תנ"ך על הפרק - חבקוק ב - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

חבקוק ב

544 / 929
היום

הפרק

עַל־מִשְׁמַרְתִּ֣י אֶעֱמֹ֔דָה וְאֶֽתְיַצְּבָ֖ה עַל־מָצ֑וֹר וַאֲצַפֶּ֗ה לִרְאוֹת֙ מַה־יְדַבֶּר־בִּ֔י וּמָ֥ה אָשִׁ֖יב עַל־תּוֹכַחְתִּֽי׃וַיַּעֲנֵ֤נִי יְהוָה֙ וַיֹּ֔אמֶר כְּת֣וֹב חָז֔וֹן וּבָאֵ֖ר עַל־הַלֻּח֑וֹת לְמַ֥עַן יָר֖וּץ ק֥וֹרֵא בֽוֹ׃כִּ֣י ע֤וֹד חָזוֹן֙ לַמּוֹעֵ֔ד וְיָפֵ֥חַ לַקֵּ֖ץ וְלֹ֣א יְכַזֵּ֑ב אִם־יִתְמַהְמָהּ֙ חַכֵּה־ל֔וֹ כִּֽי־בֹ֥א יָבֹ֖א לֹ֥א יְאַחֵֽר׃הִנֵּ֣ה עֻפְּלָ֔ה לֹא־יָשְׁרָ֥ה נַפְשׁ֖וֹ בּ֑וֹ וְצַדִּ֖יק בֶּאֱמוּנָת֥וֹ יִחְיֶֽה׃וְאַף֙ כִּֽי־הַיַּ֣יִן בּוֹגֵ֔ד גֶּ֥בֶר יָהִ֖יר וְלֹ֣א יִנְוֶ֑ה אֲשֶׁר֩ הִרְחִ֨יב כִּשְׁא֜וֹל נַפְשׁ֗וֹ וְה֤וּא כַמָּ֙וֶת֙ וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֔ע וַיֶּאֱסֹ֤ף אֵלָיו֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וַיִּקְבֹּ֥ץ אֵלָ֖יו כָּל־הָעַמִּֽים׃הֲלוֹא־אֵ֣לֶּה כֻלָּ֗ם עָלָיו֙ מָשָׁ֣ל יִשָּׂ֔אוּ וּמְלִיצָ֖ה חִיד֣וֹת ל֑וֹ וְיֹאמַ֗ר ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה לֹּא־ל֔וֹ עַד־מָתַ֕י וּמַכְבִּ֥יד עָלָ֖יו עַבְטִֽיט׃הֲל֣וֹא פֶ֗תַע יָק֙וּמוּ֙ נֹשְׁכֶ֔יךָ וְיִקְצ֖וּ מְזַעְזְעֶ֑יךָ וְהָיִ֥יתָ לִמְשִׁסּ֖וֹת לָֽמוֹ׃כִּֽי אַתָּ֤ה שַׁלּ֙וֹתָ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים יְשָׁלּ֖וּךָ כָּל־יֶ֣תֶר עַמִּ֑ים מִדְּמֵ֤י אָדָם֙ וַחֲמַס־אֶ֔רֶץ קִרְיָ֖ה וְכָל־יֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ׃ה֗וֹי בֹּצֵ֛עַ בֶּ֥צַע רָ֖ע לְבֵית֑וֹ לָשׂ֤וּם בַּמָּרוֹם֙ קִנּ֔וֹ לְהִנָּצֵ֖ל מִכַּף־רָֽע׃יָעַ֥צְתָּ בֹּ֖שֶׁת לְבֵיתֶ֑ךָ קְצוֹת־עַמִּ֥ים רַבִּ֖ים וְחוֹטֵ֥א נַפְשֶֽׁךָ׃כִּי־אֶ֖בֶן מִקִּ֣יר תִּזְעָ֑ק וְכָפִ֖יס מֵעֵ֥ץ יַעֲנֶֽנָּה׃ה֛וֹי בֹּנֶ֥ה עִ֖יר בְּדָמִ֑ים וְכוֹנֵ֥ן קִרְיָ֖ה בְּעַוְלָֽה׃הֲל֣וֹא הִנֵּ֔ה מֵאֵ֖ת יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְיִֽיגְע֤וּ עַמִּים֙ בְּדֵי־אֵ֔שׁ וּלְאֻמִּ֖ים בְּדֵי־רִ֥יק יִעָֽפוּ׃כִּ֚י תִּמָּלֵ֣א הָאָ֔רֶץ לָדַ֖עַת אֶת־כְּב֣וֹד יְהוָ֑ה כַּמַּ֖יִם יְכַסּ֥וּ עַל־יָֽם׃ה֚וֹי מַשְׁקֵ֣ה רֵעֵ֔הוּ מְסַפֵּ֥חַ חֲמָתְךָ֖ וְאַ֣ף שַׁכֵּ֑ר לְמַ֥עַן הַבִּ֖יט עַל־מְעוֹרֵיהֶֽם׃שָׂבַ֤עְתָּ קָלוֹן֙ מִכָּב֔וֹד שְׁתֵ֥ה גַם־אַ֖תָּה וְהֵֽעָרֵ֑ל תִּסּ֣וֹב עָלֶ֗יךָ כּ֚וֹס יְמִ֣ין יְהוָ֔ה וְקִיקָל֖וֹן עַל־כְּבוֹדֶֽךָ׃כִּ֣י חֲמַ֤ס לְבָנוֹן֙ יְכַסֶּ֔ךָּ וְשֹׁ֥ד בְּהֵמ֖וֹת יְחִיתַ֑ן מִדְּמֵ֤י אָדָם֙ וַחֲמַס־אֶ֔רֶץ קִרְיָ֖ה וְכָל־יֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ׃מָֽה־הוֹעִ֣יל פֶּ֗סֶל כִּ֤י פְסָלוֹ֙ יֹֽצְר֔וֹ מַסֵּכָ֖ה וּמ֣וֹרֶה שָּׁ֑קֶר כִּ֣י בָטַ֞ח יֹצֵ֤ר יִצְרוֹ֙ עָלָ֔יו לַעֲשׂ֖וֹת אֱלִילִ֥ים אִלְּמִֽים׃ה֣וֹי אֹמֵ֤ר לָעֵץ֙ הָקִ֔יצָה ע֖וּרִי לְאֶ֣בֶן דּוּמָ֑ם ה֣וּא יוֹרֶ֔ה הִנֵּה־ה֗וּא תָּפוּשׂ֙ זָהָ֣ב וָכֶ֔סֶף וְכָל־ר֖וּחַ אֵ֥ין בְּקִרְבּֽוֹ׃וַֽיהוָ֖ה בְּהֵיכַ֣ל קָדְשׁ֑וֹ הַ֥ס מִפָּנָ֖יו כָּל־הָאָֽרֶץ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
על - הטעם כשומר חלקו באשמורת לילה, שהוא נעור ויפתח עיניו לראות, כי השומרים בעיר חולקים הלילה לחציו או לשליש ולרביע. ואתיצבה על מצור - הטעם כפול, לבקש דרך נבואה למה יחריש השם. ומה אשיב על תוכחתי - למי שיוכיחני והיו"ד סימן הפעול וכמוהו: ותוכחתי לבקרים שהוא שם ויכוח שאחרים מוכיחים לו, אבל ותוכחתי לא אביתם אינו על זה הדרך, כיו"ד סימן הפועל שהוא מוכיח לאחרים.ויענני - זאת הנבואה. על הלוחות - שהנערים קוראים בהם.כי עוד - יקום זה החזון למועד שגזר השם. ויפח - ואשר ידבר על קץ לא יכזב, כמו: יפיח בהם וטעם זה הקץ קץ מפלת כשדים.הנה עפלה - נפשו גבהה כמו עופל ובחן. לא ישרה בו - ואף כי צדיק ממנו ומלת לא תשרת בעבור אחרת. וכן הוא צדיק באמונתו לא יחיה מידו, והטעם: לא ישרה נפשו בו והוא רואה כי צדיק ממנו לא חיה מידו, ואף הוא שיחיה וימלט. והטעם: דרך תימה, הנה הוא רואה כי צדיק בעבור אמונתו לא ימלט מידו ואיך לא יחשב על עצמו שנפשו עפלה ולא ישרה, והוא איש היין בוגד וגבר יהיר, אשר כל אלה הגזרות והרעות הוא עשאם, ואיך לא יחשוב בעצמו כי עליו ישאו משל, ויחודו חידות הנסתרות ממנו בדרך מליצה, ובאר היטב כמו שכתוב הוי המרבה וכל הכתוב אחריו.ואף - יחסר איש, כמו: ואני תפלה אל תהי מרי. איש היין שהוא בוגד יהיר עושה זדון. ולא ינוה - לא ינוח בנוה כי כל חפצו ללכת להשחית. ויאסף אליו - כאשר יעשה המות, שלא ימלט איש מידו.הלא - ובדרך מליצה כמו המליץ יליצו לו החידות, שהם נסתרות. הוי המרבה לא לו - זהו לרשת משכנות, לא לו. אמר יפת: כי טעם ומכביד עליו, כמשוגע שישליך על עצמו הטיט. והנגיד אמר: שיוסיף לבנות משכן ולא יצילנו ובא מלת עבטיט כדרך כל רבים עמים.הלוא - בעבור שאמר הרחיב כשאול, אמר כי המתים שהרגת יעורו. והטעם בני ההרוגים על כן מלת יקומו ויקיצו חסר יו"ד, כי הוא כמו וייקץ יקץ שרשו. א"ר ישועה: אילו היית מכביד עליך עבטיט על קברך שם ייקצו המתים וישכוך. מזעזעיך - כמו: ולא זע ממנו.כי, שלות - מפעלי הכפל שלל כמו סכות לראשי סכך וכמוהו ישלוך כל יתר עמים, וכל זה הרע יבא לך, מדמי אדם ששפכת והחמס שעשית בארץ.הוי רע לביתו - אחריו הוי בלשצר וככה יעצת בשת לביתך זאת דעת רבי משה הכהן ואיננו רק על מדינת בבל כאשר אמר: בבל רבתא די אנא בניתה.קצות - כמו: וקצותה את כפה רק הוא מהבנין הקל מבעלי הה"א, כמו: מקצה רגלים. פירוש אחר ונכון הוא: להיותו דבק אל בושת מכל קצות העמים. וחוטא נפשך - היית בנפשך.כי אבן - שהרס מדינות וקריות ובנה בבל, כי האבן תעיד כי מחמס היתה בנויה. וכפיס - המקום הקשה בעצי הקורות והוא הקרוי קשר בלשון לעז, על כן אחריו הוי בונה עיר.הוי, וכונן - פועל עבר כמו הכין, ואילו היה פועל עומד, היה מכונן כמשפט.הלא, וייגעו - כמו ויקצו יגעו לבנות עירך כי סופה לאש. ומלת בדי – כמו יספיק, כי הוא ריק על חנם יגעו עצמם ויעפו.כי - הטעם אז יכירו וידעו הכל, כי כל הבונה בעולה לא יושע בה, בבא יום אידו אז ישענו על השם וידעו דרכיו.הוי - עם נבוכדנצר ידבר ורעהו מלך כל גוי שתפש. וטעם משקה - דרך משל שהשקה הגוים כוס התרעלה. ומספח - מגזרת ספחני נא. והטעם שאתה מספח מלכים להשקותם חמתך, כמו חמת מים ואף תשכרם למען יראה קלונם. מעוריהם - כמו: כמער איש והמפרש אותו על משתה בלשצר רוהו דבר, כי המביט שם השם וכן לא יאמר כנגד השם.שבעת - יותר קלון תשבע מהכבוד ששבעת, כי בא יום אידך וזהו שתה גם אתה והערל מבנין נפעל, כמו והאסף אל עמך. והטעם: תראה ערלתך כאילו כתוב ותערל כמו: ומות בהר.תסוב עליך כוס ימין ה' וקיקלון - מלה אחת והפ"א כפול שהוא תחלת כל מלה, כמו בבת עינו ואולי הם שתי מלות ותחסר אל"ף ככלב שב על קיאו.כי - הטעם שכרתה עצי הלבנון לבנייך. ושוד בהמות - ושודך שהיית מפחיד הבהמות והנה יחיתן כמו יקימן ישיבן רבות נקבות. מדמי אדם - והנה על הכל עברה רעתו.מה הועיל - ישרת, בעבור אחר וככה הוא אומר למלך כשדים כאשר תסב עליך כוס ימין ה', מה הועיל פסל. יוצרו - הוא הפועל המציירו ומה הועילה מסכה. ומורה שקר - הוא כהן לעכו"ם, כל אלה מה הועילו לך?! ויש לתמוה, כי בטח יוצר יצרו עליו לעשות אלילים אלמים, הטעם צורת אדם פה להם ולא ידברו.הוי אומר, הקיצה - מהפעלים העומדים כי לישן יאמר הקיצה משנתך וככה עורי כמו עורה למה תישן על כן טעו האומרים: המעורר ישינים, כי המעיר ישינים ראוי שיאמר והמקיץ רדומים אינו נכון, כי המקיץ הוא הישן והעד כי אין רואה ואין יודע ואין מקיץ כי כולם ישינים, כי תרדמת השם נפלה עליו. וכתוב: לא הקיץ הנער, מ"ם דומם כמ"ם ריקם וחנם והטעם כמו ידמו כאבן. ועל דעת רבי יהודה: ידמו מפעלי הכפל וככה דומם והוא שם התואר. הוא יורה - כי הוא הבל שהוא תפוס בזהב ובכסף הטעם על איבריו, כי אינם כאיברי האדם שהחיים מחברם, על כן וכל רוח אין בקרבו והפך אלה.וה' - כאשר יתן קולו בשמים שם היכל קדשו, הס מפניו כל אנשי הארץ.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך