לפרק מ"ב
פרק מ"ב ופרק מ"ג צמודים יחד, ועניין שניהם יש לפתור על שני אופנים: או שנאמרו בתור נבואה מתוך מצב רוח בני הגלות, והזכיר המשורר בייחוד את העליה לרגל מארץ ירדן וחרמונים, יען כי דרך העליה משם הייתה מחוננת בקסם הוד־טבע מיוחד מרהיב עין ומצודד נפש; או כי מתייחסים הפרקים אל תקופת מלוכת דוד, אל המאורע העולה מתוך פרק ס"ו כי בראשונה הבקיע בעת מלכותו מחנה צבא ארם אל החבל שבין הירדן והרי חרמון וקרעו מעל ישראל, עד שבמחנה הכובש פגע רעש הארץ שאירע אז והבריחו מעל גבול ישראל, ואלו הפרקים שומים בפי איש ישראל שבחבל זה מזמן ההוא אשר יד ארם הייתה תקיפה שם.
ובנוגע לתכנם: שוטפים בקרבם גלי הרגשות המסתערים על לב איש ישראל שניתק בזרוע מאת עמו וא-להיו; המיית געגועים עם שטף זכרונות, רגשי יגון ורוגז בלולים עם רגשי נוחם ותקוה.
כְּאַיָּ֗ל תַּעֲרֹ֥ג עַל-אֲפִֽיקֵי-מָ֑יִם כֵּ֤ן נַפְשִׁ֨י תַעֲרֹ֖ג אֵלֶ֣יךָ אֱ-לֹהִֽים:
(תהילים מב ב)
המשל לקוח מחזיונות הטבע שם בארץ ירדן וחרמונים.
צָמְאָ֬ה נַפְשִׁ֨י לֵא-לֹהִים֮ לְאֵ֪ל חָ֥י מָתַ֥י אָב֑וֹא וְ֝אֵרָאֶ֗ה פְּנֵ֣י אֱ-לֹהִֽים:
(תהילים מב ג)
"לְאֵ֪ל חָ֥י" - כנגד עצבי הגוי הכובש והמושל, אשר כל רוח חיים אין בקרבם.
אֵ֤לֶּה אֶזְכְּרָ֨ה וְאֶשְׁפְּכָ֬ה עָלַ֨י נַפְשִׁ֗י כִּ֤י אֶֽעֱבֹ֨ר בַּסָּךְ֮ אֶדַּדֵּ֗ם עַד-בֵּ֥ית אֱ-לֹ֫הִ֥ים בְּקוֹל-רִנָּ֥ה וְתוֹדָ֗ה הָמ֥וֹן חוֹגֵֽג:
(תהילים מב ה)
"כִּ֤י אֶֽעֱבֹ֨ר בַּסָּךְ֮" - אפשר הכוונה על המעברה אשר עבר בה את הירדן, וקוראה "סָּךְ" על שם יריעותיה הסוככות למעלה. "אֶדַּדֵּ֗ם עַד-בֵּ֥ית אֱ-לֹ֫הִ֥ים" - הכוונה: כי מהירדן והלאה הלך ברגליו עַד-בֵּ֥ית אֱ-לֹ֫הִ֥ים.
תְּהֽוֹם-אֶל-תְּה֣וֹם ק֭וֹרֵא לְק֣וֹל צִנּוֹרֶ֑יךָ כָּֽל-מִשְׁבָּרֶ֥יךָ וְ֝גַלֶּ֗יךָ עָלַ֥י עָבָֽרוּ:
(תהילים מב ח)
מתאר מראות הוד הטבע בדרך עלייתו שם, כי נדמה לקול הצינורות המשתפכים בהמולה אל התהומות כאילו תְּהֽוֹם-אֶל-תְּה֣וֹם ק֭וֹרֵא; וכָּֽל-מִשְׁבָּרֶ֥יךָ וְ֝גַלֶּ֗יךָ של הזרמים הנופלים במורד עָלַ֥י עָבָֽרוּ, חלפו ועברו לפני בדרך העלייה לירושלים.
יוֹמָ֤ם יְצַוֶּ֬ה ה' חַסְדּ֗וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁיר֣וֹ עִמִּ֑י תְּ֝פִלָּ֗ה לְאֵ֣ל חַיָּֽי:
(תהילים מב ט)
וכבואו יוֹמָ֤ם לראות את פני ה' בהיכלו, יְצַוֶּ֬ה ה' חַסְדּ֗וֹ - זה החסד העליון שהוצק בבית ה'; "וּ֭בַלַּיְלָה שִׁיר֣וֹ עִמִּ֑י" - זה השיר של עולי רגלים בחוצות ירושלים, ותוכן השיר - תְּ֝פִלָּ֗ה!
אוֹמְרָ֤ה לְאֵ֥ל סַלְעִי֮ לָמָ֪ה שְׁכַ֫חְתָּ֥נִי לָֽמָּה-קֹדֵ֥ר אֵלֵ֗ךְ בְּלַ֣חַץ אוֹיֵֽב:
(תהילים מב י)
בתוקף הזכרונות מתחדש בקרב ליבו ביתר שאת הרוגז והיגון על מצב ההווה העגום.
מַה-תִּשְׁתּ֬וֹחֲחִ֨י נַפְשִׁי֮ וּֽמַה-תֶּהֱמִ֪י עָ֫לָ֥י הוֹחִ֣ילִי לֵֽ֭אלֹהִים כִּי-ע֣וֹד אוֹדֶ֑נּוּ יְשׁוּעֹ֥ת פָּ֝נַ֗י וֵֽא-לֹהָֽי:
(תהילים מב יב)
התקוה חוזרת ומרימה ראשה, ובליטופיה משקיטה את סערת רוחו.