פסוק א:על הטעם כשומר חלקו באשמורת לילה, שהוא נעור ויפתח עיניו לראות, כי השומרים בעיר חולקים הלילה לחציו או לשליש ולרביע.
פסוק א:ואתיצבה על מצור הטעם כפול, לבקש דרך נבואה למה יחריש השם.
פסוק א:ומה אשיב על תוכחתי למי שיוכיחני והיו"ד סימן הפעול וכמוהו: ותוכחתי לבקרים שהוא שם ויכוח שאחרים מוכיחים לו, אבל ותוכחתי לא אביתם אינו על זה הדרך, כיו"ד סימן הפועל שהוא מוכיח לאחרים.
פסוק ב:ויענני זאת הנבואה.
פסוק ב:על הלוחות שהנערים קוראים בהם.
פסוק ג:כי עוד יקום זה החזון למועד שגזר השם.
פסוק ג:ויפח ואשר ידבר על קץ לא יכזב, כמו: יפיח בהם וטעם זה הקץ קץ מפלת כשדים.
פסוק ד:הנה עפלה נפשו גבהה כמו עופל ובחן.
פסוק ד:לא ישרה בו ואף כי צדיק ממנו ומלת לא תשרת בעבור אחרת.
פסוק ד:וכן הוא צדיק באמונתו לא יחיה מידו, והטעם: לא ישרה נפשו בו והוא רואה כי צדיק ממנו לא חיה מידו, ואף הוא שיחיה וימלט. והטעם: דרך תימה, הנה הוא רואה כי צדיק בעבור אמונתו לא ימלט מידו ואיך לא יחשב על עצמו שנפשו עפלה ולא ישרה, והוא איש היין בוגד וגבר יהיר, אשר כל אלה הגזרות והרעות הוא עשאם, ואיך לא יחשוב בעצמו כי עליו ישאו משל, ויחודו חידות הנסתרות ממנו בדרך מליצה, ובאר היטב כמו שכתוב הוי המרבה וכל הכתוב אחריו.
פסוק ה:ואף יחסר איש, כמו: ואני תפלה אל תהי מרי.
פסוק ה:איש היין שהוא בוגד יהיר עושה זדון.
פסוק ה:ולא ינוה לא ינוח בנוה כי כל חפצו ללכת להשחית.
פסוק ה:ויאסף אליו כאשר יעשה המות, שלא ימלט איש מידו.
פסוק ו:הלא ובדרך מליצה כמו המליץ יליצו לו החידות, שהם נסתרות.
פסוק ו:הוי המרבה לא לו זהו לרשת משכנות, לא לו.
פסוק ו:אמר יפת: כי טעם ומכביד עליו, כמשוגע שישליך על עצמו הטיט. והנגיד אמר: שיוסיף לבנות משכן ולא יצילנו ובא מלת עבטיט כדרך כל רבים עמים.
פסוק ז:הלוא בעבור שאמר הרחיב כשאול, אמר כי המתים שהרגת יעורו. והטעם בני ההרוגים על כן מלת יקומו ויקיצו חסר יו"ד, כי הוא כמו וייקץ יקץ שרשו.
פסוק ז:א"ר ישועה: אילו היית מכביד עליך עבטיט על קברך שם ייקצו המתים וישכוך.
פסוק ז:מזעזעיך כמו: ולא זע ממנו.
פסוק ח:כי, שלות מפעלי הכפל שלל כמו סכות לראשי סכך וכמוהו ישלוך כל יתר עמים, וכל זה הרע יבא לך, מדמי אדם ששפכת והחמס שעשית בארץ.
פסוק ט:הוי רע לביתו אחריו הוי בלשצר וככה יעצת בשת לביתך זאת דעת רבי משה הכהן ואיננו רק על מדינת בבל כאשר אמר: בבל רבתא די אנא בניתה.
פסוק י:קצות כמו: וקצותה את כפה רק הוא מהבנין הקל מבעלי הה"א, כמו: מקצה רגלים. פירוש אחר ונכון הוא: להיותו דבק אל בושת מכל קצות העמים.
פסוק י:וחוטא נפשך היית בנפשך.
פסוק יא:כי אבן שהרס מדינות וקריות ובנה בבל, כי האבן תעיד כי מחמס היתה בנויה.
פסוק יא:וכפיס המקום הקשה בעצי הקורות והוא הקרוי קשר בלשון לעז, על כן אחריו הוי בונה עיר.
פסוק יב:הוי, וכונן פועל עבר כמו הכין, ואילו היה פועל עומד, היה מכונן כמשפט.
פסוק יג:הלא, וייגעו כמו ויקצו יגעו לבנות עירך כי סופה לאש.
פסוק יג:ומלת בדי כמו יספיק, כי הוא ריק על חנם יגעו עצמם ויעפו.
פסוק יד:כי הטעם אז יכירו וידעו הכל, כי כל הבונה בעולה לא יושע בה, בבא יום אידו אז ישענו על השם וידעו דרכיו.
פסוק טו:הוי עם נבוכדנצר ידבר ורעהו מלך כל גוי שתפש.
פסוק טו:וטעם משקה דרך משל שהשקה הגוים כוס התרעלה.
פסוק טו:ומספח מגזרת ספחני נא. והטעם שאתה מספח מלכים להשקותם חמתך, כמו חמת מים ואף תשכרם למען יראה קלונם.
פסוק טו:מעוריהם כמו: כמער איש והמפרש אותו על משתה בלשצר רוהו דבר, כי המביט שם השם וכן לא יאמר כנגד השם.
פסוק טז:שבעת יותר קלון תשבע מהכבוד ששבעת, כי בא יום אידך וזהו שתה גם אתה והערל מבנין נפעל, כמו והאסף אל עמך. והטעם: תראה ערלתך כאילו כתוב ותערל כמו: ומות בהר.
פסוק טז:תסוב עליך כוס ימין ה' וקיקלון מלה אחת והפ"א כפול שהוא תחלת כל מלה, כמו בבת עינו ואולי הם שתי מלות ותחסר אל"ף ככלב שב על קיאו.
פסוק יז:כי הטעם שכרתה עצי הלבנון לבנייך.
פסוק יז:ושוד בהמות ושודך שהיית מפחיד הבהמות והנה יחיתן כמו יקימן ישיבן רבות נקבות.
פסוק יז:מדמי אדם והנה על הכל עברה רעתו.
פסוק יח:מה הועיל ישרת, בעבור אחר וככה הוא אומר למלך כשדים כאשר תסב עליך כוס ימין ה', מה הועיל פסל.
פסוק יח:יוצרו הוא הפועל המציירו ומה הועילה מסכה.
פסוק יח:ומורה שקר הוא כהן לעכו"ם, כל אלה מה הועילו לך?! ויש לתמוה, כי בטח יוצר יצרו עליו לעשות אלילים אלמים, הטעם צורת אדם פה להם ולא ידברו.
פסוק יט:הוי אומר, הקיצה מהפעלים העומדים כי לישן יאמר הקיצה משנתך וככה עורי כמו עורה למה תישן על כן טעו האומרים: המעורר ישינים, כי המעיר ישינים ראוי שיאמר והמקיץ רדומים אינו נכון, כי המקיץ הוא הישן והעד כי אין רואה ואין יודע ואין מקיץ כי כולם ישינים, כי תרדמת השם נפלה עליו. וכתוב: לא הקיץ הנער, מ"ם דומם כמ"ם ריקם וחנם והטעם כמו ידמו כאבן. ועל דעת רבי יהודה: ידמו מפעלי הכפל וככה דומם והוא שם התואר.
פסוק יט:הוא יורה כי הוא הבל שהוא תפוס בזהב ובכסף הטעם על איבריו, כי אינם כאיברי האדם שהחיים מחברם, על כן וכל רוח אין בקרבו והפך אלה.
פסוק כ:וה' כאשר יתן קולו בשמים שם היכל קדשו, הס מפניו כל אנשי הארץ.