תנ"ך על הפרק - שמואל א כט - אלפים - רבבות / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמואל א כט

261 / 929
היום

הפרק

וַיִּקְבְּצ֧וּ פְלִשְׁתִּ֛ים אֶת־כָּל־מַחֲנֵיהֶ֖ם אֲפֵ֑קָה וְיִשְׂרָאֵ֣ל חֹנִ֔ים בַּעַ֖יִן אֲשֶׁ֥ר בְּיִזְרְעֶֽאל׃וְסַרְנֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ עֹֽבְרִ֔ים לְמֵא֖וֹת וְלַאֲלָפִ֑ים וְדָוִ֣ד וַאֲנָשָׁ֗יו עֹֽבְרִ֛ים בָּאַחֲרֹנָ֖ה עִם־אָכִֽישׁ׃וַיֹּֽאמְרוּ֙ שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים מָ֖ה הָעִבְרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֨אמֶר אָכִ֜ישׁ אֶל־שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים הֲלֽוֹא־זֶ֨ה דָוִ֜ד עֶ֣בֶד ׀ שָׁא֣וּל מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה אִתִּי֙ זֶ֤ה יָמִים֙ אוֹ־זֶ֣ה שָׁנִ֔ים וְלֹֽא־מָצָ֤אתִי בוֹ֙ מְא֔וּמָה מִיּ֥וֹם נָפְל֖וֹ עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וַיִּקְצְפ֨וּ עָלָ֜יו שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּ֣אמְרוּ לוֹ֩ שָׂרֵ֨י פְלִשְׁתִּ֜ים הָשֵׁ֣ב אֶת־הָאִ֗ישׁ וְיָשֹׁב֙ אֶל־מְקוֹמוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הִפְקַדְתּ֣וֹ שָׁ֔ם וְלֹֽא־יֵרֵ֤ד עִמָּ֙נוּ֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְלֹא־יִֽהְיֶה־לָּ֥נוּ לְשָׂטָ֖ן בַּמִּלְחָמָ֑ה וּבַמֶּ֗ה יִתְרַצֶּ֥ה זֶה֙ אֶל־אֲדֹנָ֔יו הֲל֕וֹא בְּרָאשֵׁ֖י הָאֲנָשִׁ֥ים הָהֵֽם׃הֲלוֹא־זֶ֣ה דָוִ֔ד אֲשֶׁ֧ר יַעֲנוּ־ל֛וֹ בַּמְּחֹל֖וֹת לֵאמֹ֑ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ בַּֽאֲלָפָ֔יו וְדָוִ֖דברבבתובְּרִבְבֹתָֽיו׃וַיִּקְרָ֨א אָכִ֜ישׁ אֶל־דָּוִ֗ד וַיֹּ֣אמֶר אֵ֠לָיו חַי־יְהוָ֞ה כִּי־יָשָׁ֣ר אַתָּ֗ה וְט֣וֹב בְּ֠עֵינַי צֵאתְךָ֨ וּבֹאֲךָ֤ אִתִּי֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה כִּ֠י לֹֽא־מָצָ֤אתִֽי בְךָ֙ רָעָ֔ה מִיּ֛וֹם בֹּאֲךָ֥ אֵלַ֖י עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וּבְעֵינֵ֥י הַסְּרָנִ֖ים לֹֽא־ט֥וֹב אָֽתָּה׃וְעַתָּ֥ה שׁ֖וּב וְלֵ֣ךְ בְּשָׁל֑וֹם וְלֹֽא־תַעֲשֶׂ֣ה רָ֔ע בְּעֵינֵ֖י סַרְנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים׃וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ כִּ֣י מֶ֤ה עָשִׂ֙יתִי֙ וּמַה־מָּצָ֣אתָ בְעַבְדְּךָ֔ מִיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר הָיִ֣יתִי לְפָנֶ֔יךָ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י לֹ֤א אָבוֹא֙ וְנִלְחַ֔מְתִּי בְּאֹיְבֵ֖י אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃וַיַּ֣עַן אָכִישׁ֮ וַיֹּ֣אמֶר אֶל־דָּוִד֒ יָדַ֕עְתִּי כִּ֣י ט֥וֹב אַתָּ֛ה בְּעֵינַ֖י כְּמַלְאַ֣ךְ אֱלֹהִ֑ים אַ֣ךְ שָׂרֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ אָֽמְר֔וּ לֹֽא־יַעֲלֶ֥ה עִמָּ֖נוּ בַּמִּלְחָמָֽה׃וְעַתָּה֙ הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְעַבְדֵ֥י אֲדֹנֶ֖יךָ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ אִתָּ֑ךְ וְהִשְׁכַּמְתֶּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְא֥וֹר לָכֶ֖ם וָלֵֽכוּ׃וַיַּשְׁכֵּ֨ם דָּוִ֜ד ה֤וּא וַֽאֲנָשָׁיו֙ לָלֶ֣כֶת בַּבֹּ֔קֶר לָשׁ֖וּב אֶל־אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֑ים וּפְלִשְׁתִּ֖ים עָל֥וּ יִזְרְעֶֽאל׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

אלפים - רבבות

המספרים אלפים ורבבות מופיעים במקומות שונים בתנ"ך, ומלבד הסברם הפשוט הם מרמזים לכוונות עמוקות יותר. כידוע שישנה הנהגה הנקראת הנהגה טבעית ומאידך ישנה הנהגה הנקראת הנהגה נסית. כל הנהגה טבעית באה לידי בטוי במספר אלף. מדוע? כי בעולם מסמל מספר עשר שלמות בקדושה וגם כלעומת זה. אנחנו מכירים: עשר ספירות, עשרה מאמרות שנברא בהם העולם, עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו, עשר מכות שהביא ה' על המצרים, עשרה נסים שנעשו בבית המקדש וכו'. גם לגבי אמירת קדיש וקדושה צריכים עשרה אנשים הנקראים בשם: מנין. אם מספר עשר מהוה שלמות חד ממדית, הרי מאה מסמל שטח כלומר עשר פעמים עשר ואלו מספר אלף הכוונה לאורך, רוחב וגבה או עומק כלומר ארבע רוחות השמים, קרי: שטח, כפול גובה או עומק דהיינו נפח, כלומר כל שש הקצוות.

לאחר שהבענו במספר אלף את כל מערכת הטבע, הרי עשרת אלפים, צריכים לבטא את מערכת הנס. נדגים בכמה מקומות: כאשר מברך משה את מנשה ואפרים יודע הוא את ברכת יעקב לנכדיו שהניח יד ימין על ראש אפרים וחנן אותו בכוחות רוחניים על טבעיים ואלו את מנשה חנן בכוחות טבעיים, לכן משה מברך את יוסף ואומר: "והם רבבות אפרים, והם אלפי מנשה"(דברים לג יז). דבורה אומרת לברק לצאת למלחמה נגד סיסרא המצויד בתשע מאות רכב ברזל, נשק כבד מאד באותה תקופה. כאשר לרשות ישראל לא היו אפילו מגן ורומח(שופטים ה ,ח) אם כן הנצחון על סיסרא הינו בלתי טבעי לפיכך אמרה דבורה לברק לקחת: "עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון"(שופטים ד ו). נביא דוגמא נוספת: ישראל במצרים נרדפו קשות על ידי פרעה שהתנכל לילדי ישראל והשליכם ליאור. ככל שהחריפה הגזרה עם ישראל התרבה למעלה מדרך הטבע. הרמב׳׳ן אומר ששבט לוי היה המועט ביותר מבחינה מספרית, כי לא השתעבד. מאידך, השבטים האחרים שהשתעבדו התרבו למעלה מדרך הטבע. הנביא יחזקאל(טז ז) אומר: "רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים". שוב מופיע המושג רבבה. דוגמא אחרונה שנביא במסגרת זו היא על דוד המלך. כאשר חלק דוד את צבאו לשלש יחידות כדי לדכא את מרד אבשלום נאמר: "ויאמר המלך אל העם יצוא אצא גם אני עמכם". העם לא רצה להעמיד את חיי דוד בסכנה והציעו לו ללמוד ולהתפלל על הצבא ובלי ספק עזרתו העל טבעית תביא את הנצחון המיוחל. וכה אמרו לדוד: "ויאמר העם לא תצא, כי אם נוס ננוס לא ישימו אלינו לב ואם ימותו חצינו לא ישימו אלינו לב כי עתה כמונו עשרה אלפים, ועתה טוב כי תהיה לנו מעיר לעזור"(שמואל ב יח ב-ג). אומר רש"י על הפסוק: "כי עתה בהיותך בכבודך חשוב אתה כמונו, עשרה אלפים, כעשרת אלפים איש כמונו. כי תהיה מעיר לעזור וכען טב ארי תצלי עלנא מן קרתא למסעד". פרוש הדברים: טוב שאתה תתפלל עלינו מירושלים כי אתה חשוב כעשרת אלפים כמונו. ואמרו חז"ל: "אלמלא דוד(שהתפלל על אנשי המלחמה) לא עשה יואב מלחמה"(סנהדרין מט.). אם כן הנשים(שמואל א יח) אמרו דברים לפי תומן בבחינת 'נבא ולא ידע מה ניבא'. הן אמרו שכל נצחונותיו של שאול מוגבלות לדרך הטבע ואלו נצחונותיו של דוד למעלה מהטבע, דוד ברבבותיו.

  באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - שמואל'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך