תנ"ך על הפרק - בראשית מב - בכור שור

תנ"ך על הפרק

בראשית מב

42 / 929
היום

הפרק

אחי יוסף יורדים למצרים ובאים אליו

וַיַּ֣רְא יַעֲקֹ֔ב כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ לְבָנָ֔יו לָ֖מָּה תִּתְרָאֽוּ׃וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֣ה שָׁמַ֔עְתִּי כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם רְדוּ־שָׁ֙מָּה֙ וְשִׁבְרוּ־לָ֣נוּ מִשָּׁ֔ם וְנִחְיֶ֖ה וְלֹ֥א נָמֽוּת׃וַיֵּרְד֥וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵ֖ף עֲשָׂרָ֑ה לִשְׁבֹּ֥ר בָּ֖ר מִמִּצְרָֽיִם׃וְאֶת־בִּנְיָמִין֙ אֲחִ֣י יוֹסֵ֔ף לֹא־שָׁלַ֥ח יַעֲקֹ֖ב אֶת־אֶחָ֑יו כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יִקְרָאֶ֖נּוּ אָסֽוֹן׃וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִשְׁבֹּ֖ר בְּת֣וֹךְ הַבָּאִ֑ים כִּֽי־הָיָ֥ה הָרָעָ֖ב בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃וְיוֹסֵ֗ף ה֚וּא הַשַּׁלִּ֣יט עַל־הָאָ֔רֶץ ה֥וּא הַמַּשְׁבִּ֖יר לְכָל־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֔ף וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־ל֥וֹ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה׃וַיַּ֥רְא יוֹסֵ֛ף אֶת־אֶחָ֖יו וַיַּכִּרֵ֑ם וַיִּתְנַכֵּ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם וַיְדַבֵּ֧ר אִתָּ֣ם קָשׁ֗וֹת וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֵאַ֣יִן בָּאתֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵאֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל׃וַיַּכֵּ֥ר יוֹסֵ֖ף אֶת־אֶחָ֑יו וְהֵ֖ם לֹ֥א הִכִּרֻֽהוּ׃וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם׃וַיֹּאמְר֥וּ אֵלָ֖יו לֹ֣א אֲדֹנִ֑י וַעֲבָדֶ֥יךָ בָּ֖אוּ לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל׃כֻּלָּ֕נוּ בְּנֵ֥י אִישׁ־אֶחָ֖ד נָ֑חְנוּ כֵּנִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ לֹא־הָי֥וּ עֲבָדֶ֖יךָ מְרַגְּלִֽים׃וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶ֑ם לֹ֕א כִּֽי־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶ֥ם לִרְאֽוֹת׃וַיֹּאמְר֗וּ שְׁנֵ֣ים עָשָׂר֩ עֲבָדֶ֨יךָ אַחִ֧ים ׀ אֲנַ֛חְנוּ בְּנֵ֥י אִישׁ־אֶחָ֖ד בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנֵּ֨ה הַקָּטֹ֤ן אֶת־אָבִ֙ינוּ֙ הַיּ֔וֹם וְהָאֶחָ֖ד אֵינֶֽנּוּ׃וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם יוֹסֵ֑ף ה֗וּא אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֧רְתִּי אֲלֵכֶ֛ם לֵאמֹ֖ר מְרַגְּלִ֥ים אַתֶּֽם׃בְּזֹ֖את תִּבָּחֵ֑נוּ חֵ֤י פַרְעֹה֙ אִם־תֵּצְא֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֧י אִם־בְּב֛וֹא אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן הֵֽנָּה׃שִׁלְח֨וּ מִכֶּ֣ם אֶחָד֮ וְיִקַּ֣ח אֶת־אֲחִיכֶם֒ וְאַתֶּם֙ הֵאָ֣סְר֔וּ וְיִבָּֽחֲנוּ֙ דִּבְרֵיכֶ֔ם הַֽאֱמֶ֖ת אִתְּכֶ֑ם וְאִם־לֹ֕א חֵ֣י פַרְעֹ֔ה כִּ֥י מְרַגְּלִ֖ים אַתֶּֽם׃וַיֶּאֱסֹ֥ף אֹתָ֛ם אֶל־מִשְׁמָ֖ר שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים׃וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֤ם יוֹסֵף֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י זֹ֥את עֲשׂ֖וּ וִֽחְי֑וּ אֶת־הָאֱלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יָרֵֽא׃אִם־כֵּנִ֣ים אַתֶּ֔ם אֲחִיכֶ֣ם אֶחָ֔ד יֵאָסֵ֖ר בְּבֵ֣ית מִשְׁמַרְכֶ֑ם וְאַתֶּם֙ לְכ֣וּ הָבִ֔יאוּ שֶׁ֖בֶר רַעֲב֥וֹן בָּתֵּיכֶֽם׃וְאֶת־אֲחִיכֶ֤ם הַקָּטֹן֙ תָּבִ֣יאוּ אֵלַ֔י וְיֵאָמְנ֥וּ דִבְרֵיכֶ֖ם וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ וַיַּעֲשׂוּ־כֵֽן׃וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו אֲבָל֮ אֲשֵׁמִ֣ים ׀ אֲנַחְנוּ֮ עַל־אָחִינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ בְּהִתְחַֽנְנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל־כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת׃וַיַּעַן֩ רְאוּבֵ֨ן אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר הֲלוֹא֩ אָמַ֨רְתִּי אֲלֵיכֶ֧ם ׀ לֵאמֹ֛ר אַל־תֶּחֶטְא֥וּ בַיֶּ֖לֶד וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְגַם־דָּמ֖וֹ הִנֵּ֥ה נִדְרָֽשׁ׃וְהֵם֙ לֹ֣א יָֽדְע֔וּ כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ יוֹסֵ֑ף כִּ֥י הַמֵּלִ֖יץ בֵּינֹתָֽם׃וַיִּסֹּ֥ב מֵֽעֲלֵיהֶ֖ם וַיֵּ֑בְךְּ וַיָּ֤שָׁב אֲלֵהֶם֙ וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם וַיִּקַּ֤ח מֵֽאִתָּם֙ אֶת־שִׁמְע֔וֹן וַיֶּאֱסֹ֥ר אֹת֖וֹ לְעֵינֵיהֶֽם׃וַיְצַ֣ו יוֹסֵ֗ף וַיְמַלְא֣וּ אֶת־כְּלֵיהֶם֮ בָּר֒ וּלְהָשִׁ֤יב כַּסְפֵּיהֶם֙ אִ֣ישׁ אֶל־שַׂקּ֔וֹ וְלָתֵ֥ת לָהֶ֛ם צֵדָ֖ה לַדָּ֑רֶךְ וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּֽן׃וַיִּשְׂא֥וּ אֶת־שִׁבְרָ֖ם עַל־חֲמֹרֵיהֶ֑ם וַיֵּלְכ֖וּ מִשָּֽׁם׃וַיִּפְתַּ֨ח הָאֶחָ֜ד אֶת־שַׂקּ֗וֹ לָתֵ֥ת מִסְפּ֛וֹא לַחֲמֹר֖וֹ בַּמָּל֑וֹן וַיַּרְא֙ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְהִנֵּה־ה֖וּא בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ׃וַיֹּ֤אמֶר אֶל־אֶחָיו֙ הוּשַׁ֣ב כַּסְפִּ֔י וְגַ֖ם הִנֵּ֣ה בְאַמְתַּחְתִּ֑י וַיֵּצֵ֣א לִבָּ֗ם וַיֶּֽחֶרְד֞וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר מַה־זֹּ֛את עָשָׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים לָֽנוּ׃וַיָּבֹ֛אוּ אֶל־יַעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶ֖ם אַ֣רְצָה כְּנָ֑עַן וַיַּגִּ֣ידוּ ל֔וֹ אֵ֛ת כָּל־הַקֹּרֹ֥ת אֹתָ֖ם לֵאמֹֽר׃דִּ֠בֶּר הָאִ֨ישׁ אֲדֹנֵ֥י הָאָ֛רֶץ אִתָּ֖נוּ קָשׁ֑וֹת וַיִּתֵּ֣ן אֹתָ֔נוּ כִּֽמְרַגְּלִ֖ים אֶת־הָאָֽרֶץ׃וַנֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו כֵּנִ֣ים אֲנָ֑חְנוּ לֹ֥א הָיִ֖ינוּ מְרַגְּלִֽים׃שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֲנַ֛חְנוּ אַחִ֖ים בְּנֵ֣י אָבִ֑ינוּ הָאֶחָ֣ד אֵינֶ֔נּוּ וְהַקָּטֹ֥ן הַיּ֛וֹם אֶת־אָבִ֖ינוּ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵ֗ינוּ הָאִישׁ֙ אֲדֹנֵ֣י הָאָ֔רֶץ בְּזֹ֣את אֵדַ֔ע כִּ֥י כֵנִ֖ים אַתֶּ֑ם אֲחִיכֶ֤ם הָֽאֶחָד֙ הַנִּ֣יחוּ אִתִּ֔י וְאֶת־רַעֲב֥וֹן בָּתֵּיכֶ֖ם קְח֥וּ וָלֵֽכוּ׃וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֮ אֵלַי֒ וְאֵֽדְעָ֗ה כִּ֣י לֹ֤א מְרַגְּלִים֙ אַתֶּ֔ם כִּ֥י כֵנִ֖ים אַתֶּ֑ם אֶת־אֲחִיכֶם֙ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֔ם וְאֶת־הָאָ֖רֶץ תִּסְחָֽרוּ׃וַיְהִ֗י הֵ֚ם מְרִיקִ֣ים שַׂקֵּיהֶ֔ם וְהִנֵּה־אִ֥ישׁ צְרוֹר־כַּסְפּ֖וֹ בְּשַׂקּ֑וֹ וַיִּרְא֞וּ אֶת־צְרֹר֧וֹת כַּסְפֵּיהֶ֛ם הֵ֥מָּה וַאֲבִיהֶ֖ם וַיִּירָֽאוּ׃וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יַעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֔ם אֹתִ֖י שִׁכַּלְתֶּ֑ם יוֹסֵ֤ף אֵינֶ֙נּוּ֙ וְשִׁמְע֣וֹן אֵינֶ֔נּוּ וְאֶת־בִּנְיָמִ֣ן תִּקָּ֔חוּ עָלַ֖י הָי֥וּ כֻלָּֽנָה׃וַיֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ אֶל־אָבִ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶת־שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית אִם־לֹ֥א אֲבִיאֶ֖נּוּ אֵלֶ֑יךָ תְּנָ֤ה אֹתוֹ֙ עַל־יָדִ֔י וַאֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֵלֶֽיךָ׃וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־יֵרֵ֥ד בְּנִ֖י עִמָּכֶ֑ם כִּֽי־אָחִ֨יו מֵ֜ת וְה֧וּא לְבַדּ֣וֹ נִשְׁאָ֗ר וּקְרָאָ֤הוּ אָסוֹן֙ בַּדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ־בָ֔הּ וְהוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛י בְּיָג֖וֹן שְׁאֽוֹלָה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

שמעתי כי יש שבר. כי דרך כשרעב בשאר ארצות אין רעב במצרים כמו שמצינו כשהיה רעב בימי אברהם שהלך למצרים וגם יצחק רצה לילך כשאמר לו הק' אל תרד מצרימה: שבר. פי' רש"י לשון מכירה וקניין כמו שהוא אומר וישבר למצרים מכר, שברו לנו משם קניין: למה תתראו. אם תתכחשו ברעב יהיו הכל מביטים בכל ותומהים הראיתם בני יעקב שהם עשירים ויפים איך נשחרו ברעב כמו (שה"ש א') אל תראוני שאני שחרחורת שהוא כמו אל תביטו בי: כי אמר פן יקראנו אסון. ע"י צנה וחמה או ליסטין וחיות רעות והוא אין לו תמורה כי אין מאמו רק הוא כי הוא יחיד לאמו: בתוך הבאים. כי הרבה באים לשם כי היה הרעב בארץ כנען: ויכירם. כי היה מצפה להם שמא יבואו מפני הרעב כי דרכם של אבות לבוא מצרים מפני הרעב כמה שנא' ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה וכן יצחק עד שהק"ב אמר לו אל תרד מצרימה והם אינם מצפים שיהיה מלך ורבות' פיר' שהיו בחתימת זקן בשעת מכירה ולא נשתנו לו והוא לא היה בחתימת זקן ועכשיו צמח זקנו ונשתנה להם: ויתנכר אליהם. חשב אם אגלה להם עצמי מיד מפני שהם בושים על שמכרו אחיהם וציערו אביהם יאמרו לי שתוק אתה מושבע ועומד שלא תגלה אותנו ואמר להם קשות ומרגלים אתם ודחקם עד שהביאו בנימין ונתן הגביע באמתחתו ואמר לעכבו לעבד וכשראה אותם דחוקים שהיו יראים לחטא לאביהם גילה עצמו כי אז ידע שעל כרחם יגלו גם הם שלא יעכב בנימין: וידבר אתם קשות. כשהיה אחד מהם שואל לו תבואה למכור היה גוער בו ועונה אותו בקושי כאדם שאומר אין לי פנאי ולא אמכור לכם כל היום אתם צועקים אנשים קשים וצועקים אתם וכשהיה גוער באחד מהם היו אחיו עונים בשבילו למה לא תמכור לנו ולמה תגער לנו יותר מכל הבאים ואמר להם למה אתם עונים בשבילו והלא כשאני גוער באחד מן הקונים אין העומדים עונין בשבילו אלא הוא מדבר ע"י עצמו וכל אחד מכם מבקש עשר משאות למכור כמדומה אני שכולכם בקשר אחד ולמה נקשרתם יחד ודאי מרגלים אתם ולחפור את הארץ באתם: כולנו בני איש אחד. כלו' אין זה קשר אלא כולנו אחים ולכך אנו מדברים זה בשביל אחיו: ויאמר אליהם לא. כלו' אין נראה דבריכם אמת שתהיו כולכם עשרה בני איש אחד אלא קשר הוא ולראות ערות הארץ באתם ואמרו לו אתה תוהא על עשרה ואנן י"ב הקטן את אבינו והאחד איננו כי נגנב מאתנו ולא ידענו היכן הוא: הוא אשר דברתי אליכם. כלו' מתוך דבריכם אתם נתפשים שאם לא מרגלים אתם למה לא הבאתם את הקטן כי בן ל' הוא ויכול לבא עמכם אם לא באתם כי אם לשבר בר אבל בשביל שבאתם לרגל לא הבאתם אותו כי עדיין אינו בעל תחבולות כ"כ ועוד שאתם אומרים שנגנב לכם אחד אין זה כי אם עלילה שאתם רוצים לתור את הארץ ותאמרו אחינו אנו מבקשים כי הם אמרו לו כל העניין ואע"פ שהוא היה יודע הכל שאל להם הכל כמו שאמר שאול שאל האיש לנו ולמשפח' וגו' ואמר להם לדבריכם אינו קטן כ"כ אלא מה שאתם אומרים דברי בדאות הוא כי אין לכם אח ואף אתם אינם אחים אלא בקשר אחד באתם לרגל את הארץ אלא: בזאת תבחנו. אם תביאו אותו אח שאתם אומרים אז אדע שכמו שאמרתם אמת על זאת, כמו כן אמת אמרתם על הכל, ונר' ששאל להם עניינו ותארו של בנימין שלא יהיו סבורים לא יכירנו ויביאו לפניו אדם אחר ואם לא שלא תביאו אותו ודאי מרגלים אתם וכל דבריכם בדאות ובקשר באתם: את האלהים אני ירא. איני רוצה לעכב אתכם עד שילך ויחזור אחד מכם כי שמא אין תבואה בבתיכם ואחד אינו יכול להוליך כל הצורך לבתיכם אלא כולכם לכו ותוליכו שבר והאחד ישאר בערבות: אבל אשמים אנחנו. ודאי על אותו העון בא לנו הצער שכשם שכולנו פשענו יחד כך הפירעון בא לכולנו ביחד שאם היה העון אחד לא בא הפרעון לכולנו בשוה שאין עונינו שוים אלא זה העון עשינו כולנו בשוה: ויען ראובן. מפ' לך הכתוב למה לקח שמעון כי מתחלה היה דעתו לקחת את ראובן שהוא הגדול אבל כיון שאמרו אילו הדברים לפניו כי היו סבורים שאינו שומע לשון עברי כי שם מליץ ביניהם שהיה אומר אליהם מה שהוא אומר ולו מה שהם אומרים סבורים היון שלא יבין והוא בערמה עשה כדי שישמע מה ידברו וכיון ששמע שראובן ראה להצילו לא רצה לצערו ויקח את שמעון שהיו גדול אחריו ויאסור אותו לעיניהם כדי שיראו אותו כבול ואסור וימהרו לחזור: מה זאת עשה אלהים לנו. והם עשו לעצמם שמכרו יוסף ועל זה אמר בתלמוד שנ' אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו יודעים היו שצריכים לחזור והיו יראים מעלילה: אותי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו. כמובן כי תלכו לבקש שמעון הנה כולכם מועללים וקודם שראה העלילה לא הקפיד כ"כ: את שני בני תמות. כלו' שנים אתן לך ערבות בשביל אחד ולפי שאמר יעקב ענה לו ראובן שאמר עלי היה כולנה כלו' בניכם אין אתם רוצים אלא שלי הכל עלי ואמר לו ראובן איני שואל רק בנך ואני אשים את בני בערבות לך תחת בנך כדי שיהיה הדבר גם עמי ולכך אמר בכור זה שוטה הוא אינו אומר עליך בני במקום בנך אלא יוליך בני ואם ימות בני אמית את בנו ומה יועיל לי שאמית את נכדי לא יחיה בני בשביל זה, ולוי לפי שהיה אביו חושבו כעסן לא דבר ודבר יהודה כשראה המקום: כי אחיו מת. ואין לי עליו תמורה: וקראהו אסון. כמו אם קראהו אסון ועוד מה מועיל אם אמית את בניך הרי שלשה אבודים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך