ואלה תולדות אהרן ומשה. עד הקרב את מטה לוי. הנה (שם ג' כ') רש"י פירש באלה תולדות אהרן ומשה שלפי שמשה למד תורה אל בני אהרן קראם הכתוב תולדותיו. יסבור הרב שהפרשה הזאת לא באה אלא על בני אהרן בלבד ושנקראו תולדות משה לפי שהתלמידים קרואים בנים שנאמר (מלכים ב' כ' י"ב) אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ומדברי המדרש הוא. ויותר נראה לי לפרש שבעבור שספר למעלה מספר עם בני ישראל שפרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד והנש אים שנקבו בשמות למעלתם. בא הכתוב להגיד שלא היו כן אהרן ומשה בתולדותיו כי הנה בני משה לא נקבו בשמות ולא נזכרו בנשיאות לחסרון מעלתם ובא זכרונם במספר הלוים. ובני אהרן שהיו נכבדים מהם השנים הגדולים שהיו בעלי מעלה ושלמו' ספו תמו מן בלהות מות פתאום ולא נשארו כי אם שנים הקטנים מהם. ולהיות זה תכלית הספור וצרכו לכן נכתב אחרי מספר העם וקודם מספר הלוים ואמר אלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' אל משה בהר סיני רוצה לומר שמן היום שנראה אליו השם בסנה ודבר עמו עד עתה שכבר היו בניהם נולדים לא נתוספו ולא נתרבו כמו שנתרבה עם ישראל לכן לא נקבו בשמות בתוך בני ישראל. אמנם בני אהרן זכו למעלה וזהו שאמר ואלה שמות בני אהרן וגומר שהיה להם שם על פני חוץ כפי מעלתם. וביאר במה קנו את השם והמעלה. ועל זה חזר לומר אלה בני אהרן הכהנים המשוחים אשר מלא ידם כאומר ואמנם שמות בני אהרן ומעלתם היה מפני שהיו כהנים המשוחים בשמן ושכבר מלאו את ידם לכהן כי מפני זה היו נקובים בשם כבוד ומעלה. אבל וימת נדב ואביהו לפני ה' רוצה לומר בתוך המקדש באותו חטא שעשו בהקריבם אש זרה ולרוע מזלם בנים לא היו להם וזאת היתה סבת מעוט בני אהרן שמתו חצי' ולא נשארו מהם בנים. והנה בא הכתוב לבאר כל זה כדי להודיע שהכהנים המשרתים היו אז מועטים ולא יכלו לשאת את המשכן עד שנתנו עליהם הלויים פקידים אלעזר ואיתמר. והיה אהרן נשיא נשיאי הלוים. גם אפשר לומר שלא נזכרו תולדות משה לפי שגרשום ואליעזר עדין היו קטנים ולא הגיעו עדין לכלל עשרים להיות מן המנין. הנה התבאר למה נכתב זה אחרי מספר העם שהוא הזרות האחד ולמה לא זכר כאן בני משה ותולדותיו שהוא הב'. ולמה אמר שני פעמים ואלה שמות בני אהרן שהוא הג'. ולמה אמר ביום דבר ה' אל משה בהר סיני שהוא להגיד שמאז באתהו הנבואה ולא הוליד עוד בנים לא אהרן ולא משה שהוא הד'. ולמה זכר כאן מיתת נדב ואביהו שהוא הה'. והותרה בזה השאלה הח' בשלמותה. והרב רבינו משה בר נחמן פירש ביום דבר ה' אל משה בהר סיני נבחרו אלה בני אהרן למשחה בהם ושאר שבט הלוי לא נבחר עד עתה ואינו מתישב במלות הכתוב. ואמר ויכהן אלעזר ואיתמר והיה ראוי שיאמר ויכהנו אבל אמר ויכהן לפי שהיה אלעזר העקר והוא נשאר כ"ג אחר אביו ודרך הכתוב לומר כן. וכמוהו ויקח משה ואהרן וימת נדב ואביהו. והשנים שנשארו שניהם בלבד כהני ה' אמר ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם להגיד שזאת היתה נחמתו של אהרן שבניו הנשארים היו מכהנים לפני ה' בפניו. ואפשר לפרש שעל פני אהרן אביהם חוזר למעלה למה שאמר וימת נדב ואביהו שמתו על פני אהרן אביו והוא על דרך וימת הרן על פני תרח אביו כן יאמר הכתוב כאן שמתו השלמים ההם על פני אביהם ובעיניו להגיד צערו של אהרן ויהי' אם כן המקרא מסורס וכן פירשו הרמב"ן: וידבר ה' אל משה לאמר הקרב את מטה לוי עד ויאמר ה' אל משה פקוד כל זכר. צוה הקב"ה למשה שבהיות אהרן ושני בניו בלבד כהנים לה' ולא יוכל לעבוד ולמשא כל כלי המשכן ולכן יקריב אף מטה לוי ויעמידהו לפני ה' ליחדם כלם לעבודת המשכן על פי אהרן והנה יעמידם לפניו כדרך המשרתים לפני האדון עושי דברו כי פירוש העמידה היא שירות וכמו שאמ' העומד לשרת שם לפני ה' ונקרא השירות עמידה לפי שהאדון יושב ומשרתו עומד עליו לשרתו וכמו שאמר שרפים עומדים ממעל לו וביאר שיהיה שירו' הלוים בג' דברים במקדש. ועל האחד אמר ושרתו אותו והשירות הזה הוא השיר שהיו הלוים משוררי' על הדוכן בעת הקרבת הקרבנות. והב' הוא השמירה שהיו הלוים שומרים את משמרת המשכן כדי שזר לא יקרב שמה ועל זה אמר ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה רוצה לומר שהיו הלוים שומרי' משמרת המשכן מאיש שוגה ומפתי שלא יכנס בו אשר לא כדת כי זהו כבוד המשכן ומשמרתו ובזה עצמו ישמרו את משמרת כל העדה שימנעום מגשת אל הקדש. והשירות השלישי במשאם הוא שישאו כל כלי המשכן וישמרו אותם ועל זה אמר עוד לעבוד את עבודת המשכן. ואפשר לפרש ושמרו את משמרתו שחוזר לאהרן אשר זכר שהיה ראוי שאהרן ובניו ישמרו את אהל מועד שלא יכנס זר במשמרתו והלוים עתה יקלו מעליו טורח השמירה הזאת והם ישמרו את אהל מועד וגם ישמרו משמרת כל העדה שלא יכנס שם אדם ממנה. כי שלש משמרות היו שם הכהן נשמר בעבודתו והלוי נשמר מהכנס בעבוד' הכהן. והישראלי נשמר מהכנס בעבודת הלוי ושמרו עוד את כל כלי אהל מועד במשאם שלא יאבדו ולא יתקלקלו בנסיעות. ואמר עוד ואת משמרת בני ישראל להגיד שאם כן הלוים ישמרו שלא יקרבו בני ישראל להקים את המשכן ולהוריד ולשאת כלוים. ואמר ונתת את הלוים לאהרן ולבניו שיהיו פקידים עליהם כמו האדונים על עבדיהם ולחזק הענין אמר נתונים נתונים בכפל כמו חמרים חמרים עליכם ועל בניכם. וי"מ כפל נתונים נתונים לאהרן נתונים לבניו. ואמרו מאת בני ישראל הוא להגיד שיהיו הלוים במקום הבכורות לענין העבודה וכאלו הוציא אותם מענין השבטים לעבוד במקומם. ואמר ואת אהרן ואת בניו תפקוד להגיד שיפקוד אותם על המשמר' שלישית לשישמרו את כהונת' ר"ל שלא יקרב איש זר לעבוד עבודת' מפני שהזר הקרב יומת ע"י ב"ד. וכדי שלא ישאר ספק בלב משה למה ניטלה העבודה מהבכורות וניתנה לבני לוי לכן לבאר סבתו בא לו דבור אחר והוא אמרו ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור וגו' רוצה לומר ואם כבר לקחתים קודם לזה והוא מעת שעשו ישראל את העגל ונכשלו בחטא ההוא הבכורות ולא נכשל בו שבט לוי לקחתי את הלוים לעבודתי כמו שאמר בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי וגומר תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל כי הם הפסידו מעלתם בעת ההיא ולכך יהיו לו הלוים לעבוד עבודתי במקומם. כי הנה לי היה כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים שהצלתי אותם מהמות. ולכך הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם ועד בהמה ורצה בבהמה בקר וצאן לא בכור בהמה טמאה וחתם הדברים באמרו אני ה' ר"ל המשגיח בעניני בני אדם ולכן אגמול טוב אל הלוים ואעניש את הבכורות. ומפני זה צוה מיד למשה פקוד את בני לוי שימנה אותם לעבוד עבודתם. ובמדרש (במדבר רבה פ"ג) נותן טעם למה חזר הכתוב לזכור משפחות הגרשני בהיות שכבר זכרם למעלה ואמרו שהיה זה לפי שנזכרה למעלה מיתת בני אהרן ובני' לא היו להם יכול אף בלוים כן לכך חזר משפחותיה' להגיד שכלם העמידו משפחות. והנה אמר וידבר ה' בדבור הזה במדבר סיני להגיד שאע"פ שמזמן העגל נבחר שבט לוי לעבודת הקדש הנה לא צוה יתברך שימנה אותם ויפקוד עבודתם לבתי אבותם אלא במקום הזה כי נתאחר זכרונו כדי לסמוך ענינו אצל מספר ישראל ולזה נאמר כאן שמצות מנין הלוים היתה במדבר סיני ששם היה מנין שאר השבטים: וראוי לחקור בזה בשמונה דברים. האחד למה נמנו הלוים מבן חדש ומעלה ולא נמנו כן ישראל אלא מבן עשרים. ותשובת זה היא שהיו הלוים תחת הבכורות והבכור היה נפדה מבן חדש ומעלה כמ"ש ופדויו מבן חדש ומעלה וכן בכאן נמנו מבן חדש ומעלה הבכורות לכן נמנו הלוים כלם כאן מבן חדש ומעלה שכבר היה יוצא מגדר הנפל. הב' למה נצטוה משה לבדו על מנין הלוי' ולא נצטוה עמו אהרן בזה ג"כ כמו שנצטוו שניהם על ענין ישראל. והתשובה בזה היא להתרחק מן החשד כי אליו באו כסף פדויי העודפים ואולי שלזה נאמר על משה בזאת הפקידה פעמים רבות ע"פ ה' ולא נאמר במנין השבטים. הג' למה אמר בלוים לבית אבותם למשפחותם כמ"ש בשאר השבטי' ומלבד זה זכר בלוים שמות משפחותיהם ולא זכר כן בבני ישראל. והתשובה בזה היא כי הלוים היתה עבודתם כפי משפחותיהם כי משא בני קהת לא היה כמשא בני גרשום ומפני זה הוצרך בלוים לזכור משפחותיהם אבל בישראל לא היה דבר מזה ולכך לא נזכרו בשבטים שמות המשפחות. הד' למה היו הלוים מבן חדש ומעלה כ"ב אלף והיו פקודיהם מבן שלשים שנה ומעלה שמונת אלפים ולפי זה לא יעלו מבן כ' שנה ומעלה לחצי שבט מישראל היותר קטון ופחות שבכלם ועדין לא נשאו את הארון שהיה מכלה בהם וזה תימה רב שלא היו עבדי ה' ויראיו ברוכים כשאר העם. והרמב"ן נסתפק בתשובת זה עם מה שזכרו חז"ל (שמות ר' פ"ה) ששבט לוי לא היה בשעבוד ועבודת פרך במצרים ולכך בישראל לפי שמררו את חייהם בעבודה קשה נאמר בהם וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. אבל שבט לוי כמו שלא נשתעבדו כן לא נתברכו וזה דרך דרש הוא. אבל כפי הפשט נראה לי שרבוי עם בני ישראל היה להשגחת השם ולצורך רב מפני שבהיותם מועטים לא יוכלו לכבוש את הארץ ולעבד' ולשמרה. ותרבה עליהם חיית השדה למעוטם ולכך היה מהשגחת השם להרבות אותם בדרך נס וכמ"ש (דברים י' כ"ב) הוא תהלתך והוא אלהיך וגומר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב. שהיה הפלא שבמאתים ועשר שנים שישבו במצרים נתרבו כל כך כדי שיכבשו הארץ וימלאוה ובעבור ששבט לוי צפה הקב"ה שהיה עתיד להתיחד בעבודת הקדש ושיתפרנסו מן המעשר ולא יהיה להם חלק ונחלה בחלוקת הארץ לכך גזרה חכמתו יתברך שלא יתרבה שבט לוי כשאר השבטים כי אם יהיו רבים לא יהיה להם לחם לאכול ולא נחלה לשבת בה לכך היה רבוים כפי צרכם ר"ל כפי צורך עבודתם לא יותר מזה. הה' איך אמר הכתוב מבן חדש ומעלה שנים ועשרי' אלף ובפרטן אתה מוצא כ"ב אלף ושלש מאות. ובתשו' זה אמרו במדרש (במדבר ר' פ"ד) שלפי שמנאן לפדות בכורי ישראל והיו בלוים שלש מאות בכורות ואין בכור פודה בכור לכן נחסרו מהמספר הכולל וזכר הכתוב לבד כ"ב אלף. הו' למה זכר ראשונה ממחנות הלוים צד ימה שהוא המערב ובאחרונה זכר המזרח בהפך מה שעשה בדגלים והתשובה על זה שלא התחיל מן המזרח מפני שלא היתה שם משמרת הלוים רק לאהרן ולבניו הכהנים ולמשה רבינו שהי' כהן הכהנים כי להיות מרע"ה בקרב ישראל מלך היה חונה לצד המזרח משום ויצא מלכם לפניהם כמו שהיה דגל יהודה לאותה סבה עצמה לצד מזרח הנה אם כן היה מזרח מחנה הלוים מיוחד אל המלך כמזרח דגלי בני ישראל ולשכונת משה ואהרן שם היו בני יהודה ובני יששכר וזבולון חכמים שנא' לא יסור שבט מיהודה. ומבני יששכר יודעי בינה ומזבלון מושכים בשבט סופר. ואחר זה זכר ללוים צד המערב שם השכינה ושם משא יריעות האהל ומכסהו מעורות אלים מאדמים ועורות תחשים והמסכים וקלעי החצר כי זהו יסוד הבית וכללותו. ושם בדרום בני קהת שהם היותר נכבדים שבלוים ונתן להם למשא הארון והשלחן והמנורה ומזבח הזהב. ולצפון שם בני מררי כי הוא הקטן והיה משאם קרשי המשכן ויתדותיו בריחיו ואדניו וכל כליו. הז' למה אמר בבני קהת שומרים משמרת הקדש ולא אמר כן בגרשום ומררי. והלא בלוי נאמר בכלל שומרים משמרת הקדש. והתשובה בזה היא שלמעלה נאמר שהלוים ישמרו משמרת הקדש ומשמרת כל העדה שאותה שמירה היא שלא יכנס שם איש זר אמנם כאן לא נאמר בני קהת שומרי משמרת הקדש מאותה בחינה אלא בבחינת משאם שהיו הדברים היותר מקודשים שבמקדש וכמו שאמר הארון והשלחן והמנורה. ולפי שהיה המשא הקדוש הזה לבני קהת ביחוד נאמר בהם כאן בלבד שיהיו שומרים משמרת הקדש רוצה לומר כלי ההיכל וכלי קדש הקדשים. הח' למה נאמר אחרי בני קהת וקודם מספר ומשא בני גרשום ובני מררי ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן. והנה אלעזר היה נשיא כל נשיאי הלוים. והיה ראוי שיזכור זה מנשיאותו אחר זכרון עניני שלשתם גרשום קהת ומררי להיות הנשיאות כולל בהם. והתשובה לזה היא שמפני שנשיאות אלעזר היה לענין הארון והשלחן והמנורה ושאר כלי המקדש שהיו נושאים בני קהת שהיו עיניו ולבו של אלעזר שם כל הימים על שמירתם ונסיעתם לכן יחד נשיאות אלעזר על משא בני קהת ולא על משא גרשום. ועל מררי יזכור הכתוב אחר זה שהיה נשיאו איתמר בן אהרן ולכך לא זכר הכתוב את נשיאות אלעזר על בני מררי כי לא היו מנשיאותו ולא גרשום גם כן. וכן תמצא בסדר נשא שזכר הכתוב שאיתמר היה פקיד על עבודת גרשום ועל עבודת מררי ונמצא שהיה אלעזר פקיד בלבד על עבודת בני קהת. ובמדרש אמרו (שם פ' ג') למה היו בבני מררי שני נשיאי' לפי שמקהת יצאו כהנים ולוים. ממשה יצאו הלוי' ומאהרן הכהנים. ונמנה אלעזר עם בני קהת לפי שגם הוא היה נושא שמן המאור אבל איתמר מפני שלא היה נושא דבר עם בני גרשום ולא עם בני מררי. לכן לא נמנה עמהם לנשיא כי לא היה משותף עמהם במשא. גם נוכל לומר שזכר הכתוב כאן שהיה נשיא בני קהת אליצפן בן עוזיאל. ולפי שלא יאמר אומר ולמה לא נתרעם קרח עליו הוצרך הכתוב לומר כאן שלא היה נשיאותו של אליצפן החלטי בדבר הזה כי הנה היה אלעזר נשיא נשיאי הלוי ובפרט היה פקיד על שומרי כלי הקדש שהיו בני קהת ואליצפן נשיאם. הנה אם כן מפני בני קהת ונשיאם נזכר כאן נשיאות אלעזר והתבאר מזה שהיו במחנה הקדוש הזה עשר מעלות מהנשיאים זה גדול מזה. כי הנה בדגלים היה לצד צפון דגל מחנה דן ונשיאו אחיעזר בן עמי שדי והוא הנשיא הא' כשנתחיל מאותו צד. והנשיא הב' יותר נכבד ממנו היה אלישמע בן עמיהוד נשיא דגל אפרים לצד המערב. ונשיא הג' נכבד ממנו היה לצד הדרום אליצור בן שדיאור נשיא דגל ראובן. והנשיא הרביעי נכבד ממנו היה לצד המזרח נחשון בן עמינדב נשיא דגל מחנה יהודה. והנשיא הה' נכבד במעלה וקדוש' היה צוריאל בן אביחיל נשיא לבני מררי להיותו נושא כלי המשכן והיה לצד צפון למחנות הלוים. והנשיא הו' נכבד ממנו אליסף בן לאל נשיא בית אב לגרשני כפי משאו מיריעות המשכן ומכסהו. והנשיא הז' נכבד ממנו הוא אליצפן בן עוזיאל נשיא לבני קהת שהיה משאם כלי קדש הקדשים. והנשיא השמיני יותר נכבד ממנו הוא אלעזר בן אהרן שהיה נשיא נשיאי הלוי. והנשיא התשיעי יותר נכבד ממנו היה אהרן הכהן הגדול שהיה על כלם נגיד ומצוה עניניהם. והנשיא העשירי הזה מרע"ה שעל פיו יחנו ועל פיו יסעו והוא הי' לצד מזרח כמלך בגדוד. הרי לך עשר מעלות מהנשיאים במחנה הקדוש הזה דוגמת עשר מעלות מהשכלים הנבדלים העומדים על אדון כל הארץ גבורי כח עושי דברו. והותרה עם מה שפירשתי השאלה הט': ויאמר ה' אל משה פקוד כל זכר בבני ישראל עד סוף הסדר הזה בשני מנינים נמנו הלוים כאן. הא' שנמנו כל זכר מבן חדש ומעלה לדעת אותם כדי להחליף אותם בבכורות בני ישראל ולכן צוה אחריו למשה פקוד כל בכור זכר בבני ישראל מבן חדש ומעלה וכדי שלא יהיה בו טעות ולא שגיאה אמר ושא את מספר שמותם. וביאר תכלית המנין הזה באמרו ולקחת את הלוים לי אני ה' תחת כל בכור בבני ישראל. וכתב הרמב"ן שהבכורות נתקדשו להיות לגבוה מעת שצוה קדש לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה והיו בכורים רבים בישראל שלא נפדו עד הנה לפי שעדיין לא נאמר למי יהיה הפדיון ועדין לא נצטוו במתנו' הכהנים והיותם אם כן תמיד עומדים בקדושתם והיתה בידם עבודת הקרבנות כדברי חז"ל ועתה החליפם בלוים והוא פדיונם. וצוה שיפדה הנותרים ושיהיו לאהרן ולבניו וכן היא מצוה לדורות. ואמר ואת בהמת הלוים תחת כל בכור בבהמת בני ישראל להגיד שעם היות שאין הבכור שומר תמורה היה גזרת מלך בעת ההיא שיעשה תמורה וחליפים מבהמות הלוים רוצה לומר צאן ובקר תחת בכור כל בהמה שהורם בבני ישראל והראב"ע פירש שבבהמה טמאה אמר זה וחוץ מכבודו אין הדבר כן. והנה הוצרך לומר פעם אחרת קח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת בהמתם והיו לי הלוים לפי שלמעלה אמר בדרך הודעה למשה הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור וצוה שיפקוד את הלוים. אבל עדיין לא צוה למשה שיעשה החליפים והתמורה והוצרך מפני זה לצוותו בבירור פקוד כל בכור זכר בבני ישראל וגומר ולקחת הלוים לי וגו'. ואחרי שנמנו הבכורים ונמצאו יותר מהלוים מאתים ושבעים ושלש נפש. הוצרך ית' לצוות למשה מה יעשה בעודפים ההם. ועל זה באה הפרשה הזאת קח את הלוים וגומר ר"ל אע"פ שאין מספר הלוים כמספר הבכורים עכ"פ קח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל. ואת פדויי השלשה והשבעים ומאתים העודפים על הלוים מהבכורות יתנו פדיונ' חמשת שקלים לכל נפש מהם ויהיה אותו כסף הפדוי' לאהרן ולבניו. ומרע"ה כתב בקלפי כ"ב אלף בני לוי ובקלפי רע"ג חמשת שקלים וערבבם מי שעלה בידו בן לוי היה נפדה ומי שעלה בידו קלף חמש שקלים היה נותנה לכהן. ויש מי שפירש כי כל בכור מבכורות ישראל נתן פדיונו ללוי שלו כי כן נאמר וכל בכור בני אפדם ושלזה נאמר ואת פדויי משמע כי הפדיום של האחרים כלם נודע למי יתנוהו שהם הלוים שנכנסו תחתם רק אלו העודפים הוצרך לבאר למי יתן פדיונם שהוא לאהרן ולבניו. והנה הגבילה התורה הפדיום שיהיה חמשת שקלים לפי שכן היה ערך הנער מבן חדש ועד בן חמש שנים כמו שנזכר בערכין של סדר בחקותי. ובמדרש אמרו על זה אמר הקב"ה אתם מכרתם את יוסף שהיה בכור רחל בעשרים כסף שהם חמשת שקלים לפיכך יהיה פוד' כל אחד מכם את בנו בכורו בחמש סלעים במנה צור. וכשם שניתנו הלוים לאהרן כך יהיה כסף פדיונם לאהרן. ולא ביאר מה יהיה פדיון הבכורים מהבהמות האלה אולי שלא חשש הכתוב רק על האדם כי הוא העיקר או שיצאו שוה בשוה. ולא נפדו הבהמות. ואחרי שצוה על המנין הראשון הזה בלוים מבן חדש ומעלה צוה על המנין השני מהם והתחיל מבני קהת ליוקר וקדושת משאם. וצום שימנם אותם מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה והמנין הזה לא היה לדעת מספרם כמנין הראשון אלא לדעת הבחורי' אשר בהם כדי שישאו המשא הראוי אליהם. ולפי שעבודת הקדש עליהם בכתף ישאו לכן נבחרו מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה. כי אז האדם בכח גבורתו לשאת משא על שכמו גם להוריד את המשכן ולהקימו. ואמנם מה שנאמר מבן חמש ועשרים שנה לא היה לעבוד עבודת משא בפעל רק בכח להתחנך ולהרגיל בעבודה בדרך קל חמש שנים הראשונים. ולפי שהיה קהת נושא כלי הקדש וקדש הקדשים אמר נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוים רוצם לומר שינשאם ויכבדם כי מהם כהנים ומהם לוים והם נושאים כלי הקדש ולכן יפרסם שהם מעולים וחשובים מכל שאר בני לוי וזהו אמרו מתוך בני לוי שינטלם וינשאם בכבוד יותר מכלם. אבל אחר זה בסדר נשא זכר הכתוב מספרם מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה. ובעבור המספר ההוא אמר נשא את ראש והותרה בזה השאלה הי'. ואמר זאת עבודת בני קהת באהל מועד קדש הקדשים כי רצה הכתוב להודיע ראשונה המשא שישאו כל אחד ממשפחות בני לוי ואחר כך בסדר נשא יזכור מספר' מבן שלשים שנה ועד בן חמשים. וזכר בבני קהת ראשונה ארון העדות שהיה בו לוחות העדות שהוא העקר כי היא קדש הקדשים. לכך הזהיר שיתחכמו הכהנים בענינו וזה הוא ובא אהרן ובניו רוצה לומר שיבא להיכל בנסוע המחנה קודם נסע' כשישמע תקיעת תרועה וכן בניו הכהנים הגדולים שיהיו אחריו והורידו את פרוכת המסך ופניהם אחורנית ומפני מעלת הארון צוה שיכסוהו בג' כסויים הא' הוא הפרוכת כמו שאמר והורידו את הפרוכת וכסו בה את ארון העדות. הב' הוא כסוי עור תחש שיתנו על הפרוכת להגין מן המטר והאבק. והג' שיפרשו בגד כליל תכלת על התחש והוא הדומם לרקיע וכעצם השמים לטוהר. והיה הכליל תכלת הנראה על הכל דומם לרקיע השמים שהוא כנגד עולם הגלגלים והעור תחש כנגד העולם השפל ההווה ונפסד לכן היה מעור בהמה שמתה. והפרוכת היה כנגד עולם המלאכים שהיה מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים ושלשתם היו על ארון העדות לרמוז שנותן התורה יתברך מושל בכלם ובורא אותם. ואמרו ושמו את בדיו ענינו שיתקנו את הבדים באופן שיהיו יוצאים לשאת את הארון בהם כי כמו שכתב הרמב"ן היו הטבעות רחבים ויאריכו הבדים בהם כרצונם ובלבד שלא יסורו ממנו אך שאר כלי הקדש היו כסויים מלמעלם באופן אחר כי הנה השלחן יפרשו עליו בגד תכלת כמו מפה לכבוד ולתפארת ועל הבגד ההוא היו קערותיו וכפותיו ושאר הכלים המיוחדים לשלחן ולחם הפנים ועליהם בגד תולעת באופן שיהיו הכלים ולחם הפנים בין שתי מפות כדרך שנוהגים אנחנו בשבת. ולמעלה מהתולעת היה עור תחש להגין מן המטר והעפר ואחר כך ושמו את בדיו כמו בארון וכן יכסו את המנורה ואת כל כלים בבגד תולעת ועליו מכסה עור תחש להגין ונתנו על המוט כי אין לה טבעות לשום הבדים. ואמנם מזבח הקטורת היה נושא בבדיו מכוסה בבגד תכלת ובעור תחש. וכן שאר כלי המקדש היו מכוסים בבגד תכלת ועור תחש מלמעלה אמנם במזבח העולה אמר ודשנו את המזבח כי בעת הנסיעה ינקו אותו לטהרו כדי שלא יכבד משאו ויכסו עליו בגד ארגמן וכבר ידעת שהארגמן הוא אדום מאד יותר מן התולע כי להיות השלחן והמנורה והמזבח אשר בהיכל כנגד העולם העליון השמימיי היו מכוסים בתכלת הדומה לרקיע. אבל מזבח העולה שהים מורה על עולם ההוים וההפסד היה מכוסה בארגמן דומה לדם כי שם היו שופכים ומזים את הדם. ובמדרש אמרו שהיה הארון כנגד בעלי תורה והשלחן כנגד מלכות בית דוד. ושהיו פורשים בגד תכלת על כל הכלים שהיו בהיכל מפני שהיתה שם שרויה השכינה הדומה לתכלת. והכלל היוצא מהכסויים האלה הוא שבשלחן היה בגד מפריש בינו ובין כליו ובמנורה לא היה בגד מפריש בינה ובין כליה וכן במזבח הקטורת לא היו כלים עמו כי אם בפני עצמם. והם הכף והמחתה שהם כלי מזבח הקטורת. ושכל הכלים היו מכוסים מלמעלה עור תחש זולת הארון שהיה בו התכלת על עור תחש. והיה זה להבדילו משאר הכלים כדי שכל הרואה יכיר וידע כי שם הקדוש' האלהית ובסוף אמר וכלם אהרן ובניו לכסות את הקדש. ואחר כך יבואו בני קהת לשאת רוצה לומר שכאשר יכלו אהרן ובניו לכסות את הקדש ואת כל כלי הקדש בנסוע המחנה כלומר בעת הנסיעה הנה אז יבואו בני קהת לשאת אותם ולא יגעו בני קהת הנזכרים אל הקדש באופן שיתחייבו מיתת כרת כי כבר היה הקדש מכוסה ואינו מגולה ולכך לא יגעו בו ולא ימותו כי כבוד אלהים הסתר דבר והצנע לכת עם אלהיך. ואמר אלה משא בני קהת רוצה לומר הדברים והכלים שנזכרו הם המשא שישאו בני קהת ומלבד שאלעזר יהיה פקיד עליהם הנם עוד יהיה פקודת אלעזר ארבעה דברים יקרים מן המקדש שהוא בעצמו ישא אותם. הא' שמן המאור למנור' להעלות נר תמיד. והב' קטורת הסמים להקטיר על מזבח הזהב. והג' מנחת התמיד סלת ויין שיקריב באותו יום כשיחנו. והד' שמן המשחה כי הנה היה פקוד' אלעזר על הדברים האלה כדי שיוליכו אותם שלמים מכל נזק כי לא ימצאו אותם במדבר בכל מקום ודעת הראב"ע שאלעזר לא היה נושא הדברים האלה בעצמו אבל שהוא היה פקיד לתת אותם הדברים בעת הצורך. ויותר נכון בעיני לומר שהיתה פקודתו בדברים האלה לתת אותם ביד אחד או שנים מבני קהת שיוליכום שלמים מכל נזק כי להיות שמירתו ועיניו ולבו עליהם בפרט נתיחסו אל פקודתו. ואמר עוד פקודת כל המשכן וכל אשר בו בקדש ובכליו להגיד שלא זה בלבד היה פקודת אלעזר כי גם כל המשכן וכליו היו מפקודתו כמו שנזכר למעלה והתבאר מזה שלא היתה כוונת זה הדבור שישא את מספר בני קהת וימנה אותם אלא שינשאם בכבוד ומעלה ויגביל ויסדר משאם ועבודתם. לכן בא אחריו דבור אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי רוצה לומר הזהרו במעשיכם שלא תהיו אתם סבה להיות נכרת שבט הקהתי מתוך הלוים שאם היו הכהנים מתרשלים בכסוי כלי הקדש אין ספק שהקהתים בבואם לשאת אותם יראו את הקדש מגולה וימותו. ויהיו הכהנים מתוך התרשלותם מכריתים אותם מן העולם כי הקהתים לא ידעו מה לעשות והם שוגגים אם לא תלמדו אותם. ואמר זה למשפחות הקהתי כי הם הנגשים אל ה' נושאי ארון הברית וזאת עשו להם ר"ל בעבורם ויחיו ולא ימותו בכרת בגשתם אל קדש הקדשים כי נפש האדם בגשתו אל הקדש תכסוף לראות חוץ מגבולו ולכך אתם צריכים לכסות ולהעלי' כדי שלא ימותו בהרסם לראות. אהרן ובניו יבואו ויכסו הדברים הקדושים והם ישימו את הקהתים איש איש אל עבודתו ואל משאו ר"ל לכל אחד כפי כח סבלו ואל יהרוס לראות ואמר ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו. אפשר לפרשו על בני קהת שלא יבואו לראות כבלע את הקדש רוצה לומר כשיכסו אותו כי אם יראוהו מגולה ימותו. ומלת כבלע הוא מלשון יחד סביב ותבלעני שהוא מענין כסוי והעלמה ואפשר לפרשו על אהרן ובניו שזכר מזהירם שילכו ויבואו בעת שיכסו הדברים הקדושים ההם ופניהם אחורנית כדי שהמה לא יראו כבלע רוצה לומר כשיכסו את הקדש וימותו. והוא ע"ד וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו פן יפרוץ בהם ובמדרש אמרו (שם פ' ד) אמר משה רבונו של עולם דמן של בני קהת אסור דמו של אהרן מותר אמר לו הקב"ה לאו אלא אהרן קדש הקדשים שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קדש הקדשים ואין קדש הקדשים מזיק לקדש הקדשים אבל בני קהת אינם קדש הקדשים ולכן אם יראו לקדש הקדשים יזיקם וימותו. אלה משא בני קהת אלה במשא בני קהת ואין שאר הכלים במשא אלא בעגלות: תם ונשלם סדר במדבר תל"ע אמן:
