ביום ההוא וגומר סיפר כי אחרי שהמלך נקם את נקמתו מהמן להיותו צר ושוה בנזק המלך ולכן תלה אותו על עץ כמנהג המורדים. עוד רצה לנקום נקמת אסתר והוא להיותו אויב ומבקש להשמיד אותה ואת עמה. ולכן תכף ביום ההוא שלם לו כפעלו. כי נתן לאסתר את בית המן צורר היהודים למען יעשה בה חפצה. ומרדכי בא לפניו כי הגידה אסתר מה הוא לה. וכנגד ופני המן חפו נתגלו פני מרדכי הצדיק לפני המלך והכירו לקרוב אליו ואח למלכה. ולכן —הסיר מידו הטבעת אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי אשר בזה עילהו על כל השרים ועבדי המלך. ואסתר השימו על בית המן ונתן לו את כל אשר לו אשר בזה העשירו עושר גדול. ומלפני המלכה קבל העושר. ומלפני המלך קבל הכבוד והגדולה.ותוסף אסתר וגו׳ סיפר כי אחרי נקמה נקמת המן. והעלותה לגדולה למרדכי. עוד הוסיפה לדב׳ לפני המלך כדי להשפיל עם עמלק ולה[ר]ים את עמה. ולהיות כי היה הדבר קשה ההשגה וכמעט נמנע להשי׳ אחור דתי פרס ומדי והאגרו׳ החתומות מיד המלך בצואה רותחת לכל מדינות המלך להשמיד את כל היהודים. הוצרכה אסתר להוסיף לבוא לפני המלך פעם אחר פעם. ולדבר דברים הרבה וליפול לפני רגליו. ולבכות ולהתחנן לפניו והוא כל אופני הפקת הרצון למען העביר רעת המן האגגי ומחשבתו.ויושט המלך וגומר סיפר שכאשר אסתר הוסיפה לבוא לפני המלך בלתי רשות אשר לא כדת והיתה מדבר׳ לפניו לאמ׳ הושיעה אדוני המלך וזה בנפילת אפים ובכי ותחינ׳ וכל זה לתכלית להעביר רעת המן. לרחמי המלך עליה ולהצילה ממות דתי פרס ומדי על בואה לפני המלך בלתי רשות לכן הושיט לה את שרביט זהבו להראות לה המחילה על אשר העיזה פניה לבוא ואז קמה על רגליה ועמדה לפניו ואמרה —אם על המלך טוב וגומר רמזה לשתי תכליות מפעולת המן. והוא להיות צר ושוה בנזק המלך. והיות אויב ונהנה בהשמד והרג כל היהודים אשר היה נזק המלכה. ולהיות כי כל הדברים יושגו או מצד הדין אשר יחייב ככה או מצד החסד והוא לפנים משורת הדין. לכן אמרה כי מצד המלך הן מצד הדין והן מצד החסד וכן מצד המלכה הן מצד הדין הן מצד החסד היה מחוייב ומוכרח להושיע את עמה ישראל. וזהו אומרה אם על המלך טוב והוא מצדו מצד הדין המחייב לאהוב הטוב במה שהוא טוב. ואף שהדין לא יחייב מצדו ככה אם מצאתי חן לפניו. והוא מצד החסד מצד המלכה אנכי אמתך. וכשר הדבר לפני המלך שאף כי הדין מצד המלך לא יחייב ככה. מצד החסד מלפניו יכשר הדבר בעיניו. וטובה אני בעיניו. שאף מצד המלכה יראה היות מחוייב מצד הדין לעשות ככה.להכתב להשיב את הספרים מחשבת המן להשמיד את כל היהודים. ואף כי דתי פרס ומדי אין להשיב. בהיות כי סבת הספרים ההם היתה מחשבת פגול ופגומה מהמן בן המדתא אין בכך כלום ולא יגיעך נזק הבושת מזה. ואין לדחותני לאמר מה לי ולהם בהיותי מלכת שבת בטח וברום המעלה.כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי בכלל. ובאבדן מולדתי בפרט. כי אין לדחותני בהצלת המעט ממולדתי כי באשר תשבר בעבור המעט ממולדתי דתי פרס ומדי ככה תוכל לשברם בעד המרובה מכל עמי.ויאמר המלך וגומ׳ כאשר שמע דברי אסתר המיוסדים על אדני פז. וראה סכלותו באשר עשה. וכי להשיב דבריו אחור מאשר גזר אומ׳ על ידי המן להשמיד היהודים היה רחוק להשיב. אמר לאסתר ולמרדכי. הנה בית המן נתתי לאסתר באופן כי כל אנשי ביתו וכל הנמשכים לכונתו ורצונו לא ירימו את ראשם ואת רגלם לדבר עוד כנגדכם. והוא אשר היה בעל עצות ומחשבות רעות כבר מת כי תלו אותו על עץ אשר היתה מיתה מפורסמת. ונתפרסמה היות סבת מיתתו על אשר שלח ידו ביהודים. באופן כי אף אם יעשה בנדון הלז דבר מה נגד דתי פרס ומדי לא ימצא איש שירים ידו ורגלו לדבר בנדון כזה. ולכן אתם ולא אני כי אין כבודי בכך —כתבו על היהודים כטוב בעיניכם וחתמו בשמי. כי אני בעצמי איני רוצה ליטפל בכך בהיו׳ כי הדת מחייבת כי כתב אשר נכתב בטבעת המלך ונחתם אין להשיב.ויקראו סופרי וגומר סיפר כי תכף בעת ההיא לבל יעבור בבל יאחר. אשר היה בחדש השלישי. ולאפוקי בלתי היותו השלישי לבריאה. ביאר היותו השלישי ליציאת מצרים והוא סיון. ובכ״ג ימים בו. נקראו סופרי המלך מאסתר ומרדכי ויכתב ככל אשר צוה מרדכי אל היהודים שיהרגו בשונאיהם ואל האחשדרפנים שיעזרום.מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו. כי לכל עם יש אופן מאותיות לכתוב מובדלות מהאחרות. ולשון ושפה מובדלת כאשר הוא מן המפורסם. ולמען לא יוכלו לעשות פירושים שונים על האגרות ההם. כאשר לא יבינום כי אם על ידי מליץ. ובפרט בצותם ההפך מאשר צוו האגרות ראשונות. מה שהיה דבר זר בתוכם להשיב דתי פרס ומדי. לכן שלח הכתבים ההם מכתב כל עם ועם ומלשונו למען יהיה כתב מפורש. ומובן אפילו מפי עוללים ויונקים.וזולת מה שכתבו סופרי המלך עוד כתב גם הוא מרדכי בשם המלך וחתם בטבעתו ושלח הספרים ביד הרצים בסוסים. וביד רוכבי הרכש והוא מין הסוסים קטני הזמן הנקראים פולידרי. ויען כי הם רכובים תמיד כדי ללמדם ולהרגילם בהליכה לכן יחס להם הרכבה. ויחס הריצה לסוסים.האחשתרנים בני הרמכים הוא שם מורכב. כי אחש רוצה לומר גדול הערך. ותרין תרגום שנים. והוא הפרד היוצא מבין תרין מיני׳ הסוסי׳ והחמורים ולהיות כי הפרד אשר אמו היא הסוסיא הוא יותר חשוב מהפרד בן האתון. אמר כי האחשתרנים אלו הם מהיותר מעולים. ומבני הרמכים והם הסוסיות כי רמכא בלשון ערבי היא הסוסיא בלשוננו. והודיענו כי למהירות הדבר שלחו כל הסוסים המוכני׳ לרוץ ואפילו אותם שלא לומדו בכך שהם הפולידרוש שלחו. ואפילו הפרדים שאין מטבעם לרוץ. כלם שולחו יחד אנה ואנה במרוצה גדולה למען הגיע הספרים לכל עיר ועיר.אשר נתן המלך וגומר רוצה לומר עיקר הספרים ההם ותכליתם היה להודיע כי נתן המלך רשות ליהודי׳ להקהל ולעמוד על נפשם הנתונו׳ לבז ביום ההוא לפי דת האגרות ראשונות.ורוצה לומר ולעמוד כתרגו׳ ולקיימא ית נפשיהון. נגזר מן ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. ורוצה לומר להשמר מהם פן יעקום ויעלו עליה׳ למלחמ׳ וזולת מה שישמרו מפגעיהם. הם יפגעו בם בהשמד וכליון חרוץ.ושללם לבוז מדה כנגד מדה.וזה ביום אחד בכל מדינות המלך וביום אשר בחר המן צוררם. וזהו תכלית הספרים ההם. ומזולתו היו מלאים מהקדמו׳ הלציות כדי לתת סבה להפכיותם לאגרות הראשונות. וזה בפרש רעת המן האגגי. ושנאתו לכבוד המלך ולתועלתו והיותו שוה בנזקו. ומלשונו הרע וממעשיו הרעים ומחשבתו מחשבת פיגול. ואחר כך בהגדיל את מרדכי היהודי וספר שבחיו ואיך הציל המלך ממיתה משונ׳. וכי אח הוא למלכה ומזרע שאול המלך ומעם ה׳ ומבחיריו. וכל אלה למען יקבלו העמים בסבר פנים יפות האגרות שניות ויצא הדבר אל היש. ולא יבולבל מלכותו. כי היה הדבר הלז קשה כקריעת ים סוף וכמעט דבר הפכיי לטבע להשיב דתי פרס ומדי אשר נתנו בכל עיר ועיר מהמלכות ולהעשות הפך הדת ההיא. לולי ה׳ שהיה לנו אשר למען רחמיו וחסדיו הוציא לאור משפטינו.והקדמות הכתב מהעניני׳ הנז׳ אשר היו רבות הוא אשר נקרא פתשגן שרוצה לומר טופס. ותכלית הכתב מהריגת האויבים נקרא דת. ופירש כי פתשגן הכתב והוא טופס ההקדמות ההם לכסות ערות המלך הבלתי קיים בדיבורו. להנתן לכל איש ואיש מאנשי המעלה למען הסיר מלבם מחשבת פיגול על ככה. וכן להנתן דת בכל מדינה ומדינה. מהרשות ליהודים לנקום באויביהם.והנה סבת נותנם לכל פתשגן הכתב מההקדמות. היה למען יהיה גלוי לכל העמי׳ סבת הפכיו׳ האגרות הראשונות למען לא יתמהו. וידברו על המלך תועה. וסבת נותנם הדת בכל מדינה ומדינה למען ידעו היהודים כי יש להם להיות עתידים ומזומנים ליום הזה להנקם מאויביהם.הרצים רוכבי וגומר סיפר כי שלשת מיני הרצים הנז׳ יצאו מבוהלים ודחופים בדבר המלך למען הוציא הדבר אל היש כי היה רוחק משם עד קצה המלכות ולכן היה צריך כל המהירות הלז. ותכף ביום ההוא הדת נתנה בשושן הבירה. כי שם לא היה צריך לשלוח רצים כי היה המעשה בעיר עצמו. וגם לא לתת פתשגן וטופס ההקדמות. להיות כי בני העיר מקטנם ועד גדולם היו יודעים כל הנמשך בנדון ההוא וכסא המלך היה נקי במעשה הלז.ומרדכי יצא וגומר סיפר כי אפילו שהיה שר וגדול אחרי מפלתו של המן ואחרי שנתעשר בעושרו לא גבה לבו ולא רמו עיניו ולא רצה ללבוש שום לבוש מגדולה להיות עיניו ולבו תמיד להושיע עמו. ולכן תכף אחרי שנשלחו ספרי התשועה לכל קצוי ארץ. ושהדת נתנה בשושן הבירה. אז יצא בלבוש מלכות. והוא לבוש הזהב האסור רק לגדולי המעלה תכלת וחור הוא לבוש המשי החשוב אצלנו או ענין דומה לו. ומצבע התכלת והוא הצבוע בדם חילזון. וחור והוא עין הלבן היפה. והנה סרבלו החיצון הנראה היה מזהב ולבושו הנסתר שמתחת סרבלו היה ממשי.ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן. אין לחשוב כי העטרת היתה נתונה על ראשו כי לכובדה לא יכילנה. אבל היה כאהל אשר לה ד׳ עצים מד׳ ראשותיה ומוליכים אותה ד׳ אנשים מד׳ קצותיה. והיתה מכוסה מבוץ והוא הפשתן הדק והחשוב שבמצרים. וצבועה מארגמן והוא צבע אדום הנקרא לאק״ה. ועל האוהל ההיא היתה תקועה עטרת זהב גדולה. אשר היה סובבת ועוטרת עם גודלה כל האהל. וכן עוד היום באדום נושאים בכבוד אפיפי״ורם תחת אהל כזה ונקרא בלשונם באלדאקי״נו.והעיר שושן וגו׳ ר״ל העם מהעיר היו שמחים וצהלים. ליודעם היות המלכה בת מלכי קדם וממשפחת רם שהיה להם לכבוד ולתפארת. ועל מעלת ישראל והשפלת אויביהם. לראותם היות האמת אתם וטבע האמת נאהב מהכל.וליהודים היתה אורה במקום אשר מתוך צרתם נחשכו עיניהם מראות. ושמחה והוא התפשטות הרוחות חוצה במקום דאגתם על צרתם והוא התקבצות הרוחות פנימה. וששון והוא שמחת הדיבוק אלהי באמצעות עיר הקדש וכאומרו שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. במקום התאבלם על אבדן עם ה׳ ויושבי ארץ קדושתו. ויקר והוא שמחת הטובות גשמיות מעושר והכבוד תחת התאבלם מכדאי בזיון וקצף אשר היו נמכרים כשור לטבח יובל.ובכל מדינה וגומר מקום אשר דבר המלך והוא הקדמות הכתב. ודתו והוא תכליתו מגיע. היה שמחה וששון ליהודים כמו בשושן. ומשתה כנגד האורה אשר יחס לשושן כי המאכל מאיר העינים. כמו ביהונתן וישב ידו אל פיו ותארנה עיניו. וכנגד היקר שבשושן אמר ויום טוב והוא לבישת הבגדים החמודות והצעת המטות היקרות לשם ולתפארת מהיום טוב הנעשה.ורבים מעמי הארץ וגומר. אחשוב כי המתיהדים האלה היו מזרע עמלק ולכן היו מתפחדים מפני גזרת מרדכי. שאם היו משאר עמי הארץ מה להם לפחוד ממרדכי אף כי היה גדול אם לא פשעו כנגדו. ומה שנאמר מחה תמחה את זכר עמלק גזירת שעה היתה. וזרעו לא נמנע מלבוא בקהל. ואולי כי לא נודע הדבר כי אם אחרי שנים רבות. ועשו גם המה בערמה כאשר עשו הגבעונים כדי להחיות את נפשם.
