ויאמר יי' אל אהרן למש' אמר שיאמר לאהרן. כך שנינו בספרי אבל היא שנויה בפרשה שלאחריה כדתניא וידבר יי' אל אהרן שומע אני שהיה הדבור לאהרן ת"ל זכרון לבני ישר' למען אשר לא יקרב איש זר וגו' למדנו שהדבור למשה שיאמר לאהרן ושמא י"ל שרש"י ז"ל סובר שמכיון שלמדנו רז"ל שבפרשת וידבר יי' אל אהרן הבא אחריה לא לאהרן נאמרה אלא למשה שיאמר לאהרן למדנו שגם פרשת ויאמר יי' אל אהרן שלפניה לא לאהרן נאמרה אלא למשה שיאמר לאהרן אך קשה אם כן למה לא שנו זה בפר' ויאמר יי' אל אהרן הקודמ' לה א"ת מפני שראיית' מזכרון לבני ישר' למען אשר לא יקרב איש זר אינה רק על הפרש' שלאחריה אדרב' אינה רק על הפרש' הראשונ' שנ' בה ואתה ובניך תשאו את עון כהונתכ' שהיא אזהרה לכהנים שיזהירו הלוים שלא יגעו אליהם בעבודתם שהיא היא בעצמה הנאמרת למשה במאמר למען אשר לא יקרב איש זר אבל הפרשה שאחריה לא הוזכר בה מענין זה ואף הפרש' שאחר אחריה דכתיב בה ויאמר יי' אל אהרן בארצכ' לא תנחל וגו' ולבני לוי הנה נתתי וגו' ולא יקרבו עוד בני ישראל אל א"מ וגו' והם ישאו את עונם אינם אלא שיזהירו הלוים את הזרי' שלא יקרבו לעבודתם שהוא הנאמר בפסוק למען אשר לא יקרב איש זר וגו' אבל ליכא לאקשויי תיפוק לי מההיא דבן בתירא שהביא' רש"י בפ' ויקרא י"ג דברו' נאמרו למשה ולאהרן וכנגדם י"ג מיעוטין לומר שלא לאהרן נאמרו אלא למשה שיאמר לאהרן וכ"ש במקום שלא הוזכר רק אהרן לבדו שאז יהיה דומיא ויאמר יי' לה על ידי שלו' ושמא י"ל אדרבה כשהוזכר שמו של משה עמו אל יתכן לומר על ידי משה שיאמר לאהרן או על ידי שניהם יחד ולפיכך הוצרכו המיעוטים למעט שלא נאמר לאהרן רק על ידי משה אבל כשלא הוזכר רק שם אהרן לבדו באהרן על ידי עצמו קא מיירי ולפיכך הוצרכו רז"ל לומר בו שאין זר לאהרן לבדו אלא על ידי משה מקרא דאשר לא יקרב איש זר ולא מן הי"ג מיעוטין דב"ב דההוא בדבור של משה ואהרן קא משתעי ולא בדבור של אהרן לבדו ושאני רבקה דכתיב בה ותלך לדרוש את יי' דמשמע שהלכה לבת' מדרשו' של שם ועבר לדרוש מה תהא בסופ' ושם נאמר ויאמ' יי' לה דהיינו על ידי שם ועבר שהלכ' לשאול להם:
ובית אביך הם בני קהת אבי עמרם לא בני עמרם לבד דהא תשאו את עון המקדש כתיב דמשמע הדברי' המקודשי' המסורים להם שהם הארון והשולחן וכלי הקדש ואלה לכל בני קהת היו מסורי' הילכך עכ"ל דפי' ובית' אביך במשפחת אביך בכלל שהוא גם משפחת הקהתי קא מיירי וליכא למימר דהאי עון המקדש במקדש ממש קא מיירי שהזהירה שלא יכנסו בו זרים שא"כ יהיו גם בני משה בכלל אזהרת המקדש וא"א זה מכמה פנים חדא שבני משה לוים היו ולא כהנים והם אינם נכנסים למקדש ואחר שאין זה מהמסורי' להם איך יהיו הם הזרים שלא יכנסו שם ועוד מה נשתנו בני משה משאר כל הלוים עד שיהיו אלה מן המזהירים ולא שאר הלוים:
וגם את אחיך בני גרשום ובני מררי. כי קהת שהוא בית אביו עם גרשום ומררי בני לוי היו דכתיב ובני לוי גרשום וקהת ומררי ובניהם שהם בני אחים נקראים גם כן אחים:
וילוו עליך יתחברו אליכם להזהיר גם הם את הזרים מלקרב אליהם. לא שיתחברו אליכם באותה אזהרה שאתם מוזהרים להזהיר את הלוים בעבודתכם כהונה כי הלוים אין עבודת הכהונה מסור' להם ואיך יהיו הם המזהירים בה רק פירושו שיתחברו אליכם בענין האזהר' שכמו שאתם מוזהרי' להזהיר הלוים שהם זרים לכם שלא יגעו אליכ' לעבודת כהונה ואם לא תשאו את עון כהונתכם כן יהיו גם הלוים מוזהרי' להזהיר הישראלים שהם זרים להם מלקרב לעבודת לוים כאילו אמר ואתה ובניך תשאו את עון כהונתכם וגם את אחיך מטה לוי הקרב אתך וילוו עליך לשאת את עון עבודתכם:
וישרתוך בשמירת השערים ולמטה מהם גזברים ואמרכלי' לא שישרתוך בעבודתך שהיא עבודת הכהונה וכך שנינו בספרי וישרתוך בעבודתם ומינה מהם גזברים ואמרכלי' אתה אומר וישרתוך בעבודת' ומינה מהם גזברים ואמרכלין או ישרתוך בעבודתך תלמוד לומ' ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל ועדיין אני אומר וישרתוך בעבודתך וישרתוך בעבודתן שממשמרתך משמע לעבודתך וממשמרת כל האהל משמע לעבודתן ת"ל ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוי' מתוך בני ישראל לכם מתנה נתוני' ליי' לשם הם מסורי' ואינם מסורי' לכהני' הא אין עליך לומר אלא כל' ראשון ישרתוך בעבודתן ומנה מהם גזברים ואמרכלים:
וזר לא יקרב אליכם אתכם אני מזהיר על כך. פי' אתכם אני מזהיר שתזהירו את הזרים שלא יקריבו לעבודת כהונה כי למעלה הזהירום שיזהירו הלוי' ועתה הזהיר' שיזהירו הישראלי' ואע"פ שקל וחומר הוא אם מזהירים את הלוים כל שכן הוא הישראלי' אפי' הכי הוצרך להזהירם אף על הישראלי' מפני שאין מזהירין מן הדין אבל בספרי ובפ' הנשרפין פירשו המקרא הזה אזהרה לזרי' דתניא וזר לא יקרב אליכם למה נאמר לפי שהוא אומר והזר הקרב יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת"ל וזר לא יקרב אליכ' ושמא י"ל מפני שהאזהרה הזאת נכנסה תוך אזהר' הכהני' והלוים וציוויים שהרי קוד' האזהרה הזאת כתוב ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכ' וגם את אחיך מטה לוי הקרב אתך וילוו עליך וגומר ונלוי עליך ושמרו את משמרת א"מ וגו' ואחר זה כתוב ושמרתם את משמרת הקדש צווי לכהנים לפיכך פי' אותה שהוא אזהרה לכהנים דאל"כ למה נכנסה תוך האזהר' והצוויים של הכהני' והלוים והפסיקה ביניהם ומפני שזה הביאור קרוב לפשוטו של מקר' יותר מן המדרש פ' אות' שהיא אזהרה לכהני' והניח המדרש של רז"ל כי כן דרכו בכמה מקומות:
ולא יהיה עוד קצף כמו שהיה כבר. הוצרך לומר כמו שהיה כבר בעבור מלת עוד שכן שנינו בספרי ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל אין ת"ל עוד אלא שכבר קצף כיוצא בו ולא יזבחו עוד את זבחיהם אין ת"ל עוד אלא שכבר היה:
לכם מתנה. יכול לעבודתכם של הדיוט תלמוד לומר ליי' כמו שמפורש למעלה לשמור משמרת גזברים ואמרכלין ואם כן יהיה פירש לכם מתנה שאותה המשמרת של גזברין ואמרכלין עבודה שלכם היא שאלמלא הלוים שעושים אותה חייכם אתם עושי' אותה:
עבודת מתנה במתנה נתתיה לכם. פי' עבודה שהיא מתנה לא עבודה של מתנה כמשפט הסמוך עם הנסמך מפני שאז תהיה המתנה זולת העבודה רק הוא כאילו אמר ועבדת' עבודה במתנה ופי' אחר זה שהעבודה שהיא במתנה היא שאתן לכם את כהונתכם. והרמב"ן פי' את דברי הרב ואמר ולפיכך נכתב אחריו והזר הקרב יומת לומר שהיא לכם מתנה גמורה עד כי הזר הקרב יהי' מחוייב מיתה ולפי זה לא נכתב פה אלא להודיע שהמתנ' הזאת היא מתנה גמורה ולא להעניש את הזרים הקרבי' לעבודת כהונה במיתה כמו שאמרו רז"ל וזה תימא שהרי אין בזה שום דבר יוצא מפשוטו של מקרא עד שיצטרך להוציאו ממדרש רז"ל כמו המקרא של וזר לא יקרב אליכם כדלעיל ואיך יתכן לפרש את דברי הרב כן וליכ' למימר דהא דדרשו רז"ל מקרא דוהזר הקרב יומת להעניש את הזרים הקרבי' לעבודת כהונה הוא קרא דוהזר הקרב יומת דפ' במדבר דהא בהדי' אמרו בספרי גבי והזר הקרב יומת שבפ' קרח עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת"ל וזר לא יקרב אליכם הילכך עכ"ל שרש"י ז"ל לא כיון בפירוש המקר' הזה מה שפי' עליו הרמב"ן אלא אגב שהזכי' עבודת הכהונה שהיא מתנה לכהני' הזכיר ג"כ עונש הזרים הקרבים לעבודת' אע"פ שכבר נזכר בפ' במדבר:
ואני הנה נתתי לך בשמחה לשון שמחה הוא כמו הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. בספרי וא"ת הא כתיב ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר שהיא לרעה כבר תרצו זה בספרי ואמרו אין שמחה לפני המקום אלא כשיאבדו המכעיסין מן העולם:
בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה בברית מלח. שכתוב בסוף הפרשה ברית מלח עולם היא ואכולהו קאי ופרש"י כברית הכרותה למלח שלא יסריח לעולם והם עשר במקדש וארבע בירושלם ועשר בגבולים עשר במקדש חטאת בהמה וחטאת העוף אשם ודאי ואשם תלוי זבחי שלמי צבור ולוג שמן של מצורע שתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ומותר העומר ד' בירושלים הבכור והבכורי' ומורם מתודה ואיל נזיר ועורות קדשים עשר בגבולים תרומת מעשר ותרומה וחלה וראשית הגז ומתנות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור שדה חרמים ושדה אחוזה וגזל הגר העשר שבמקדש כלם רמוזים בפרשה הזאת דכתיב זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש כל קרבנם לכל מנחת' ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קדש קדשים לך הוא ולבניך וכתיב וזה לך תרומת מתנם לכל תנופת בני ישראל לך נתתים ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם ותני' בספרי כל קרבנם אלו שתי הלחם ולחם הפנים לכל מנחתם זו מנחת חוטא ומנחת נדבה פי' שירי' מנחה לכל חטאתם זו חטאת היחיד וחטאת הצבור וחטאת העוף וחטאת בהמה ולכל אשמם זו אשם ודאי ואשם מצורע ואשם נזיר ואשם תלוי אשר ישיבו לי זה גזל הגר שכתוב בו השבה שנאמר האשם המושב לכהן ודרשינן בב"ק אשם זה קרן ק"ק זה לוג שמן של מצורע לך הוא לבניך בזכותך ובזכות בניך ותניא וזה תרומת מתנם לכל תנופו' בני ישראל להביא כל דבר שטעון תנופה כגון שלמי צבור שנתן לכהנים וארבע שבירושלים הבכור והבכורים כתובים בפי' ומבוארים במקומן ומורם מן התודה כגון חזה ושוק מבשר התודה וארבע' לחמי תודה מן הארבעים חלות ומאיל הנזיר חזה ושוק וזרוע בשלה חלה ורקיק הם מן הדברים הטעונין תנופה כמו שכתוב שם וגם במקומם כתוב שהם לכהן ועורות קדשים כתוב בפרשה צו את אהרן והכהן המקריב את עולת איש עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה ועשר שבגבולין כולן מבוארות כל אחת במקומה:
את משמרת תרומותי שאתה צריך לשומרן בטהרה. לא לשומרן מן הזרים דומיא דושמרתם את משמרת הקדש ואת משמרת המזבח דלעיל מניה שזה אינו נופל בתרומה אלא שאתה צריך לשומרן בטהרה שלא לטמאן בידים:
למשחה לגדולה. כדתניא בספרי אין משחה אלא גדולה שנאמר זאת משחת אהרן ומשחת בניו דאי אפשר לפרשו כמשמעו מענין משיחה מפני שתרומה היא מהדגן תירוש ויצהר ואין משיחה עם הדגן ולא עם התירוש:
כחזה התנופה וכשוק הימין של שלמי' שנאכלים לכהנים ולנשיה' לשני ימים וליל' אחד אף הבכור וכו'. בספרי פי' שהכתוב הקיש הבכור לחזה ושוק של שלמים מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אף הבכור כן וא"ת נהי שהכתוב הקיש הבכור לחזה ושוק מדכתיב אך בכור שור או בכור כשב וגומר ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין מכל מקום לא ידענו מזה אם לחזה ושוק של שלמים אם לחזה ושוק של חטאת שאינן נאכלין אלא ליום אחד ולילו בלבד כבר הקשו זה בספרי ותרצו נלמד קדשים קלים שהוא הבכור מקדשי' קלים שהם השלמים ולא נלמד קדשים קלים מקדשי קדשים שהוא החטאת:
לך יהיה בא רבי עקיבא ולמד הוסיף לך הכתו' הוויה אחרת שלא תאמר כחזה ושוק של תודה שאינו נאכל אלא ליום ולילה. בספרי פי' לך יהיה למה נאמר הרי כבר נאמר ובשרם יהיה לך אלא שהכתוב הוסיף עוד הוויה אחרת שאלמלא ההויה הזאת הייתי אומר שההקש שהקיש הכתוב הבכור לחזה ושוק נהי שאין לומר שהיא לחזה ושוק של חטאת מפני שנלמוד קדשים קלים מקדשים קלים ואין ללמוד קדשים קלים מקדשי קדשים כדלעיל מכל מקום לא ידענו אם הוא לחזה ושוק של נדר ונדבה או לחזה ושוק של שלמי תודה ששניהם קדשים קלים ואפשר שיהיה ההקש לשלמי תודה מה שלמי תודה אינם נאכלים אלא ליום אחד ולילו בלבד אף הבכור לא יהא נאכל אלא ליום אחד ולילו בלבד השתא דכתיבא הוויה אחר' אנו מקישין אותו על היום האחר ולילו ויהיו שני ימים ולילה אחת ולמדנו מזה שההקש הזה אינו אלא לחזה ושוק של שלמי נדר ונדבה שהם נאכלים לשני ימים ולילה אחד ויש לתמוה למה לי היקישא תיפוק לי מקרא דשנה בשנה ופי' רש"י אם שחטו בסוף שנתו אוכל אותו היום ויום אחד משנה אחרת למד שנאכל לשני ימים ולילה אחד וכך הוא שנוי בספרי שנה בשנה מלמד שהבכור נאכל לשני ימים יום אחד לשנה זו ויום אחד לשנ' הבאה ושמא יש לומר דאצטריך הקישא לומר שנאכלין גם לשנים אך קשה דאם כן למה לי לך יהיה יתירא להוסיף הוויה אחרת:
מן האש לאחר הקטרת האישים. כאילו אמר מאחר האש כלומ' מאחר שיקטרו באש שאין הכהנים זוכין בהם אלא אחר הקטרת האמורין דמשלחן גבוה קא זכו אבל אין לפרש מאותן הנקטרין באש מפני שהכהנים אינם זוכים מהאימורים שבתוך האש שכבר הוקצו לגבוה:
לכל קרבנם כגון זבחי שלמי צבור מנחת חטאתם ואשמם כמשמעו. אבל בספרי דרשו רז"ל לדברים אחרים כדלעיל ומפני שהם רחוקים מפשוטו של מקרא לא רצה הרב לפרש אותם אלא על פי פשוטו של מקרא ואמר לכל קרבנם כגון זבחי שלמי צבור אע"פ שאין זה מובן ממשמעו' קרבנם מפני שמאח' שהנאכלי' לכהנים אינן רק המנחה והחטאת והאשם וזבחי שלמי צבור והמנחה והחטאת והאשם הם מנחתם וחטאתם ואשמם האמורים בפרשה נשאר קרבנם בעבור זבחי שלמי צבור לבדם והוסיף למ"ד במלת כל קרבנם וכתיב לכל קרבנם מפני שהנאכל מזבחי שלמי צבור הוא הבשר לבדו ולא האמורים ומכל קרבנם בלא למ"ד משמע שהנאכלים האמורים עם הבשר עד שמזה הטעם עצמו נכתבו כל הבאים אחר מלת קרבנם עם למ"ד לכל מנחתם ולכל חטאת' ולכל אשמם מפני שבכל אחד מהם יש לכהנים חלק בם ולא בכללם הם שירי המנחה אחר הקטר' האמורי':
בקדש הקדשים תאכלנו וגו' למד על קדשי הקדשים שאינן נאכלין אלא בעזר' ולזכרי כהונה. הרמב"ן ז"ל טען ואמ' ולא הבינותי זה כי קדש הקדשים אינו מקום אכילת הקרבנות כי הכתוב אומר בהם במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד וקדש הקדשים הוא במקו' הארון לפנים מן הפרכת כמו שכתוב והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים ואין שם אכילה ושתייה שאין נכנס שם אלא כהן גדול ביום הכפורים. ואני שמעתי ולא אבין כי זאת הטענה אינה נופלת על רש"י ז"ל אלא על התור' שכתבה בקדש הקדשים תאכלנו ואין בקדש הקדשים אכילה ושתייה ואדרבה רש"י תקן הקושיא הזאת ואמר שאין נאכלים אלא בעזרה דהיינו כת"ק דרבי יהוד' ב"ב כדתניא בספרי בקדש הקדשים תאכלנו כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשי הקדשים שלא יהו נאכלים אלא במקום קדוש ומקום קדוש הוא העזרה כדכתיב במקום קדוש תאכל ופירש אחריו בחצר אהל מועד ועל כרחינו לומר דסבירא ליה דפירוש בקדש הקדשים תאכלנו הוא כדרך קדש הקדשים שפירושו כדרך אכילות קדש הקדשים שהוא במקום קדוש שהוא העזרה כמו שפירש הוא עצמו ובא רבי יהודה בן בתירא וחלק על דברי ת"ק ואמר שאין פירוש בקדש הקדשים תאכלנו אלא כמשמעו במקום שהוא קדש הקדשים דהיינו בהיכל שהוא לפני' מן העזרה ונקרא קדש קדשים בערך אל העזרה שנקרא קדוש ואימתי בזמן שהקיפו העובדי כוכבים את העזרה אבל בשאר זמנים אינם נאכלין אלא בעזרה כדכתיב בחטאת שהוא קדש קדשים במקום קדוש תאכלו וכתיב בתריה בחצר אהל מועד וכתיב באשם במקום קדוש יאכל וחזר וכתב קדש קדשים הוא לומר שלא זו בלבד אלא כל שהוא קדש קדשים אינו נאכל אלא בעזרה וא"ת לת"ק דרבי יהודה בן בתירא למה חזר וכתבו כאן והרי כבר נאמר בפרשה צו כדלעיל י"ל שחזר וכתבו כאן כדי שיכרות ברית עם אהרן על זה כדכתיב בסוף הפרשה לחק עולם ברית מלח עולם היא וזהו מה שכיון ת"ק בלשונו לומר כרת הכתוב ברית עם אהרן כו' ולא אמר למד שלא יהיו קדשי קדשים נאכלין אלא בעזרה כמנהג רז"ל בכל מקום אבל רש"י ז"ל שכתב למד על קדש הקדשים שאינם נאכלין אלא בעזרה צריך לומר שהוא סובר שחזר ונכתב כאן לעכובא כאילו אמר בקדש הקדשים תאכלנו ולא חוץ ממנו דאי מהתם הוה אמינא למצוה ולא לעכובא וזהו הנראה מלשונם שאמרו שאינם נאכלין אלא בעזרה ולא אמרו שהם נאכלין בעזרה כלשון הכתוב בתורה ואלה הטעמים עצמם צריך לומר גם במה שחזר וכתוב פה כל זכר יאכל אותו שהרי כבר נאמר זה בפרשת צו:
תרומת מתנם המורם מן התודה ומהשלמים ומאיל נזיר. פי' המורם מן התודה הוא החזה ושוק עם אחד מעשרה מהלחם הבא עמו:
לכל תנופות שהרי אלו טעונין תנופה. פירוש והראיה על זה שאמרנו שתרומת מתנם הם אלו השלשה מורמים הנזכרים שהרי כתיב בתריה לכל תנופות ואלו השלשה הם הטעונין התנופה כמו שהם מבוארים במקומם:
כל טהור ולא טמאים כדתניא בספרי כרת הקב"ה ברית עם אהרן על קדשים קלים שלא יהיו נאכלים אלא לטהורים כלומר שאין זה מצות עשה לטהורים שיאכלו אותו אלא אזהרה לטמאים שלא יאכלו אותו שמכלל הן אתה שומע לאו ולפיכך שנו שלא יהו נאכלין אלא לטהורים ולא שיהו שנו נאכלין לטהורים כל' הכתוב:
וראשיתם היא תרומה גדולה אבל בספרי שנו כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן זו תרומה ותרומת מעשר ראשיתם זו ראשית הגז אשר יתנו זה הזרוע והלחיי' והקיבה ליי' זו חלה והוא רחוק מאד מדרכי הפשט כי הנראה מפשט הכתוב הוא שכל המקרא הזה אינו אלא בתרומה גדולה האמור בה ראשית דגנך תירושך ויצהרך גם כנוי ראשיתם על דגן תירוש ויצהר דסליק מנייהו קאי לא על הגז דגז מאן דכר שמיה וגם אשר יתנו ליי' על ראשיתם דלעיל מניה קאי לא על הזרוע והלחיים והקיבה שלא הוזכר שמם פה ולפיכך נטה רש"י ז"ל בדרך הפשט והניח את מדרש רז"ל:
וחלק לא יהיה לך בתוכם אף בבזה. בספרי דאל"כ למה לי הרי כבר נאמר בארצכם לא תנחל וצריך לומר דהאי אף בבזה בביאת הארץ קא מיירי דומיא דבארצכם לא תנחל במקום שנוהג זה נוהג גם זה דאם לא כן איך נתנו לאלעזר יחלק בבזה דכתיב ויתן משה את מכס תרומת יי' לאלעזר הכהן:
והם הלוים ישאו עונם של ישראל שעליהם להזהיר הזרים מגשת אליהם. אמר שמלת והם שבה אל בי לוי הנזכרים בתחלת הפרש' ומלת עונם שבה אל בני ישראל שלא תאמר שמלת והם ומלת עונם שבו אל בני ישראל הסמוך להאחר כך פרוש שנשיאת העון הוא אם לא יזהירו הזרים מגשת אליהם שעליהם מוטל להזהירם על זה:
אשר ירימו ליי' תרומה הכתוב קראו תרומה עד שיפריש ממנו תרומת מעשר. בספרי דאם לא כן תרומה למה לי זה כבר נאמר אשר ירימו ליי' ועוד מעיקרא קרא לי' מעשר ולבסוף קרי ליה תרומה:
ונחשב לכם תרומתכם. תרומת מעשר שלכם לא תרומה גדולה דהיינו תרי ממאה שהלוים אין להם לתת לכהני' אלא תרומת מעשר שהיא עשרה ממאה ופי' כדגן מן הגורן כתרומה גדולה כאילו אמר כתרומת הדגן היוצאת מן הגורן שהיא התרומה הגדולה במה תחשב תרומת מעשר שלכם לענין אסור הזרים והטמאים באכילתה ושהם בחיוב מיתה וחומש כמו בתרומה גדולה אבל בספרי דרשום לענינים אחרים שהם רחוקים מדרכי הפשט והרב ז"ל אינו מביא אלא מאותם שהם קרובים לפשוטו של מקרא:
כן תרימו גם אתם כמו שישראל מרימים מגרנם ומיקביהם תרימו אתם המעשר שלכם. פה פי' כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב שהם דבקי' עם הפסוק הבא אחריו ולמעלה פי' שהם דבקי' עם המקרא שלפניו ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב ואין זה תימה כי יש הרבה מקראות שנדרשין לפניהם ולאחריהם:
מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת יי' בתרומ' הגדול' הכתו' מדבר שאם הקדים לוי את הכהן בכרי וקבל מעשרותיו קודם שיטול כהן תרומה גדולה מן הכרי צריך להפריש הלוי מן המעשר תחלה א' מחמשי' לתרומה גדולה ויחזור ויפרש תרומת מעשר. שכך שנינו בספרי תרימו את כל תרומת יי' בתרומה גדולה הכתוב מדבר אתה אומר בתרומ' גדולה הכתוב מדבר או אינו אלא בתרומ' מעשר כשאמר מכל מעשרותיכ' הרי תרומת מעשר אמור הא מה ת"ל תרימו את כל תרומת יי' בתרומה גדולה הכתוב מדבר ע"כ ל' הברית' ובא רש"י ופי' אותה דהיכי משכחת לה שיהיו הלוים מצווים על הפר' תרומה גדולה והלא התרומ' גדולה כבר נתנה לכהן קודם שיטול הלוי את המעשר כדכתי' ראשית דגנך תירושך ויצהרך תתן לו שמאחר שנעש' דגן נתחייב מיד בתרומה גדולה ואמר משכחת לה כגון שהקדי' לוי את הכהן בכרי ולא בעודו בשבלים שאם הקדימו בשבלים אינו חייב לתת לכהן אלא תרומת מעשר בלבד דאמר ר' אבהו בפרק כל שעה מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה שנ' והרמות' ממנו תרומת יי' מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ומעשר מן המעשר אלא כשהקדימו בכרי דהיינו אחר הדישה דאמר' קרא מכל מתנותיכ' תרימו את כל תרומת יי' אפי' תרומה גדולה ובעי בגמרא מה ראית ומשני' האי אידגן והאי לא אידגן ופי' רש"י ומה ראית דמוקמת קרא דחיובא בהקדימו בכרי וקרא דפטורא בהקדימו בשבלים האי אידגן האי דנתמרח בכרי אידגן וכיון דנקרא דגן נעשה טבל לתרומה כדכתי' ראשית דגנך והאי לא אידגן וכי שקלי לוי עדיין לא הוה טבל לתרומ' ופטור מתרומה גדולה ולפיכך כתב רש"י כאן שאם הקדימו לוי את הכהן בכרי וקבל מעשרותיו קודם שיטול כהן תרומה גדולה מן הכרי דוק' בכרי ולא בשבלי' אינו צריך להפריש מן המעשר שקבל א' מחמשים לתרומה גדולה ויחזור ויפרש תרומת מעשר:
בהרימכם את חלבו ממנו לאחר שתרימו תרומ' מעשר ממנו שפירושו המותר מהרמת חלבו ממנו. לא בעת הרימכ' את חלבו ממנו והבי"ת של בהרימכם כבי"ת התשחית בחמשה ופירושו בעבור הרימכם את חלבו ממנו דהיינו אחר הרימכ' את חלבו ממנו יהיה המותר חולין גמורין והוכרחתי לכל זה מפני שלא נמצא בי"ת שישמש במקום אחר גם יהיה הוי"ו של ונחשב נוסף כוי"ו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו שפירושו אחר הרימכם את חלבו ממנו יחשב המות' ממנו כתבוא' גורן לישראל שהוא חולין גמורין:
שלא תאמר הואיל וקראו הכתוב תרומה כו' יהא כולו אסור. פי' אל יקשה בעיניך לומר מהי תיתי לאסור את המותר מדאצטריך קרא להתירו שכבר תירץ זה בספרי דאי לאו קרא היה בדין הואיל ותרומה קרויה תרומה ומעשר ראשון קרוי תרומה אם למדנו לתרומה שאינה נאכלת אלא במקום טהור אף מעשר ראשון לא יהא נאכל אלא במקום טהור ת"ל ואכלת' אותו בכ"מ אפי' בקבר:
ולא תשאו עליו חטא הא אם לא תרימו תשאו חטא. פי' האי קרא לאו לפטור המרימי' הוא דאתא דמהי תיתי לחייב אדאצטריך לפטור אלא לחייב הוא דתא ומכלל לאו אתה שומע הן ומזה הטעם עצתי פי' גבי ולא תמותו הא אם תחללו תמותו דמכלל לאו אתה שומע הן דאל"כ ל"ל ולא תמותו מהי תיתי לחייב אדצטריך קרא לפטור:
