ברכו את ד'

הקדמה

נאמר במזמור:

א. שיר המעלות, הנה ברכו את ד' כל עבדי ד' העֹמדים בבית ד' בלילות.
ב. שאו ידֵכם קֹדש וברכו את ד'.
ג. יברכך ד' מציון עֹשה שמים וארץ.

הסבר המלבי"ם

המלבי"ם כתב על מזמור זה דברים מיוחדים מאד:

א. בשיר הזה יסד פינה נפלאה על יסודי האמונה, והוא שהמקור העליון אשר לא יכזבו מימיו, יתברך ויתרבה על ידי מעשה התחתונים. כי ד' ישפיע הטוב לטובים והשפע למוכנים. ובעת שהדור בלתי ראויים לקבלו, אז מעין נרפש ומקור משחת וצינורי השפע לא יריקו ברכתם. וזה ענין הברכה שישראל מברכים את ד', שהוא, שבמעשיהם הטובים ובתפילותיהם ימלא את הברכה העליונה, פלג אלקים מלא מי החסד הטובה ורחמים, ועל הארץ יריקוה. וכשירעו מעשיהם יבשו אפיקי מים, ונהר יחרב ויבש. וכמו שאמרו חז"ל שישראל מוסיפים כח בגבורה של מעלה. והברכה צורך גבוה, וכמו שכתבתי בספרי 'ארצות החיים' (על השולחן ערוך אורח חיים ב'ארץ יהודה' סימן ה') בפירוש מלת 'ברוך' בכמה ראיות. וזהו שאמר: 'הנה ברכו את ד'', רוצה לומר: תנו לו ברכה את גולות עלית ואת גולות תחתית, על ידי מעשיכם הטובים, אתם כל עבדי ד' העומדים בבית ד' בלילות, כעבדים נאמנים העובדים ביום ובלילה, ולא ימושו ממשמרתם רגע, אתם תברכו את ד' ותתנו עז לאלקים.
ב. שאו ידיכם קדש - המשורר מצייר כדרך בני אדם המברכים, שנושאים את ידיהם ומניחים אותם על ראש המתברך, כמו שנאמר: 'וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם'. אולם באר שלא ידים הגשמיים תשאו, רק ידי קדש, מצייר הקדושה כעצם מופשט, והיא הנושאת ידיה למעלה, ומברכת את ד' בקדש אל קדוש קדשי קדשים. רוצה לומר שעל ידי הנהגתם בקדושה, שגדר הקדושה היא שיתגבר ויתקדש על החומר וטבעיו, ויתנהג בהנהגה שכלית נפשית בקדושה, בזה נושאים ידים לברך בעליונים, להריק משם שופע שובע רצון ברכה ונדבה.
ג. יברכך - מפרש במה תברכו את ד', היינו שתתנו לו כח ועז שיוכל לברכך, שזה תלוי במעשיך, ואתה תברכהו תמלא אותו ברכה, שיוכל להשפיעו אליך בענין שיברכך ד' מציון, שברכתך לא תהיה על ידי המערכת וסדרי תהלוכות השמים, רק מציון, על פי האדים הדקים ורסיסי טל העולה ממטה ממעשי ציון ועבודתם, מאת עושה שמים וארץ. שהיא הברכה הבלתי נמשך מן השמים אל הארץ, רק מאת ד' למעלה, אשר הוא העושה שניהם, ומשפיע עליהם ברכה השגחית נסית.

יהי רצון שנזכה להיות דבוקים בד', ולקבל את שפע הברכה מאת ד'.