תנ"ך על הפרק - משלי ד - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

משלי ד

721 / 929
היום

הפרק

שִׁמְע֣וּ בָ֭נִים מ֣וּסַר אָ֑ב וְ֝הַקְשִׁ֗יבוּ לָדַ֥עַת בִּינָֽה׃כִּ֤י לֶ֣קַח ט֭וֹב נָתַ֣תִּי לָכֶ֑ם תּֽ֝וֹרָתִ֗י אַֽל־תַּעֲזֹֽבוּ׃כִּי־בֵ֭ן הָיִ֣יתִי לְאָבִ֑י רַ֥ךְ וְ֝יָחִ֗יד לִפְנֵ֥י אִמִּֽי׃וַיֹּרֵ֗נִי וַיֹּ֥אמֶר לִ֗י יִֽתְמָךְ־דְּבָרַ֥י לִבֶּ֑ךָ שְׁמֹ֖ר מִצְוֺתַ֣י וֶֽחְיֵֽה׃קְנֵ֣ה חָ֭כְמָה קְנֵ֣ה בִינָ֑ה אַל־תִּשְׁכַּ֥ח וְאַל־תֵּ֝֗ט מֵֽאִמְרֵי־פִֽי׃אַל־תַּעַזְבֶ֥הָ וְתִשְׁמְרֶ֑ךָּ אֱהָבֶ֥הָ וְתִצְּרֶֽךָּ׃רֵאשִׁ֣ית חָ֭כְמָה קְנֵ֣ה חָכְמָ֑ה וּבְכָל־קִ֝נְיָנְךָ֗ קְנֵ֣ה בִינָֽה׃סַלְסְלֶ֥הָ וּֽתְרוֹמְמֶ֑ךָּ תְּ֝כַבֵּ֗דְךָ כִּ֣י תְחַבְּקֶֽנָּה׃תִּתֵּ֣ן לְ֭רֹאשְׁךָ לִוְיַת־חֵ֑ן עֲטֶ֖רֶת תִּפְאֶ֣רֶת תְּמַגְּנֶֽךָּ׃שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי וְקַ֣ח אֲמָרָ֑י וְיִרְבּ֥וּ לְ֝ךָ֗ שְׁנ֣וֹת חַיִּֽים׃בְּדֶ֣רֶךְ חָ֭כְמָה הֹרֵתִ֑יךָ הִ֝דְרַכְתִּ֗יךָ בְּמַעְגְּלֵי־יֹֽשֶׁר׃בְּֽ֭לֶכְתְּךָ לֹא־יֵצַ֣ר צַעֲדֶ֑ךָ וְאִם־תָּ֝ר֗וּץ לֹ֣א תִכָּשֵֽׁל׃הַחֲזֵ֣ק בַּמּוּסָ֣ר אַל־תֶּ֑רֶף נִ֝צְּרֶ֗הָ כִּי־הִ֥יא חַיֶּֽיךָ׃בְּאֹ֣רַח רְ֭שָׁעִים אַל־תָּבֹ֑א וְאַל־תְּ֝אַשֵּׁ֗ר בְּדֶ֣רֶךְ רָעִֽים׃פְּרָעֵ֥הוּ אַל־תַּעֲבָר־בּ֑וֹ שְׂטֵ֖ה מֵעָלָ֣יו וַעֲבֽוֹר׃כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ אִם־לֹ֣א יָרֵ֑עוּ וְֽנִגְזְלָ֥ה שְׁ֝נָתָ֗ם אִם־לֹ֥איכשולויַכְשִֽׁילוּ׃כִּ֣י לָ֭חֲמוּ לֶ֣חֶם רֶ֑שַׁע וְיֵ֖ין חֲמָסִ֣ים יִשְׁתּֽוּ׃וְאֹ֣רַח צַ֭דִּיקִים כְּא֣וֹר נֹ֑גַהּ הוֹלֵ֥ךְ וָ֝א֗וֹר עַד־נְכ֥וֹן הַיּֽוֹם׃דֶּ֣רֶךְ רְ֭שָׁעִים כָּֽאֲפֵלָ֑ה לֹ֥א יָ֝דְע֗וּ בַּמֶּ֥ה יִכָּשֵֽׁלוּ׃בְּ֭נִי לִדְבָרַ֣י הַקְשִׁ֑יבָה לַ֝אֲמָרַ֗י הַט־אָזְנֶֽךָ׃אַל־יַלִּ֥יזוּ מֵעֵינֶ֑יךָ שָׁ֝מְרֵ֗ם בְּת֣וֹךְ לְבָבֶֽךָ׃כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא׃מִֽכָּל־מִ֭שְׁמָר נְצֹ֣ר לִבֶּ֑ךָ כִּֽי־מִ֝מֶּ֗נּוּ תּוֹצְא֥וֹת חַיִּֽים׃הָסֵ֣ר מִ֭מְּךָ עִקְּשׁ֣וּת פֶּ֑ה וּלְז֥וּת שְׂ֝פָתַ֗יִם הַרְחֵ֥ק מִמֶּֽךָּ׃עֵ֭ינֶיךָ לְנֹ֣כַח יַבִּ֑יטוּ וְ֝עַפְעַפֶּ֗יךָ יַיְשִׁ֥רוּ נֶגְדֶּֽךָ׃פַּ֭לֵּס מַעְגַּ֣ל רַגְלֶ֑ךָ וְֽכָל־דְּרָכֶ֥יךָ יִכֹּֽנוּ׃אַֽל־תֵּט־יָמִ֥ין וּשְׂמֹ֑אול הָסֵ֖ר רַגְלְךָ֣ מֵרָֽע׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. אפשר דדרך העולם דאדם שקונה חפץ במעותיו יכול לאבד אותו חפץ ולזלזל בו כי כספו הוא. והוא רשאי לעשות בו כרצונו. אך אם אדם גדול יתן לו במתנה חפץ צריך לשמור החפץ ולא לאבדו ולזלזל בו לכבוד הנותן. וזהו אפילו אם אין החפץ שוה כ"כ מ"מ שלא לזלזל בנותן צריך שישמור החפץ ושיהיה נקי ומהודר. וכ"ש אם החפץ מצד עצמו נחמד וטוב. וז"ש כי לקח טוב שהוא טוב ויהללוהו בשערים. וק"ו דנתתי במתנה לכם אני. ולכן מחמת שתים כהלכתן אחת שהוא לקח טוב מצד עצמו. והשנית שאני נתתיו במתנה ולכבודי תורתי אל תעזובו. א"נ במשז"ל דבתחילה נקראת תורת ה' ואח"כ שיגע בה הרבה נקראת תורתו. וז"ש כי לקח טוב נתתי לכם שתקרא על שמכם וזהו נתתי במתנה. ואפילו בתחילת הלמוד שנקראת תורת ה' וז"ש תורתי אל תעזובו ותדבקו בה מאד:בארח רשעים אל תבא ואל תאשר בדרך רעים וכו'. אפשר במ"ש בנזיר דף כ"ג ובשאר דוכתי דעבירה לשמה ומצוה שלא לשמה שוים. וכתב הרב מהרימ"ט ז"ל משם רבו דבב"ר אמרו והארץ היתה תהו אלו מעשיהם של רשעים ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים ואיני יודע באיזה מהם הוא חפץ כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב הוי אומר דבמעשיהם של צדיקים הוא חפץ והכונה מעשיהם של רשעים אבל הוא עבירה לשמה ומעשיהם של צדיקים שלא לשמה ושפיר קאמר ואיני יודע דיש להסתפק ובש"ס מסיק דעבירה לשמה כמצוה שלא לשמה אך האי תנא סבר דמצוה שלא לשמה עדיף משום סיפא דמצוה גוררת מצוה זהת"ד וז"ש בארח רשעים וכו' הכונה להתרחק מעבירה לשמה והיינו דקאמר בארח רשעים אל תבא כלומר עבירה לשמה דהוא ארח רשעים דהוא עבירה גם שאין כונתך להרע אלא לשמה עם כל זה אל תבא. ואל תאשר בדרך רעים לא תבקש להיות מאושר בדרך רעים לעשות עבירה לשמה ודייק לומר אל תאשר דמיירי בעבירה לשמה שאינו חיוב רק בדרך אושר בזה אני אומר אל תבא לאפוקי אם הוא הכרח להצלת נפשות אז חייב לעשות עבירה לשמה כיעל ודכוותה. אמנם לא מיירי אלא באושר. ונתן טעם כי לא ישנו אם לא ירעו הרשעים מסיבה כי לחמו כבר לחם רשע ועבירה גוררת עבירה. וגם אתה אף שעבירה לשמה היא עתה יש לחוש דעבירה גוררת עבירה משא"כ במצוה שלא לשמה הגם דעתה שלא לשמה וז"ש וארח צדיקים ארח דייקא מ"מ הולך ואור ומצוה גוררת מצוה:כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא. אפשר דרך רמז ואסמכתא דעל ידי הלימוד מבררים ניצוצי הקדושה שנטמעו בסט"א ועל ידי עסק התורה ניצולים מהיצה"ר ומקיימי המצות כתקנן ובזה מתקיימים הבנים דכתיב ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני. ומדה טובה מרובה ממדת פורענות ודאי דעל ידי עסק התורה ישמח בבניו ויהיה אב שמח בכל. וז"ש כי חיים הם למוצאיהם דעל ידי עסק התורה מוציא לאור ניצוצות הקדושה וז"ש למוצאיהם. ובזה ולכל בשרו מרפא הם בניו על דרך שפירש רש"י ז"ל בקהלת לחטיא את בשרך בשרך הם הבנים ע"ש. וה"ק כי בהיותו שוקד בתלמוד תורה ימצא חיים ולכל בשרו הם בניו מרפא שיהיו חיים וקיימים ולא תאונה אליהם רעה ובתנאי מכל משמר נצור לבך כי העיקר תלוי בלב. גם ברית הלשון הוא עיקר גדול הסר ממך עקשות פה וכו' ונוסף עוד ברית העינים עיניך לנכח יביטו כי ה' כביכול רואה כל מעשיך ותחשוב כאלו כביכול נגדך כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד וז"ש עיניך לנכח יביטו:פלס מעגל רגלך וכו'. שישקול כל מדותיו שיהיו בדרך אמצעי כמ"ש הרמב"ם ז"ל כי זהו הדרך אשר בחר ה' וז"ש וכל דרכיך יכונו אל תט ימין ושמאל וכו':

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך