נשא את ראש מנה מהם הראויין לעבוד' משא והם מבן ל' עד בן נ' שהפחות מבן שלשי' לא נתמל' כחו מכאן אמרו' בן ל' לכח והיתר מבן חמשי' מכחיש כחו מעתה. מה שפי' כאן נשא את ראש מנה מהם לא מנה הסך כמנהגו בכ"מ שבאו המלות הללו היא מפני שאין כונתו לפרש פה פי' מלות נשא את ראש אלא לפ' טע' המנין הזה שנשתנה מכל המניינים ששאר המניינים הם אם מבן חדש ומעלה כדי לדעת מספר אותן שיצאו מכלל ספק נפלים ואם מבן כ' ומעלה כדי לדעת מספר כל היוצאים בצבא ואם מבן י"ג ומעלה כדי לדע' מספר כל אותן שהגיעו לכלל איש אבל המנין הזה אינו דומה לשום אחד מהם לפיכך הוכרח לומ' מנה מהם כל הראויין לעבודת משא שהם מבן ל' עד בן נ' מפני שהפחות מבן ל' עדיין לא נתמלא כחו והיתר מבן נ' מכחיש כחו מעתה מפני שהוא סמוך לבן ששי' שאמרו עליו בן ששים לזקנה:
בנסוע המחנה כשהענן מסתלק הם יודעי' שיסעו. פי' אל יקשה בעיניך לומר היאך יודעין השעה שנוסע המחנה קודם נסיעתו עד שיתחילו אהרן ובניו לפרק את המשכן ויכניסו כל כלי וכלי לנרתקו דאין סברא לומר שאחר שיסע דגל מחנה יהודה הנוסע בתחלה יתחילו אהרן ובניו לפרק את הפרכת שיכסו בו את הארון כי אין זה כבוד לארון:
נרותיה לוצי"רנא בלע"ז שנותנין בהן השמן והפתילות. לא הפתילה הדולקת כמו נר אלהים נשמת אדם כי אתה תאיר נרי כי מלת נר משרתת לשני ענינים פעם על הפתילה הדולקת פעם על הכלי שדולקת בו הפתילה לפיכך פי' פה שהיא מורה על הכלי הדולקת בו הפתילה:
אל מכסה עור תחש כמין מרצוף. שהוא שק גדול שנותנין בו פלפלין וסחורות בעלי הספינות כדתנן במסכ' כלים הכרים והכסתות והשקין והמרצופין והוצרך לפרש כמין מרצוף שלא תחשו' שהוא מכסה התחש אשר על המשכן מלמעלה כי התחש ההוא בני גרשון נושאין אותו כדכתי' ונשאו את יריעו' המשכן ואת אהל מועד מכסהו ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה ועוד שאין ראוי שיעשו מכסה המשכן שק שישימו בו כלי השלחן ועוד שמכס' התחש אשר על המשכן הוא א' ומכסי התחש שכסו בהן כלי השלחן וכלי המנורה ומזבח הזהב וכלי השרת ומזבח הנחשת וכל כליו הם רבים:
ודשנו את המזבח מזבח הנחשת. כי מזבח הזהב כבר נכתב למעלה ועל מזבח הזהב יפרשו בגד תכלת וכסו אותו במכס' עור תחש:
ודשנו יטלו את הדשן מעליו. לא שישימו בו הדשן כמל' עקרו שור שפירושו הוציאו העקר:
ואש שירדה מן השמים רבוצה תחת הבגד כארי בשע' המסעו' ואינה שורפתן שהיו כופין עליה פסכתר של נחשת. כדתניא בשלהי פ"ק דיומא ה' דברים נאמרו באש של מערכה רבוצה כארי וברה כחמה ויש בה ממש ואוכלת לחים כיבשים ואינה מעלה עשן ופרש"י רבוצה כארי גחלת שנפלה מן השמים והיתה על המזבח הית' דומה לארי רובץ פי' תמונת הגחלת ההיא הית' כתמונת ארי רובץ והקשו בגמרא והא תניא אמר רבי חנינא סגן הכהנים אני ראיתיה ורבוצה ככלב ותרצו לא קשיא הא במקדש ראשון הא במקדש שני ומה שאמר בשעת המסעות דמשמע דוקא בשעת המסעות היתה רבוצה כארי ולא שלא בשעת המסעות שמא י"ל מפני שלא בשעת המסעות היתה מעורב' עם אש עצי המערכה ולא היתה נכרת צורתה אבל בשעת המסעות שהסירו כל הגחלים והאפר מן המזבח ולא השאירו בו רק הגחלת שירדה מן השמים כדכתיב ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן אז היתה נכרת צורתה והיתה במקדש ראשון כארי רובץ ובמקדש שני ככלב רובץ ולא היתה שורפת הבגד הפרוש על המזבח בשעת המסעות מפני שהיו כופין עליה פסכתר של נחשת:
ומתו שאם יגעו חייבין מיתה בידי שמים. פי' מלת ומתו אינה דבק' עם שתי מלות ולא יגעו כ"א לא יגעו היאך ימותו רק היא דבקה עם מלת יגעו לבדה כאילו אמ' לא יגעו שימותו שפירוש לא יגעו שתגרו' להם נגיעתם זו שימותו וכמוהו ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו שמלת ומתו אינה דבקה עם ולא יבאו לראות רק עם יבאו לראו' ואמר בידי שמים אף על פי שסתם מיתה האמורה בתורה היא בחנק מפני שהיא אמורה בקדש ומקדש שכן מיתתן בידי שמים שלא מצינו מיתת בית דין בקדש ומקדש כמו שכתב הסמ"ג במצו' ש"ט וכבר הארכתי על זה בפרשת אמור עיין שם:
ופקודת אלעזר שהוא ממונה עליהם לשאת אותם שמן וקטורת ושמן המשחה ומנחת התמיד עליו מוטל לצוות ולזרז ולהקריב בעת חנייתן. פי' פקוד אלעזר שהוא מונה עליה' לשאת אותם בעצמו במסען הם הכתובים אחריו שמן המאור וקטורת הסמים ושמן המשחה אבל מנחת התמיד אינו נושא אותה במסען אלא שעליו מוטל לצוות ולזרז ולהקריב בעת חנייתן אבל המרב"ן ז"ל חשב שדע' הרב הוא שגם מנחת התמיד מכלל הנשואי' עליו הוא שהיה נושא אות' כמו שהיה נושא את שמן המאור ואת שמן המשחה והקטר' ולפיכך כתב ועל דעת הירושלמי בפי' רש"י ז"ל שהוא נושא אותם יהיה משא גדול כי הקטרת שס"ה מנים ומרע"ה לא פטמה לחצאין ושמן המאור לשנה שלמה רב מאד קפ"ג לוגין ומנחת התמיד לא ידענו לכמה ימים ישא ממנה. ולא ידעתי איך יפרש דברי הרב במה שאמר עליו מוטל לצוות ולזרז ולהקריב בעת חנייתן שמורה שאינו נושא אותם רק שמוטל עליו לצוות לאחרים ולזרז אותם בלבד וסותר דבריו הראשונים שאמר שהוא ממונה עליה נשאת אותם ולכן על כרחנו לפרש שמאמר שהוא ממונה עליהם לשאת אותם דבק עם השמן והקטר' ושמן המשחה בלבד ומאמר עליו מוטל לצוות ולזרז ולהקריב בעת חנייתן ודבק עם מנחת התמיד בלבד מפני שרש"י ז"ל סובר שהסולת שממנה עושין מנחת התמיד אינה נקראת בשם מנחת התמיד אלא אחר שהפרישו ממנה העשרון לכבש שאז היא עומדת להקרבה וזה אינו אלא בחנייתן כשמקריבין את התמיד לא בנסיעתן ואם כן אי אפשר לומר על מנחת התמיד שאלעזר נושא אותה בעת הנסיעה ולפיכך פירש על מנחת התמיד עליו מוטל לצוות ולזרז ולהקריב בעת חנייתן לא שהוא ממונה עליה לשאת אותה כמו שהוא ממונה על השמן והקטורת:
פקודת כל המשכן ועוד היה ממונה על משא בני קהת לצוות איש על עבודתו ועל משאו. לא שישאם הוא בעצמו כמו שמן המאו' והקטורת ושמן המשחה כי כבר כתוב למעלה ואחרי כן יבאו בני קהת לשאת ומפני שפקודת כל המשכן וכל אשר בו יצדק גם אל משא בני גרשון ומררי הוכרח לומר שמה שפירשנו אותו על משא בני קהת לבד הוא מפני שמשא בני גרשון ומררי על פי איתמר היה ולכן על כרחנו לפרש קרא דפקודת כל המשכן על משא בני קהת בלבד:
גם הם כמו שציויתך על בני קהת לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה. אמר כמו שצויתיך ולא כמו שנשאת מפני שהוא סובר שלא נשא ראש הקהתים עד אחר שצוה לישא כל שלשתם כי אחר כלם ויפקוד משה ואהרן ונשיאי העד' את בני הקהתי משמע שלא פקד אותם רק אחר שצוה לפקוד כל שלשתן ואמר כמו שצויתיך לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבוד' ולא אמר כמו שצויתיך על בני קהת לפקוד אותם מפני שכונתו בזה שאין מלת גם דבקה עם מלת נשא רק עם לבית אבותם למשפחותם מבן שלשים שנה ומעלה הבא אחריו כאלו אמר נשא את ראש בני גרשון וגם הם יפקדו לבית אבותם למשפחותם מבן שלשים שנה ומעלה עד בן נ' שנה כל הבא לצבא צבא לעבוד עבוד' באהל מועד ומפני שהאריך בדבור חזר ואמר תפקוד אותם כל הבא לצבא צבא לעבוד עבוד' באהל מועד ולא רצה לומ' שמלת גם דבקה עם מלת נשא מפני שאם כן גם אותם מבעי ליה ועוד היה לו להקדים מלת גם קודם ראש בני גרשון לומ' נשא גם את ראש בני גרשון כי אחר מאמר נשא את ראש בני גרשון אינו נופל לומר גם אותם אבל ראב"ע פי' בעבור שנשא את ראש הקהתים ונראה שהוא סובר שמלת גם דבקה עם מלת נשא ובאה מלת הם במקום אותם כמו ולשם יולד גם הוא שהוא במקום לו אבל עם כל זה לא תקן הקדימה והאיחור של מלת גם:
את יריעות המשכן עשר התחתונות. כי אחריו ואת אהל מועד שהם הי"א יריעות עזים הנקראים אהל כדכתיב ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן עשתי עשרה יריעו':
מכסה עורות אלים מאדמים. הנקראו' מכסה לאהל כדכתי' ועשית מכסה לאהל עורות אלים מאדמים וכאילו אמר ומכסהו וחסר וי"ו וכמוהו רבים אבל ראב"ע אמ' מכסהו התחש אשר עליו אחז הכתו' דרך קצרה שלא להזכיר מכסה עורות אלים ונראה שהוא סובר שמלת מכסה דבקה עם אהל מועד ופירושו ואת אהל מועד שהוא מכסהו ולא מצאנו שנקראו יריעות עזים מכסה בשום מקום:
מסך פתח וילון המזרחי. כבר פירשתי שהוילון בכל מקום מורה על המחיצה המבדלת והמסך נופל על הסכך אשר מלמעלה ועל המחיצה המבדלת לפיכך פירש שהמסך הזה הוא וילון ומה שאמר המזרחי איננו הבדל כי אין וילון אחר על פתח אהל מועד חוץ מהמזרחי רק הוא תוספת ביאור:
אשר על המשכן כלומ' הקלעי' והמסך של חצר הסוככים ומגינים על המשכן ועל מזבח הנחשת סביב. מפני שלא תפול מלת על רק בדברים הפרושים מלמעלה לא בדברי' הפרושים מן הצד הוכרח להוסיף בהם מלת המגינים כדי שתפול בהם מלת על כי מדרך הלשון לומר שהוא מגין עליו ומגינים עליהם כאילו אמר אשר הם מגינים על המשכן ועל המזבח סביב ואגב אורחיה קמ"ל שהמזבח הזה הוא מזבח הנחשת שהקלעים והמסך של החצר מגינים עליו לא מזבח הזהב כי הוא כותלי המשכן מגינים עליו לא קלעי החצר:
ואת כל אשר יעשה להם כתרגומו ית כל דיתמסר להון לבני גרשון. תרגם העשייה מלשון מסירה ומלת להם כנוי לבני גרשון הנזכרים בראש הפרשה לא את כלי עבודתם הסמוך לו כי אין לכל כלי עבודתם כלים אחרים גם לא תפול על כלי עבודתם לא עשייה ולא מסירה אבל המסירה נופלת על בני גרשון שכל האמורים בזאת הפרשה נמסרים בידם. אבל הרמב"ן ז"ל אמר שכנוי להם שב למשכן ולמזבח א"כ היה ראוי להיות אשר על המשכן ועל המזבח סביב ואת כל אשר יעשו להם ועבדו ואח"כ ואת מיתריהם ואת כל כלי עבודתם והמתרגם שתרגם מלת יעשה דיתמסר אינו מפירוש המלה רק טעמה כי כל מיני הפעולות שם עשייה כוללת בם שגם המסירה עשייה היא לא שפירוש מעשה מורה על מה שיעשה בהם כמו שחשב הרמב"ן ז"ל הוצרך להביא לו חבר ממעשהו בכרמל:
ע"פ אהרן ובניו ואי זה מהבנים ממונה עליהם ביד איתמר בן אהרן הכהן. פי' מה שכתוב בסוף הפרשה ומשמרתם ביד איתמר הוא פירוש ובניו האמור למעלה כי מלת בניו נופלת על כל בניו או על אחד מבניו כמו ובני דן חושים ובני פלוא אליאב וכשאמר באחרונה ביד איתמר פי' שהאחד מבניו הוא איתמר. והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואינו נכון כי למה יזכיר אהרן. ולא הבינותי דבריו כי מי גילה לו שאין אהרן מכלל הממונים אם בעבור שכתוב ומשמרתם ביד איתמר ולא שתף גם אהרן עמו י"ל שהכתוב לא הוצרך לפרש רק אי זה מהבנים ממונה עליהם מפני שמלת בניו סתמי וצריך ביאור אבל אהרן שאין צורך בו לביאור למה יצטרך לכתבו שנית:
ויתדתם ומיתריהם של עמודי' שהרי יתדות ומיתרי הקלעים במשא בני גרשון היו יתדות ומיתרי' היו ליריעו' ולקלעים מלמט' שלא תגביהם הרוח ויתדות ומיתרים היו לעמודי' סביב לתלות בהם הקלעי' לשפתם העליונה בקלונסו' וקונדסין כמו ששנויה במלאכת המשכן. פירוש יתדות ומיתרי' היו לעמודים והיו מחוברין עמהן שהיה עושה כמין קונדסין שקורי' פלו"ש שהן יתדות ארכן ששה טפחי' ורחבן שלשה וטבעת נחשת קבוע בו באמצעו וכורך שפת הקלע סביביו במיתרים כנגד כל עמוד ועמוד ותולה הקונדס דרך טבעתו באונקלי שבעמוד העשוי כמין וי"ו ראשו אחד זקוף למעלה וראשו אחד תקוע בעמוד כמו שפירש בפרשת תרומה ולפיכך היו אלה במשא בני גרשון יחד עם העמודי' שהיו במשאם אבל היתדות ומיתרי' היו ליריעות ולקלעים שהיו מחוברין עמהן במשא בני מררי היו יחד עם משא היריעות והקלעים שהיו במשאם. והרמב"ם ז"ל טען ואמר ואיני יודע מה יעשו יתדות בעמודים ועוד מה נשתנו יתדות של עמודים משאר היתדות שאלו לבני גרשון ואלו לבני מררי. ואין מכל זה טענה כלל כי כבר ביאר הרב כל זה בפ' תרומה והוא מה שהבאתי פה שממה שאומר שאין יתדות ומיתרים לעמודי' שהיו מחוברין יחד עם העמודים והיו תלויין בטבעותיהן באונקלין שלהן הותר' טענתו שטען מה נשתנו יתדות של עמודים משאר יתדות שאלו לבני גרשון ואלו לבני מררי כי בני גרשון שהיו היריעות והקלעי' במשאם נשאו גם היתדות והמיתרים המחוברים עמהם ובני מררי שהיו העמודי' במשאם נשאו גם היתדות והמיתרים המחוברים עמהם וממה שאמר שהיה עושה כמין קונדסין שקורין פלו"ש שרוצה לומ' יתדות ומבע' נחשת קבוע בו באמצעו וכורך שפת הקלע סביביו במיתרים כנגד כל עמוד ועמוד ותולה הקונדס דרך טבעתו באונקלי שבעמוד העשוי כמין וי"ו ראשו אחד זקוף למעלה וראש אחר תקוע בעמוד הותרה טענתו האחרת שטען ואמר ואיני יודע מה יעשו היתדות לעמודי':
עבודת עבודה היא השיר במצלתים וכנורות שהיא עבודה לעבודה אחרת. פי' השיר שהלוי' משוררים בעת ההקרבה היא עבודה אחת והקרבת הקרבנות שהכהנים מקריבין אותם היא עבודה אחרת ומפני שהשיר הוא בעבור עבודת הקרבנות נקרא השיר עבודה של עבודה אבל אין לשון ועבודת משא סובל זה שאם כן יצטרך לפרש ועבודת משא עבודה למשא ואי אפשר לפרש כן כי אין למשא עבודה אחרת ויחוייב לפרש שהעבודה היא סוג כולל עבוד' המשא ושאר העבודות בהקמת המשכן ועשיית הלחם ושחיטת הקרבנות וכיוצא בהן ופירוש עבודת משא סוג והבדל שפירושו ואי זו עבודה עבודה של משא לא של שאר עבודות ויחוייב מזה שיהיה גם כן פי' עבודת עבודה כמוהו שפירושו עבודה של עבודה העבודה הראשונה היא העבודה הכוללת כל העבודות והשנית היא הנאמרת בייחוד על שאר העבודות חוץ מעבודו' המשא כדכתיב לעבוד ולמשא שפירוש לעבוד מורה בייחוד על שאר העבודות שאינם של משא ולמשא מורה על העבודה בכתף:
ופקודיו אשר צוה יי' את משה ואותן הפקודי' היו במצוה מבן שלשים ועד בן נ'. כאלו אמר ומן פקודיו הם אשר צוה יי' את משה שכבר צוה למעלה שיהיו מבן שלשים שנה ומעלה עד בן חמשים בבני קהת ובבני גרשון ובבני מררי וכנוי ופקודיו שב על משה אותם שפקד משה ונכתב אשר צוה יי' את משה במקום אשר צוה יי' אליו וכמוהו ואל משה אמר עלה אל יי' במקום עלה אלי ובקצת נוסחאות של רש"י ז"ל כתוב ופקודיו אשר צוה יי' מסורת ד' כתיבין אשר וסבירין כאשר כאילו אמר כאשר צוה יי' את משה ולא ידעתי מי הכריחו לבעל המסורת לומר שהוא חסר כ"ף ולא יהיה פירושו כמשמעו ופקודיו הם אשר צוה יי' את משה שמלת הם היא בכח המאמ' וכמוהו למעלה מזה כל הפקודים אשרו פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל את הלוים למשפחותם לבית אבותם מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה שהוא כאלו אמר כל הפקודים וגו' היו מבן שלשי' שנה ומעלה ועד בן חמשי' שנה כו' או היו למשפחותם ולבית אבותם מבן שלשים שנה ומעלה ולמעלה ממנו ופקודי בני גרשון למשפחותם ולבית אבותם מבן שלשים שנה ומעלה וגו' שיחסר הם או היו קודם מבן שלשים שנה או קודם למשפחות והכתוב לא יחוש בו מפני שהוא בכח המאמר:
