שלמים שמטילים שלום בעולם. בת"כ רב יהודה אומר כל המביא שלמי' מביא שלו' בעולם:
שלמים שיש בהם שלום למזבח ולכהנים ולבעלים. בת"כ ד"א שלמים שהכל שלו' בהם הדם והאימורים למזבח החזה ושוק לכהנים העור והבש' לבעלים:
ואת כל החלב להביא חלב שעל הקיבה דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר להביא חלב שעל הדקין. בת"כ ומייתי לה בחולין בפ' אלו טרפות והכי פירושא דמרבויא דאת כל החלב מרבינן החלב שעל הקיבה ושעל הדקין לדברי ר' ישמעאל או שעל הדקים בלבד לדברי ר' עקיבא ופי' להביא שעל הקיבה אף שעל הקיבה קאמר וכ"ש שעל הדקין אבל פי' שעל הדקין דוקא שעל הדקין קאמר שכך שנינו בת"כ ומייתי לה בפ' אלו טרפות את החלב המכסה את הקרב ר' ישמעאל אומר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף אף כל קרום ונקלף רע"א מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אף כל תותב קרום ונקלף ופרש"י קרום ונקלף קרום דק יש עליו ונקלף הקרום מעל החלב שאינו אדוק בו כל כך אף כל קרום ונקלף היינו חלב שעל הקיבה וכ"ש שעל הדקין שהוא ריש מעיא שאמרו עליו בפ' גיד הנשה ריש מעיא כאמת' בעי גרידא שכשהמעים מתחילי' להמשך מן הקיבה הוי אותו חלב שעל הדקי' ההם עד אמה חלב גמור אבל אותו שעל שאר הדקין מותר ופי' תותב שמלה כמו היא שמלתו דמתרגמינן היא תותביה שהוא פרוש על הקרום כשמלה וכן על הדקין שבראשן הנמשכין מן הקיבה שאינו אדוק בבשר כמו השומן אלא פרוש עליו כשמלה אבל אותו שעל הקיבה אינו תותב אלא חתיכות חתיכות שכשמפרישין החלב מהם נשאר מן החלב אצלם ולא תותב הוא אלא אדוק בהם הרי לך בהדיא דלרבי ישמעאל דדריש מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף אף כל קרום ונקלף ולא חייש לתותב ומפרש רבויא דאת כל החלב לחלב שעל התיבה על כרחך לומר דלאו דוקא קאמר אלא אף שעל הקיבה וכל שכן שעל הדקין שהרי עם אותו שעל הקיבה שאין בו אלא אחד מסימני החלב שעל הקרב והוא שהוא קרום ונקלף אמר שהכתוב ריבה אותו לאסור כל שכן אותו שעל הדקין שיש בו שני הסימנים יחד שהוא קרום ונקלף וגם תותב ולרבי עקיבא דדריש מהחלב המכסה תותב קרום ונקלף אף כל תותב קרום ונקלף ומפרש רבויא דאת כל החלב לחלב שעל הדקין שיש בו שני הסימנים יחד שהוא תותב וגם קרום ונקלף ע"כ לומר דדוקא אותו שעל הדקי' שיש בו שני הסימנים קאמר אבל אותו שעל הקיבה שאין בו אלא סימן אחד לא וכך פרש"י שם בהדיא חלב שעל הקיבה וכל שכן שעל הדקין:
היותרת הוא דופן המסך. פי' המסך הוא הקרום הלבן המבדיל בין אברי הנשימה לאברי המאכל ודופנו של זה המסך המקיף לו סביב סביב הוא הבשר הדבק בצלעות סביב סביב והבשר ההוא נקרא בלשון חכמים חצר הכבד וטרפשא דכבדא ובלשון התורה יותרת הכבד:
על הכבד שיטול מן הכבד עמה מעט ובמקום אחר אומר ואת היותרת מן הכבד. בת"כ ואת היותרת על הכבד דבר שקול הוא שיטול מן הכבד על היותרת או מן היותרת על הכבד כשהוא אומר ואת היותרת מן הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה למדנו שיטול מן הכבד על היותרת ופירש הראב"ד על זה דקרא דואת היותרת על הכבד על הכליות יסירנה שקול הוא דהא יסירנה איותרת קאי דאי אכבד יסירנו מיבעי ליה ואי אכליות יסירם מיבעי ליה ועוד הרי כבר נאמר לעיל ואת שתי הכליות ומעתה נשאר הדבר בספק אם שיני' מעט מן היותרת על הכבד והשאר יסירנה ויהיה פירוש הכתוב ואת הנשארת חוץ ממה שעל הכבד יסירנה ויקטירנה או את היותרת עם מעט מן הכבד יסירנה דעל במקום עם בהרבה מקומות וכאילו אמר ואת היותרת יחד עם הכבד יסירנה ויקטירנה ואי אפשר לומר עם הכבד כלה דאם כן יסירם מיבעי ליה אלא על כרחך עם מקצתה קאמר כשהוא אומר בפרשת שמיני ואת היותרת מן הכבד למדנו שיטול כל היותרת עם מעט מן הכבד ויסירנה וזהו שכתב הרב שיטול מן הכבד עמה דהיינו עם כל היותרת ויהיה פירוש על הכבד עם קצת מהכבד דאל"כ יסירם מיבעי ליה ואחר כך אמר ובמקום אחר הוא אומר ואת היותרת מן הכבד פירוש והראיה על שפירוש על הכבד הוא מן הכבד שבמקום אחר נכתב מן הכבד במקום על הכבד למדנו שיטול מן הכבד ויחבר כל היותרת עם אותו קצת מן הכבד ויסירנה:
על הכבד ועל הכליות לבד מן הכבד ולבד מן הכליות יסירנה. לא הבנתי כונת הרב בזה דלכאורה משמע שהכבד קרב למזבח כמו הכליות ולכן אמר מלבד אלה שניהם יסירנה ליותרת ויקטירנה דומיא דעל עולת התמיד האמור במוספי המועדי' שפירושו מלבד עולת התמיד שהוא מקריב יקריב גם המוספים ואין הדבר כן שהרי הכבד לא היה נקרב למזבח אלא מעט ממנו ועוד שלמעלה פי' על הכבד על במקום עם ופירושו שיעול מן הכבד עמה מעט ופה פירש על הכבד לבד מן הכבד ואין לומר שמא שפירש לעיל הוא לפי המדרש ומה שפי' פה הוא לפי פשוטו של מקרא דאם כן היה לו לומר ולפי פשוטו כמנהגו בשאר המקומות:
על העולה מלבד העולה למדנו שתקדום עולת תמיד לכל קרבן על המערכה. פירוש עולת תמיד של שחר תקדום לכל קרבן ולאו מעל העולה לחודיה קא דייק לה דאי מיניה לחודיה שפירושו מלבד כמו שפירש בכמה מקומות לא משתמע אם להקדים אם לאחר אלא מדכתיב בתריה אשר על העצים אשר על האש הוא דקא דייק לה דמשמע שכבר ערכו עולה על העצים אשר על האש וכי האי גונא דייק בפרשת צו מקרא דוערך עליה העולה ואחר כך והקטיר עליה חלבי השלמים אם יביאו שם שלמים ואע"פ שבפרשת שמיני אינו כתוב שם אלא מלבד עולת הבקר ופירש שם רש"י כל אלה עשה אחר עולת התמיד אולי סמך על מה שפירש הכתוב במקום אחר ופי' המקרא הזה כמוהו דאם ולא כן למה לי וכי לא ידענו שעולת תמיד של שחר קרבה בכל יום קודם כל הקרבנות:
אם כשב לפי שיש באמורי הכשב מה שאין באמורי העז הכשב אליתו קרבה לכך נחלקים לשתי פרשיות. ולא בפרשה אחת כמו בעולת נדבה דכתיב ביה ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעולה וכן שנו בת"כ ואם עז קרבנו הפסיק הענין שלא תהא העז טעונה אליה:
וזרקו שתי מתנות שהן ארבע. כדתניא בת"כ גבי וזרקו את הדם על המזבח סביב האמו' בעולת נדבה ובזבחים פרק אי זהו מקומן ומייתי לה רש"י בפסוק ההוא וזרקו יכול זריקה אחת תלמוד לומר סביב אי סביב יכול יקיפנו ת"ל וזרקו הא כיצד שתי מתנות שהן ד' כמין ג"ם ושם פירשתיו גם פירשתי שהשתי מתנות הן קרן מזרחית צפונית וקרן מערבית דרומית ולמה באלה הקרנות ולא באחרות:
ועל ידי הכלי הוא זורק ואינו נותן באצבעו אלא בחטאת. שהרי בחטאת הפנימיות כתוב וטבל הכהן את אצבעו בדם והזה מן הדם ז' פעמים לפני יי' את פני פרכת הקדש ובחטאת חיצונה כתו' ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה ואלו בשאר הקרבנות כתיב וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח סביב ובמקום אחר ואת דמו יזרוק על המזבח סביב:
לחם אשה לחמו של אש. כי משקל פעל בשש נקדות שוה בסמוך ובמוכרת:
לשם גבוה. כי פי' ליי' לשם יי' לא שיתנהו לו כי כתוב אם ארעב לא אומר לך:
חקת עולם מפורש בת"כ כל הפסוק הזה. וכן הוא שם חוקת עולם לבית עולמים לדורותיכם שינהוג הדבר לדורות בכל מושבותיכם בארץ ובחוצה לארץ כל חלב וכל דם לא תאכלו רבי יהודה אומר הקיש חלב לדם מה חלב בשני לאוין אף דם בשני לאוין וחכמים אומרים אין בהם אלא אזהרה אחת בלבד והכי פירושא האי חקת אכל חלב ליי' דלעיל מיניה קאי והכי קאמר אע"ג דלעיל מיניה כתיב אהל מועד לא תימא דוקא במשכן הוא נוהג אסורו אבל בבית עולמים לא קמ"ל חקת עולם אף לבית עולמים אבל קרא דלדורותיכם בכל מושבותיכם אכל חלב וכל דם דכתיב בתריה קאי והכי קאמר אע"ג דבענינא דקרבנות כתיבי לא תימא דוקא בזמן דאיכא קרבנות נוהג אסורן קמ"ל לדורותיכם לומר שאסורו נוהג לדורות בין בזמן דאיכא קרבנות בין בזמן דליכא קרבנות וכדי שלא תאמר ה"מ בארץ שהוא מקום קרבן אע"ג דהאידנא ליכא קרבן אבל בחוצה לארץ לא קמ"ל בכל מושבותיכם לומר שאסורו נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ והכי נמי מפרשי לה בפ"ק דקדושין דקאמרי התם והשתא דאמרת חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ מושבות דכתב רחמנא גבי חלב ודם למה לי אצטריך סד"א הואיל ובענינא דקרבנות כתיבי בזמן דאיכא קרבן ליתסר חלב ודם בזמן דליכא קרבן לא קמ"ל והכי פירושא סד"א הואיל ובענינא דקרבנות כתיבי במקום דאיכא קרבן דהיינו בארץ ניתסר במקום דליכא קרבן דהיינו בחוצה לארץ לא קמ"ל דאל"כ פתח בזמן וסיים במקום ועוד א"כ לדורותיכם למה לי אלא עכ"ל דהכי קאמר הואיל ובענינא דקרבנות כתיבי בזמן דאיכא קרבן ליתסר בזמן דליכא קרבן לא ליתסר קמ"ל לדורותיכם לאסור אף בזמן דליכא קרבן וכדי שלא תאמר במקום שהיה בו קרבן דהיינו בארץ אף על גב דהאידנא ליכא קרבן ניתסר במקום שלא היה בו קרבן דהיינו בחוצה לארץ לא ניתסר קמ"ל קרא דבכל מושבותיכם לאסור אף בחוצה לארץ ורז"ל קצרו בלשונם כמנהגם לקצר בכל דבר ומה שאמר ר' יהודה מה חלב בשני לאוין אף דם בשני לאוין בפרק קמא דכריתות מייתי לה לפלוגתייהו דרבי יהודה ורבנן ופריך התם לרבי יהודה מ"ש חלב דלוקה שתים פירש בלא היקשא דכתיבי ביה תרי קראי כל חלב וכל דם לא תאכלו וכל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו דם נמי כתיבי ביה תרי קראי כל דם לא תאכלו דחקת עולם וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה ולמה לי הקישא אלא אימא מה חלב לוקה שלש אף דם לוקה שלש והדר פריך מ"ש חלב דלוקה שלש פירש בלא הקישא דכתיבי ביה הלין תרין לאוין דאמרן ולאו דזרות דכתיב וזר לא יאכל קדש דם נמי נלקי שלש בלא היקשא דהא כתיבי ביה הלין תרין לאוין דאמרן ולאו דזרות אצטריך סד"א הואיל ואימעוט דם מטומא' כדתניא בשחיטת חולין בפרק כל הבשר החלב חייבין עליו משום פגול ונותר וטמ' מש"כ בדם למעוט נמי מזרות דזרות וטומאה איתקוש להדדי בפרשת וינזרו כדאיתא בזבחים בפרק שני קמ"ל הקישא דחלב ודם ואלא לרבנן דאמרי אין בו אלא אזהרה אחת ואף על גב דאית ביה תרי לאוי וחד דזרות קסברי רבנן חד בחולין וחד בקדשים וצריכי כדאיתא בכריתות בפ"ק ולאו דזרות נמי קסברי רבנן כיון דמעטי רחמנא מטומאה מיעטיה נמי מזרות כדלעיל הלכך אין בהם אלא אזהרה אחת היקשא דחלב ודם למה לי מיבעי להו לכדתניא כל חלב וכל דם לא תאכלו רבי אומר מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו שלא נאמר אסור חלב אלא בשור וכשב שחלבו אסור ואין מצטרפים זה עם זה לאסור שאין התר מצטרף לאסור חוץ מאסור נזיר דרחמנא אמר משרת אף דם שדמו חלוק מבשרו אף על פי שאין דמו חלוק מבשרו לעניין האסור שהרי הדם אסור אף בטמאים מכל מקום הוא חלוק מבשרו לענין העונש שדמו בכרת ואין בשרו בכרת אוציא דם שרצים מן ההקש הזה הואיל ואין דמן חלוק מבשרם שאינם מוזהרין על דמן משום דם אלא משום שרץ כדאמרינן בפרק דם שחיטה הילכך מצטרף בהן דמן עם בשרן שהרי שם אחד יש לשניהם ולא ידעתי למה לא הביא הרב כל המדרש שבפסוק הזה אלא כתב יפה מפורש כל זה הפסוק בת"כ:
