אחד היה אברהם
מובא בפרקנו:
בֶּן־אָדָ֗ם יֹ֠שְׁבֵי הֶחֳרָב֨וֹת הָאֵ֜לֶּה עַל־אַדְמַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ אֹמְרִ֣ים לֵאמֹ֔ר אֶחָד֙ הָיָ֣ה אַבְרָהָ֔ם וַיִּירַ֖שׁ אֶת־הָאָ֑רֶץ וַאֲנַ֣חְנוּ רַבִּ֔ים לָ֛נוּ נִתְּנָ֥ה הָאָ֖רֶץ לְמוֹרָשָֽׁה׃
(יחזקאל לג כד)
אברהם אבינו נלחם נגד כל העולם שהתנגד לשיטתו ולדרך חייו. אברהם הצטיין בזה שכל העולם בעבר אחד והוא בעבר השני וכל זה ללא שום קושי. כאשר הכיר אברהם בצדקת דרכו התייצב נגד אביו ונגד נמרוד ללא שום היסוס. אברהם לא נטמע בעמי האזור ולא למד ממעשיהם. להיפך, הוא לימד את כל העולם שיש בורא לעולם והרבה במעשי חסד גדולים ונצורים (לעזוב את הקב"ה כדי להכניס אורחים, להתפלל על אנשי סדום, לשחוט שלשה עגלים כדי לתת לכל אחד מהאורחים לשון בחרדל). חז"ל שבחו מאד את קבלת האורחים של אברהם אבינו ואמרו שסעודתו של אברהם גדולה אפילו מזו של שלמה המלך לכן אומר הנביא: "אחד היה אברהם"(יחזקאל לג כד).
ואומר המדרש:
"כי מראש צורים אראנו" - אלו האבות; "ומגבעות אשורנו" - אלו האמהות.
(במדבר רבה פרשה כ פרק יט)
ורש"י כתב:
אני מסתכל בראשית ובתחילת שרשיהם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו על ידי אבות ואמהות.
(במדבר כג ט)
ועוד במדרש:
הן עם לבדד ישכון מובדלים מן הגוים בכל דבר, בלבושיהם ובמאכלם, בגופיהם ובפתחיהם.
(ילקוט שמעוני במדבר רמז תשסח)
הרמב"ם (הלכות דעות פרק ו הלכה א) אומר שהאדם נמשך בדעותיו אחרי אנשי מדינתו, כלומר מדיני בטבע (בחברה). מסביר הרב מאיר רובמן (זכרון מאיר עמ' רנח), שהאדם הוא בבחינת קוף, מחקה את האחרים, לפיכך שמחתו לא שמחה ועצבותו איננה עצבות. הוא מתנהל על ידי אחרים. את הלבוש מכתיבים בצרפת, את התרבות בארצות הברית וכן הלאה. מאחר והאדם איננו מקורי באורח חייו אלא מנוהל על ידי אחרים לפיכך חסר ספוק ואושר. ואם נשאל מהו האדם? קשה לדעת ולהשיב תשובה מדוייקת, כי הוא מחקה. בלעם מתפעל מישראל משום שהוא רואה שעם ישראל מובדל מאומות העולם. הוא בעל הבית על עצמו. השקפותיו, תגובותיו, לבושו והתנהגותו נקבעים על ידו, כלומר התורה היא אשר מכתיבה לו את אורח חייו והוא מסגל עצמו לרצון התורה והוא בעל הבית על עצמו. חז"ל המשילו את ישראל לשמן זית לומר לך מה שמן זית אינו מתערבב, כך ישראל אינם מתערבים בגוים. עם ישראל איתן בהכרתו בקב"ה ומתגבר על שבעים הזאבים הקמים עליו לטרפו. מנין שאב עמנו כוח נפלא זה? השיב בלעם, מן האבות ומן האמהות.
חייב אדם לומר: "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי", כלומר, חייב אדם לשאוף ולהגיע לעצמאות מושלמת כדי שלא נגרר אחרי תרבות העמים, סגנון לבושם ודבורם. עלינו ללכת בדרך ה', כפי שכתב הרמב"ם (פרק ב מהלכות גרושין) ולא להתפעל כל עיקר מחיי הגויים ומאלה הרחוקים מדרך ה'.
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן – במדבר'