וירא יעקב. כתב רבינו אברהם בעבור היות ההרגשות מתחברות במקום אחד יחליפו זאת בזאת כמו ראה ריח בני ומתוק האור וכן וירא יעקב כי אחריו כתיב הנה שמעתי: למה תתראו. פירש"י למה תראו עצמיכם בפני בני ישמעאל ועשו. וכתב הרמב"ן ולמה אמר בפני בני ישמעאל ועשו ומה ענינם בארץ כנען ועוד למה לא אמר בפני בני הארץ ואולי היו באים דרך ארץ כנען ועוברים עליו ואמר להם שלא יראו עצמם שבעים לפניהם שלא יבואו אל ביתו לאכול עמו לחם ואחר כך אמר להם רדו שמה שמתחלה הזהירם לשמור מה שבידם ושוב אמר להם שילכו לקנות יותר ולא ימותו כאשר יתם הלחם שבידם. אי נמי למה תתראו במקום הזה כי הי' לכם ליסע מיד כאשר שמעתם כי יש שבר במצרים כי כבר היו בסכנה אם לא ימהרו בדבר וזהו שאמר להם ונחי' ולא נמות. וי"מ למה תתראו שהיו מריבים זה על זה על ענין ההליכה לומר מי ילך והוא אומר להם רדו שמה שילכו כלם כמו נתראה פנים. וי"מ למה תתנשאו כמו כי עתה ראיתי פניך כראות פני אלהים שהיו בני יעקב גדולי הארץ ולא היו רוצים ללכת בעצמם ואחרים לא היו רשאים לשלוח מפני פחד הדרך:
הוא המשביר לכל עם הארץ. אינו ראוי שיהי' משנה למלך מוכר לכל עם הארץ לזה סאה ולזה סאתים ועל כן דרשו שציוה לסתום כל האוצרות. ועל דרך הפשט שבאו לפניו מכל הארצות והוא חוקר עליהם ומצוה לפקידים תמכרו לעיר פלוני' כך וכך ובני יעקב באו לפניו מארץ כנען והם באו לפניו בעבור כלם:
ויתנכר להם. פי' רש"י שנעשה להם כנכרי. והרמב"ן פי' מיד כשראה אותם והכירם הי' ירא שמא יכירוהו גם הם ויתנכר אליהם ששם המצנפת על מצחו ועל קצת הפנים כדי שלא יכירוהו כמו שכתוב והיא מתנכרת או שנתנכר להם בדברים שדיבר אתם קשות ואמר להם מאין באתם כאלו לא בא אדם לפניו לשבור ואמרו מארץ כנען לשבור אוכל וכאשר הזכירו לו זה נתברר לו באמת שהם אחיו ולכך כתוב פעם אחרת ויכר יוסף את אחיו. ור' אברהם כתב הכירם בתחילה שהם אחיו ואח"כ הסתכל בכל אחד ואחד לבדו להכירו:
והם לא הכירוהו. שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן אע"ג שגם הוא הניח ליששכר ולזבולון גם כן בלא חתימת ולא היו גדולים ממנו אלא מעט מ"מ כיון שהכיר קצתם הכיר כלם. ועוד שהוא הי' ברור לו שיבאו אליו לשבור אוכל והם לא העלו על דעתם שיעלה לגדולה כזאת. ועוד שנשתנה שמו צפנת פענח. ועוד שהוא מדבר מצרית והם מדברים בלשון הקודש:
ויזכור יוסף החלומות אשר חלם להם. פי' רש"י שידע שנתקיימו. וכתב הרמב"ן ולפי דעתי שהדבר בהפך כי בראות יוסף את אחיו זכר את כל החלומות וידע שלא נתקיים לא אחד מהם בפעם הזאת כי ידע בפתרונם שישתחוו לו כל אחיו מן החלום הראשון והנה אנחנו מאלמים אלומים שרומז לכל אחיו ובפעם השני ישתחוו לו השמש והירח וי"א כוכבים וכיון שלא ראה עמהם בנימין חשב זאת התחבולה להעליל עליהם כדי שיבא בנימין ויתקיים החלום הראשון ועל כן לא רצה לומר להם מיד אני יוסף אחיכם ולשלוח אחר אביו ואחר שנתקיים החלום הראשון הגיד להם כדי לקיים החלום השני ולולא כן הי' יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול על שמעון ועליו ואף אם הי' בדעתו לצער את אחיו קצת איך לא חמל על שיבת אביו אלא הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת וגם הענין השני שעשה בגביע לא הי' בדעתו לצערם אלא חשב אולי יש שנאה עם בנימין שיקנאו אותו באהבת אביהם אותו בקנאתם או שהרגיש בנימין שהיתה ידם ביוסף והיתה ביניהם קטטה על כן לא רצה שילך עמהן עד שיבדקם באהבתו וכן צריך לומר שכל הדברים האלה היו ביוסף מרוב חכמתו בפתרון החלומות כי יש לתמוה אחרי שהי' במצרים ימים רבים והי' פקיד ונגיד בבית פרעה ושר גדול במצרים איך לא שלח כתביו לאביו להודיענו ויפדנו בממון רב אלא ראה כי השתחווית אביו וגם אחיו אליו אי אפשר בארצו והי' מקוה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו שם וכ"ש אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו שיבואו כלם שמה ויקיימו כל חלומותיו וגם החלום השני ואחד עשר כוכבים משתחוים לי: מרגלים אתם. לא הי' אומר להם בלא טענה כי לא הי' מעליל על כל הבאים לשבור ועל כן דרשו רבותינו שנכנסו ביו"ד פתחים וטענה נכונה היא אבל הכתוב לא הזכירה. ועוד שאמרו לו בתחלה כלנו בני איש אחד אנחנו וזהו שמחייבתן. ויתכן לפרש שמתחלה אמר להם נכנסתם בי' פתחים ועתה נקשרתם יחד אין זה אלא דרך מרגלים ואמרו לו בעבור היותנו אחים נאספנו יחד ואמר להם לא כי ערות הארץ באתם לראות כי אם אחים אתם הי' לכם ליכנס בפתח אחד אז אמרו האחד איננו והלכנו לבקשו. ויתכן עוד לפי שראם אנשי תואר ונכבדים לבושי מכלול כלם אמר אין דרך אנשים נכבדים לבא לשבור אוכל כי עבדים רבים לכם. ויתכן עוד שהי' בתחלת הבאים מארץ כנען לשבור אוכל ועל כן שאל אותם מאין באתם:
כלנו בני איש אחד. השיבוהו על דבריו שאמר להם למה באו כלם אמרו שהם אחים ואין רצון אבינו שנפרוד זה מזה או שעשו כן בעבור כובד הרעב שלא יגזלו עבדיהם בדרך מהשבר שיביאו. ויתכן שאמרו כלנו בני איש אחד ותוכל לחקור והוא נודע בכבודו ועושרו כי כנים אנחנו ואנשים צדיקים בני צדיק לא היינו מרגלים מעולם:
כי אם בבוא אחיכם הנה. למה שלא הי' חושש שמא יביאו אחד מן השוק ויאמרו אחינו הוא לפי שכולם היו אנשי תואר וצורה נבראה מיד הי' ניכר אם ידמה להם:
ויאסוף אותם אל משמר. להפחידם עשה כן ושיבינו כי האלהים הוא ירא ומפני מוראו הי' מוציאם שלא ימותו אנשי ביתם ברעב. ועוד כי לא ישמעו לו להניח שם אחד כי אם להצלת כלן:
אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו. כי אי איפשר שלא יתחנן אליהם ויתנפל לפניהם לבקש מהם על נפשו אלא שהפסו' קיצר כדי שלא יאריך בסרחונם: ולא שמענו. חשבו להם האכזריות לעונש גדול יותר מן המכירה וראובן אמר להם כבר אמרתי לכם אל תחטאו בו כי ילד הוא ומפני נערותו חטא לכם וראוי לכם להעביר על חטאת נעוריו ועתה גם דמו הנה נדרש פי' דמו עם האכזריות או יהי' פי' גם דמו אע"פ שלא הרגתם אותו השם דורש דמו ונחשב לכם כאלו שפכתם דמו בהיותו נמכר עבד עולם כי יתכן שמת בעבור היותו ילד שעשועים ולא ניסה לעבוד:
ויקח מאתם את שמעון. ראוי הי' שיקח ראובן כי הגדול נתפש על הקטנים אלא בעבור שהצילו הניחו ולקח הגדול אחריו:
ויפתח האחד את שקו. כתב הרמב"ן והאחרים לא פתחו שקיהם עד היותם עם אביהם ואולי היו האחרים לוקחים תבן לחמוריהם וזה לא הי' לו חמורו חזק הוצרך ליתן לו מספוא. ואונקלוס תרגם אמתחת טוענא ורוצה לומר כי כלל משא נקראת אמתחת והי' לכל אחד שק גדול וכמה קטנים להשוות המשא ואירע לאחד שמצא כספו באותו שק שפתח ולא אירע לאחרים עד היותם עם אביהם. והנכון בעיני כי אמתחת הוא שק גדול ויש לו ב' צדדים ושם לכלם הכסף באחד מן הצדדים ואירע לאחד שפתח הצד שהי' בו הכסף ונקראת אמתחת שהוא נמתח לצדדין. וי"מ שזה האחד הי' נותן מספוא לכל החמורים: וא"א הרא"ש זצ"ל אמר כי זה האחד הוא לוי ולפי שהי' מנהיג ב' חמורים שלו ושל שמעון הוא מצא הכסף כי הי' למטה בשולי האמתחת והאחרים לא הגיעו עדיין למטה והוא שהוצרך להאכיל הגיע למטה. ור' אברהם כתב כי זה האחד הוא ראובן כי הבכור הוא כמו אחד בחשבון:
שנים עשר אנחנו אחים בני אבינו. ולא אמרו לו כמו שאמרו ליוסף שנים עשר עבדיך אחים אנחנו שאלו אמרו לו כמו שאמרו ליוסף עבדיך הי' אומר להם אם כן כבר הודיתם לו שבנימין עבדו ואתם צריכין להביאו אליו כיון שהוא אדונו: האחד איננו והקטן היום את אבינו. וליוסף אמרו בהפך הקטן את אבינו היום והאחד איננו אלא אמרו ליעקב מתוך שאלותיו הוצרכנו להגיד לו מבנימין כי באמרנו לו האחד איננו שאל והשני היכן הוא הוצרכנו לומר לו כי הוא את אבינו:
ואת הארץ תסחרו. אע"פ שלא מצאנו שאמר להם יוסף כן דבר הלמד מענינו ופעמים מקצר הכתוב בסיפור. א"כ שינו לאביהם מפני השלום כדי שיניח לבנימין שילך עמהם כי מרצונ' היו חוזרין מיד לולי שאמ' לא ירד בני עמכ' וכן לא הגידו לו מאסר' ומאס' שמעון:
ויאמר ראובן אל אביו. לכך אמר ראובן תחלה לפי שלא הי' במכירתו של יוסף: את שני בני תמית. י"מ תמית המגפה כי לא אמר כן אל אביו. והרמב"ן פי' שאמר את שני בני תמית בהיות עונשך עליהם אם לא אביאנו והוא כענין שאמר יהודה וחטאתי לך כל הימים. ואע"פ שהי' לו ד' בנים חנוך ופלוא חצרון וכרמי אמר לו תחת אחד מבניך יהי' כפול מבני ויעקב לא בטח בראובן כאשר בטח ביהודה כי היתה עצת יהודה נכונה שאמר המתינו לזקן עד שיכלה פת מן הבית:
