מי היה אביו של קיש, אבי שאול?
הקדמה
נאמר בפרקנו (לג):
ונר הוליד את קיש, וקיש הוליד את שאול, ושאול הוליד את יהונתן, ואת מלכי שוע, ואת אבינדב, ואת אשבעל.
כתוב כאן שאביו של קיש, סבו של שאול המלך, נקרא נר.
הדבר קשה, שהרי בספר שמואל (א ט, א-ב) נאמר שאביו של קיש היה אביאל!
כך נאמר שם:
ויהי איש מבנימין, ושמו קיש, בן אביאל.... ולו היה בן ושמו שאול, בחור וטוב, ואין איש מבני ישראל טוב ממנו, משכמו ומעלה גָבֹהַּ מכל העם.
עוד יש לשאול שבהמשך ספר שמואל (סוף פרק י"ד) נאמר שנר היה דודו של שאול, ולא סבו.
כך נאמר שם:
נ. הכושם אשת שאול אחינעם בת אחימעץ, ושם שר צבאו אבינר בן נר דוד שאול.
נא. וקיש אבי שאול, ונר אבי אבנר, בן אביאל.
אכן שאל הרד"ק:
ונר הוליד את קיש - ובספר שמואל (א ט, א) אמר כי אביאל אבי קיש!
ונר היה אחי קיש, בן אביאל (שם יד, נא), והיה אבי אבנר (שם), וכן אמר בפסוק אחר: 'אבנר בן נר דוד שאול' (שם, נ). והנה הוא אומר כי נר היה אבי קיש, אבי שאול!
ואף בפסוק שלמטה (דהי"א ט, לו) אומר: 'וקיש ובעל ונר ונדב', ידמה כי אחים היו נר וקיש!
א. הסבר הרד"ק
ענה על כך הרד"ק: "ויתכן לפרש כי אביאל הוא נר, ושני שמות היו לו, וקרא שם בנו נר, כשמו, והוא אבי אבנר".
לפי זה לאביאל, אביו של קיש, קראו גם נר, והוא גם קרא לבנו נר, כשמו.
יש להעיר שפירוש זה דחוק שהאב יקרא לבנו בשמו.
המשיך הרד"ק וכתב: "והוא שקרא נר שם בנו 'אבנר', רוצה לומר: שם אביו שהוא שמו נר".
כלומר: דווקא מפני שנר הבן נקרא בשם של אביו, הוא קרא לבנו בשם "אבנר", כאילו לומר: דעו לכם ששם אבי הוא: "נר".
ב. הסבר הרד"ק בשם חז"ל
עוד כתב הרד"ק:
וכן מצאתי בדברי רז"ל בויקרא רבא (ט, ב): אמר רבי שמעון בן לקיש: כתוב אחד אומר: 'ונר הוליד את קיש' (דבהי"א ח, לג), וכתוב אחד אומר: 'קיש בן אביאל' (שמ"א ט, א)! הא כיצד? אביאל שמו, ועל שהיה מדליק נרות במבואות האפלים נקרא שמו נר.
אמנם הרד"ק כתב: "וכן מצאתי בדברי רז"ל", ומשמע כאילו פירוש חז"ל זהה לפירושו, אבל נראה שיש ביניהם הבדל, כי לפי הרד"ק לאביו של קיש היו שני שמות: אביאל ונר, ואילו לפי חז"ל שמו היה אביאל, והפסוק קורא לו נר על שם מעשיו.
כן משמע בדברי הרד"ק בפירושו לספר שמואל (א ט, א):
קיש בן אביאל - ובדברי הימים (א ח, לג) אומר: 'ונר הוליד את קיש', ונר היה בן אביאל, והלא היה אחי קיש, ואבי אבנר, כמו שאומר בזה הספר (שמ"א יד, נ-נא)!
ויתכן לפרש כי אביאל היה שמו גם כן נר, ושני שמות היו לו, כמו שמצאנו כמוהו רבים בדברי הימים, והיו לו שני בנים האחד קרא שמו קיש, והאחר קרא שמו נר כשמו, והוא היה אבי אבנר.
ומצאתי בויקרא רבה כי עיקר שמו אביאל, והיו קוראים שמו נר, לפי שהיה מדליק נרות במבואות האפלות".
הרד"ק כאן לא כתב: "וכן מצאתי בדברי רז"ל", אלא: "ומצאתי", משמע שפירוש חז"ל שונה במקצת מפירושו.
יש לשאול: מדוע חשוב לתנ"ך ולחז"ל ללמדנו שלאביאל היו שני שמות?
כדי לענות על שאלה זו עלינו לעיין בדברי המדרש במלואם.
ג. מה בא הפסוק ללמדנו?
כך נאמר במדרש:
'ושם דרך [אראנו בישע אלקים]' (תהלים נ, כג) - אלו שהן מדליקין נרות, כדי להאיר בהם לרבים. דאמר רבי שמעון בן לקיש: שאול לא זכה למלוכה אלא על ידי [כלומר: בזכות] שהיה זקנו מדליק נרות לרבים. אמרו: מבואות אפילות היו מביתו לבית המדרש, והיה מדליק נרות בהם, כדי להאיר בהם לרבים. כתוב אחד אומר: 'ונר הוליד את קיש' (דהי"א ח, לג), וכתוב אחד אומר: 'קיש בן אביאל' (שמ"א ט, א) הא כיצד? אביאל היה שמו, אלא על ידי [כלומר: בזכות] שהיה מדליק נרות לרבים - זכה ונקרא שמו נר.
המדרש מלמדנו ששאול זכה למלוכה בזכות סבו אביאל, שהיה מדליק נרות לרבים במבואות האפלים! לפי זה למדנו כמה גדול השכר של מי שעוזר לרבים ומאיר נרות במבואות האפלים!
ד. דיון בדברי המדרש
יש לשאול מה הקשר בין הדלקת הנרות לבין הזכות למלוך?
כתב על כך ה"עץ יוסף" על המדרש (ומקורו בפירוש "יפה תואר" השלם):
על ידי שהיה זקנו מדליק נרות לרבים לכן ניתנה לו המלוכה - שעל ידה יזכה הרבים, אשר יוציאם ואשר יביאם, ויושיעם מצריהם, כזקנו, שהיה מציל הרבים מהמכשולות.
עוד שאל ה"ענף יוסף" על המדרש:
תימה שלא זכה שאול למלוכה רק בשביל זקנו, והרי נאמר בו: 'בן שנה שאול במלכו' (שמ"א יג, א), ואמרו חז"ל כבן שנה שאין בו חטא (יומא כב ע"ב), ואמרו (שם) שלא נמשכה מלכותו מפני שלא היה בו דופי! ואמרו שהיה צדיק מדוד (מועד קטן טז ע"ב)!
ענה על כך ה"ענף יוסף" (ומקורו בפירוש "יפה תואר" השלם):
ויש לומר שלפי שגלוי לפני ד' שלא יקיים דברו בעמלק, כראוי למלך, לא היתה זכותו מספקת למלוך, לולי שנצטרפה עמו זכותו של זקנו שהיה מועיל לרבים.
תשובה אחרת כתב החיד"א בפירושו "חומת אנך" לפרקנו:
אמרו רז"ל לא זכה שאול למלוכה אלא על ידי שהיה זקנו מדליק נרות לרבים. ופירשו המפרשים דהגם דשאול צדיק גמור היה, ועניו, מכל מקום המלכות הוא לשבט יהודה, ולכן אמרו לא זכה שאול למלוכה, כלומר דהמלכות ליהודה, אך בשביל זקנו שהיה מאיר לרבים - זכה לזה.
למדנו מהפסוק שבפרקנו ומהסבר חז"ל לפסוק זה, את מעלתה וחשיבותה של העזרה לרבים, ואת השכר שמקבלים על העזרה לרבים!
יהי רצון שֶנְזַכֶּה תמיד את הרבים, וְנִזְכֶּה לראות את המלך המשיח במהרה בימינו.