תנ"ך על הפרק - תהילים י - ייסורי הצדיקים וביטחונם / הרב שמואל טל שליט"א

תנ"ך על הפרק

תהילים י

577 / 929
היום

הפרק

לָמָ֣ה יְ֭הוָה תַּעֲמֹ֣ד בְּרָח֑וֹק תַּ֝עְלִ֗ים לְעִתּ֥וֹת בַּצָּרָֽה׃בְּגַאֲוַ֣ת רָ֭שָׁע יִדְלַ֣ק עָנִ֑י יִתָּפְשׂ֓וּ ׀ בִּמְזִמּ֖וֹת ז֣וּ חָשָֽׁבוּ׃כִּֽי־הִלֵּ֣ל רָ֭שָׁע עַל־תַּאֲוַ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּבֹצֵ֥עַ בֵּ֝רֵ֗ךְ נִ֘אֵ֥ץ ׀ יְהוָֽה׃רָשָׁ֗ע כְּגֹ֣בַהּ אַ֭פּוֹ בַּל־יִדְרֹ֑שׁ אֵ֥ין אֱ֝לֹהִ֗ים כָּל־מְזִמּוֹתָֽיו׃יָ֘חִ֤ילוּדרכודְרָכָ֨יו ׀בְּכָל־עֵ֗ת מָר֣וֹם מִ֭שְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּ֑וֹ כָּל־צ֝וֹרְרָ֗יו יָפִ֥יחַ בָּהֶֽם׃אָמַ֣ר בְּ֭לִבּוֹ בַּל־אֶמּ֑וֹט לְדֹ֥ר וָ֝דֹ֗ר אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־בְרָֽע׃אָלָ֤ה פִּ֣יהוּ מָ֭לֵא וּמִרְמ֣וֹת וָתֹ֑ךְ תַּ֥חַת לְ֝שׁוֹנ֗וֹ עָמָ֥ל וָאָֽוֶן׃יֵשֵׁ֤ב ׀ בְּמַאְרַ֬ב חֲצֵרִ֗ים בַּֽ֭מִּסְתָּרִים יַהֲרֹ֣ג נָקִ֑י עֵ֝ינָ֗יו לְֽחֵלְכָ֥ה יִצְפֹּֽנוּ׃יֶאֱרֹ֬ב בַּמִּסְתָּ֨ר ׀ כְּאַרְיֵ֬ה בְסֻכֹּ֗ה יֶ֭אֱרֹב לַחֲט֣וֹף עָנִ֑י יַחְטֹ֥ף עָ֝נִ֗י בְּמָשְׁכ֥וֹ בְרִשְׁתּֽוֹ׃ודכהיִדְכֶּ֥היָשֹׁ֑חַ וְנָפַ֥ל בַּ֝עֲצוּמָ֗יוחלכאיםחֵ֣ילכָּאִֽים׃אָמַ֣ר בְּ֭לִבּוֹ שָׁ֣כַֽח אֵ֑ל הִסְתִּ֥יר פָּ֝נָ֗יו בַּל־רָאָ֥ה לָנֶֽצַח׃קוּמָ֤ה יְהוָ֗ה אֵ֭ל נְשָׂ֣א יָדֶ֑ךָ אַל־תִּשְׁכַּ֥חענייםעֲנָוִֽים׃עַל־מֶ֤ה ׀ נִאֵ֖ץ רָשָׁ֥ע ׀ אֱלֹהִ֑ים אָמַ֥ר בְּ֝לִבּ֗וֹ לֹ֣א תִּדְרֹֽשׁ׃רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה ׀ עָ֘מָ֤ל וָכַ֨עַס ׀ תַּבִּיט֮ לָתֵ֪ת בְּיָ֫דֶ֥ךָ עָ֭לֶיךָ יַעֲזֹ֣ב חֵלֶ֑כָה יָ֝ת֗וֹם אַתָּ֤ה ׀ הָיִ֬יתָ עוֹזֵֽר׃שְׁ֭בֹר זְר֣וֹעַ רָשָׁ֑ע וָ֝רָ֗ע תִּֽדְרוֹשׁ־רִשְׁע֥וֹ בַל־תִּמְצָֽא׃יְהוָ֣ה מֶ֭לֶךְ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד אָבְד֥וּ ג֝וֹיִ֗ם מֵֽאַרְצֽוֹ׃תַּאֲוַ֬ת עֲנָוִ֣ים שָׁמַ֣עְתָּ יְהוָ֑ה תָּכִ֥ין לִ֝בָּ֗ם תַּקְשִׁ֥יב אָזְנֶֽךָ׃לִשְׁפֹּ֥ט יָת֗וֹם וָ֫דָ֥ךְ בַּל־יוֹסִ֥יף ע֑וֹד לַעֲרֹ֥ץ אֱ֝נ֗וֹשׁ מִן־הָאָֽרֶץ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב שמואל טל שליט

ייסורי הצדיקים וביטחונם

הפתיחה של הפרק מפתיעה בעוצמתה. דוד המלך פותח בזעקה ישירה אל הקב"ה - "למה ה' תעמוד ברחוק?!". זו הפעם היחידה בה דוד פותח את דבריו בצורה כזו. אמנם גם מזמור ב' נפתח בשאלה "למה רגשו גויים", אך שם זו לא זעקה אלא ביטוי לאמונתו של דוד, וקביעה שכל ההכנות העוצמתיות של הגויים לא מרשימות אותו. זעקה דומה יש בפרק כב: "א-לי א-לי למה עזבתני", אבל שם יש לפני הזעקה פסוק פתיחה, "למנצח על איילת השחר מזמור לדור", המרכך במקצת את עוצמתה. הזעקה הישירה שבמזמור שלנו, ללא פתיחה, ללא הקדמות, מלמדת על כך שהנושא שעליו דוד זועק הוא נושא כאוב ביותר, וממילא גם חשוב ביותר.

עומק זעקתו של דוד

דוד מתאר את הצלחת הרשעים בעולם, שלוותם וביטחונם. הוא גם קובל על הקלות שבה מצליחים הרשעים להזיק לצדיקים ולחלשים ולצער אותם, ועל ההתרסה והזלזול שהם מפגינים כלפי שמים. אולם המשמעות של זעקתו של דוד אינה מסתכמת בזה, אלא יש בה עומק גדול הרבה יותר. מלבד עצם הקושי שבהתמודדות מול הרשעים, לכאורה יש כאן קושיה גדולה על הקב"ה.

הצדיק הרי יודע שהסיבה שהוא סובל היא הבחירה שלו ללכת בדרך ה'. יש בידו בחירה אם לעשות את הישר והטוב, או להצטרף אל הרשעים, ליהנות מהעולם הזה ולמלא את תאוותיו הגשמיות. כאשר הוא בוחר לעשות את רצון ה', זה נעשה מתוך אמונה בו ומתוך ביטחון שהוא מנהיג את העולם והוא שומר על הדבקים בו מפני רשעת הרשעים. זו ציפייה פשוטה, שאם האדם מתאמץ לקיים את רצון ה', הוא יסייע לו ויגן עליו, ככל אדון שמגן על עבדו הנאמן.

והנה דוד מרגיש נעזב, הוא רואה שלכאורה תפילותיו חוזרות ריקם והרשעים מצליחים שוב ושוב. הוא זועק ושואל: כיצד מאפשר הקב"ה מציאות של הצלחת הרשעים שמורדים בו? מדוע בכלל הוא מניח לצדיקים להיות נרדפים ולהרגיש נעזבים? ומה נוראה ועמוקה זעקתו של דוד, כאשר הוא כביכול מפנה את האצבע השואלת כלפי הקב"ה. הן את כל המציאות כולה מחולל הקב"ה, והוא המקיים את הרשעה ומאפשר לה לשלוט, ולכאורה עליו מוטלת האחריות, כביכול, למצב הקשה בו נמצאים יראי שמו.

התגנבות הספק ללב

בהמשך המזמור מתאר דוד את האידיאולוגיה שמפתחים הרשעים ביחס להתנהלות העולם: "כי הילל רשע על תאוות נפשו... אין א-להים כל מזימותיו... אמר בליבו בל אמוט לדור ודור אשר לא ברע... אמר בליבו שכח א-ל הסתיר פניו בל ראה לנצח... אמר בליבו לא תדרוש". הרשע מהלל את הנטייה אחר התאוות, הוא לא מתחשב בא-להים ובטוח שלא יאונה לו כל רע. הוא גם סבור שה' שוכח את המעשים, לא רואה ולא משגיח.

בפסוקים אלו מופיעות מחשבות הרשע ואמרי ליבו פעמים רבות. לכאורה יש מקום לשאול - מאין דוד בקיא כל כך במתחולל בליבות הרשעים? וגם אם נאמר שמדובר ברוח הקודש, עדיין לא מובן מדוע מחשבות הרשע מעסיקות כל כך את דוד, ולמה הוא לא מתרכז במחשבותיו שלו? אולם התשובה פשוטה בתכלית: לא מדובר במזמור זה רק על בני אדם רשעים, אלא בליבו של כל אחד ואחד שוכן 'רשע' כזה המכונה יצר הרע, והוא לוחש לו בהתמדה את המשנה האידיאולוגית הטמאה הזו, ומעורר בו תהיות ולבטים אמוניים.

זעקתו של דוד מבטאת את הקושי שבהתמודדות עם טענות יצר הרע. בהסתכלות פשוטה נראה שיש אמת בדברי הרשעים, והמציאות מאירה להם פנים ומאששת את טענותיהם שוב ושוב. ניתן לראות דורות של כופרים שבטוחים ש"אין דין ואין דיין"(מדרש תהילים י ו), וחייהם נראים שלווים ורגועים. רשעים רבים ממלאים את תאוותיהם, עושים ככל העולה על רוחם, ונראה שטוב להם כך. ההצלחות האלו לכאורה מאשרות בעליל את הנחות היסוד שאומרים הרשעים בליבם, וההתממשות המוחלטת של טענותיהם עלולה להגניב ספק גם לליבם של יראי ה' - שמא אכן הרשעים צודקים.

אמונתו של דוד איננה פגומה חס ושלום. בל נעלה בדעתנו שדוד אכן חושב שהרשעים צודקים, חלילה. הוא רק מציג בפני הקב"ה את טענותיהם של הרשעים (ושל יצר הרע), ובזה הוא מתכוון לומר לו - ראה עם איזו מציאות צריך אני להתמודד, ראה לאילו גילויי אמונה אני נדרש כאשר הולך אני בדרכך.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך