תנ"ך על הפרק - בראשית לט - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

בראשית לט

39 / 929
היום

הפרק

יוסף בבית פוטיפר ובבית הסוהר

וְיוֹסֵ֖ף הוּרַ֣ד מִצְרָ֑יְמָה וַיִּקְנֵ֡הוּ פּוֹטִיפַר֩ סְרִ֨יס פַּרְעֹ֜ה שַׂ֤ר הַטַּבָּחִים֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מִיַּד֙ הַיִּשְׁמְעֵאלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹרִדֻ֖הוּ שָֽׁמָּה׃וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ וַיְהִ֕י בְּבֵ֥ית אֲדֹנָ֖יו הַמִּצְרִֽי׃וַיַּ֣רְא אֲדֹנָ֔יו כִּ֥י יְהוָ֖ה אִתּ֑וֹ וְכֹל֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא עֹשֶׂ֔ה יְהוָ֖ה מַצְלִ֥יחַ בְּיָדֽוֹ׃וַיִּמְצָ֨א יוֹסֵ֥ף חֵ֛ן בְּעֵינָ֖יו וַיְשָׁ֣רֶת אֹת֑וֹ וַיַּפְקִדֵ֙הוּ֙ עַל־בֵּית֔וֹ וְכָל־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ׃וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ וְעַל֙ כָּל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֶת־בֵּ֥ית הַמִּצְרִ֖י בִּגְלַ֣ל יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֞י בִּרְכַּ֤ת יְהוָה֙ בְּכָל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ בַּבַּ֖יִת וּבַשָּׂדֶֽה׃וַיַּעֲזֹ֣ב כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ֮ בְּיַד־יוֹסֵף֒ וְלֹא־יָדַ֤ע אִתּוֹ֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁר־ה֣וּא אוֹכֵ֑ל וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה׃וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַתִּשָּׂ֧א אֵֽשֶׁת־אֲדֹנָ֛יו אֶת־עֵינֶ֖יהָ אֶל־יוֹסֵ֑ף וַתֹּ֖אמֶר שִׁכְבָ֥ה עִמִּֽי׃וַיְמָאֵ֓ן ׀ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹא־יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה־בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי׃אֵינֶ֨נּוּ גָד֜וֹל בַּבַּ֣יִת הַזֶּה֮ מִמֶּנִּי֒ וְלֹֽא־חָשַׂ֤ךְ מִמֶּ֙נִּי֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־אוֹתָ֖ךְ בַּאֲשֶׁ֣ר אַתְּ־אִשְׁתּ֑וֹ וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹהִֽים׃וַיְהִ֕י כְּדַבְּרָ֥הּ אֶל־יוֹסֵ֖ף י֣וֹם ׀ י֑וֹם וְלֹא־שָׁמַ֥ע אֵלֶ֛יהָ לִשְׁכַּ֥ב אֶצְלָ֖הּ לִהְי֥וֹת עִמָּֽהּ׃וַיְהִי֙ כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּבֹ֥א הַבַּ֖יְתָה לַעֲשׂ֣וֹת מְלַאכְתּ֑וֹ וְאֵ֨ין אִ֜ישׁ מֵאַנְשֵׁ֥י הַבַּ֛יִת שָׁ֖ם בַּבָּֽיִת׃וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃וַיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔הּ כִּֽי־עָזַ֥ב בִּגְד֖וֹ בְּיָדָ֑הּ וַיָּ֖נָס הַחֽוּצָה׃וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל׃וַיְהִ֣י כְשָׁמְע֔וֹ כִּֽי־הֲרִימֹ֥תִי קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ אֶצְלִ֔י וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃וַתַּנַּ֥ח בִּגְד֖וֹ אֶצְלָ֑הּ עַד־בּ֥וֹא אֲדֹנָ֖יו אֶל־בֵּיתֽוֹ׃וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹ֑ר בָּֽא־אֵלַ֞י הָעֶ֧בֶד הָֽעִבְרִ֛י אֲשֶׁר־הֵבֵ֥אתָ לָּ֖נוּ לְצַ֥חֶק בִּֽי׃וַיְהִ֕י כַּהֲרִימִ֥י קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֥ב בִּגְד֛וֹ אֶצְלִ֖י וַיָּ֥נָס הַחֽוּצָה׃וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲדֹנָ֜יו אֶת־דִּבְרֵ֣י אִשְׁתּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבְּרָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עָ֥שָׂהּ לִ֖י עַבְדֶּ֑ךָ וַיִּ֖חַר אַפּֽוֹ׃וַיִּקַּח֩ אֲדֹנֵ֨י יוֹסֵ֜ף אֹת֗וֹ וַֽיִּתְּנֵ֙הוּ֙ אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֔הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁר־אסוריאֲסִירֵ֥יהַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים וַֽיְהִי־שָׁ֖ם בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר׃וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיֵּ֥ט אֵלָ֖יו חָ֑סֶד וַיִּתֵּ֣ן חִנּ֔וֹ בְּעֵינֵ֖י שַׂ֥ר בֵּית־הַסֹּֽהַר׃וַיִּתֵּ֞ן שַׂ֤ר בֵּית־הַסֹּ֙הַר֙ בְּיַד־יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת כָּל־הָ֣אֲסִירִ֔ם אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַסֹּ֑הַר וְאֵ֨ת כָּל־אֲשֶׁ֤ר עֹשִׂים֙ שָׁ֔ם ה֖וּא הָיָ֥ה עֹשֶֽׂה׃אֵ֣ין ׀ שַׂ֣ר בֵּית־הַסֹּ֗הַר רֹאֶ֤ה אֶֽת־כָּל־מְא֙וּמָה֙ בְּיָד֔וֹ בַּאֲשֶׁ֥ר יְהוָ֖ה אִתּ֑וֹ וַֽאֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה יְהוָ֥ה מַצְלִֽיחַ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
כי ה' אתו. ששם שמים שגור בפיו. ולפי הפשט שראה מעשיו מצליחין ביותר שלא כדרך העולם. ורבותינו דרשו מלח' ויוצא מלחש ונכנס פי' שאם הי' אומר מזוג פושרין והיו פושרין צוננים והם צוננים והי' סבור שבכשפים הוא עושה ואמר לו חרשים אתה מביא למצרים שכלה חרשים עד שראה ששרתה עליו שכינה ונראה לו כך בחלום או בהקיץ שנראה לו כעמוד ענן וכיוצא בו לכבוד הצדיק. כי אם הלחם אשר הוא אוכל. לפי הפשט שלא הי' מצוה עליו שום דבר מעניני הבית אלא הכל עשה כרצונו מלבד הלחם שהי' אומר זה אני רוצ' כן לאכול מדי יום יום. ור' אברהם נתן טעם בדבר שע"כ לא הי' הלחם בידו כי לא יוכלון המצרים לאכול עם העברים לחם כי תועבה היא למצרים אפילו מגען טמא להם. והרמב"ן כתב כי לא ידע אדוני יוסף מאומה שיקח מכל אשר לו רק הלחם לבדו אשר יאכל ולא שאר הנאות כאשר עושים הבחורים לאסוף להם עושר ונכסים: ויהי יוסף יפה תואר. פירש"י כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו. והרמב"ן כתב בשביל שרצה לומר ותשא אשת אדוניו מקדים לומר יפה תואר ובעבור זה נשאה בו עיני': וימאן ויאמר אל אשת אדוניו. לכך הזכיר אשת אדוניו לומר אע"פ שהיתה אדונתו וירא ממנה מאן לעשות רצונה כי ירא את ה' ממנה: וחטאתי לאלקים. פירש"י כי בני נח נצטוו על העריות. וכתב הרמב"ן תימה שהקדים הטפל כי יותר הוא החטא מהבגידה באדוניו וי"ל בעבור חסרון דעת הנשים אמר כן שבדבר זה בגידה לאדוניו אשר הוא בוטח בו ואחר כן אמר לה כי יש בעון עוד חטא גדול לאלקי'. ויתכן עוד לפרש וחטאתי לאלקים בבגידה זו רעה גדולה היא שיהיה לי בה חטא לפני האלקים ולא הזכיר לה איסור הערוה כי דבר עמה כדרך הנשים. לשכב אצלה. פי' ר' אברהם אפי' שישכב עמה בסמוך הוא בבגדו והיא בבגדה ולהיות עמה לדבר שיחות. כי לא מצאנו משכב אצלה על המשגל רק עמה או אותה: ויהי כהיום. פי' ברור כיום שלא בא אלא לעשות מלאכתו: ואין איש מאנשי הבית שם בבית. פי' מאנשי מיעו' הוא דמאנשי הבית לא הי' שם אבל שלא מאנשי הבית הי' שם וזהו שדרשו שנראה לו דיוקני אביו: ויעזב בגדו בידה. לכבוד אדנותה לא רצה להוציא מידה אף כי הי' לו כח להוציאה מידה: ראו הביא לנו איש עברי. פי' העברים שונאי מצרים המה ואינם קונים מהם עבדים אלא ליוגבים ולכורמים והוא הביא לנו בבית ולא עוד אלא שעשאו אדון ומושל על כל אנשי הבית ועל כן ראוי הי' שיצחק בנו כי מפיק מנוער עבדו אחריתו יהיה מנון ולכן הזכירה ההבאה בבית ואמרה הביא לנו ולא הזכירה לבעלה בשביל כבוד או דרך מוסר אף בעבור שידוע הי' שהוא המביא: כדברים האלה. פירש"י בשעת תשמיש אמרה לו ענייני תשמיש כאלה. והקשה הרמב"ן דהא אמרינן שנסתרס על שלקח יוסף למשכב זכור ועוד איך תפגום עצמה בפני בעלה לומר כי זנתה באונס וראוי הוא שיהרגנה על זה כי למה לא צעקה תחלה כאשר עשתה בסוף ואם כדי שיחרה אפו ביוסף ויהרגנו אפי' לא תאמר לו שבא עלי' אלא שבא לאונסה חייב מיתה ואפשר שרצו לומר ענייני תשמיש וגילוי ערוה ומשמוש ידים ולא תשמיש ממש שהיה סריס בגופו שבא אליו חולי שלא יתאוה כענין שחוף. ועל דרך הפשט אין צורך בזה כי אין הכף לדמיון לדבר אחר ופירושו הדברים האלה. אי נמי כשמוע אדוניו דברי אשתו שאמרה לו אשתו עשה לי עבדך כדברים האלה שהגדתי עתה לאנשי הבית מיד חרה אפו ולא הרגו כדי שלא להחזיק בקול או מרוב אהבתו אותו או שהי' מכיר בצדקת יוסף ולא האמינה ולא נתנו בבית הסוהר אלא לכבוד אשתו או שהי' ירא מהשם שיפקוד דמו מידו כי ראה שהשם אתו: ויתנהו אל בית הסוהר מקום אשר אסרי המלך. כתב ר' אברהם כי בית הסוהר הוא מלה מצרית ועל כן כתב פירושה בצדה כמו הפיל פור הוא הגורל. וכתב הרמב"ן עליו ולא אמר כלום אלא ויתנהו אל בית הסוהר הידוע למלך מקום אשר יאסרו שם אסורי המלך לומר שהי' זה סבה שיכנסו עמו שר המשקה ושר האופה. ויתכן עוד שפי' אסורי המלך עבדיו ומשרתיו החוטאים לו במשפט המלוכה ושאר האסורים ביד השופטים והשוטרים וסיפר זה הכתוב ששמו את יוסף עם אסירי המלך לכבודו מאהבת אדוניו: ואת כל אשר הם עושים שם הוא היה עושה. פי' על ידו שהכל נעשה על ידו. וי"מ שהי' מתעסק באומנות לחיות ממנה כאשר הם עושים שאר האסורים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך