[ומרדכי ידע את כל אשר נעשה.] ותכף קרע את בגדיו על הגזרה אשר נגזרה בתחתונים. וילבש שק ואפר על יודעו כי מאת ה׳ היתה הגזרה הזאת על עונותיהם ויצא בתוך העיר ויצעק צעקה גדולה על הגזר׳ התחתונה ומרה על העליונה.ויבוא עד ולא עד בכלל לפני שער המלך למען הודיע הדבר לאסתר. ולא בא בפנים כי לכבוד המלכות אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק.וכן בכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך והוא הרעה אשר היה מספר על היהודים לשים קטטה ושנאה ביניהם ובין שאר האומות. ודתו להמית ולאבד את כל היהודים. היה מגיע. היה אבל גדול ליהודים על הגזרה אשר נגזרה בתחתונים ועל הלשון הרע המסופר מהם. ועל הדת שנתנה עליהם ליהרג היו עושים תשובה על ידי צום ובכי ומספד. ולרבים מהם הגיע התשובה עד כי מצעם היה שק ואפר. באופן כי —כאשר ראו סריסי אסתר ונערותיה את מרדכי לבוש שק בהיותו ראש וגדול נבהלו נחפזו. ותכף הגידו לה ונתחלחלה מאד כי חששה לצרה גדולה ושלחה לו בגדים להלבישו. ולא קבל.ותכף קראה להתך מסריסיה הנאמנים אשר ניתנו לה מאת המלך לעמוד לפניה לשרתה. ותצוהו על מרדכי להיות מעוזריו בצרתו ולדע׳ מה היא הצרה ההיא אשר עליה היה בוכה ומתאבל וכן עשה התך.ומרדכי הגיד לו את כל אשר קרהו עם המן אשר לא רצה לכרוע לו ועם עבדי המלך המזרזים אותו על ככה. ואת הכסף אשר פירש המן לשקול לגנזי המלך ביהודי׳ לאבדם. ובי״ת ביהודים במקום בעבור. וכן למ״ד לאבדם. ורוצה לומר לתת הכסף בעבור היהודים. ובעבור שיאבדו.וגם נתן להתך את פתשגן כתב הדת. רוצה לומר הטופס ממנו אשר נתן בשושן להשמידם כי להיותו הכתב ההוא מדבר תועה ולשון הרע על עם ישראל. ומגיד כל עניני ספריהם בדרשות של דופי להראות העמים כי העם השסוי הלז הם אויבים לכל הזולת למען ישמידום. היה ארוך מאד ונמנע לאומרו אליה בעל פה ועל ידי אמצעי. ולכן נתן לו את הטופס ממנו להראותו את אסתר. למען בעיניה יראה הכתב ההוא ודבריו. והדברים אשר קרהו על הנדון סיפר לו על פה ואמר שיגידם אליה. וזהו אומרו ולהגיד לה.וגם אמר להתך שיצוה עליה מצדו לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש ממנו ישועה לעמה. וכן עשה התך.ואסתר אמרה לו שישיב למרדכי. וזה בצוותו תמיד שישגיח בעניניו להועילו בכל אשר יוכל. כי הוא דבר מפורס׳ שכל עבדי המלך ולא די הם אלא אפי׳ העם מכל המדינות יודעים שכל ההולכים בלתי רשות אל המלך חייבים מיתה בדתי פרס ומדי זולתי אם יושיעהו המלך בהושטת שרביטו לנכנס. לרחמו עליו. ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום. באופן כי אשים נפשי בכפי אם אלך אליו.ויגידו למרדכי את דברי אסתר. לא זכה התך להשיב דברי אסתר למרדכי כי חשש המן עליו לראותו נכנס ויוצא (בשלחיות)[בשליחות] מהמלכה אל מרדכי. ולכן הרגו בסתר והב״ה שלח מיכאל וגבריאל והם הגידו למרדכי את דברי אסתר והביאו הדברים מזה לזה. ולכן ויגידו הוא לשון רבים ולא נזכר עוד התך בכתוב כי אינינו.והוא מרדכי השיבה על ידם לאמ׳ נראה לי היותך מאד חוששת על חייך לבלתי לכת אל המלך לבקש על עמך מבלי קריאתו אותך קודם פן תנקשי ברשתו ותמותי כאלו שמת בסלע קינך. ואת נושעת מכל צרה וצוקה יוכל לבוא ממקום אחר. ולכן אודיעך נאמנה שאל תדמי ותחשבי בנפשך להמלט ביום ההריגה. כי גם את תכללי בה. ולמאיש ועד אשה גזרו בדתי פרס ומדי שיומתו ואבות על בנים. ולכן לא תוכלי להמלט בית המלך מכל היהודים כי אז בודאי לא תנקי ותושעי. כי הדת נתנה להמי׳ כל זרע ישראל וגם את מהזרע ההוא ואדרבא —אם החרש תחרישי בעת הזאת ברחמי שמים. ריוח והצלה יעמוד ליהודי׳ ממקום אחר כי הרבה אמצעיים למקום. ואת אשר בידך למחות ולא תמחי. ובית אביך הראשון שאול אשר חמל על אגג אשר ממנו יבא המן הצפעוני הלז תאבדו.ומי יודע אם לשנה הבאה לעת כזאת הגעת למלכות עבר במקום עתיד. והלא ושתי בת מלכי קדם לא חס עינו עליה עם כי לא פשעה חטא משפט מות וכל שכן את בת שבויים ועם שסוי.ותאמר אסתר למלאכים הנז׳ להשיב אל מרדכי שיקבוץ כל היהודי׳ הנמצאים בשושן הבירה.וצומו עלי למען יתנני ה׳ לחן ולחסד ולרחמים בעיני האיש שלא אענש בכניסתי אליו בלא רשות ושאוכל להושיע עמו. וזהו אומרה עלי. והצום יהיה גדול משלשת ימים עם לילותיהם. למען ישוב חרון אף ה׳ מישראל על הי״ח אלף ות״ק מאות מהם אשר אכלו ושתו ונשתכרו במשתה הראשון מאחשורוש. זולת התערבם בגויי הארצות וזרעם. ויהיה הצום תחת עונש המשתה.גם אני ונערותי אצום כן. כי אסתר גיירם בשכבר. והראתה למרדכי שלא היתה מדמה להמלט היא מצרת ישראל מכל הזולת. ואיך בכל צרתם גם לה היה צרה. והיתה רוצה לשים נפשה בכפה עליהם וכדי להושיעם. ואף כי היתה מלכה ומעונגת. ואשת אחשורוש אשר נשותיהן היו חושבות מחשבות לילה ויום להתיפות לבלתי יתגנו בעיניו. עם כל זה היתה רוצה להתענות התענית הנמרץ ההוא.ובחרה במספר שלשה. להיותו המספר המורה על החזקה בכל דבר וכן כי תשועת ישראל תמיד יהיה ביום השלישי לתשובתם וכאומרו יחיינו מיומים. וביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו.ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת. וכאשר אבדתי אבדתי. רוצה לומר וכאשר אבדתי מפני דת המן אשר גזר להשמיד טף ונשים ביום אחד. אבדתי רוצה לומר אשי׳ נפשי בכפי לבוא אל המלך אשר לא כדת אף אם יהרגני. וכל זה אמרה כדי להוציא מלב מרדכי מה שאמ׳ אל תדמי להמלט וגומר ולהראות לו כי היתה יראה מן הגזירה ההיא כשאר נשי ישראל ולא היתה בוטחת במלכותה. וכל זה מיראתה אותו שלא לעבור רצונו כאשר היתה באמנה אתו.ויעבור מרדכי וגומר רוצה לומר עבר בכל העיר לקבץ הוא בעצמו כל היהודים הנמצאים שם כדי לעשות כל אשר צותה עליו אסתר. כי להיותה מלכה היה מקבל מאמריה אליו כאלו הם מצוה.ואף כי הראשון לתענית הלז היה י״ד בניסן והיה חילול מועד. עברו חק וצמו בב״ה לילה ויום וקרעו בגדיהם וזרקו אפר על ראשם. למלט את נפשם כי אם אין ישראל אין פסח. ועמד מרדכי ודרש שמעוני ישראל הן הגיע זמן הכליה לכלנו. כי מאמרי פרס ומדי אין להשיב. ואין לנו שום עזר לברוח אליו. ואין אחד משרי המלך אשר ידרוש טוב בעדנו. ואין לפניו גדול מהמן שונאנו. ואם נאמר לתת אליו שוחד. לא יועיל כי מה נתן לו והכל שלו וכאומרו ושללם לבוז. הרי אין לנו מנוס כי אם לדברי בן עמרם כי משה אמת ודבריו אמת. אשר אמר כי בעונותינו והתמכרתם ואין קונה. כי אילו שר אחד היה רוצה לקנות אחד ממנו לעבד או אמה לא היה יכול כי הדת נתנה שלא להחיות אפילו נפש אחד. וכאשר ראינו כי דבריו אמת בתוכחת. ככה יש לנו להאמין היותה אמיתית תרופתו ואשר אמר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגומר. ובצר לך ומצאוך ושבת עד ה׳ וגומר כי אל רחום ה׳ אלהיך וגומר. וכאשר שמעו ישראל דבריו בכו וצעקו אל ה׳ בכל לב ושבו בתשובה שלימה.
