לפרק ה'

בֵּלְשַׁאצַּר מתנהג באופן שלא מתאים למלך

בֵּלְשַׁאצַּ֣ר מַלְכָּ֗א עֲבַד֙ לְחֶ֣ם רַ֔ב לְרַבְרְבָנ֖וֹהִי אֲלַ֑ף וְלָקֳבֵ֥ל אַלְפָּ֖א חַמְרָ֥א שָׁתֵֽה׃
[בלששצר המלך עשה משתה לגדוליו, ואל מול אלף - יין שתה.]
(דניאל ה א)

בֵּלְשַׁאצַּ֞ר אֲמַ֣ר ׀ בִּטְעֵ֣ם חַמְרָ֗א לְהַיְתָיָה֙ לְמָאנֵי֙ דַּהֲבָ֣א וְכַסְפָּ֔א דִּ֤י הַנְפֵּק֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר אֲב֔וּהִי מִן־הֵיכְלָ֖א דִּ֣י בִירוּשְׁלֶ֑ם וְיִשְׁתּ֣וֹן בְּה֗וֹן מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי שֵׁגְלָתֵ֖הּ וּלְחֵנָתֵֽהּ׃
[בלשצר אמר בטוב ליבו ביין להביא את כלי הזהב והכסף אשר הוציא נבוכדנצר אביו מההיכל אשר בירושלים, כדי שישתו בהם המלך ושריו ונשיו ופילגשיו.]
(דניאל ה ב)

בפסוק א' נוסף לשמו של בֵּלְשַׁאצַּ֣ר התואר 'מלך', ואילו בפסוק ב' אינו מכונה כן. זאת משום שעשה מעשה הדיוט, ששתה יחד עם כל חייליו, דבר שאינו ראוי למלך. (חזון למועד)

בִּטְעֵם חַמְרָא

בֵּלְשַׁאצַּ֞ר אֲמַ֣ר ׀ בִּטְעֵ֣ם חַמְרָ֗א לְהַיְתָיָה֙ לְמָאנֵי֙ דַּהֲבָ֣א וְכַסְפָּ֔א דִּ֤י הַנְפֵּק֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר אֲב֔וּהִי מִן־הֵיכְלָ֖א דִּ֣י בִירוּשְׁלֶ֑ם וְיִשְׁתּ֣וֹן בְּה֗וֹן מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי שֵׁגְלָתֵ֖הּ וּלְחֵנָתֵֽהּ׃
[בלשצר אמר בטוב ליבו ביין להביא את כלי הזהב והכסף אשר הוציא נבוכדנצר אביו מההיכל אשר בירושלים, כדי שישתו בהם המלך ושריו ונשיו ופילגשיו.]
(דניאל ה ב)

בֵּלְשַׁאצַּ֞ר אֲמַ֣ר ׀ בִּטְעֵ֣ם חַמְרָ֗א, בהשפעת היין, להביא את כלי המקדש. משמע שבתחילה המשתה נועד לסיבה אחרת, ורק לאחר שהשתכר ציווה בלשאצר להביא את הכלים. ויש לומר שהמשתה היה חגיגה על נצחונו על צבא פרס ומדי כנאמר בספר יוסיפון (פרק ג' עמ' 10 במהדורת לובלין תרפ"ז).

בלשאצר מתרברב על אי קיום דברי ה'

וְעַ֣ל מָרֵֽא־שְׁמַיָּ֣א ׀ הִתְרוֹמַ֡מְתָּ וּלְמָֽאנַיָּ֨א דִֽי־בַיְתֵ֜הּ הַיְתִ֣יו קדמיך (קָֽדָמָ֗ךְ) ואנתה (וְאַ֨נְתְּ) ורברבניך (וְרַבְרְבָנָ֜ךְ) שֵֽׁגְלָתָ֣ךְ וּלְחֵנָתָךְ֮ חַמְרָא֮ שָׁתַ֣יִן בְּהוֹן֒ וְלֵֽאלָהֵ֣י כַסְפָּֽא־וְ֠דַהֲבָא נְחָשָׁ֨א פַרְזְלָ֜א אָעָ֣א וְאַבְנָ֗א דִּ֠י לָֽא־חָזַ֧יִן וְלָא־שָׁמְעִ֛ין וְלָ֥א יָדְעִ֖ין שַׁבַּ֑חְתָּ וְלֵֽאלָהָ֞א דִּֽי־נִשְׁמְתָ֥ךְ בִּידֵ֛הּ וְכָל־אֹרְחָתָ֥ךְ לֵ֖הּ לָ֥א הַדַּֽרְתָּ׃
[ועל א-להי השמים נתגאית והכלים של ביתו הביאו לפניך, ואתה, שריך, נשיך ופילגשך שותים בהם יין ולאלהי הכסף והזהב, נחושת, ברזל, עץ ואבן, אשר לא רואים ולא שומעים, ולא יודעים שיבחת, ולא-להים אשר נשמתך בידו, וכל דרכיך לו, לא הודית.]
(דניאל ה כג)

מסמיכות העניינים בתחילת הפסוק רואים שדניאל תולה את הבאת הכלים בהתגאות מעל הקב"ה. מה הקשר?

בלשאצר מתרברב על אי קיום נבואתו של ירמיה

חז"ל פירשו (מגילה יא:) שדניאל ידע מנבואת ירמיה, שישראל יגאלו אחרי שבעים שנה. לפי חשבונו, שבעים השנה תמו וישראל לא נגאלו. לכן עשה מסיבה והוציא את כלי המקדש להתגאות על ה' שדבריו לא קמו כביכול.

בלשאצר מתרברב על אי קיום פתרונו של דניאל

עוד יש לפרש על פי מה שהבאנו לעיל מספר יוסיפון, שסעודתו של בלשאצר נסבה על ניצחונו את צבא פרס ומדי:

בפרק ב', בפתרון חלומו של נבוכדנצר אומר דניאל: "וּבָתְרָ֗ךְ תְּק֛וּם מַלְכ֥וּ אָחֳרִ֖י"(דניאל ב לט), היא מלכות פרס ומדי (ראה מפרשים שם).

בלשאצר רואה בניצחון של על צבאו פרס ומדי כביטול דברי דניאל בשם ה', לכן מלגלג ומתגאה עם הבאת כלי בית המקדש.

שמעו של דניאל הלך לפניו

המלכה אומרת למלך בלשאצר:

אִיתַ֨י גְּבַ֜ר בְּמַלְכוּתָ֗ךְ דִּ֠י ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֮ בֵּהּ֒ וּבְיוֹמֵ֣י אֲב֗וּךְ נַהִיר֧וּ וְשָׂכְלְתָנ֛וּ וְחָכְמָ֥ה כְּחָכְמַת־אֱלָהִ֖ין הִשְׁתְּכַ֣חַת בֵּ֑הּ וּמַלְכָּ֤א נְבֻֽכַדְנֶצַּר֙ אֲב֔וּךְ רַ֧ב חַרְטֻמִּ֣ין אָֽשְׁפִ֗ין כַּשְׂדָּאִין֙ גָּזְרִ֔ין הֲקִימֵ֖הּ אֲב֥וּךְ מַלְכָּֽא׃ כָּל־קֳבֵ֡ל דִּ֣י ר֣וּחַ ׀ יַתִּירָ֡ה וּמַנְדַּ֡ע וְשָׂכְלְתָנ֡וּ מְפַשַּׁ֣ר חֶלְמִין֩ וַֽאַֽחֲוָיַ֨ת אֲחִידָ֜ן וּמְשָׁרֵ֣א קִטְרִ֗ין הִשְׁתְּכַ֤חַת בֵּהּ֙ בְּדָ֣נִיֵּ֔אל דִּֽי־מַלְכָּ֥א שָׂם־שְׁמֵ֖הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר כְּעַ֛ן דָּנִיֵּ֥אל יִתְקְרֵ֖י וּפִשְׁרָ֥ה יְהַֽחֲוֵֽה׃
[יש איש במלכותך אשר רוח א-להים קדושים בו, ובימי אביך אור דעת ושכל וחכמה כחכמת מלאך א-להים נמצאה בו, והמלך נבוכדנצר אביך הקימו גדול על כל החרטומים, אשפים, כשדים, גוזרים. על אשר רוח יתירה ומדע והשכל, פותר חלומות, מגיד חידות ומתיר קשרים נמצאים בדניאל, אשר המלך שם שמו בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר, לפיכך דניאל יקרא ופתרון (הכתב) יגיד.]
(דניאל ה יא-יב)

ובשיח בין המלך לדניאל נאמר:

בֵּאדַ֙יִן֙ דָּֽנִיֵּ֔אל הֻעַ֖ל קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֗אל אנתה־(אַנְתְּ־)ה֤וּא דָנִיֵּאל֙ דִּֽי־מִן־בְּנֵ֤י גָלוּתָא֙ דִּ֣י יְה֔וּד דִּ֥י הַיְתִ֛י מַלְכָּ֥א אַ֖בִי מִן־יְהֽוּד׃ 
[אז דניאל הובא לפני המלך. ענה המלך ואמר לדניאל: אתה הוא דָנִיֵּאל֙ אשר מבני גלות היהודים אשר הביא המלך אבי מן היהודים?]
(דניאל ה יג)

המלכה אמנם לא הזכירה את מוצאו של דניאל, אך המלך בלשאצר שמע אודות דניאל ושהוא מן היהודים ולכן שאל אותו על כך.

התנהלות בלשאצר מול דניאל

אחרי מעשה הכותל מזמין בלשאצר סוגים רבים של אנשים שיכולים לפתור את הכתב:

קָרֵ֤א מַלְכָּא֙ בְּחַ֔יִל לְהֶֽעָלָה֙ לְאָ֣שְׁפַיָּ֔א כשדיא (כַּשְׂדָּאֵ֖י) וְגָזְרַיָּ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר ׀ לְחַכִּימֵ֣י בָבֶ֗ל דִּ֣י כָל־אֱ֠נָשׁ דִּֽי־יִקְרֵ֞ה כְּתָבָ֣ה דְנָ֗ה וּפִשְׁרֵהּ֙ יְחַוִּנַּ֔נִי אַרְגְּוָנָ֣א יִלְבַּ֗שׁ והמונכא (וְהַֽמְנִיכָ֤א) דִֽי־דַהֲבָא֙ עַֽל־צַוְּארֵ֔הּ וְתַלְתִּ֥י בְמַלְכוּתָ֖א יִשְׁלַֽט׃
[צעק המלך בכח להביא האשפים, כשדיים וגוזרים. ענה המלך ואמר לחכמי בבל - כל איש שיקרא הכתב ופתרונו יגיד לי, ארגמן ורביד זהב על צווארו ילבש, ושליש המלכות שלי יקבל לשלוט עליה.]
(דניאל ה ז)

ומסופר שהם מגיעים:

אֱדַ֙יִן֙ עללין (עָֽלִּ֔ין) כֹּ֖ל חַכִּימֵ֣י מַלְכָּ֑א וְלָֽא־כָהֲלִ֤ין כְּתָבָא֙ לְמִקְרֵ֔א ופשרא (וּפִשְׁרֵ֖הּ) לְהוֹדָעָ֥ה לְמַלְכָּֽא׃
[אז באים כל חכמי המלך ולא יכלו לקרוא הכתב, ולא להודיע למלך פתרונו.]
(דניאל ה ח)

אך בהמשך כשמספר לדניאל מה ניסה עד כה, אומר רק:

וּכְעַ֞ן הֻעַ֣לּוּ קָֽדָמַ֗י חַכִּֽימַיָּא֙ אָֽשְׁפַיָּ֔א דִּֽי־כְתָבָ֤ה דְנָה֙ יִקְר֔וֹן וּפִשְׁרֵ֖הּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי וְלָֽא־כָהֲלִ֥ין פְּשַֽׁר־מִלְּתָ֖א לְהַחֲוָיָֽה׃
[וכעת הובאו לפני חכמים אשפים, אשר כתב זה יקראו, ופתרונו יודיעוני, ולא יכולים להגיד פתרון הדבר.]
(דניאל ה טו)

ויש לומר שרצה לרמוז לדניאל שעדיין לא שאל את כולם, ואולי בין האחרים יוכל מישהו לפתור. (אלשיך)

בלשאצר יענש בגלל עוון הכלים

אנתה (אַ֖נְתְּ) מַלְכָּ֑א אֱ-לָהָא֙ עליא (עִלָּאָ֔ה) מַלְכוּתָ֤א וּרְבוּתָא֙ וִיקָרָ֣א וְהַדְרָ֔ה יְהַ֖ב לִנְבֻוכַדְנֶצַּ֥ר אֲבֽוּךְ׃
וּמִן־רְבוּתָא֙ דִּ֣י יְהַב־לֵ֔הּ כֹּ֣ל עַֽמְמַיָּ֗א אֻמַיָּא֙ וְלִשָּׁ֣נַיָּ֔א הֲו֛וֹ זאעין (זָיְעִ֥ין) וְדָחֲלִ֖ין מִן־קֳדָמ֑וֹהִי דִּֽי־הֲוָ֨ה צָבֵ֜א הֲוָ֣א קָטֵ֗ל וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מַחֵ֔א וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מָרִ֔ים וְדִֽי־הֲוָ֥ה צָבֵ֖א הֲוָ֥ה מַשְׁפִּֽיל׃
וּכְדִי֙ רִ֣ם לִבְבֵ֔הּ וְרוּחֵ֖הּ תִּֽקְפַ֣ת לַהֲזָדָ֑ה הָנְחַת֙ מִן־כָּרְסֵ֣א מַלְכוּתֵ֔הּ וִֽיקָרָ֖ה הֶעְדִּ֥יוּ מִנֵּֽהּ׃
[אתה המלך, הנה הא-לוה העליון מלכות וגדולה וכבוד והוד נתן לנבוכדנצר אביך (בעת מלכות דריוש).
ומן הגדולה אשר נתן לו, כל העמים, האומות והלשונות היו חרדים ויראים מלפניו אשר היה רוצה היה הורג ואשר היה רוצה היה מכה ואשר היה רוצה היה מרים ואשר היה רוצה היה משפיל.
וכאשר רם לבבו ורוחו התחזקה להרשיע הורד מכסא המלוכה והכבוד הסירו ממנו.]
(דניאל ה יח-כ)

מלשון הכתוב משמע שההתנהגות המתוארת בפסוק י"ט איננה חטא, אלא כך היא הנהגת מלכות (שנמסרה מידי שמים). רק בפסוק כ' כתוב שלאחר שרם לבבו הורד ממלכותו. ויש לומר שגאווה זו היא מה שהתרברב שמלכותו נצחית והביא את כלי המקדש להתגאות על הקב"ה.

שינוי במעמד בלשאצר אחרי הפתרון של דניאל

לפני שניגש דניאל למשימת הפענוח הוא פונה לבלשאצר בתואר "המלך":

בֵּאדַ֜יִן עָנֵ֣ה דָנִיֵּ֗אל וְאָמַר֙ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֔א מַתְּנָתָךְ֙ לָ֣ךְ לֶֽהֶוְיָ֔ן וּנְבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ לְאָחֳרָ֣ן הַ֑ב בְּרַ֗ם כְּתָבָא֙ אֶקְרֵ֣א לְמַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א אֲהוֹדְעִנֵּֽהּ׃
[אז ענה דניאל ואמר לפני המלך מתנותיך לך יהיו ודורוניך לאחר תן. אך אקרא למלך הכתב ופתרונו אודיענו.]
(דניאל ה יז)

ואילו לאחר (שראה את הכתב ו)פתר את התעלומה קורא למלך בשמו:

ואנתה (וְאַ֤נְתְּ) בְּרֵהּ֙ בֵּלְשַׁאצַּ֔ר לָ֥א הַשְׁפֵּ֖לְתְּ לִבְבָ֑ךְ כָּל־קֳבֵ֕ל דִּ֥י כָל־דְּנָ֖ה יְדַֽעְתָּ׃
[ואתה בנו, בלשאצר, לא השפלת לבבך עם היותך יודע כל זאת.]
(דניאל ה כב)

וכן בלשון הכתוב שאחר הפתרון של דניאל נגרע מבלשאצר התואר "מלך":

בֵּאדַ֣יִן ׀ אֲמַ֣ר בֵּלְשַׁאצַּ֗ר וְהַלְבִּ֤ישׁוּ לְדָֽנִיֵּאל֙ אַרְגְּוָנָ֔א והמונכא (וְהַֽמְנִיכָ֥א) דִֽי־דַהֲבָ֖א עַֽל־צַוְּארֵ֑הּ וְהַכְרִ֣זֽוּ עֲל֔וֹהִי דִּֽי־לֶהֱוֵ֥א שַׁלִּ֛יט תַּלְתָּ֖א בְּמַלְכוּתָֽא׃
[אז אמר בלשאצר והלבישו דניאל ארגמן ורביד הזהב על צווארו, והכריזו עליו אשר נהיה בשליש מהמלכות.]
(דניאל ה כט)

הסיבה לשינוי הלשון היא שאחרי הפתרון ידוע כבר שמלכותו של בלשאצר תוחלף, לכן אין לקראו יותר "מלך". (גבול בנימין ויטאלי קו.; רמ"ד ואלי)

ואכן מיד נאמר:

בֵּ֚הּ בְּלֵ֣ילְיָ֔א קְטִ֕יל בֵּלְאשַׁצַּ֖ר מַלְכָּ֥א כשדיא (כַשְׂדָּאָֽה׃)
[בו בלילה נהרג בלשאצר המלך הכשדי.]
(דניאל ה ל)

מה בא הכתב לחדש?

לשון הכתב מתוארת:

וּדְנָ֥ה כְתָבָ֖א דִּ֣י רְשִׁ֑ים מְנֵ֥א מְנֵ֖א תְּקֵ֥ל וּפַרְסִֽין׃
[וזה הכתב הרשום: "מְנֵ֥א מְנֵ֖א תְּקֵ֥ל וּפַרְסִֽין".]
(דניאל ה כה)

ובפירוש דניאל לכתב נאמר:

דְּנָ֖ה פְּשַֽׁר־מִלְּתָ֑א מְנֵ֕א מְנָֽה־אֱ-לָהָ֥א מַלְכוּתָ֖ךְ וְהַשְׁלְמַֽהּ׃ תְּקֵ֑ל תְּקִ֥ילְתָּה בְמֹֽאזַנְיָ֖א וְהִשְׁתְּכַ֥חַתְּ חַסִּֽיר׃ פְּרֵ֑ס פְּרִיסַת֙ מַלְכוּתָ֔ךְ וִיהִיבַ֖ת לְמָדַ֥י וּפָרָֽס׃
[זה פשר הדבר:
"מְנֵ֕א" – מנה א-להים מלכותך ונשלמה.
"תְּקֵ֑ל" – נשקלה במאזניים ונמצאה חסרה.
"פְּרֵ֑ס" – נשברה מלכותך וניתנה למדי ופרס.] 
(דניאל ה כו-כח)

יש לשאול מה התחדש בעקבות הגילוי הנ"ל, הרי היה ידוע שמלכות בבל תתבטל ופרס תמלוך אחריה (כנאמר לנבוכדנצר).

החידוש - המלכות תעבור לפרס ומדי לפני "המתוכנן"

ויש לומר שבעקבות חטאו של בלשאצר עם כלי המקדש, נמצא חייב ומלכותו תינטל ממנו עוד לפני הזמן שהייתה אמורה לעבור לפרסים.

החידוש - בלשאצר ימות במלחמה

עוד יש לומר, שבניגוד לנבוכדנצר ואויל מרודך אשר מתו על מיטתם, בלשאצר נענש ונהרג במלחמה.