פסוק א:ואלה תולדת אהרן ומשה. תניא, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו, שנאמר ואלה תולדת אהרן ומשה, וסמיך ליה ואלה שמות בני אהרן , לומר לך, אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו .
(סנהדרין י"ט ב׳)
פסוק ד:ובנים לא היו להם. תניא, אבא חנן משום ר׳ אלעזר אומר, כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה חייב מיתה, שנאמר וימת נדב ואביהוא ובנים לא היו להם, הא היה להם בנים לא מתו .
(יבמות ס"ד א׳)
פסוק ד:ובנים לא היו להם. הא אם היו להם בנים היו הם קודמין לאלעזר ואיתמר, לפי שכל הקודם בנחלה קודם לכבוד .
(תו"כ פ׳ שמיני. י׳ י"ב)
פסוק יג:לי יהיו. איתמר, ר׳ יוחנן אמר, קדשו בכורות במדבר ולא פסקו [עד שנכנסו לארץ], מאי טעמא, א"ר אלעזר, דאמר קרא לי יהיו – בהווייתם יהיו .
(בכורות ה׳ א׳)
פסוק כו:על המשכן ועל המזבח. מקיש מזבח למשכן מה משכן י׳ אמות אף מזבח י׳ אמות .
(זבחים נ"ט ב׳)
פסוק לא:והמזבחת. תניא, כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת, מזבח הנחושת – דכתיב (ס"פ יתרו) מזבח אדמה תעשה לי] , ומזבח הזהב – דכתיב והמזבחות, איתקשו מזבחות להדדי .
(חגיגה כ"ז א׳)
פסוק לב:ונשיא נשיאי הלוי אלעזר. תניא, ר׳ יהושע בן לוי אמר, אלעזר דוך דוכנים היה , ור׳ יהודה ברבי אומר אמרכל היה, ולמה נקרא שמו אמרכל – שהיה מר על הכל, וללמד שאפי׳ הכי אין גדולה בפלטין של מלך .
(ירושלמי שבת פ"י ה"ג)
פסוק לח:שמרים משמרת המקדש למשמרת. תנן, בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש, מנא הני מילי, אמר רב אשי, דאמר קרא והחונים לפני המשכן וגו׳ שומרים משמרת המקדש למשמרת .
(תמיד כ"ו א׳)
פסוק לח:והזר הקרב יומת. מאי זר, אילימא זר ממש, והכתיב חדא זימנא (פ׳ י׳), אלא זר דאותה עבודה, מכאן דמשורר ששיער בשל חבירו חייב מיתה .
(ערכין י"א ב')
פסוק לט:ואהרן. תניא, למה נקוד על אהרן ׳ לפי שלא היה באותו מנין .
(בכורות ד׳ א׳)
פסוק מא:ולקחת את הלוים. הוקשו כל הלוים זה לזה לדיניהם .
(שם שם)
פסוק מה:תחת בהמתם. מלמד דשה אחר של בן לוי פוטר כמה פטרי חמורים מישראל .
(בכורות ד׳ ב׳)
פסוק מה:והיו לי הלוים. והיו – בהווייתם יהיו, ואפי׳ לדורות .
(שם שם)
פסוק מז:ולקחת חמשת וגו'. כיצד עשה, הביא כ"ב אלפים פתקאות וכתב עליהן בן לוי, ועל רע"ג כתב חמשה שקלים, בללן ונתנן בקלפי, אמר להם טלו פתקיכם, מי שעלה בידו בן לוי, אמר לו, כבר פדאך בן לוי, ומי שעלה בידו חמשת שקלים, אמר לו תן פדיונך וצא .
(סנהדרין י"ז א׳)
פסוק מח:ונתתה הכסף לאהרן ולבניו. פדיון הבן ניתן לזכרי כהונה, שכן נאמר ונתתה הכסף לאהרן ולבניו [רמב"ם פ"א ה"י מבכורים].