לכל כליו כמו כל כליו. שהכלים עצמם תעשה נחשת לא הדברים שהם לכלים כי אין שם זולתם וכתב רש"י בפסוק לכל חיל פרעה כן דרך המקראו' לכתוב למ"ד יתירה כמו לכל כליו תעשה נחשת וכן לכל כלי המשכן ואיל' אלא לתקון לשון:
ומקרא זה מסורס הוא וכה פתרונו ועשית לו מכבר נחשת מעשה רשת. כי מעשה רשת תבניתו אחד הוא מאי זה מין שיהיה ומה טעם מעשה רשת נחשת:
ועמודיו עשרים חמש אמות בין עמוד לעמוד. פי' מתחלת עובי העמוד האח' לתחלת עובי העמוד האחר שגם עובי העמוד בכלל החמש אמות שבין עמוד לעמוד וא"ת א"כ חסרים מהק' אמה של אורך החצר ה' אמות שהרי העשרים עמודים אין להם כי אם י"ט אוירים י"ל דעמוד הראשון שבתחלת עמודי הרוחב המערבי היה על סדר עשרים עמודי האורך הדרומי והיה מקצוע דרומי מערבי והוו להו כ"א עמודים באורך ויש להם שני אוירים ולפי שהוא מעמודי הרוחב ואינו מן המניין של עמודי האורך לפיכך כתוב ועמודיו עשרים ולא כ"א וכן עמודי הרוחב העמוד הראשון שבתחלת עמודי האורך הצפוני היה על סדר עמודי הרוחב והוו להו י"א עמודי' ברוחב ויש להם י' אוירים ולפי שהוא מעמודי האורך ואינו מן המניין של עמודי הרוחב לפיכך כתוב עמודיהם עשרה ולא י"א וכן עמודי האורך הצפוני העמו' שבתחלת עמודי הרוחב המזרחי היה על סדר עמודי האורך הצפוני והוו להו כ"א עמודי' ויש להם כ' אוירים ולפי שהעמוד ההוא הוא מעמודי הרוחב ואינו מן המניין של עמודי האורך לפיכך כתוב ועמודיו עשרים ולא כ"א וא"כ עמודי הרוחב המזרחי העמוד הראשון ממנו היה על סדר האורך הצפוני והעמוד האחרון ממנו אינו על סדר האורך הדרומי ובזה יהיו עמודי הרוחב הזה עשר ולא י"א והאוירים עשרה ותחלת שער החצר מן העמוד הרביעי עד העמוד השמיני שהם ארבעה עמודי' והעמוד הראשון עד העמוד הד' ג' עמודים מפני שהעמוד הרביעי הוא מהד' עמודי הפתח והם ג' אוירים שהם ט"ו אמה לכתף הראשון ומהעמוד הרביעי עד העמוד הי' הם ד' עמודי הפתח ובה ד' אוירי' שהם כ' אמה של הפתח מפני שהעמוד הח' היא מג' עמודי הכתף השני ומהעמוד השמיני עד העמוד העשירי הם שלשה עמודים ובם שלשה אוירים שהם ט"ו אמה לכתף השני ואף על פי שהג' עמודים אין להם כי אם שני אוירים מכל מקום מפני שהעמוד העשירי לא היה על סדר עמודי האורך יהיה לנו בזה אויר א' נוסף בין העמוד העשירי של עמודי הרוחב ובין העמוד הראשון של עמוד האורך ובזה יתיישב מאמר רש"י ז"ל על הנכון אבל אין לפרש מאמר רש"י שאמר ה' אמות בין עמוד לעמוד שהוא מורה על האויר בלבד ועובי העמודים משלימים חסרון החמש אמות מפני שיחוייב מזה שיהיה עובי כל עמוד ועמוד מעמודי הרוח ג' טפחים וזה בתכלית הזרות אם מפני שאין הסברא נותנת שיהיה עובי העמוד טפח וחצי ועובי הקרש ו' טפחים ואם מפני שאי אפשר שיהיו קצת העמודים דקים וקצתם עבים בכפל וכדי שנראה זה לחוש נצייר זאת הצורה פה ועם זה יובן מאמר רש"י במה שכתב אחר זה גבי עמודיהם שלשה חמש אמות בין עמוד לעמוד בין עמוד שבראש הדרום העומד במקצוע דרומית מזרחית עד העמוד שהוא מן השלשה שבמזרח חמש אמות וממנו לשני חמש אמות ומן השני לשלישי חמש אמות:
ואדניהם של העמודי'. לא של הקלעים כפירוש עמודיהם עשרה ואדניהם עשרה ששם בהכרח שיהיה כנוי אדניהם ככנוי עמודיהם שהוא שב אל הקלעים שאם כן לא היה לכתוב פה ועמודיו עשרים בלשון יחיד ולכן יחוייב בהכרת שיהיה הכנוי של עמודיו שב אל החצר וכן כתוב כל עמודי החצר והכנוי של אדניהם שב אל העמודים הסמוכים לו:
ארך החצר הצפון והדרום שמן המזרח למערב מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים חצר שבמזרח היתה מרובעת חמשים על חמשים וכאילו אמר אורך כל החצר ק' באמה ורוחב החצר שלפני הפתח חמשים בחמשים שבאורך שיחוייב מזה שהיתה מרובעת וכתב ורוחב אעפ"י שבכלל חמשים בחמשים נכללים האורך והרוחב מפני שכתב בראשונה אורך החצר הכללית אמר כנגדו רוחב החצר החלקית ואחר כך אמר בחמשים לכלול גם האורך:
וכלה ארכו לסוף שלשים נמצא כ' אמה ריוח בין הקלעים שבמערב ליריעות של אחורי המשכן ורוחב המשכן. מהדברי' הללו נר' שסברתו היא שעובי עמודי החצר אמה כעובי הקרשים ושהקלעי' פרושים בצד החיצון של העמודים ועובי העמודים לא היה נכלל בכלל חלל החצר אבל היה אורך החצר מן הקלעים שבמזרח עד הקלעים שבמערב ק"ב אמה ורחבה נ"ב אמה וכשנחסר הי"ב אמה של רוחב המשכן עם עובי הקרשים מהנ"ב של רוחב החצר תשאר החצר עשרים אמה ריוח מן קלעי החצר ליריעות המשכן לצפון ולדרום וכשנחסר הל"ב אמה של אורך המשכן עם עובי הקרשים מהק"ב אמות שמן הקלעים שבמזרח עד הקלעים שבמערב תשאר החצר ע' אמה הנ' לפני הפתח והכ' לאחורי המשכן דאם לא כן לא היה נשאר מן רוחב החצר רק ל"ח אמה י"ט לצפון וי"ט לדרום גם לא היה נשאר מארכה רק ס"ח אמה הנ' לפני הפתח ככתוב ורוחב חמשים בחמשים והי"ח לאחורי המשכן:
ואדניהם נחשת להביא אדני המסך. פירוש מיתורא דקרא שכבר כתב למעלה כל עמודי החצר סביב כו' ואדניהם נחשת למה חזר וכתב עוד ואדניהם נחשת מפני שכל עמודי החצר אינו כולל רק כל עמודי הקלעים אבל לא עמודי מסך שער החצר כי הם אינם נקראים בשם עמודי החצר בשום מקום לפיכך בא הפסוק הזה וכתב סתם ורוחב חמשים בחמשים ואחריו ואדניהם נתשת שבכלל רוחב החמשים נכללים גם עמודי המסך בהכרח:
לכל כלי המשכן שהיו צריכים להקמתו ולהורדתו כגון מקבות לתקוע יתדות ועמודים. כי שאר כל כלי המשכן של זהב היו ולמ"ד לכל כליו נוסף והוא כמו כל כלי המשכן בכל עבודתו ולא הוצרך לפרש פה כי סמך על מה שפי' למעלה בפסוק לכל כליו תעשה נחשת כמו כל כליו:
זך בלי שמרים. כדתניא במנחות בפר' כל קרבנות צבור זך אין זך אלא נקי רבי יהודה אומר כתית אין כתית אלא כתוש ופירש רש"י נקי כגון אותו שיוצא גלא טעינה בסלים אפילו נטחנו הזתים ברחיים ורבי יהודה אומר אין כתית אלא כתוש במכתשת עד כאן לא קמיפלגי אלא בטחון דרבנן סברי לא הקפידה תורה אלא שלא יהו בו שמרים וכיון שהיוצא בלא טעינת קורה בסלים אין בו שמרים מה לי כתוש מ"ל טחון דקסברי ששם כתית צודק על שניהם ורבי יהודה סבר אין כתית אלא כתוש אבל לכ"ע זך בלא שמרים משמע:
כמו ששנינו במנחות מגרגרו בראש הזית כו'. אין זה ראיה לדבריו דמקרא מלא הוא זך ואין זך אלא נק' כדתניא בבריתא דלעיל ועוד שאין לדבריו ראיה מזו המשנה כלל אלא ה"פ וכיצד הוא עושה שיצא השמן זך בלי שמרים כמו ששנינו במנחות מגרגרו בראש הזית וכותש ונותן לתוך הסל זה ראשון טען בקורה זה שני טוחן וטען זה שלישי הראשון למנורה והשאר למנחות ופירש רש"י מגרגרו בראש הזית גרגיר אחד מכאן וגרגיר אחד מכאן אם היה מהזית הראשון מהשלשה זתים דקתני במתניתין שלשה זתים הן ובהן שלשה שלשה שמנים או מגרגרו בראש הגג אם היה מהזית השני או טוענו בבי' הבד עד שילקע הכל ומעלהו על הגג ומנגבו אם היה מהזית השלישי ואחר כך כותשן ונותנן לתוך הסל בלא טעינת קורה והמתמצה מהן נקרא ראשון והוא כשר למנורה והשאר הם למנחות שכיון שהזתים הן ע"י לקיטה מראש הזית בפעם הראשו' או מעל הגג בפעם השני או אחר שמעלהו על הגג ומנגבו בפעם השלישי ואחר כך כותשן ונותן לסל בלא טעינת קורה והשמן זב מאליו ודאי אין בו שמרים ויש לתמוה היכי נקט בלישניה לישנא דמגרגרו והא בעיא היא בגמרא מגרררו תנן או מגלגלו תנן ופשטו מגלגלו תנן כדתני' כו':
כתית הזתים היה כותש במכתשת ואינו טוחנן ברחים כו'. אע"ג דרבנן פליגי עליה דר' יהודה דאמר אין כתית אלא כתוש וקאמרי לא שנא כתוש ל"ש טחון ויחיד ורבים הלכה כרבים אפילו הכי נקט כרב יהודה משום דת"ק דמתני' סבירא ליה כר' יהודה בהא:
והשמן השני פסול למנורה וכשר למנחות שנ' כתית למאור ולא כתית למנחות. ותניא בפרק כל קרבנות צבור יכול יהא כתוש פסול במנחות תלמוד לומר ועשרון עשרון סולת כתית רבע ההין אם כן מת"ל למאור להכשיר שני במנחות ופירש רש"י יכול יהא כתוש פסול למנחות הואיל וכתב כתית למאור ולא למנחות תלמוד לומר כתית רביעית ההין אם כן דאף למנחות כשר מת"ל למאור לומר לך למאור יהא כתוש אבל למנחות אפילו טחון וכן כתב רש"י בפסוק בשמן כתית רבע ההין לא לחובה נאמר אלא להכשיר לפי שנאמר כתית למאור ומשמע למאור ולא למנחות יכול לפוסלו למנחות תלמוד לומר כאן כתית ולא נאמר כתית למאור אלא למעט מנחות שאין צריכין כתית שאף הטחון ברחים כשר בהם ואם תאמר אי הכי לא לכתוב רחמנא לא למאור דהכא ולא כתית דמנחות ואנא אמינא הכא דכתיב ביה כתית כתית אין שני לא במנחות דלא כתיב ביה כתית בין כתית בין שני יש לומר דאי לאו למאור דהכא ה"א מה מצינו שמן דמאור כתית אין שני לא אף שמן דמנחות כן כתב למאור למעוטי מנחות ומפני שהמיעוט הזה אפשר לפרשו למעט מנחות מכתית שיהיה כתית פסול במנחות כתב כתית במנחות להכשירו ואם תאמר בלא כתית דמנחות נמי עכ"ל דמיעופא דלמאור אינו אלא מחובת כתית דהא כתית דמאור לחובה הוא ואם כן מיעוטא דידיה אינו אלא מהחובה בין כתית בין שני אבל לא לפסול כתית במנחות דאם כן עכ"ל דכתית דמאור להכשיר הוא דאתא ואי אפשר זה בשום פנים דמהי תיתי לפסלו אדאצטריך להכשירו יש לומר דאי לתו כתית דמנחות ה"א כתית דמאור לאכשורי הוא דאתא ולאו לגופיה אלא כי היכי למידק מניה למאור ולא למנחות דכה"ג אשכחן בכמה דוכתין משום הכי כתב כתית במנחות להכשירו דהשתא הוי כתית דמאור לחובה ומיעוטא דלמאור נמי מהחובה וליכא למימר אי כתית דמאור הוא לחובה היכי ממעטינן מכתית אין שני לא לפוסלו והא לא ממעיט אלא מן החובה משום דשני לא ממשמעותיה דכתית נפקא ולא ממעוטא דכיון שחייבה תורה שיהא כתית ממילא שמעינן שהשני פסול וא"ת לעולם לשתוק קרא מכתית דמנחות ועכ"ל דקרא דלמאור למעוטי מנחות מחובת כתית הוא דאתא דאס"ד לפוסלו השתא במקום שפסל את השני הכשיר הראשון במקום שהכשיר השני אינו דין שיכשיר הראשון יש לומר דגבי מאור ראשון עדיף טפי משני שנמשך אל הפתילה יותר מן השני ולגבי מנחות שני עדיף טפי מהראשון שיש בו טעם המתיקו' יותר מן הראשון:
להעלות נר תמיד מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. בתורת כהנים לא שידליק הפתילה ויניחנה וילך אף על פי שעדיין לא התחילה השלהבת להיות עולה מאליה משום דמקרא דלהעלות משמע שצריך להמתין בהדלקתן עד שתהא השלהבת עולה מאליה דאם לא כן להבעיר או להדליק מיבעי ליה ואעפ"י שהשלהבת אין המדליק מעלה אותה עם כל זה כתב להעלות מפני שעל ידי הדלקתו היא עולה:
תמיד כל לילה ולילה קרוי תמיד כמו שאתה אומר עולת תמיד ואינה אלא מיום ליום וכן במנחת חביתין חמיד ואינה אלא מחציתה בבקר ומחציתה בערב אבל תמיד האמור בלחם הפנים משבת לשבת היא. פי' כמו שמצינו בתמידין הקרבין בכל יום שנאמר בהם עולת חמיד אע"פ שאינן קרבין אלא מיום אל יום מפני שאין יום בלא הקרבה כך נאמר ג"כ בנרות המערכה להעלות נר תמיד אע"פ שאינן דולקין אלא מלילה ללילה מפני שאין לילה בלא הדלקה אבל מה שאמר וכן במנחת חביתין נאמר חמיד ואינה אלא מחציתה בבקר ומחציתה בערב לא שמעתי פירושו כי היה לו לומר וכן במנחת חביתין נאמר תמיד ואינה אלא מיום אל יום כמו שאמר בעולת תמיד שהרי אין התמידות נאמר במנחת חביתין רק מצד שהוא מיום ליום ואין יום בלא הקרבה ולא מצד החלוק שבה שתמיד מחציתה בבקר ומחציתה בערב כלומר שהחלוק הזה בה תמיד שלא ישתנה בזמן מהזמנים כי בעל הטעמים חולק עליו כי האתנח במלת תמיד והשופר הולך במלת מחציתה שזה מורה שמלת תמיד דבקה עם המנח' לא עם מחציתה ועוד שא"כ אין משם דמיון כלל על מלת תמיד הכתובה פה שהרי החלוק הזה נמצא תמיד כמשמעו ועוד שבשלהי חגיגה אמרו מנורה לא כתיב בה תמיד שלחן כתיב ביה תמיד ופרש"י מנורה לא כתיב בה תמיד כלומר תמיד האמור במנורה לא תמיד יומם ולילה קאמר אלא תמיד מלילה ללילה כתמיד האמור בעולת. תמיד ובחביתי כ"ג אבל ביום לא היה דולק דמערב עד בקר כתיב משמע דחביתי כ"ג ועולת התמיד לא נאמר בהם תמיד אלא בעבור שאין יום מפסיק בנתי' וא"כ תמיד דחביתין אמנחה קאי ולא על מחציתה בבקר ומחציתה בערב אבל מה שכתב אחר זה אבל תמיד האמור בלחם הפנים משבת לשבת הוא דמשמע אבל מלת תמיד האמור בלחם הפנים אין בה קושי מפני שהוא משבת לשבת ואדרבה זו יותר קשה ממנחת חביתין ועולת התמיד מפני שאותם הם מיום ליום ואין הפרש ביניהם רק הלילה ואלו לחם הפנים שהוא משבת לשבת ההפרש ביניהם הוא ששת ימים שלמים כבר פי' אותו רש"י בשלהי חגיגה ואמר אבל תמיד האמור בשלחן בלחם הפנים כל היום וכל הלילה הוא דמשבת לשבת הוא ערוך עליו אך לבי מגמנם בזה משום דמהכא משמע שתמיד האמורה בלחם הפנים היא על זמן עמידתו על השלחן ומקרא דביום השבת ביום השבת יערכנו לפני יי' תמיד משמע שפירושו בכל שבת ושבת יערכנו ולא יפסיק שבת בנתים בלא עריכה לא על העמידה על השלחן כמו שפירש רש"י ושמא י"ל שרש"י לקח זה ממה ששנו בפרק שתי הלחם אלו מושכין ואלו מניחין טפח ושל זה לתוך טפחו של זה שנאמר לפני יי' תמיד ופי' רש"י אלו מושכין כדי שלא יגביהו מן השלחן אלמא סבירא להו לרז"ל שתמיד דשלחן על העמידה על השולחן היא ופי' ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד להיות לפני תמיד ופי' יערכנו לפני יי' תמיד להיות לפני יי' תמיד וכדמשמע מההוא דחגיגה דלעיל מנורה לא כתיב בה תמיד שלחן כתיב ביה תמיד דמשמע דתמיד על עמידת הלחם דשלחן קאי ולא על עריכתו דא"כ למה אמרו במנורה אין כתוב בה תמיד ובשלחן כתיב ביה תמיד ואם כן תמיד דשלחן כמשמעו הוא והכי כתב כאן אבל תמיד האמור בלחם הפנים שם היה תמיד כל היום וכל הלילה ואף כשהיו מסירין אותו ומשימין אחר תחתיו לא היה אלא אלו מושכין ואלו מניחין טפחו של זה לתוך טפחו של זה אי נמי רש"י ז"ל אליבא דרבי יוסי קאמר לה דפליג את"ק ואמר אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף זו היתה תמיד ותניא רבי יוסי אומר אפי' סלק את הישנה שחרית וסדר את החדשה ערבית אין בכך כלום אלא מה אני מקיים לפני תמיד שלא ילין שלחן בלא לחם שלפי זה אין תמיד דשלחן כמשמעו אלא כיון שהוא שם כל השבוע יום ולילה ואינו חסר משם שום לילה אעפ"י שחסר משם ביום השבת מהבקר עד סמוך לערב נקרא תמיד ואע"ג דהלכה כת"ק מ"מ רש"י ז"ל רבותא אתא לאשמועינן דאפילו אליבא דרבי יוסי ראוי שיקרא תמיד כל שכן אליבא דרבנן אבל לא ידעתי מ"ל לרז"ל לפרש תמיד דלחם הפנים על עמידתו בשלתן ולא על עריכתו בכל שבת ושבת שלא יהיה שבת מפסיק בנתים. ושמא י"ל מדלא כתיב יערכנו תמיד לפני יי' וכן ונתת על השלחן תמיד לחם פנים לפני אבל סמך תמיד אלפני ואלפני יי' שמע מינה דתמיד אלפני יי' קאי שיהיה לפניו תמיד ולא אעריכתו ומה שלא הביא פה מלת תמיד האמורה בציץ שהוא יותר קשה מכלם הוא משום דתמיד דהתם לא קאי אלבישתו אלא ארצון דכתיב בתריה לרצון לפני יי' כדפרש"י שם: אבל הרמב"ן ז"ל טען עליו על מה שפירש שכל לילה ולילה קרוי תמיד ואמר ומדרש רז"ל אינו כן אלא כך שנינו בספרי יאירו שבעת הנרות שומע אני שיהיו דולקים לעולם ת"ל מערב עד בקר אי מערב עד בקר ויכבם תלמוד לומר יאירו שבעת הנרות הא כיצד יאירו שבעת הנרות מערב עד בקר לפני יי' תמיד שיהא נר מערבי תדיר שממנו מדליקין את המנורה בן הערבים ובת"כ נמי כך אמרו להעלות נר תמיד שיהא נר מערבי תדיר וקתני התם מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה דאפילו ביום נמי מדליק נר מערבי לפי שהוא תמיד לעולם ובמסכת תמיד שנינו כך מי שזכה בדשון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיי' דולקין מדשן את השאר ומניח את אלו במקומן מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקין ואח"כ מדשן את השאר וסתם משנה זו שלויה כדברי רבי שאמר בנרות מזרח ומערב היו מונחין ולדעתו נר מערבי הוא השני ונקרא מערבי לפי שהוא מערבי לראשון ולפי שהוא צריך להדליק נר מערבי לקיים בו לפני יי' תמיד צריך להדליק המזרחי שאין השני נקרא מערבי עד שיהא זה מזרחי אצלו אבל לדברי האומר צפון ודרום נר מערבי הוא האמצעי שבגופה של מנורה הוא לבדו מדליק בבקר ועל הכלל לפני יי' תמיד הוא הנר מערבי שהוא דולק תמיד ביום ובלילה עכ"ד: וזאת הקושיא כבר הקשוה התוספות בשלהי חגיגה גבי מנורה לא כתיב בה תמיד ופירש רש"י מנורה לא כתיב בה תמיד כלומר תמיד האמור במנורה לא תמיד יום ולילה הוא אלא מלילה ללילה כתמיד האמור בעולת תמיד ובחביתי כהן גדול אבל ביום לא היה דולק דמערב עד בקר כתיב. והקשה ה"ר אלחנן הא במסכת תמיד משמע דנר מערבי דולק כל היום שממנה היה מדליק ובה היה מסיים. ותירץ כיון דלא דרשינן תמיד אכולהו נרות דלאו משום מצות הדלקת נרות של מנורה כתיב תמיד כמו לחם הפנים שצריך שיהיה תמיד על השלחן אלא רק בנר אחד כדי להדליק עמנו שאר הנרות עכ"ד. והלשון הזה חסר הוא בהכרח ולא היה לי ספר אחר להגיהו ונראה לי שכך פירושו שכיון שאי אפשר לפרש תמיד דנרות כמשמעו אלא בנר מערבי בלבד שהרי שאר הנרות אינן דולקות אלא בלילה בלבד כדכתיב מערב עד בקר על כרחנו לומר דתמיד דנרות אינו אלא בכל לילה ולילה כמו בעולת תמיד ובחביתי כהן גדול שפירושו בכל יום ויום וקרא דלהעלות נר תמיד אכולהו נרות קמיירי ולא על האחת בלבד אבל אחר כך בא בידי ספר אחד וכתוב בו הקשה ה"ר אלחנן הא במסכת תמיד משמע דנר מערבי דולק כל היום שממנה היה מדליק ובה היה מסיים ומסתמא מתמיד נפקא ועוד קשה לה"ר אלחנן עלה דההיא דהכתיב מערב עד בקר ושערו חכמים מדתה לחצי לוג ויש לומר דנר מערבי לא הוה בה שמן טפי מבשאר נרות ואפילו הכי ממילא מחמת הנס דולק כל היום ובשעה שלא היה הנס היו מדליקין אותה בבקר כדי להדליק ממנה האחרות פירוש עכ"ל דתמיד דנרות אכולהו נרות קאי ופירושו בכל לילה ולילה דומיא דעולת תמיד שפירושו בכל יום ויום דאי אנר מערבי בלבד ופירש להעלות נר תמיד הנר המערבי א"כ עכ"ל דיעריך אותו דבתריה נמי עלה קאי וקשיא רישא אסיפא כתיב להעלות נר תמיד וכתיב מערב עד בקר ועוד אי תמיד דנרות אנר מערבי קאי למה היו משימין בה שמן חצי לוג כמדת חברותיה בשלמא בשאר נרות שאינן דולקות אלא בלילה בלבד הוצרכו לשער השמן שיספיק בלילות הארוכים ושערו חצי לוג אלא הנר המערבי אם הוא דולק תמיד למה הוצרכו לשום בה חצי לוג בלבד ומה שאמרו שהנר מערבי ממנה היה מדליק ובה היה מסיים לא היה רק על פי הנס שהיה נוהג עד שמת שמעון הצדיק אבל משמת שמעון הצדיק ואילך היה כבה גם הוא כחבריו כדאמרינן בפרק אמר להם הממונה הטבת חמש נרות קודמת להטבת שתי נרות משמע שכלן היה מטיב שחרית ויליף לה התם מקראי והיינו בשלא היה הנס מתקיים והיה מוצאו שכבה כדאיתא בפרק במה מדליקין ואם כן איך אפשר לומר שהכתוב שאמר להעלות נר תמיד הוא על פי הנס לא יסמוך הכתוב המצוה על הנס בשום מקום ומה שדרשו אותו לפני יי' ולא אחר לפני יי' דמשמע דסבירא ליה דקרא דיערוך אותו לפני יי' אנר מערבי לחודיה קאי ולא על כל הנרות צריך לומר דלא אמרו זה אלא על דרך אסמכתא אבל פשטא דקרא אכולהו נרות קמיירי ומה שאמרו שיהא נר מערביי דולק תמיד ואם מצאוהו שכבה מדליקיין אותו מיד אינו אלא מדבריהם כדי שידליקו ממנו שאר הנרות וסמכו אותו אקרא דלהעלות נר תמיד על דרך אסמכתא בעלמא ומה צורך להאריך בזה והרי הרמב"ם והסמ"ג ז"ל כתבו בהדיא מצות עשה להדליק נרות המנורה בכל יום שנ' להעלות נר תמיד משמע דקרא דלהעלות נר תמיד אכולהו נרות קאי ולא על הנר המערבי בלבד ועוד אפילו אם תימצי לומר דהך דרשא דלהעלות נר תמיד ילפותא גמורה היא אכתי איכא למימר דרש"י ז"ל לא רצה לפרש כן משום דפשיטא דקרא דלהעלות נר תמיד אכולהו נרות קמיירי דאי אפשר לומר שמצות המנורה אינה אלא כדי להעלות הנר המערבי בלבד וכיון שאין המדרש הזה מתיישב אחר פשוטו של מקרא מפני כמה דברים אין ראוי לפרש אותו על פי מדרשו שהרי דרכו של רש"י ז"ל בפירוש החומש הוא שלא יביא שום דרש אלא מאותן שהן קרובות לפשוטו של מקרא כמו שכתב בפסוק וישמעו את קול יי' אלהים מתהלך בגן ולכן תמצא בכמה מקומות שפירש המקראות דלא כהלכתא להיותם קרובים לפשוטו של מקרא שהרי גבי אשר יאמר כי הוא זה פירש ללמד שאין מחייבין אותו שבועה אלא אם כן הודה במקצת כך וכך אני חייב לך והמותר נגנב ממני אף על פי שזה אינו אלא דברי יחיד וכן גבי אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו פירש אותו על דעת רבי חנניה בן גמליאל שהוא יחיד ועזב דברי הרבים וכן בכמה מקומות ואין הבדל בין שפירש המקרא אליבא דלא כהלכתא ובין שיפרשנו שלא כמדרש רז"ל דבית שמאי במקום בית הלל אינה משנה:
תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בקר כו'. וכאילו אמר יעריך אותו אהרן ובניו בערך שיהא דולק מערב עד בקר לא שיהיה עורך אותו מערב עד בקר וכן שנינו בתורת כהנים מערב עד בקר תן להן מדתן שיהו דולקים מערב עד בקר:
ושערו חכמים חצי לוג כו'. אע"פ שאין שעור אלא לפי הפתילות שאם היו עבות לא יספיק אפילו לוג ואם היו דקות יספיק אפילו בחצי חציו ויש לומר שהיו לנרות בית קבול לפתילות שא"א שיהיה עובי הפתילות אלא לפי השעור ההוא וע"פ השעור ההוא שערו חכמים חצי לוג אבל בנרות חנוכה שאין שם גבול לפתילות לא נתנו שעור בשמן כמו במנורה אלא בזמן בלבד משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק:
ואם יותר אין בכך כלום. פירוש כגון בלילות הקצרים הנותר מהשמן יהא דולק והולך גם ביום ואין בכך כלום וכך פרש"י בפר' במה מדליקין אבל פחות לא שלא יכבה בליל טבת הארוכים והתורה אמרה מערב עד בקר אבל ריב"א פי' שבלילות הקצרים היו עושין פתילות גסות כדי שיכלה כל השמן עד הבקר:
