולדה משפחה רבה ונקראת על שמו ולשאר בניו לא נולדו להם תולדות רבות ונקראו על משפחת האב ולפיכך נחלקו לשתי משפחות וכן ערן נקרא משפחה לעצמו ואביו נקרא משפחה לעצמו לזאת הסבה לעצמה ששותלח נולדו לו בנים הרבה ומערן בנו נולדה משפחה רבה ונקראת המשפחה על שמו ושאר בני שותלח לא נולדו להם תולדות רבות ונקראו על שם משפחת אביהם שאם היה סובר הרב שהקושיא של רבי משה הדרשן היתה על שנמנו ארד ונעמן בשם משפחות והם לא היו מיורדי מצרים ועל זאת הקושיא השיב רבי משה הדרשן שאמם ירדה למצרים כשהיתה מעוברת מהם שנחשבים כאילו היו מיורדי מצרים ולפיכך נמנו למשפחות כיורדי מצרים מהו זה שכתב רש"י ואם אגדה היא הרי טוב ואם לאו אומר אני שהיו לבלע בנים הרבה ומשנים הללו ארד ונעמן יצאת מכל אחד משפחה רבה ונקראו תולדות שאר הבנים על שם בלע לא היה לו לכתוב אלא ואם לאו אומר אני שארד ונעמן יצאת מכל אחד מהם משפחה רבה ונקראו תולדותיהן על שמם ומפני זה שפט שהרב ז"ל היה סובר שהקושיא היתה מפני שמנה הכתוב משפחת הבלעי לעצמה ומשפחת הארדי ומשפחת הנעמי בניו לעצמם וטען עליו שאין הקושיא בעבור שימנה הכתוב וכו' דאם כן לא היה צריך רבי משה הדרשן לתרץ אותה עם העבו' מפני שיש לארד ונעמן חברים רבים והם בני יהודה ובני מנשה ואפרים וכן בני אשר שכל אלו נמנו משפחות לעצמם ואבותיהם משפחה לעצמה והתשובה בכולם מפני היותם בעלי תולדות רבות כדברי הרב אבל הקושיא שהיתה בארד ונעמן היא שאם נאמר שנולדו במצרים לא היו ראויים להמנות למשפחות ואם נחשוב שנולדו קודם בואם למצרים יהיו יותר משבעים נפש כי אז היו בני בנימין עשרה ואלה בני בלע שנים על כן דרש ר' משה הדרשן שהיתה אמם מעוברת מהם ולא ימנה אותם שם וכאן יחשבם לנולדים וא"ת אי הכי קשיא קושיא קמייתא שבפירוש כתב רש"י שכל המשפחות נקראו על שם יורדי מצרים והנולדים משם והלאה לא נקראו משפחות על שמם חוץ ממשפחות אפרים ומנשה ונתן הטעם בהם מפני שנולדו כלם במצרים חוץ מארד ונעמן בני בלע בן בנימין שנקראו משפחות ולא היו מיורדי מצרים ועל זה אמר ומצאתי ביסודו של רבי משה הדרשן כו' הרי לך בפירוש גמור שהקושיא לרש"י ז"ל היתה מפני מה נשתנו ארד ונעמן בני בלע משאר המשפחות שכל שאר הבנים שלא היו מיורדי מצרים לא נמנו למשפחות ואלו נמנו למשפחות יש לומר שהרמב"ן ז"ל לא אמר אלא על הקושיא של רבי משה הדרשן שהרמב"ן ז"ל חשב שרש"י ז"ל הוקשה לו ארד ונעמן שלא היו מיורדי מצרים והיאך נמנו למשפחות שלא כמנהג שאין הכתוב מונה משפחות אלא היורדים למצרים בלבד ואמר ומצאתי ביסודו של רבי משה הדרשן שתרץ על הקושיא שהוקשה לו על מה שמנה הכתוב משפחת הבלעי לעצמה ומשפחות הארדי ונעמי בניו לעצמן ואמר כי זה היה מפני שהיתה אמם של ארד ונעמן מעוברת מהם כשירדה למצרים והרי הם נחשבים כיורדי מצרים ולכך נחלקה למשפחות משפחות הארדי והנעמי לעצמן ומשפחות בלע אביהם לעצמן כדרך כל יוצאי מצרים שנמנין האבות והבנים כל אחד משפחות בפני עצמם כחצרון וחמול שנמנו משפחות לעצמן ופרץ אביהם משפחה לעצמו אף כאן ארד ונעמן משפחות לעצמן ובלע אביהם משפחה לעצמה ואמר רש"י ז"ל שמתשובת הקושיא של ר' משה הדרשן אתרץ גם אני את קושייתי שהסיבה שנמנו ארד ונעמן למשפחות אף על פי שלא היו מיורדי מצרים הוא מפני שהיתה אמם מעוברת כשירדה למצרים והרי הם כיורדי מצרים ועל זה אמר ואם אגדה היא הרי טוב ואם לאו אומר אני שהתשובה על קושייתו של רבי משה הדרשן היא שהסיבה שנמנו ארד ונעמן למשפחות לעצמן ובלע אביהם משפחה לעצמה הוא מפני שהיו לבלע בנים הרבה ומשנים הללו ארד ונעמן יצאת מכל אחד משפחה רבה ונקראו תולדות שאר הבנים על שם בלע ותולדות השני' הללו על שמם ומזאת התשובה של אותה הקושיא מתורץ גם קושייתי לומר שהסבה שמנה את אלה משפחות לעצמם אף על פי שלא היו מיורדי מצרים היא מפני שכל אחד מהם יצאת ממנו משפחה רבה וע"ז טען הרמב"ן ואמר שאין הקושיא של רבי משה הדרשן בעבור שמנה הכתוב משפחת הבלעי לעצמה ומשפחת הארדי ומשפחת הנעמי בניו לעצמן כו' כאש' חשב הרב ז"ל אבל אם נאמר שנולדו ארד ונעמן לבלע בן בנימין אחרי רדתן למצרים לא היו ראויים להמנות כאן למשפחות כו':
חמשה משפחות חסרו מבניו של בנימין. פי' זה קודם ואלה בני שותלח שלא על הסדר מפני שהוא מיסודו של ר' משה הדרשן ורצה להסמיכו עם מה שלמעלה ממנו שגם הוא מיסודו של רבי משה הדרשן:
לאלה תחלק הארץ ולא לפחותים מבן עשרים. אין לדקדק מדפירש לאלה ולא לפחותים מכלל דס"ל כר' יאשיה דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו ומה אני מקיים לאלה תחלק הארץ כאלה להוציא את הטפלים ופי' רשב"ם ז"ל כאלה שהם בני עשרים דלבני עשרים שיצאו ממצרים נתחלקה הארץ אבל לא לטפלים שיצאו פחותים מבני עשרים דהא אחר זה פירש לשמות מטות אבותם ינחלו אלו יוצאי מצרים שינה הכתוב נחלה זו מכל נחלות שבתורה שכל הנחלות החיים יורשים את המתים וכאן מתים יורשים את החיים כיצד וכו' וזהו אליבא דרבי יונתן דאמר לבאי הארץ נתחלקה הארץ שנאמר לאלה תחלק הארץ בנחלה ומה אני מקיים לשמות מטות אבותם ינחלו משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם שכל נחלות שבעולם החיים יורשים את המתים וכאן מתים יורשים את החיים כיצד וכו' הלכך על כרחינו לומר דהא דפרש"י לאלה תחלק ולא לפחותים מבן עשרים אינו רוצה לומר כאלה שהם מבני עשרים ככה יהיו כל אחד מיוצאי מצרים שנתחלקה להם הארץ אבל לא לטפלים שיצאו ממצרים פחותים מבני עשרים שנה שזהו כדעת רבי יאשיה דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ אלא הכי פירושא לאלה ממש הנזכרים לעיל אלה פקודי בני ישראל ת"ר אלף ואלף ושבע מאות ושלשים שהם באי הארץ כרבי יונתן ומפני שלא היה הכתוב צריך לזה דמתחלק הארץ בנחלה במספר שמות הבא אחריו ידענו שלאלה הנזכרים לעיל תחלק מה ת"ל לאלה דמשמע מיעוטא לאלה ולא לזולתם לא בא למעט אלא לאלה דוקא שהם מבני עשרים ומעלה ולא אחרים:
לרב תרבה נחלתו לשבט שהיה מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב ואע"פ שלא היו החלקים שוים שהרי הכל לפי רבוי השבט חלקו החלקים לא עשו אלא על ידי גורל כו'. הרמב"ן ז"ל טען ואמר ומדרש רבותינו ז"ל בכתוב הזה איננו כן אלא אמרו בספרי לרב תרבה נחלתו הרי שיצאו עמו עשרה בני' ממצרים ובכניסתו לארץ נמצאו חמשה וכו' וכן בגמרא מפורש שאין משמעותו אצל החכמים לחלק בין שבט לשבט כלל כמו שאמרו בשלמא למאן דאמר ליוצאי מצרים היינו דכתיב לרב תרבה נחלתו וגו' ועוד שכבר כתבתי בסדר ויחי יעקב שבגמרא בפ' יש נוחלין העלו בפירוש שלא נתחלקה הארץ לקרקפתא דגברי אלא לשבטים נתחלקה שנים עשר חלקים שוים עשו ממנה ונטל כל שבט החלק שיצא לו הגורל עליו וזהו מה שצוחו בני יוסף שאמרו מדוע נתת לי גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ברכנו יי' ולא הוסיף להם יהושע כלום אבל אמר לו עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפריזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים לומר שיתפשו להם מן הארץ שלא נכבשה להם וירחיבו בה את גבולם וזהו שאמר לשמות מטות אבותם ינחלו בין רב למעט שיקחו כל המטות בשוה בין שהוא מרובה באוכלוסין או ממועט בהן ויהיה פי' לרב תרבה נחלתו לאנשי השבט עצמו או כפי מדרשו שנחלקה ליוצאי מצרים הרי שיצאו עמו עשרה בנים ממצרים ובכניסתן לארץ נמצאו ה' קורא אני עליו לרב תרבה כלומר שאם מתו אותם עשרה שהיו בני עשרים שנה ביציאתן ממצרים ונולדו להם חמשה בנים במדבר או שהיו טפלים ונעשו בני עשרים קורא אני עליו לרב תרבה כלו' לרב ביציאת מצרים תרבה אף על פי שהוא עכשיו ממועט הרי שיצאו עמו ה' בנים ובכניסתו לארץ נמצאו עשרה קורא אני עליו למעט תמעיט כדאית' בסיפרי אבל ראיתי דקתני לפי פקודיו מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא לכל שבט ושבט לפי מה שהוא וכן הוא אומר וידברו בני יוסף אל יהושע לאמר מדוע נתת לי גורל אחד וחבל א' ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני יי' מהו אומר ויאמר אליו אם רב אתה עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפריזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים זהו לשון הבריתא הזו ונראה ממנה שנתחלקה הארץ לגלגלותם כדברי הרב אבל לפי הגמרא משבשתא היא ועוד שאם כן מה צעקו בני יוסף והלא נתן להם כפי מניינם המרובה כשאר כל השבטים ולפי דעתי יש בבריתא הזו קצו' והוא מה שאמרו בגמרא משום דנפישי להו טפלים צווחו בני יוסף וביאור הענין כי בני יוסף בשני שבטים נטלו בני אפרים חלק א' ובני מנשה חלק אחד כי כן כתיב ואין אחד משבטיהם שמרובה באוכלוסין יותר משאר השבטים אבל בשאר השבטים מרובין מהם כי שבט יהודה ויששכר וזבולן ודן מרובים מהם ולמה יצווחו הם והגדולים ישתוקו וכ"ש אם נתחלקה הארץ ליוצאי מצרים כפי מדרשו שהיו במנין הראשון בני יהודה מרובים משני השבטים האלה יחדו אבל צועקים מפני הטפלים שהיו בני מנשה מנין יציאת מצרים שלשים ושנים ונתרבו במדבר במנין השני עשרים אלף ואין בכל השבטים שנתרבה כל כך והיו כמו כן מרבים בנים עד שנתחלקה הארץ וגם בני אפרים כן ולא היו הטפלים ההם נוטלין כלום ולכן צעקו ואין להם מושיע כי כן המשפט שלא יטלו אלא בני כ' שנה ולכן אמרה הבריתא לפי פקודיו שהיו מבן עשרים שנה מלמד שלא נתחלקה הארץ אלא לכל שבט ושבט לפי מה שהוא בשעת המנין לא יתנו כלום לטפלים ואפילו גדלו והגיעו לעשרים בשעה שחלקו והכתוב שאמר מדוע נתת לנו גורל אחד וחבל אחד ואנו עם רב עד אשר עד כה ברכני יי' לדברי הכל אי אפשר שישאר כשנגלה מפשטו כי אם חלק להם את הארץ לגלגלותם כדברי רש"י ז"ל הנה לקחו דים וכמו שהם עם רב לקחו חלק רב ואם לשבטים אי אפשר שלא נתן להם יהושע חלק בכורתם שלא היה עובר על צואת יעקב וגם הקדוש ברוך הוא צוה בתורה לשבטי אפרים ומנשה ועוד כתוב מפורש כי ג' גורלות נתן להם דכתיב ויהי גבול אפרים למשפחותם וזאת נחלת בני אפרים למשפחתם ובני מנשה ויהי הגורל לבני מנשה ויהי גבול מנשה ככל הנאמר בשאר השבטים אבל אמרם גורל אחד וחבל אחד לומר כל מה שנתת לשנינו ראוי לאחד בגורלו והזכירו זה הלשון לפי שיהושע הפילה תחלה גורל אחד לשניהם שנאמר ויבא הגורל לבני יוסף מירדן ירחו עד והיו תוצאותיו ימה ושם נאמר וינחלו בני יוסף מנשה ואפרים כלומר ינחלו שניהם בגורל הזה ואחר כן חלק אותו הגורל בין שניהם גגורל כמו שאמר שם ויהי גבול בני אפרים וגו' וכתיב ויהי הגורל לבני מנשה על כן אמרו הנה הגורל הראשון ראוי לכל אחד משנינו כי עם רב אנחנו ומדוע חלקת אותו אחרי כן לשני חלקים והיתה הטענה מפני הטפלים שנתרבו בהם על דרך הגמ' ובסוף דבריו אמר והכלל כי הדין שהעלו בגמרא הוא האמת וכן ראוי לפרש המקראות ועוד הכרחנו הענין בראיות בפר' ויחי והנה פי' הפרשה לאלה הנזכרים למשפחות תחלק הארץ במספר שמות שיתנו לכל זכר לגלגלותם חלקו לרב תרבו נחלתו שיחלקו ארץ ראובן לד' חלקים למשפחת החנכי עד מתרבה נחלתו ולמשפחת הפלואי המועטת תמעיט כי איש לפי פקודיו המשפחה יותן נחלתו וטטול כל המשפחה במקום אחד ומן הטעם הזה מנאם כאן למשפחות ולפיכך הזכירו חכמים ז"ל חלקו למשפחות ולא חלקו לבתי אבות עדיין חלקו לבתי אבות ואין כל אחד וא' מכיר את שלו וכו' עכ"ד. ונ"ל שאין מכל אלה טענה כלל וכי מי שטען תחלה שמדרש רז"ל בפסוק לרב תרבה נחלתו אינו כדברי הרב שהרי בספרי אמרו לרב תרבה נחלתו הרי שיצאו עמו עשרה בנים ממצרים ובכניסתן לארץ נמצאו ה' וכו' וחשב מזה שהם סוברים שפירוש לרב תרבה שב אל בית אב מפני שתחלה הרבוי והמיעוט ביוצאי מצרים הנקראים מטות אבותם כדתניא רבי יאשיה אומר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו לא שיהיה פירוש לרב תרבה לשבט המרובה באוכלוסין אינה טענה כי הרב ז"ל יפרש הבריתא הזאת על השבט ובא התנא הזה לפרש שהשבט המרובה באוכלוסין שאמר הכתוב שירבו נחלתו אינו רוצה לומר המרובה בעת כניסתו לארץ אלא בעת יציאתו ממצרים כגון הרי שיצאו מהשבט עשרה בני' ממצרים ובכניסתו לארץ נמצאו חמשה קורא אני עליו לרב תרבה נחלתו ויתנו לו חלק רב כפי הרבוי שהיה לו בעת צאתו ממצרים ואם היה ממועט באוכלוסין בעת יציאתו ממצרים ונתרבה בעת כניסתו לארץ אינם נותני' לו אלא כפי מיעוט שהיה לו בעת צאתו ממצרים לא כפי רבוי בכניסתו לארץ שזה התנ' היה סובר כר' יאשיה דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ תדע שכן הוא שהרי אחר זה מיד דרשו איש לפי פקודיו מלמד שלא נתחלקה א"י אלא לכל שבט ושבט כפי מה שהוא ואם היה פירוש לרב שב אל בית אב כדברי הרמב"ן ז"ל איך יתכן שיהיה פירוש לפי פקודיו שב אל השבט ופירוש לרב שב אל בית אב ומה שטען מלשון הגמ' ואמר וכן בגמרא מפורש שאין משמעותו אצל החכמים לחלק בין שבט לשבט כלל כמו שאמרו בשלמא למ"ד ליוצאי מצרים היינו דכתיב לרב תרבה נחלתו וגו' דמשמע דקרא דלרב תרבה אבית אב קאי ולא על השבט גם זו אינה טענה אלא לפי שרשו שסובר שפירוש לרב שב אל בית אבות ולא אל השבט אבל לפי מה שפירשתי שהוא שב אל השבט ה"פ בשלמא למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ היינו דכתיב לרב תרבה ולמעט תמעיט לומר שאם היה השבט רב בעת צאתו ממצרים תרבה נחלתו אף על פי שהוא מועט בעת הכנסו לארץ אלא למ"ד לבאי הארץ נתחלקה הארץ מאי לרב תרבה נחלתו הא ליכא למימר לאותו השבט שהוא רב האוכלוסין בעת הכנסו לארץ תרבה נחלתו ולאותו שהוא ממועט בעת הכנסו לארץ תמעיט נחלתו דבשלמא למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה אצטריך לאשמועינן לרב תרבה דלא נזיל בתר העת שנכנסו לארץ דכתיב ביה לאלה תחלק הארץ אלא למאן דאמר לבאי הארץ למה לי פשיטא דהא בהדיא כתיב קרא לאלה תחלק הארץ שפירושו לבאי הארץ ובחזרה נמי ליכא לאוקומי דמלשמות מטות אבותם ינחלו שמעינן ליה אליבא דמ"ד לבאי הארץ נתחלקה הארץ דאיהו גופיה מוקי קרא דלשמות מטות אבותם לחזרה ועוד תרבה ותמעיט בנטילה ראשונה משמע שנוטל כל אחד חלקו קודם שיחזירום לאבותיהם כדכתיב בסיפיה דקרא איש לפי פקודיו יותן נחלתו וא"ת כיון דבגמרא פריך למ"ד לבאי הארץ מאי לרב תרבה נחלתו ונשאר בקושיא היכי מצי רש"י לפרושי לשבט המרובה באוכלוסין תרבה והלא פירכא דתלמודא לא היתה רק מצד שאי אפשר לפרש כן דמילתא דפשיטא היא שאם היה רב תרבה ואם היה מעט תמעיט ורש"י ז"ל מה ישיב על זה יש לומר שרש"י סובר דמ"ד לבאי הארץ נתחלקה הארץ על כרחו לפרש כן דאם לא כן יהיו דבריו בטלים והקושיא של פשיטא אינה קושיא חזקה לבטל מסיבתה דברי האומר לבאי הארץ נתחלקה וכן מה שטען עוד שכבר כתבתי בסדר ויחי יעקב כי בגמר' בפרק יש נוחלין העלו בפירוש שלא נתחלקה הארץ לקרקפתא דגברי אלא לשבטים שנים עשר חלקים שוים עשו ממנו ונטל כל שבט החלק שיצא הגורל עליו שנמצא בזה שנטל שבט שמעון הממועט שבהם כשבט יהודה המרובה באוכלוסין אינה טענה שהרב ז"ל יפרש הבריתא הזאת דקתני בתחלה לא נתחלקה הארץ אלא לי"ב שבטים הרי שכל חלק וחלק מהי"ב חלקים שנחלקה בם הארץ היה לפי מספר גלגלותיו של שבט כמו שאמר ואף על פי שלא היו החלקים שוים שהרי הכל לפי רבוי השבט חלקו החלקים לא עשו אלא ע"י גורל כו' ויפרש הא דבעי תלמודא א"י לשבטים איפלג או לקרקפתא דגברי היינו אי לי"ב חלקי' בלבד נחלקה וכל חלק מהם כפי מספר פקודי השבט של יוצאי מצרים או של באי הארץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והם הי"ב תחומין הכתובין בספר יהושע ועל אותן התחומין היה הגורל אף על פי שלא היו שוים או לקרקפתא דגברי איפלג דהיינו לתר"א אלף תש"ל חלקי' שוים או לתר"ג אלף תק"ן ומר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ועל אותם החלקים היה הגורל ואיך שיהיה בכורתו של יוסף בתחומין היתה כמו שמוכיחים המקראות שבספר יהושע שלכל שבט ושבט היה גבול אחד וליוסף שני גבולים לאפרי' א' ולמנשה אחד רק שהאומר לשבטים איפלג אומר שעל אותן הי"ב תחומין היה הגורל והאומ' לקרקפת' איפלג אומ' שהגורל היה על התר"א אלף תש"ל או על התרי"ג אלף תק"ן וי"ב תחומין היו כתובין בפיתקין לבד והגורל נתן לכל אנשי השבט תחום אחד וליוסף שני תתומין כדלקמן ופשיט תלמודא מקרא דבין רב למעט שפירושו בין השבט המרובה באוכלוסין ובין השבט הממועט באוכלוסין כמו שפרש"י גבי לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו ש"מ דלשבטים איפלג א"י ש"מ דאס"ד לקרקפתא דגברי איפלג שעליהם היה הגורל מאי בין רב למעט דקאמר הרי כל חלק וחלק שוה לחבירו והא דלא מייתי ראיה לפשיטותיה מברית' דספרי דקתני בה איש לפי פקודיו מלמ' שלא נתחלק' א"י אלא לכל שבט ושבט לפי מה שהוא אבל הביא מאידך ברייתא דקתני בה עתידה א"י שתחלק לי"ג שבטים שבתחלה לא נתחלקה אלא לי"ב שבטים הוא משום דמבריתא זו יש ללמוד טעם על הגורל הזה שהיה לנו לטעון אם נתחלקה הארץ לשבטים כל אחד לפי מה שהוא ולא היו החלקי' שוים איך אפשר שיהיו על פי הגורל ניחוש שמא יפול החלק הקטן לשבט המרובה באוכלוסין והחלק הגדול לשבט הממועט באוכלוסין כמשפט הגורל ומהברייתא הזאת למדנו הטעם מדקתני בה ולא נתחלקה אלא באורים ותומים שנאמר על פי הגורל הא כיצד אלעזר מלוב' באורי' ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו וקלפי של שבטים וקלפי של תחומי' מונח' לפניו ואלעזר מכוין ברוח הקדש ואומר אם שבט זבולן עולה תחום עכו עולה טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו שבט של זבולן בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו כו' למדנו שהגורל הזה ברוח הקדש היה ולא כשאר גורלות דעלמא וזהו מה שכתב הרב ז"ל בפרשה הזאת ואע"פ שלא היו החלקים שוין שהרי הכל לפי רבוי השבט חלקו החלקי' לא עשו אלא על ידי גורל והגורל היה על פי רוח הקדש כמו שמפורש בבתר' אלעזר הכהן היה מלובש באורים ותומים ואומר ברוח הקדש כו' זהו הפירוש שיש לפרש על הבעיא הזאת ועל המסקנא שהעלו שם דלשבטים נחלקה הארץ ולא לקרקפתא דגברי ומעתה לא יהיו דבריו היפך ממה שהעלו בגמר' כמו שחשב הרמב"ן ז"ל והראיה על שרש"י ז"ל מפרש הבעיא הזאת על הדרך שפירשנו אותה שהרי אחר שפירש קרא דלרב תרבה נחלתו לשבט שהיה מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב כרך ואף אל פי שלא היו החלקים שוים שהרי הכל לפי רבוי השבט חלקו החלקים לא עשו אלא ע"י גורל והגורל היה על פי רוח הקדש כמו שאמרו בבתרא אלעזר הכהן היה מלובש באורים ותומים ואומר ברוח הקדש אם שבט פלוני עולה תחום פלוני עולה עמו והשבטים כתובים בי"ב פיתקין וי"ב גבולי' בי"ב פיתקין ובללום בקלפי והנשיא מכניס ידו לתוכה ונוטל שני פיתקין עולה בידו פיתק של שם שבטו ופיתק של גבול המפור' לו כו' ואם היתה דעתו של רש"י בפירוש לרב תרבה לקרקפתא דגברי שהוא שלא על פי המסקנא שהעלו שם על הבעיא הזאת איך הביא ראי' הבריתא של בתרא שממנ' פשטו הבעיא הזאת דלשבטים איפלג ארעא אלא ודאי זאת ראיה על שפי' הרב על לרב תרבה נחלתו שאמר לשבט המרובה באוכלסין נתנו חלק רב אינו אלא לפי המסקנא שהעלו שם דלשבטים איפלג ארעא וכדפרישית ולפיכך הביא הבריתא הזאת על דבריו ז"ל דדוחק הוא לומר דמה שהביא הבריתא הזאת על דבריו אינו אלא על מה שאמר והגורל היה על פי רוח הקדש שזה הענין היה אפילו לדברי האומר לקרקפתא דגברי איפלג ארעא דמ"ל הא ועוד ראיה על שפירש הרב הוא כדפרישית דאי לא תימא הכי קשיא לרב פפא דמוקי לה דלמ"ד לבאי הארץ נתחלקה כל חד וחד לנפשיה שקל שזה אינו לפי המסקנא וראיות רבות מוכיחות לפירוש שפירשנו אנחנו את דברי הרב דאי כדפירש הרמ"בן ז"ל להא דלשבטים איפלג ארעא לי"ב חלקי' שוים דלפי זה על כרחו לפרש להא דלקרקפתא דגברי לתר"א אלף תש"ן או לתר"ג אלף תק"ן למר כדאית ליה ולמר כדאית לי' ולא לי"ב חלקי' שכל אחד מהם נטל כפי קרקפתא דגברי של השבט ההוא דא"כ היכי פשיט תלמודא מקרא דבין רב למעט דלשבטים איפלג א"י דהיינו לי"ב חלקי' שוים אי משו' דבין רב למעט הוא נופל על השבטים שמהם רב האוכלסין ומהם מעט האוכלסין הרי הוא נופל ג"כ על הא דקרקפתא דגברי שכל שבט ושבט לפי מה שהוא בין רב האוכלסין בין ממועט האוכלוסין ומכאן דקדק הרמב"ן ז"ל דברייתא דסיפרי משבשתא היא כפי לשון הגמרא דאם לא כן למה חלק הבעיא לשנים אם לי"ב חלקים שוים אם לתר"א תש"ן או לתר"ג תק"ן ולא חלק הבעיא עוד לחלק שלישי או לי"ב חלקים כל חלק לפי קרקפתא דגברי של השבט ההוא לפי מה שהוא אלא ש"מ משבשת' היא וזה אינו אלא לפירושו שפירש להא דלשבטים איפלג א"י לי"ב חלקים שוים אבל לפרש"י שפי' להא דלשבטים איפליג א"י כל שבט לפי מה שהוא ולקרקפתא דגברי על התר"א אלף תש"ן או על התר"ג אלף תק"ן כדפרישי' יהיה הפשיטות שפשט הגמרא דלשבטים איפלג א"י היא הבריתא של ספרי בעצמה ולא שהיא משובשת כדברי הרמב"ן ז"ל כי זה קרה מפני שהוא מפרש הבעיא של הגמרא כרצונו ומ"ל הא ועוד ממה שכתב הרמב"ן ז"ל שכבר כתבתי בסדר ויחי בגמרא בפי' יש נוחלין העלו בפי' שלא נתחלקה הארץ לקרקפתא דגברי אלא לשבטים משמע שהוא סובר שמה שכתב הרב שנחלקה הארץ לשבטים כל אחד לפי גלגלותיו היינו לקרקפתא דגברי ואם כן היאך פשטו מקרא דבין רב למעט דלשבטים איפלג ולא לקרקפתא דגברי דהיינו לשבטים לפי מספר גלגלותם כדכתב הרב ה"נ בין רב למעט קרינן ביה ועוד שלפי' הרמב"ן שפי' ההיא דלשבטים איפלג ארעא רצה לומר לי"ב חלקים שוים וזאת היא המסקנא שהעלו שם בגמרא שנמצא בזה שכל שבט ושבט נטל חלק א' מי"ב חלקי הארץ ושבט יוסף נטל ב' חלקי' מהם יש לתמוה למה צווחו בני יוסף שאמרו מדוע נתת לי גורל א' וחבל אח' ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה' ואמר להם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפריזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים והלא כל שבט ושבט לא נטל רק חלק א' ושבט יוסף נטל ב' חלקי' מאותם החלקי' ואם יהודה שהיו פקודיו עוד אלף ת"ק ואין לו כי אם חלק א' לא היה צווח יוסף שאין פקודיו נוספים על פקודי יהודה רק ח' אלפים ת"ש לפי באי הארץ הוא נטל כפל חלק יהודה למה היה צווח ולמה השיב לו יהושע אם רב אתה עלה לך היערה וגו' ומה שפירשו בפ' יש נוחלין אם עם רב אתה לכו והחבו עצמכם ביערים שלא תשלוט בכם עין הרע דרשא בעלמא הוא דהא כתיב בתריה ויאמרו בני יוסף לא ימצא לנו ההר ורכב ברזל בכל הכנעני היושב בארץ העמק וכתיב בתריה ויאמר יהושע אל בית יוסף לאפרים ומנשה לאמר עם רב אתה וכח גדול לך וגו' ואילו לפרש"י לא קשיא ולא מידי משום דיוסף לא נטל אלא כפי מספר גלגלותם כמו שנטל כל שבט ושבט לפי מספר גלגלותם ומפני שהיו לו טפלים טובא יותר מהטפלים של כל שבט ושבט כמו שאמרו בפ' יש נוחלין היו צווחין ואומרים שהם עם רב שבראם השם ופרו ורבוי יות' משאר כל השבטי' ולא תספיק להם נחלתם מפני שנחלתם שנטלו לפי מספר גלגלותם לא היתה רק לאותם שהיו מבני כ' שנה ולמעלה ואילו היו טפליהם הפחותים מבני עשרים כמנהג הטפלים שבכל שבט ושבט לא היו צווחים כלום אלא היו היו נותנים להם הצריכים להם מהחלקים שנטלו לעצמם והיו נבלעים בין נחלת השבט אבל מפני שהיו טפליהם יותר ממנהג הטפלים שבכל שבט ושבט ולא היו יכולים לתת להם מהחלקים שנטלו לעצמם וישארו גם להם מפני רבויים היו צווחים שיוסיפו להם על חלקיהם כדי שיספיקו להם והיתה התשובה להם שא"א לעשות זה כי כך גזרה חכמתו יתברך שלא תחלק הארץ אלא לאותם שהיו מבני כ' שנה ומעלה אבל הטפלים הפחותים מבני עשרים שנה לא יטלו כלום לא הם ולא בניהם אלא בזכות מורשיהם ואם לא היה להם שום מוריש כגון שלא היה להם לא אב ולא דוד ואח שמתו בלא בנים אז לא נטלו חלק בארץ ומהתימה ממנו ז"ל היאך הביא הקושיא הזאת הנופלת עליו לסיוע לדבריו ואמר וזהו שצווחו בני יוסף וכו' דמשמע שלפי פירושו זה שאמר שכל השבטים לקחו חלקים שוים המרובה באוכלוסין כמו הממועט שבהם יתישב מה שצווחו בני יוסף אבל לרש"י ז"ל שאמר שכל שבט ושבט נטל כפי מספר גלגלותיו יקשה למה צווחו והוא ההיפך ועוד שא"א לישב כלל לפי הרמב"ן ז"ל מילתיה דרב פפא דא"ל לאביי בשלמא למ"ד ליוצאי מצרים נחלקה הארץ היינו דקא צווחו בני יוסף אלא למ"ד לבאי הארץ מאי קא צווחו כל וחד וחד לנפשיה שקל ולא הא דמשני תלמודא משום דהוו ליה טפלי טובא דבשלמא לרש"י ז"ל שפיר' שהבכור' של יוסף לא היתה אלא בתחומין שכל שבט ושבט נטל תחום אחד לפי מספר גלגלותיו שהיו לו בצאתו ממצרים או בכניסתו לארץ למר כדאי' לי' ולמר כדאי' ליה ויוסף נטל ב' תחומין הא' לפי מספר גלגלותיו של מנשה והא' לפי מספר גלגלותיו של אפרים שפיר מצינן לפרושיה מילתיה דרב פפא בין במה שאמר בשלמא למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ היינו דקא צווחו בני יוסף משום דיוצאי מצרים היו ע"ב אלף ובאי הארץ היו פ"ה אלף ת"ק שהם י"ב אלף ת"ק יתרים שלא נטלו חלק בארץ בין במה שאמר אלא למ"ד לבאי הארץ נתחלקה אמאי קא צווח כל חד וחד לנפשיה שקל מפני שלפי מספר גלגולת השבט הבאים לארץ נתחלקה וכל א' מהם שהיה מבן כ' שנה ומעלה נטל חלק לנפשו ובין במה שתרצו דהוו להו טפל טובא יותר ממנהג הטפלים שבכל שבט ושבט ולפיכך היה להם לצווח בעבורם שלא נטלו כלום אלא להרמב"ן ז"ל שפי' שבכורתו של יוסף היתה בנחלת הארץ עצמה שכל קרקפתא של שבט יוסף נטל כפל ממה שנטל כל קרפקתא של שאר השבטים כפי מה שגלה דעתו בזה באמרו ואם נאמ' שחלקוה לגלגלותם כנגלה מן הכתוב נתנו להם כפלים במספרם כו' א"כ לרב פפא דמיירי בקרקפתא דגברי איפלג כדמשמע מהא דאמר ליה לאביי בשלמא למ"ד ליוצאי מצרים נחלקה הארץ היינו דקא צווחי אלא למ"ד לבאי הארץ נחלקה אמאי קא צווחי הא כל חד וחד לנפשי' שקל דאי בלשבטים נחלק הארץ כפי המסקנא קמיירי מאי כל חד וחד לנפשיה שקל דקאמר ומה הפרש יש בין מ"ד ליוצאי מצרים נחלקה ובין מ"ד לבאי הארץ נתחלקה והלא לפי המסקנא צ"ל דבין למ"ד ליוצאי מצרים נחלקה ובין למ"ד לבאי הארץ נחלקה שבחלוקת השבט לפקודיו קמיירי ולא בחלוקת הארץ מתחלה דההוא לשבטים הוא דנתחלקה ובחלוקת השבט לפקודיו אין הפרש בין למ"ד ליוצאי מצרים ובין למאן דאמר לבאי הארץ דבשניהם יחד חלק השבט הוא ותו לא ואין בין זה לזה תוספת ומגרעת בנחלתו כלל עד שיצוחו למ"ד ליוצאי מצרים ולא למ"ד לבאי הארץ ומכיון דמילתיה דרב פפא בנחלקה הארץ לקרקפתא דגברי קמיירי ולפירוש הרמב"ן ז"ל נטל כל אחד מקרקפתי דיוסף כפלים ממה שלקח כל איש ואיש משאר השבטים א"כ למ"ד ליוצאי מצרים נחלקה למה יצווחו בעבור הי"ב אלף הנוספים בין יוצאי מצרים לבאי הארץ ולמ"ד לבאי הארץ בעבור טפליהם והלא באי הארץ של יוסף פה אלף ומאתים היו יתרות הטפלי' שלהם מטפלי שאר השבטי' וכן הי"ב אלף ת"ק הנוספי' בבאי הארץ על יוצאי מצרים פחותים הם מהפ"ה אלף ומאתים האחרים שהכפילו להם ולמה יצוחו ועוד לפי מה שפירש הרמב"ן ז"ל המסקנא שהעלו בגמרא דלשבטי' נחלקה שפירושו שנתחלקה הארץ לי"ב חלקי' שוים שוב אי אפשר לפרש מאי פלוגתיהו דרבי יאשיה ור' יונתן דתניא רבי יאשיה אומר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ שנאמ' לשמות מטות אבותם ינחלו רבי יונתן אומר לבאי הארץ נתחלקה הארץ שנאמר לאלה תחלק הארץ אלא בחלוק כל שבט ושבט לפקודיו שכל שבט ושבט אחר שנטל חלקו חזר וחלק החלק ההוא למספר גלגלותיו שיצאו ממצרים או שבאו לארץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה שהרי לא נתחלקה הארץ בכללה לפי המסקנא אלא לשנים עשר חלקים שוים כפי מספר השבטים וזה אינו כפי המובן מלשונם שהרי לשון התנאים הללו שאמרו ליוצאי מצרים נחלקה הארץ ולבאי הארץ נחלקה הארץ וכן לשון לאלה תחלק הארץ על חלוק הארץ בכללה קמיירי ולא בחלוק השבט את חלקו למספר גלגלותיו דא"כ האי נתחלק' הארץ דקאמרי נתחלקה נחלת השבטים או חלקו השבטים מיבעי ליה ועוד שבהדיא שנו בברייתא רבי יונתן אומר לבאי הארץ נחלק' הארץ שנאמר לאלה תחלק הארץ בנחלה אלא מה אני מקיים לשמות מטות אבותם ינחלו משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם שכל הנחלות חיים יורשים את המתים וכאן המתים יורשי' את החיים שאחר שנטלו הבנים את נחלתן חזרו וחלקוה לפי האבות שיצאו ממצרים ולפי דברי הרמב"ן ז"ל יתחייב שיטול השבט תחלה את חלקו שהוא החלק האחד מי"ב חלקי הארץ בכללה ואחר כך יחלקו כל שבט ושבט את חלקו לגלגלותיו מבאי הארץ ואחר כך יחזרו אלה שיחלקו את נחלתן זו ליוצאי מצרי' כדכתיב לשמות מטות אבותם ינחלו וזהו בתכלית ההרחקה סוף דבר דברי הרב הן עקר וכל הפורש מהן כפורש מחייו ועוד שאפילו את"ל שאין המדרש של רז"ל בפסוק לרב תרבה אלא כדברי הרמב"ן ז"ל שנחלקה הארץ תחלה לי"ב חלקים שוים והשבט המרובה באוכלוסין נטל בשוה כמו השבט הממועט באוכלוסין ואחר כך חזר השבט לחלק חלקו למספר פקודיו לפי באי הארץ ואחר כך חזרו אלה וחלקו את נחלתן זו ליוצאי מצרים עדיין אין טענה לדברי הרב מפני שכבר גלה דעתו בפסוק וישמעו את קול יי' אלהים מתהלך בגן שיש מדרשי אגדה ושאר מדרשים רבים ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא וכו' ובעד המדרש שבשלהי סנהדרין על פסוק וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וגומר כתב ואין המדרש הזה מתיישב אחר המקרא מפני כמה דברים כו' לכך אני אומר יתיישב המקרא על פשוטו דבר דבור על אופניו והדרשה תדרש שנאמר הלא כה דברי וכו' ואם כן הכא שאין המדרש של לרב תרבה מתיישב אחר פשוטו של מקרא כי איך יתכן שיהיה פירוש לרב תרבה שב אל בית אב ופירוש לפי פקודיו דסיפיה דקרא שב אל השבט כפי מה ששנו בספרי הוצרך לפרש לרב תרבה לשבט המרובה באוכלוסין כדי שהיה רישיה וסיפיה דקרא שב אל השבט ומה צורך להאריך בזה והרי הרמב"ן ז"ל עצמו כתב בפרשת ויחי ואם אולי נאמר שחלקוה לגלגלותם שנגלה מן הכתוב נתנו להם כפלים כמספרם הרי לך בפירוש שהדרך של רש"י ז"ל הוא הנראה משפט הכתוב ולפיכך רדף הרב אחריו ואין ראוי לטעון עליו ואם תאמר אם פירוש הבעיא הזאת לרש"י ז"ל הוא כמו שפירשנו שהאומר לקרקפתא דגברי איפלוג סובר שנחלקה הארץ לתר"א אלף תש"ן חלקים או לתר"ג אלף תק"ן חלקים שוים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ועליהם היה הגורל איך יתיישבו הכתובים שבחלוק הארץ שבספר יהושע דכתיב ויהי הגורל למטה בני יהודה ויצא הגורל לבני יוסף ויהי הגורל למטה מנשה ויעל גורל מטה בנימין ויצא הגורל השני לשמעון ויעל הגורל השלישי לבני זבולון וגומר שהם מורים שהגורל היה על השבטים לא על הגברים י"ל שמאחר שזה הגורל לא היה כשאר גורלות דעלמא אלא על פירות הקדש כדאמרן אם כן כמו שלא נפל גורל השבט המרובה באוכלסין לשבט הממועט באוכלוסין אלא כל אחד לפי השבט הראוי לו כן לא נפלו אנשי השבט האחד מפוזרים בין חלקי אנשי השבטים האחרים אלא כל חלקי אנשי השבט הא' כלם נפלו מקובצים יחד כל א' לשבטו אין זר אתם כאילו היה בכונת מכוין שיהיו כל חלקי אנשי השבט האחד בתחום אחד לעצמו מלבד חלקי אנשי שבט יוסף שנפלו חלקי כל אנשי מנשה בתוך תחום אחד וחלקי כל אנשי אפרים בתוך תחום א' עד שנמצא בזה הפועל כאילו נחלקה הארץ מתחלה לי"ב חלקים כל חלק וחלק לפי מספר גלגולת השבט ההוא אע"פ שנתחלקה מתחלה לתר"א אלף תש"ל חלקים שוים או לתר"ג אלף תק"ן ולא לי"ב חלקים והכתובים האומרים ויהי הגורל למטה יהודה גבול פלוני ויצא הגורל לבני יוסף גבול פלוני וכן כלם אינו ר"ל שגורל אחד בלבד היה לכללות השבט כמו שנראה מפשט הכתובים האלו אלא מפני שכל הגורלות של כל איש ואיש מכל אנשי השבט האח' נפלו מקובצים בתוך גבול אחד מהי"ב גבולים הכתובים בפיתקין קורא כל אותן הגורלות של כל אנשי השבט האחד גורל שבט פלוני בגבול פלוני כאילו הוא גורל אחד לכל השבט בכלל ואל יקשה עליך זה שאף לדברי הרמב"ן ז"ל א"א לומר אלא כן שהרי גם הרמב"ן ז"ל יודה שפירוש לקרקפתא דגברי הוא שנחלקה הארץ לתר"א אלף תש"ל חלקים או לתר"ג אלף תק"ן חלקים שוים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והגורל היה על אותן החלקים כפי מה שפירשנו על דעת הרב ושאין הפרש בין דברי הרב לדברי הרמב"ן ז"ל אלא בפי' לשבטים איפלג שהרב ז"ל פירש שנחלקה לי"ב חלקים בלתי שוים כל אחד לפי מספר פקודי השבט ההוא והרמב"ן ז"ל פירש לי"ב חלקים שוים שא"ת שהרמב"ן ז"ל אינו מפרש לקרקפתא דגברי כפי מה שפירשנו לדעת הרב רק הוא מפרש לפי מה שפירש הרב גבי לשבטים איפליג ארץ ישראל שנחלקה הארץ מתחלה לי"ב חלקים בלתי שוים שכל חלק וחלק מאותם החלקים היה לפי מספר גלגלותיו של אותו השבט והיינו לקרקפתא דגברי דקאמר והגורל לא היה רק על אותם הי"ב חלקים הבלתי שוים א"כ מאי דקאמר תלמודא ת"ש בין רב למעט ש"מ לשבטים איפלוג א"י ש"מ דלמא לעול' אימא לך לקרקפתא דגברי איפלג דהיינו שכל חלק וחלק מהי"ב חלקים שנחלקה בהם הארץ היה לפי מספר גלגלותיו של אותו השבט והיינו בין רב למעט בין החלק הגדול לחלק הקטן שהיה במספר קרקפתא השבט מקטן כמו שפירשנו לרש"י ז"ל לפי המסקנא דלשבטים איפלג א"י ומהו בין רב למעט בין החלק הגדול של השבט המרובה באוכלוסין בין החלק הקטן של השבט הממועט באוכלוסין וא"ת בשלמא להרמב"ן ז"ל שפירש שהבעיא היא אם נחלקה הארץ לי"ב חלקים שוים או לתר"א אלף תש"ל למ"ד לבאי הארץ או לתר"ג אלף תק"ן למ"ד ליוצאי מצרים היינו דאיכא נפקותא בין זה לזה לענין החלק שלקח כל אחד מאנשי השבט האחד שאם נחלקה לי"ב חלקים שוים יהיה כל חלק מחלקי אנשי השבט הגדול יותר קטן מכל חלק מחלקי אנשי השבט הקטן ואם נחלקה לקרקפתא דגברי יהיה החלק שלקח כל אחד מאנשי השבט הגדול שוה לחלק שלקח כל אחד מאנשי השבט הקטן אלא לרש"י ז"ל שפי' הבעיא אם נחלקה לי"ב חלקים בלתי שוים כל אחד לפי פקודי השבט ההוא או אם נחלקה לתר"א אלף תש"ל תק"ן חלקים שוים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה מנ"מ והלא בין זה ובין זה חלק כל אחד מאנשי השבט הגדול שוה לחלק כל אחד מאנשי השבט הקטן י"ל שאין הנפוקתא לדברי הרב בענין הריוח וההפסד אלא לענין חלוק הארץ והגורל בלבד אם היה חולק הארץ לי"ב חלקים בלבד והגורל היה עליהם בלבד או למספר יוצאי מצרים או לבאי הארץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והגורל היה על כל א' וא' מהם וכי האי גונא כתב הרב בפ' נח ותנח התיבה בחדש השביעי זה סיון שהוא שביעי לכסליו שבו פסקו הגשמים בי"ז יום מכאן אתה למד שהיתה התיבה משוקעת י"א אמה שהרי כתב כו' עד בעשירי בא' לחדש נראו ראשי ההרים זה אב שהוא עשירי למרחשון שבו התתיל הגשם וא"ת הוא אלול ועשירי לכסליו שבו פסקו הגשמים כו' והפליג בפלפול המקראות ההם ואין הנפקותא מכולן רק בשקוע התיבה בלבד אם היה י"א אמה או יתר או פחות שאין מזה שום ריוח והפסד כלל כ"ש בחלוק הארץ וגורליה שראוי לדעת פרטיה ודקדוקיה יותר ויותר:
לשמות מטות אבותם אלו יוצאי מצרים שינה הכתוב נחלה זו מכל נחלות שבתורה שכל הנחלות החיים יורשים את המתים וכאן מתים יורשים את החיים כו'. פרשב"ם לשמות מטות אבותם של אלו שנמנו ביציאת מצרי' ינחלו אלו דלאותן ינחלו הנחלה ואלו אשר קמו תחתיהם יירשום ובעי בגמר' מאי משמעא דהאי לשמו' מטות אבותם ביוצאי מצרי' כתיב דילמא לשבטי' קאמר ופרשב"ם ממאי דהאי מטות אבותם על יוצאי מצרים קאמר דילפת מינה ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ דלמא לשבטים ואמר ששנים עשר בני יעקב להם נתחלקה הארץ ולא ליוצאי מצרים ומשני דכתי' ונתתי אותה לכם מורשה אני יי' ירושה היא לכם מאבותיכם וליוצאי מצרים קאמר להו פי' להם נאמר פסוק זה ומפני שזה סותר מה שכתוב למעלה לאלה תחלק הארץ שפירושו לבאי הארץ ולא ליוצאי מצרים הוצרך לומר שינה הכתוב נחלה זו כו' שבזה יקיים שני המקראות הללו וכך הוא שנו בבריתא רבי יונתן אומר לבאי הארץ נחלקה הארץ שנאמר לאלה תחלק הארץ אלא מה אני מקיים לשמות מטות אבותם ינחלו משונה נחלה זו מכל הנחלו' שבתור' שכל הנחלות חיים יורשים את המתים וכאן מתים יורשי' את החיים:
כיצד שני אחים מיוצאי מצרים שהיו להם בנים בבאי הארץ לזה א' ולזה ג' האחד נטל חלק א' והג' נטלו שלשה שנא' לאלה תחלק הארץ חזרה נחלתן אצל אבי אביהן וחלקו הכל בשוה. הא דקאמר אצל אבי אביהן ולא קאמר אצל אביהן משו' דאילו לא חזר' נחלתן אלא אצל אביהם שהיו מבני כ' שנה ומעלה כשיצאו ממצרי' למה יחלוקו בשוה כשמחזיר כל אחד לאביו הלא כל אח' יחזור ויוריש לבניו ולא לבני אחיו אבל השתא דחזרה נחלתן אצל אבי אביהם כגון שיצא אבי אביהם של הבאים לארץ ממצרי' כשהיה מבן עשרים שנה ומעלה ולו שני בנים פחותים מבני כ' שנה לאותן שני בני' לזה בן אחד ולזה שני' והם מבני כ' שנה ומעלה כשבאו לארץ ונטלו שלשה חלקי' מנחלת הארץ וחזרה נחלתן אצל אבי אביהם יש לו לאותו אבי אביהם לחזור ולחלוק בשוה לאלה הג' חלקים שהם מבאי הארץ שיקח בן של האחד חלק וחצי ושני בני האחר חלק וחצי מאחר שמכח אבי אביהן הם נוחלין ואילו אינם אלא כדמו' שלוחיו שיטלו כל מה שיטלו בעבורו וצ"ל דהא דקתני בבריית' משל למה הדבר דומה לשני אחים כהנים שהיו בעיר לאחד יש לו בן אחד ולאחר יש לו שני בני' ואינו מזכיר אביהם לא נקטינהו אלא למשל בעלמא והקשו התוספות אם כן הוה ליה למכתב לשמות מטות אבות אבותם מאח' שכשאין אבי אבות אלא אבות לבדם לא נפקא מינה מידי בחזרה ועוד בתוספתא שהביא רשב"ם לא קתני אלא שני אחים שהיו מיוצאי מצרים לזה יש לו ט' כו' ולא קתני שני אחים ואביהם אבל לרש"י שכתב כיצד שני אחים מיוצאי מצרים ולא קאמר שני אחים ואביהם לא קשיא דאיכא למימר כיון דמסיי' בה חזרה נחלתן אצל אבי אביהם אינו צריך להזכיר אותו ברישא דמילתיה אבל ריב"ם פירש דהא דקתני בתוספתא שהביא רשב"ם שני אחים שהיו מיוצאי מצרים דוקא קתני ואינו צריך לומר שני אחים ואביהם ומה שהקשו מאלו לא חזרה נחלתן אלא אצל אביהם למה יחלוקו בשוה כשמחזיר כל אחד לאביו כל אחד יחזור ויוריש לבניו ולא לבני אחיו לא קשיא ולא מידי דאיכא למימר דגזרת הכתוב היא כשמחזירין אצל אביהם שחולקין אותם שני אחים בשוה אע"ג דבעלמא אין הדין כך הכא גזרת הכתוב מהנך שני מקראו' והא דקאמר מתים יורשים את החיים לאו כדין ממש אלא כעין ירושה:
ואילו מתחלה חלקוה למנין יוצאי מצרים לא היו נוטלין אלה הד' אלא שני חלקים עכשיו נטלו ד' חלקים. מהכ' משמע דס"ל לרש"י ז"ל דדוקא כשהאבות שיצאו ממצרים הם אחים מדקתני בתוספ' וכדנקט רש"י בלישניה אז חוזרין וחולקין בשוה אבל אם אינם אחים והיו לזה שלשה בנים ולזה אחד זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל חלק א' ואינם חוזרים לחלקם בשוה שיטול האחד ב' חלקים והאחר שני חלקים דהשתא איכא נפקותא בין מ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ ובין מ"ד לבאי הארץ נתחלקה וחזרו וחלקוה ליוצאי מצרים וזה שכתב רש"י ז"ל ואילו מתחלה חלקוה למנין יוצאי מצרים לא היו נוטלין אלה הד' אלא ב' חלקים עכשיו נטלו ד' חלקים דאס"ד דס"ל אפי' כשהאבו' נכריים חוזרין וחולקין בשוה מאי ואלו מתחלה חלקוה למנין יוצאי מצרים לא היו נוטלין אלה הד' אלא שני חלקים דקאמר והלא כשמחזירין כל באי הארץ לאבותיהם כל מה שנטלו האבות יחזרו ויחלקו הכל בשוה הרי הוא כאילו ליוצאי מצרים נתחלקה מתחילה דמאחר שהחזירו כל באי הארץ את כל נחלתן לאבותיהן הרי הוא כאילו לא נתחלקה להם כלל וכשחזרו הם וחלקו אותם לבאי הארץ הרי הוא כאילו מתחלה נתחלקה הארץ ליוצאי מצרים וכל אחד מיוצאי מצרים נטל חלק שוה לחבירו וככה הוכיחו התספות מכח הקושיא הזאת ואמרו וא"ת מאי נפקא מינה בין מ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ ובין מ"ד לבאי הארץ נתחלקה והלא כשמחזירין הארץ לאבותיהן כל מה שנטלו והאבות יחלקו בשוה הרי הוא כאילו ליוצאי מצרים נתחלקה ותרצו דדוקא כשהן אחים חוזרין וחולקין בשוה אבל אם אינם אחין ולזה ט' בנים ולזה אחד זה נוטל ט' וזה נוטל אחד אבל למ"ד ליוצאי מצרים כולן נוטלין בשוה והא דפ"ה דראובן ושמעון שיצאו ממצרים והולידן בנים במדבר זה עשרה וזה אחד אי אזלינן בתר יוצאי מצרים היה נוטל הא' כנגד כולן אבל עכשיו נוטלין עשרה והאחד נוטל חלק אחד לא מיירי בראובן ושמעון אחים דאם כן למ"ד לבאי הארץ היו חולקין בשוה אלא נכריים הם ודלא כר"ת שכתב שכשהבנים מחזירין לאבותיהם כל אבות ישראל חולקין בשוה ונפקא מינה למ"ד לבאי הארץ לענין טפלים שאם היו האבות בני כ' מיוצאי מצרים ומתו במדבר ובניה' כשנכנסו לארץ כלם טפלים או נשים בבנות צלפחד למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה היו נוטלין ולמ"ד לבאי הארץ לא היו נוטלין כלום או איפכא אם יצאו ממצרים טפלים לכשבאו לארץ בני כ' או הם או בניהם למ"ד לבאי הארץ נוטלין ולמ"ד ליוצאי מצרים אין נוטלין ולפירושו צריך לומר דהא דנקט בתוספתא שני אחים לאו דוקא אלא משל בעלמא הוא אך קשה לריב"ם דמלשמות מטות אבותם משמע אחים דוקא דבכל מקום קורים אחים אבות כגון לא ימותו אבות על בנים ומסקינן דבן אחין פסול לו לעדות וגם מבנים לא ימותו על אבות נפקא לן דאחי האב פסולין לו ומכאן משמע שהנחלה אינה חוזרת אלא אצל האבות שהן האחין ולא אצל אבי אביהן כדכתב רש"י ז"ל ושמא י"ל שמה שכת' רש"י ז"ל חזרה נחלתן אצל אבי אביהן ולא אצל אביהן אינו אלא כדי לתקן גזירת הכתוב שתהיה הגזירה כמו ירושה:
מגיד שנתחלקה ברוח הקדש. בספרי דאם לא כן על פי הגורל למה לי הרי כבר נאמר אך בגורל יחלק את הארץ למה חזר וכתב על פי הגורל אם תאמר בעבור בין רב למעט לכתוב קרא בגורל תחלק נחלתו בין רב למעט כדכתב ברישא דקרא מאי על פי מגיד שאף הגורל עצמו צווח ואומר אני הגורל עליתי לגבול פלוני לשבט פלוני:
אשר ילדה אותה ללוי אשתו ילידתה במצרים ואין הורתה במצרים שכשנכנסו לתוך החומה ילדתה. מפני שאמר סתם אשר ילדה אותה ללוי ולא הוזכר בכתוב מי היתה היולדת הוצרך לומר אשתו ילדתה במצרים וסמך הכתוב על מאמר אשר ילדה אותה ללוי שהיא אשתו וקצר בלשונו וכאילו אמר אשר ילדה אותה אשתו ללוי ומדהוצרך לכתוב אשר ילדה אותה במצרים שלא היה צריך לזה הוכרחו לדרוש שבא להודיע שלידתה במצרים ואין הורתה במצרים ואי אפשר זה אלא כשנולדה בין החומות:
כי לא התפקדו בתוך בני ישראל להיות נמנין מבני עשרים שנה מה טעם כי לא נתן להם נחלה והנמנין מבני כ' שנה היו בני נחלה שנאמר איש לפי פקודיו יותן נחלתו. כאן נתן הכתוב טעם על שלא התפקדו בתוך בני ישראל ואינו לא מהטעם הראשון שאמרו רז"ל בכי אך את מטה לוי לא תפקוד בתוך ב"י ולא מהטעם השני ומ"ל לרז"ל לתת טעם אחר חוץ מהטעם שכתבה התורה בפי' ושמא י"ל שהטעם שכתבה התורה הוא על היות מינינם מבן חדש ומעלה ולא מבן כ' ומעלה כדכתיב מבן חדש ומעלה כי לא התפקדו בתוך ב"י שפירושו במנין שנמנו בני ישראל מבן כ' ומעלה אבל הטעם של רז"ל אינו אלא על שלא נמנו בתוך בני ישראל אלא אלו בפני עצמם ואלו בפני עצמם והכתוב הוצרך לצוות שלא ימנה שבט לוי עם שבטי ישראל אבל איני יודע איך היה אפשר שימנו אלו עם אלו מאחר שאלו מבן חדש ומעלה ואלו מבן כ' ומעלה וצ"ע:
ובאלה לא היה איש אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים כו'. ובמדבר רבה אמרו גבי לא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה איש ולא אשה דאל"כ איש למה לי לא נותר אחד מיבעי ליה כמו גבי ערוב לא נשאר אחד:
