ושבתי אני ואראה. שראה ברוה"ק קילקול הדורות שהעסוקים כולם שבכל דור ודור הם תחת השמש כי מקוד' אמר אף שיש קלקול משפט מ"מ הצדיק והרשע ישפוט אלקים ועתה אמר שראה ברוה"ק שקלקול הדורות יהיה גדול כ"כ עד שיהי' הסרת ההשגחה מכל וכל כמ"ש בתוכחה (ויקרא כו) והלכתי עמכם בחמת קרי. ופי' הרמב"ם דהיינו שיהי' העונש בהסתר השגחה ולזה אמר שהעשוקים יהיה רק תחת השמש היינו תחת המזל בלבד בלי שום השגחה עד שרא' דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם מלמעלה. שאין עושין להם דין מלמעלה אף ע"י שערי דמעות שלא ננעלו וגם. מיד עושקיהם כח. כלומר שגם מיד עושקיהם בא הכח והאונס במה שאין להם מנחם והיינו שמונעין מהם דרכי התשובה עד שעושקיהם דהיינו השטן וכת דליה גוברים עליהם ברב כחם להחטיאם כ"כ עד שלא יהיה עליהם מנחם מלמעל' עד שכל הדור הם מסולקי השגחה ועל הדור כזה אמר ושבח אני את המתים שכבר מתו שלפעמי' נשאר מן הדור הראשין שלא נתקלקלו כ"כ ואומר עליהם:
ושבח אני את המתים. היינו שמשבח המתי' שכבר מתו קודם קלקול הדור ההוא ומה שאמר שכבר מתו. לומר שאותן הדורו' הראשונ' כל שרחוקים יותר מדור הרע הזה כבר יש לשבח יותר שמי שמת קרוב יותר לדור זה גרע כיון שהוא הגורם הקרוב לדור הרע הזה. ומכ"ש מן החיים אשר המה חיים עודנה. בביאת דור המקולקל:
וטוב משניהם. הדור שלא נולדו עדיין כי הראשונים אף שמתו כבר מ"מ הן היה המולידים להדור הרע ההיא:
וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון. שראה במראה הנבואה הסבה לזה שהוא משום שכשרון המעשה שבדור הרע הזה אינו רק לקנאת איש מרעהו וכשרון מעשה כזה גם זה הבל ורעות רוח:
הכסיל חובק את ידיו. הרשע שבדור ההוא חובק את ידיו מעשות המצוה:
ואוכל את בשרו. אמר זה בדרך משל כלומר אין לו שום שכר מצוה שיהיה לו לאכול ממנו אפי' בעוה"ז כי לרשע נותנין שכרו בעוה"ז. ובדור הרע הזה אין להרשע שום מצוה שיהיה לו אף איזה שכר בעוה"ז ואין לו שום דבר לאכול ממנו. ולכן אמר בדרך משל ואוכל את בשרו כמו שאמרו על פועל עצל שאין לו שום פעולה לאכול ממנו וע"כ הוא מוכרח לאכול את בשרו:
טוב מלא כף נחת. אמר זה נגד מה שאמר מקודם שטוב אשר עדן לא היה. והיינו שאפי' הצדיקים היה טוב להם שלא נבראו. מאשר יראה המעשה הרע הזה. אף שהבריאה יש בו תועלת הידוע שלא יאכל למעלה מתנת חנם. מ"מ טוב היה להם מלא כף נחת ממלא חפנים עמל שיש להם אחר העמל. ורעות רוח בראות' המעש' הרע הזה:
ושבתי אני ואראה הבל. כלומר שראה סבת ההבל והרשע שנעשה בעולם שהוא משום שיבאר בהפסוקים שאח"כ (מכאן ועד פסוק ט"ו נלקח מב"ע):
יש אחד ואין שני. כי הנפשות הם שלשה והם נפש רוח ונשמה כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו לפרושו במס' אבות והאבן עזרא כאן ע"ש. והנה כח החומר שהוא כח הבהמיי הנקר' נפש. והכח המתעורר הנקרא רוח והכח השכלי שבו. והוא אחד ואין שני לעזרו. כי הב' נפשות מתנגדות לכח השכל:
גם בן ואח אין לו. כי הבנים והאחים אינם קרובם להם רק מצד החומר כי הצורה השכליות אין לה קרוב ויורש ונוחל ואותן הב' כחות מושכין השכל להיות בחברתן לילך אחר תאותם הגשמיות ואין קץ לכל עמלו:
וגם עיניו לא תשבע עושר. ואינם מעלים על לבם כלל לומר ולמי אני עמל הלא לאלו יהיה הזרע עי"ז מחסר את נפשו מטובה ואין לך הבל וענין רע גדול מזה:
טובים השנים מן האחד. כלומר טובים וחזקים הן ב' הנפשות דהיינו הנפש שהוא נפש הבהמיי שניזן ממאכל ומשתה ומשגל והב' הוא הרוח שהוא כח המתעורר לבקש ולהתאוות לדברים אין חפץ בהם. מן השכל אשר הוא רק אחד:
אשר יש להם שכר טוב בעמלם. שהם נהנים מיד בעמלם ומקבלים שכרם מיד וטובי' וחזקים הן מן הא' הוא כח השכל:
אם יפול הא'. ידוע הוא בדברי המחקרים כי אותן הב' עוזרים זה את זה שאם יקרה פגע באחד מהן הכחות מסייעין זה לזה עד שישיבו על בוריים ואי לא האחד היינו כח השכל שהוא אחד המשובח באדם (כי אחד הוא לשון משובח כמ"ש באברה' (ישעיה נא) כי אחד קראתיו ) שאם יפול האחד ואין שני להקימו. אם יפול הוא ממדריגתו אין לו שום עזר:
גם אם ישכבו שנים. שניהן בחברתן יחם להם. כלומר יכולין להוציא תולדתיהן. ואין השכל יכול להוציא תולדותו להיותו אחד ואין לו עוזר:
ואם יתקפו האחד. אפילו אם ימצאו מוכיחים ומדריכים שיתקפו ויחזקו כח השכל הב' יעמדו נגדו. אותן הב' כחות יעמדו נגדו. והחוט המשולש מכ"ש כשכבר המשיכו אותן הב' לכח השכל לילך אחר תאות' החושיים וגם הוא ג' בחבורתם לא במהרה ינתק. א"א שוב לנתק אותם:
טוב ילד מסכן. ואל תתמה על החפץ למה עשה הקב"ה באופן זה שיהיה הב' כנגד השכל ואיך יהיה ביד השכל להתגבר על שניהם. כי הב' תמיד חזקים מא'. לזה אמר שהדבר זה לא היה כי הקב"ה עשה את האדם ישר והוא נותן כח באחד הוא כח השכל להתגבר עליהם. וטוב הוא הילד המסכן. וקראו ילד ע"ש שנולד באחרונ' אחר שכבר האדם בן י"ג שני' וגם הוא מסכן ומצד בדידתו וסיוע אין לו. ממלך זקן וכסיל שהוא נפש הבהמיי שבאדם וקראו זקן מצד קדימת הווייתו. וכסיל הוא כח המתעורר להתאוות דבר שסופו מר. אשר לא ידע להזהר עוד אמר כי באמת הכח ההוא כסיל שא"י להזהר שלא יכבוש תחת השכל שהוא הילד (ועוד הוא מלשון תוספות וריבוי כמו ויבך על צואריו עוד) ואין לו כח נגד השכל ובקל יכל לכבשו. כי אין לו כח להזהר בעצמו מהכבש תחתיו:
כי מבית האסורים יצא למלוך. כי בעת הבריאה נטע הקב"ה בטבעם של הכחות החומריות שיהיה אסורים ת"י כח השכל וכאשר יצא למלוך מבית האסורים יצא:
כי גם במלכותו נולד רש. בשעה שהוא מולך בעוד שאין שכל בשלימות נולד רש. ואין לו כח להמציא פעולתו שהוא רק בטבעו בלעדי עצת השכל:
ראיתי את כל החיים. בדור הרע הזה. ראיתי שאפי' הצדיקים הנקראים החיים המהלכים תחת השמש עם הילד הב' היינו כח השכל:
אשר יעמוד שעומד. תחתיו במקום כח החומריי למלוך:
אין קץ לכל העם. כלומר כיון שרואין שאין קץ לכל העם דהיינו שאין שום רע עובר עליהם ובסבה זו אשר אין קץ ושום רע עובר על הרשעים. גם האחרונים אף שהולכין בדרך טוב ושומעין להילד החכם שהוא היצר טוב עכ"ז לא ישמחו בו ואין עובדים את ה' בשמחה ולזה מסיים גם זה הבל ורעיון רוח כיון שהם עובדים בעצבות וכמעט יהי' נטוי רגלם וכמאמר אסף (תהלים עג) כמעט נטוי רגלי כי קנאתי בהוללים:
שמור רגלך באשר תלך אל בית אלקים. אחר שאמר שראה דור מקולקל מאד עד שמביא לכפירת השגחה. ולכך הזהיר ואמר כשילך לעיין בענין אלקות כשתראה רוע סידור הנהגה ותבא ח"ו לכפור בהשגחה או שתייחס ח"ו חסרון בידיעתו ית"ש כמו שדימה איוב בצרותיו. לזה אמר כיון שאני מלמדך שבאמת מחמת רוע קלקול הדור יש לפעמים הסתרת ההשגחה כמ"ש בתוכחה אף אני אלך עמכם בחמת קרי וכמ"ש הרמב"ם וכשיש הסתרת ההשגחה נמסר באמת ההנהגה להמזלות:
וקרוב לשמוע. כלומר קל להבין (כי שמוע לשון הבנה הוא) כי כיון שיש סתירת השגחה והן רק תחת המזל שלא יקשה שוב הטוב שיש להרשע וז"ש:
ומתת הכסילים זבח. ההשפעה שנותנים המזלות (כי כסילים שם מכונה למזלות כדכתיב (איוב ט) עושה כסיל וכימה:
כי אינם יודעים לעשות רע. כלומר כי הן עושין רק מה שהוטב בם לילך כפי דרכם וא"י לעשות רע להרשע ויש זמן להקב"ה ליפרע מהרשע בעוה"ב וליתן שכר טוב לצדיקים בעולם הטוב לעתיד:
