ברית כרתי וגו׳. כאומר מדוע קראני כל אלה הלא כרתי ברית לעיני לבל יסתכלו בדבר האסור ומה היא הזמן אשר אתבונן על בתולה הלא לא הסתכלתי בה כ״א זמן מיעוט בעת אחשב אולי אשאנה אני או בני אבל לא הרבתי להתבונן בה יותר משעור הכרה:
ומה חלק. קובל ומתרעם לומר ראו נא מהו החלק הניתן לי מן אלוה ממעל לתשלום גמול מעשי: ונחלת וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
הלא איד לעול. הלא לאיש עול ראוי איד: ונכר. ר״ל איד זר ונכרי אשר לא נהייתה מעולם ראוי הוא לפועלי און ולא על איש כמוני:
הלא הוא. אמר כן לדעת רעיו לומר אם משגיח הוא כדבריכם הלא רואה הוא דרכי וגו׳:
אם הלכתי. מוסב למקרא שלפניו לומר הלא יראה אם הלכתי עם אנשי שוא להדמות להם ואם רגלי מהרו ללכת על דרך מרמה:
ישקלני. מי יתן אשר ישקלני במאזני צדק לשום זכיותי לעומת עונותי אז ידע אלוה תומתי כי הזכיות יכריעו:
אם תטה. אם נטתה רגלי מן הדרך הראוי והנכון ואם לבי הלך אחר מראית עיני ואם בכפי נדבק מום ממומי העבירה:
אזרעה. אזי יהיה הגמול אשר אזרע אני את שדי ואחר יאכל תבואתי: וצאצאי. או הצמחים היוצאים יעקרו עם השורש:
אם נפתה. אם היה לבי נפתה מן היצה״ר על אהבת אשה ואם ארבתי על פתח רעי לחזור אחר אהבת אשתו לזנות עמה:
תטחן. יהי הגמול שבעבור גודל העוני תטחן אשתי תבואה ברחיים של יד לצורך אחר להחיות נפשה ויהיה זה סבה אשר יכרעון עליה אחרים זולתי כי בהיותה רדופה אחר פרנסתה ימצאו לה מאנסים ומפתים לזנות:
כי היא. זמה כי מחשבת הזנות היא מחשבה רעה והוא עון הראוי להשפט עליו:
כי אש היא. מחשבת הזנות דומה היא לאש ההולכת ושורפת עד אשר תאבד הכל כן מחשבת הזנות תבער כאש ולא תשקוט עד יבצע מעשהו וכ״כ ראוי להיות הגמול שהעון עצמו תאבד הכל ולא תשקוט עד תשרש בכל תבואתי לעקור הכל עם השורש:
אם אמאס. האם מאסתי משפט עבדי ואמתי בעת היה להם ריב ודין עמדי וכי לא קרבתי עמהם למשפט אף כי ידי משלה עליהם:
ומה אעשה. כי אמרתי אם אין בהם הכח לעמוד נגדי אבל מה אעשה כאשר יקום האל לנגדי וכאשר יפקיד עלי העון הזה מה אשיב לו:
הלא בבטן. וכי הוא נופל וגרוע ממני הלא מי שעשה אותי בבטן אמי הוא עשה אותו בבטן אמו ואת כלנו הכין ברחם אחד הוא רחם חוה אשר היתה אם כל חי וא״כ אנשים אחים אנחנו:
אם אמנע. האם מנעתי מלתת חפץ הדלים האם כליתי עיני אלמנה מבלי למלאות שאלתה:
ואוכל. וכי אכלתי פתי לבדי וגו׳:
כי מנעורי. כמו האב המגדל בנו מעת נעוריו כן מדת הצדקה גדל אותי מנעורי ולא זזה ממני ומעת צאתי מבטן אמי אנהג עוד המדה ההיא ולא זזתי ממנה ואמר דרך הפלגה ור״ל מאוד דבקתי בה כאלו היא אחזה אותי ואני אותה:
אם אראה. אם ראיתי איש אובד וכלה מבלי לבוש או אם ראיתי שאין כסות לאביון:
אם לא. האם לא ברך אותי חלצי האיש ההוא כי הלא הלבשתיו ובאמת ברך אותי חלציו בעבור זה והוא ענין מליצה: ומגז. האם לא יתחמם בשרו מגיזת כבשי הלא באמת עשיתי לו מלבוש מן הגזה:
אם הניפותי. אם על היתום הנפתי יד להכותו בבטחון כי אראה לי עזרה בשער המשפט ועזרת היתום חלפה:
כתפי. גמול ענשי יהיה אשר כתפי הוא גובה היד תפול משכמה הוא רוחב הכתף או זרועי תשבר מן העצם העליון העגול כקנה:
כי פחד אלי. נמנעתי להניף יד כי היה אלי פחד מאוד אל הבא לשלם גמול אף לא אוכל לעשות כזאת מרוממות האל ר״ל מלבד יראת העונש שהיה לי מאז היה בי עוד יראת הרוממות:
אם שמתי. האם שמתי בטחוני בזהב האם אמרתי על הכתם שהוא מבטחי וחדלתי מלבטוח בה׳:
אם אשמח. האם שמחתי אשר היה רב עשרי ואשר מצאה ידי מרבית הון וכאומר הלא קנייני עוה״ז לא היו נחשבים בעיני למאומה לשמוח בהם:
אם אראה. האם כאשר ראיתי אור השמש אשר יזהיר ביותר והירח המאיר והולך ומוסיף אורה:
ויפת. וכי בעבור אורם הרב היה נפתה לבי בסתר המחשבה לומר שיש בהם אלהות ואך שמתי את ידי לפי לסותמה לבלי הוציא את הדבר הרע הזה מן השפה ולחוץ ור״ל וכי כן היה בתמיה הלא כמו שלא דברתי בפי מאומה רע כן לא היה לבי נפתה במחשבה:
גם הוא עון פלילי. כי אמרתי גם המחשבה לבדה הוא עון הראוי להשפט עליו כי בזה הייתי מכחיש בהאל היושב ממעל לתלות האלהות במעשה ידיו:
אם אשמח. האם שמחתי בעבור פיד שונאי וכי התעוררתי לקום עליו לשלם לו גמול כאשר מצאו רע בחושבי כאשר החל לנפול לא יוסיף לקום:
ולא נתתי. ר״ל לא סוף הדבר שלא שלמתי לו אז גמול אלא אפילו אם היה לי עליו מה מתביעת ממון לא עזבתי אז את חכי לחטוא בו לשאול נפשו בשבועת האלה למען ישבע לשקר ויחטיא נפשו:
אם לא. האם לא אמרו עלי אנשי אהלי ונערי מי יתן לנו לאכול מבשרו ונאכל ולא נשבע כי כ״כ נאכל לתאוה עד כי נחשוק לאכול עוד כי לאויבים היו לי:
בחוץ. והסבה היה כי במקומי לא לן מעולם בחוץ הגר הבא מארץ נכריה ובעצמי פתחתי דלתי ביתי להאורח הבא כי לא האמנתי למתי אהלי שהם יכניסו לבית את כל הבא, או ר״ל פתחתי הדלתות אל מול הדרך להעיר לב אנשים לבוא אל ביתי ובעבור זה רבו כמו רבו אנשים הולכי אורח והיה להם לטורח להתעסק ולזה היו לי לאויבים:
אם כסיתי. האם כסיתי פשעי כדרך שאר בני אדם אשר יכסו פשעם ויכחשו בהם כי הלא אם קרה לי מה מדבר פשע לא כחשתי בה: לטמון. מוסב על אם לומר האם היה דרכי לטמון עוני במחבואי לבל יוודע למי והוא כפל ענין במ״ש:
כי אערוץ. ר״ל וכי עשיתי כזאת עד שיבוא עלי הדבר הזה אשר מאז היה הכח בידי לערוץ ולשבר המון רב מן האנשים ועתה הבזוי מן המשפחות משבר ומפחד אותי ובע״כ אשתוק ואסבול ולא אצא מפתח ביתי ליראתי ממנו:
מי יתן וגו׳. מי יתן לי איש אשר ישמע אלי למלאות תשוקתי כי הן תאותי אשר שדי יענה לי לומר מה פשעי וכמ״ש למעלה אדבר והשיבני כמה לי עונות וכו׳ או שאיש ריבי המתווכח עמדי יכתב בספר כל דברי ויכוחו למען יעמדו ימים רבים ויבחנו דור אחרון הדין עם מי וכמ״ש למעלה מי יתן בספר ויוחקו:
אם לא. אם אמצא איש אשר ימלא תשוקתי באחת משתי אלה הנה באמת אשא אותו על שכמי ולא יהיה עלי למשא ואקשור אותו על ראשי להיות לי לעטרות כי מאוד אחבבנו ואתפאר בו:
מספר. אגיד לו מספר פסיעותי ר״ל אגלה לו מצפוני לבי ואקרב אותו כמו שמקרבין את השר:
אם עלי. חזר לדבריו הראשונים ואמר אם אדמת שדי תזעק עלי להעיד שהיא אצלי בגזל ואם תלמיה כולם יחד יבכיון להתאונן על שכבוש תחת ידי שכר הפועלים עובדי אדמה והוא ענין מליצה:
אם כחה. עתה חזר ופירש אמריו לומר אם אכלתי כח השדה ותבואתה בלי כסף מחירה לעובדי האדמה ואם האדבתי והכאבתי נפש בעליה הראשונים לעשוק שדהו מבלי כסף שברו:
תחת חטה. אזי יהיה גמול העונש שבמקום החטה הזרועה יצא חוח ובמקום השעורה תצמח באשה: תמו דברי איוב. גם אלה דברי איוב שאמר נשלמו אמרי ולא אדבר עוד מעתה וכאומר הנה כבר ספרתי כושר דרכי ורוב המכאוב הבאה עלי אחר מרבית הגדולה וההצלחה שהיה לי מאז ואין לי מענה על דברי ומה א״כ אוסיף לדבר עוד (העולה מהדברים האלה כי יספר מרבית גדולתו וגודל הצלחתו שהיה לו מאז וכשרון מעשיו אשר בעבורם בא לו הגדולה והכבוד ואיך נהפך הדבר מן הקצה אל הקצה כי אף הצעירים ומבוז משפחות יבזוהו ואף יסבול מכאובות שונות ולא בעבור עון מה כי מאד היה נזהר בכל הדברים שיש להזהר בהם וירבה לספר מרבית צדקתו ויושר הנהגתו וישפוט על עצמו גמול עונש אם חטא בדבר מה):
