תנ"ך על הפרק - דברים כח

וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּנְתָ֨נְךָ֜ יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ עֶלְי֔וֹן עַ֖ל כָּל־גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל־הַבְּרָכ֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֻ֑ךָ כִּ֣י תִשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃בָּר֥וּךְ אַתָּ֖ה בָּעִ֑יר וּבָר֥וּךְ אַתָּ֖ה בַּשָּׂדֶֽה׃בָּר֧וּךְ פְּרִֽי־בִטְנְךָ֛ וּפְרִ֥י אַדְמָתְךָ֖ וּפְרִ֣י בְהֶמְתֶּ֑ךָ שְׁגַ֥ר אֲלָפֶ֖יךָ וְעַשְׁתְּר֥וֹת צֹאנֶֽךָ׃בָּר֥וּךְ טַנְאֲךָ֖ וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ׃בָּר֥וּךְ אַתָּ֖ה בְּבֹאֶ֑ךָ וּבָר֥וּךְ אַתָּ֖ה בְּצֵאתֶֽךָ׃יִתֵּ֨ן יְהוָ֤ה אֶת־אֹיְבֶ֙יךָ֙ הַקָּמִ֣ים עָלֶ֔יךָ נִגָּפִ֖ים לְפָנֶ֑יךָ בְּדֶ֤רֶךְ אֶחָד֙ יֵצְא֣וּ אֵלֶ֔יךָ וּבְשִׁבְעָ֥ה דְרָכִ֖ים יָנ֥וּסוּ לְפָנֶֽיךָ׃יְצַ֨ו יְהוָ֤ה אִתְּךָ֙ אֶת־הַבְּרָכָ֔ה בַּאֲסָמֶ֕יךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֣ח יָדֶ֑ךָ וּבֵ֣רַכְךָ֔ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃יְקִֽימְךָ֨ יְהוָ֥ה לוֹ֙ לְעַ֣ם קָד֔וֹשׁ כַּאֲשֶׁ֖ר נִֽשְׁבַּֽע־לָ֑ךְ כִּ֣י תִשְׁמֹ֗ר אֶת־מִצְוֺת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָלַכְתָּ֖ בִּדְרָכָֽיו׃וְרָאוּ֙ כָּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה נִקְרָ֣א עָלֶ֑יךָ וְיָֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ׃וְהוֹתִֽרְךָ֤ יְהוָה֙ לְטוֹבָ֔ה בִּפְרִ֧י בִטְנְךָ֛ וּבִפְרִ֥י בְהַמְתְּךָ֖ וּבִפְרִ֣י אַדְמָתֶ֑ךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהוָ֛ה לַאֲבֹתֶ֖יךָ לָ֥תֶת לָֽךְ׃יִפְתַּ֣ח יְהוָ֣ה ׀ לְ֠ךָ אֶת־אוֹצָר֨וֹ הַטּ֜וֹב אֶת־הַשָּׁמַ֗יִם לָתֵ֤ת מְטַֽר־אַרְצְךָ֙ בְּעִתּ֔וֹ וּלְבָרֵ֕ךְ אֵ֖ת כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֑ךָ וְהִלְוִ֙יתָ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וְאַתָּ֖ה לֹ֥א תִלְוֶֽה׃וּנְתָֽנְךָ֨ יְהוָ֤ה לְרֹאשׁ֙ וְלֹ֣א לְזָנָ֔ב וְהָיִ֙יתָ֙ רַ֣ק לְמַ֔עְלָה וְלֹ֥א תִהְיֶ֖ה לְמָ֑טָּה כִּֽי־תִשְׁמַ֞ע אֶל־מִצְוֺ֣ת ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם לִשְׁמֹ֥ר וְלַעֲשֽׂוֹת׃וְלֹ֣א תָס֗וּר מִכָּל־הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֜י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֛ם הַיּ֖וֹם יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים לְעָבְדָֽם׃וְהָיָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺתָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל־הַקְּלָל֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֽוּךָ׃אָר֥וּר אַתָּ֖ה בָּעִ֑יר וְאָר֥וּר אַתָּ֖ה בַּשָּׂדֶֽה׃אָר֥וּר טַנְאֲךָ֖ וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ׃אָר֥וּר פְּרִֽי־בִטְנְךָ֖ וּפְרִ֣י אַדְמָתֶ֑ךָ שְׁגַ֥ר אֲלָפֶ֖יךָ וְעַשְׁתְּר֥וֹת צֹאנֶֽךָ׃אָר֥וּר אַתָּ֖ה בְּבֹאֶ֑ךָ וְאָר֥וּר אַתָּ֖ה בְּצֵאתֶֽךָ׃יְשַׁלַּ֣ח יְהוָ֣ה ׀ בְּ֠ךָ אֶת־הַמְּאֵרָ֤ה אֶת־הַמְּהוּמָה֙ וְאֶת־הַמִּגְעֶ֔רֶת בְּכָל־מִשְׁלַ֥ח יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲשֶׂ֑ה עַ֣ד הִשָּֽׁמֶדְךָ֤ וְעַד־אֲבָדְךָ֙ מַהֵ֔ר מִפְּנֵ֛י רֹ֥עַ מַֽעֲלָלֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר עֲזַבְתָּֽנִי׃יַדְבֵּ֧ק יְהוָ֛ה בְּךָ֖ אֶת־הַדָּ֑בֶר עַ֚ד כַּלֹּת֣וֹ אֹֽתְךָ֔ מֵעַל֙ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃יַכְּכָ֣ה יְ֠הוָה בַּשַּׁחֶ֨פֶת וּבַקַּדַּ֜חַת וּבַדַּלֶּ֗קֶת וּבַֽחַרְחֻר֙ וּבַחֶ֔רֶב וּבַשִּׁדָּפ֖וֹן וּבַיֵּרָק֑וֹן וּרְדָפ֖וּךָ עַ֥ד אָבְדֶֽךָ׃וְהָי֥וּ שָׁמֶ֛יךָ אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשְׁךָ֖ נְחֹ֑שֶׁת וְהָאָ֥רֶץ אֲשֶׁר־תַּחְתֶּ֖יךָ בַּרְזֶֽל׃יִתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת־מְטַ֥ר אַרְצְךָ֖ אָבָ֣ק וְעָפָ֑ר מִן־הַשָּׁמַ֙יִם֙ יֵרֵ֣ד עָלֶ֔יךָ עַ֖ד הִשָּׁמְדָֽךְ׃יִתֶּנְךָ֨ יְהוָ֥ה ׀ נִגָּף֮ לִפְנֵ֣י אֹיְבֶיךָ֒ בְּדֶ֤רֶךְ אֶחָד֙ תֵּצֵ֣א אֵלָ֔יו וּבְשִׁבְעָ֥ה דְרָכִ֖ים תָּנ֣וּס לְפָנָ֑יו וְהָיִ֣יתָ לְזַעֲוָ֔ה לְכֹ֖ל מַמְלְכ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃וְהָיְתָ֤ה נִבְלָֽתְךָ֙ לְמַאֲכָ֔ל לְכָל־ע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֣ת הָאָ֑רֶץ וְאֵ֖ין מַחֲרִֽיד׃יַכְּכָ֨ה יְהוָ֜ה בִּשְׁחִ֤ין מִצְרַ֙יִם֙ובעפליםוּבַטְּחֹרִ֔יםוּבַגָּרָ֖ב וּבֶחָ֑רֶס אֲשֶׁ֥ר לֹא־תוּכַ֖ל לְהֵרָפֵֽא׃יַכְּכָ֣ה יְהוָ֔ה בְּשִׁגָּע֖וֹן וּבְעִוָּר֑וֹן וּבְתִמְה֖וֹן לֵבָֽב׃וְהָיִ֜יתָ מְמַשֵּׁ֣שׁ בַּֽצָּהֳרַ֗יִם כַּאֲשֶׁ֨ר יְמַשֵּׁ֤שׁ הָעִוֵּר֙ בָּאֲפֵלָ֔ה וְלֹ֥א תַצְלִ֖יחַ אֶת־דְּרָכֶ֑יךָ וְהָיִ֜יתָ אַ֣ךְ עָשׁ֧וּק וְגָז֛וּל כָּל־הַיָּמִ֖ים וְאֵ֥ין מוֹשִֽׁיעַ׃אִשָּׁ֣ה תְאָרֵ֗שׂ וְאִ֤ישׁ אַחֵר֙ישגלנהיִשְׁכָּבֶ֔נָּהבַּ֥יִת תִּבְנֶ֖ה וְלֹא־תֵשֵׁ֣ב בּ֑וֹ כֶּ֥רֶם תִּטַּ֖ע וְלֹ֥א תְחַלְּלֶּֽנּוּ׃שׁוֹרְךָ֞ טָב֣וּחַ לְעֵינֶ֗יךָ וְלֹ֣א תֹאכַל֮ מִמֶּנּוּ֒ חֲמֹֽרְךָ֙ גָּז֣וּל מִלְּפָנֶ֔יךָ וְלֹ֥א יָשׁ֖וּב לָ֑ךְ צֹֽאנְךָ֙ נְתֻנ֣וֹת לְאֹיְבֶ֔יךָ וְאֵ֥ין לְךָ֖ מוֹשִֽׁיעַ׃בָּנֶ֨יךָ וּבְנֹתֶ֜יךָ נְתֻנִ֨ים לְעַ֤ם אַחֵר֙ וְעֵינֶ֣יךָ רֹא֔וֹת וְכָל֥וֹת אֲלֵיהֶ֖ם כָּל־הַיּ֑וֹם וְאֵ֥ין לְאֵ֖ל יָדֶֽךָ׃פְּרִ֤י אַדְמָֽתְךָ֙ וְכָל־יְגִ֣יעֲךָ֔ יֹאכַ֥ל עַ֖ם אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדָ֑עְתָּ וְהָיִ֗יתָ רַ֛ק עָשׁ֥וּק וְרָצ֖וּץ כָּל־הַיָּמִֽים׃וְהָיִ֖יתָ מְשֻׁגָּ֑ע מִמַּרְאֵ֥ה עֵינֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה׃יַכְּכָ֨ה יְהוָ֜ה בִּשְׁחִ֣ין רָ֗ע עַל־הַבִּרְכַּ֙יִם֙ וְעַל־הַשֹּׁקַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־תוּכַ֖ל לְהֵרָפֵ֑א מִכַּ֥ף רַגְלְךָ֖ וְעַ֥ד קָדְקֳדֶֽךָ׃יוֹלֵ֨ךְ יְהוָ֜ה אֹֽתְךָ֗ וְאֶֽת־מַלְכְּךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּקִ֣ים עָלֶ֔יךָ אֶל־גּ֕וֹי אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדַ֖עְתָּ אַתָּ֣ה וַאֲבֹתֶ֑יךָ וְעָבַ֥דְתָּ שָּׁ֛ם אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עֵ֥ץ וָאָֽבֶן׃וְהָיִ֣יתָ לְשַׁמָּ֔ה לְמָשָׁ֖ל וְלִשְׁנִינָ֑ה בְּכֹל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁר־יְנַהֶגְךָ֥ יְהוָ֖ה שָֽׁמָּה׃זֶ֥רַע רַ֖ב תּוֹצִ֣יא הַשָּׂדֶ֑ה וּמְעַ֣ט תֶּאֱסֹ֔ף כִּ֥י יַחְסְלֶ֖נּוּ הָאַרְבֶּֽה׃כְּרָמִ֥ים תִּטַּ֖ע וְעָבָ֑דְתָּ וְיַ֤יִן לֹֽא־תִשְׁתֶּה֙ וְלֹ֣א תֶאֱגֹ֔ר כִּ֥י תֹאכְלֶ֖נּוּ הַתֹּלָֽעַת׃זֵיתִ֛ים יִהְי֥וּ לְךָ֖ בְּכָל־גְּבוּלֶ֑ךָ וְשֶׁ֙מֶן֙ לֹ֣א תָס֔וּךְ כִּ֥י יִשַּׁ֖ל זֵיתֶֽךָ׃בָּנִ֥ים וּבָנ֖וֹת תּוֹלִ֑יד וְלֹא־יִהְי֣וּ לָ֔ךְ כִּ֥י יֵלְכ֖וּ בַּשֶּֽׁבִי׃כָּל־עֵצְךָ֖ וּפְרִ֣י אַדְמָתֶ֑ךָ יְיָרֵ֖שׁ הַצְּלָצַֽל׃הַגֵּר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּךָ֔ יַעֲלֶ֥ה עָלֶ֖יךָ מַ֣עְלָה מָּ֑עְלָה וְאַתָּ֥ה תֵרֵ֖ד מַ֥טָּה מָּֽטָּה׃ה֣וּא יַלְוְךָ֔ וְאַתָּ֖ה לֹ֣א תַלְוֶ֑נּוּ ה֚וּא יִהְיֶ֣ה לְרֹ֔אשׁ וְאַתָּ֖ה תִּֽהְיֶ֥ה לְזָנָֽב׃וּבָ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל־הַקְּלָל֣וֹת הָאֵ֗לֶּה וּרְדָפ֙וּךָ֙ וְהִשִּׂיג֔וּךָ עַ֖ד הִשָּֽׁמְדָ֑ךְ כִּי־לֹ֣א שָׁמַ֗עְתָּ בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֛ר מִצְוֺתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽךְ׃וְהָי֣וּ בְךָ֔ לְא֖וֹת וּלְמוֹפֵ֑ת וּֽבְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר לֹא־עָבַ֙דְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְט֣וּב לֵבָ֑ב מֵרֹ֖ב כֹּֽל׃וְעָבַדְתָּ֣ אֶת־אֹיְבֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר יְשַׁלְּחֶ֤נּוּ יְהוָה֙ בָּ֔ךְ בְּרָעָ֧ב וּבְצָמָ֛א וּבְעֵירֹ֖ם וּבְחֹ֣סֶר כֹּ֑ל וְנָתַ֞ן עֹ֤ל בַּרְזֶל֙ עַל־צַוָּארֶ֔ךָ עַ֥ד הִשְׁמִיד֖וֹ אֹתָֽךְ׃יִשָּׂ֣א יְהוָה֩ עָלֶ֨יךָ גּ֤וֹי מֵרָחוֹק֙ מִקְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ כַּאֲשֶׁ֥ר יִדְאֶ֖ה הַנָּ֑שֶׁר גּ֕וֹי אֲשֶׁ֥ר לֹא־תִשְׁמַ֖ע לְשֹׁנֽוֹ׃גּ֖וֹי עַ֣ז פָּנִ֑ים אֲשֶׁ֨ר לֹא־יִשָּׂ֤א פָנִים֙ לְזָקֵ֔ן וְנַ֖עַר לֹ֥א יָחֹֽן׃וְ֠אָכַל פְּרִ֨י בְהֶמְתְּךָ֥ וּפְרִֽי־אַדְמָתְךָ֮ עַ֣ד הִשָּֽׁמְדָךְ֒ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יַשְׁאִ֜יר לְךָ֗ דָּגָן֙ תִּיר֣וֹשׁ וְיִצְהָ֔ר שְׁגַ֥ר אֲלָפֶ֖יךָ וְעַשְׁתְּרֹ֣ת צֹאנֶ֑ךָ עַ֥ד הַאֲבִיד֖וֹ אֹתָֽךְ׃וְהֵצַ֨ר לְךָ֜ בְּכָל־שְׁעָרֶ֗יךָ עַ֣ד רֶ֤דֶת חֹמֹתֶ֙יךָ֙ הַגְּבֹה֣וֹת וְהַבְּצֻר֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה בֹּטֵ֥חַ בָּהֵ֖ן בְּכָל־אַרְצֶ֑ךָ וְהֵצַ֤ר לְךָ֙ בְּכָל־שְׁעָרֶ֔יךָ בְּכָ֨ל־אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛ן יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לָֽךְ׃וְאָכַלְתָּ֣ פְרִֽי־בִטְנְךָ֗ בְּשַׂ֤ר בָּנֶ֙יךָ֙ וּבְנֹתֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לְךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּמָצוֹר֙ וּבְמָצ֔וֹק אֲשֶׁר־יָצִ֥יק לְךָ֖ אֹיְבֶֽךָ׃הָאִישׁ֙ הָרַ֣ךְ בְּךָ֔ וְהֶעָנֹ֖ג מְאֹ֑ד תֵּרַ֨ע עֵינ֤וֹ בְאָחִיו֙ וּבְאֵ֣שֶׁת חֵיק֔וֹ וּבְיֶ֥תֶר בָּנָ֖יו אֲשֶׁ֥ר יוֹתִֽיר׃מִתֵּ֣ת ׀ לְאַחַ֣ד מֵהֶ֗ם מִבְּשַׂ֤ר בָּנָיו֙ אֲשֶׁ֣ר יֹאכֵ֔ל מִבְּלִ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ כֹּ֑ל בְּמָצוֹר֙ וּבְמָצ֔וֹק אֲשֶׁ֨ר יָצִ֥יק לְךָ֛ אֹיִבְךָ֖ בְּכָל־שְׁעָרֶֽיךָ׃הָרַכָּ֨ה בְךָ֜ וְהָעֲנֻגָּ֗ה אֲשֶׁ֨ר לֹא־נִסְּתָ֤ה כַף־רַגְלָהּ֙ הַצֵּ֣ג עַל־הָאָ֔רֶץ מֵהִתְעַנֵּ֖ג וּמֵרֹ֑ךְ תֵּרַ֤ע עֵינָהּ֙ בְּאִ֣ישׁ חֵיקָ֔הּ וּבִבְנָ֖הּ וּבְבִתָּֽהּ׃וּֽבְשִׁלְיָתָ֞הּ הַיּוֹצֵ֣ת ׀ מִבֵּ֣ין רַגְלֶ֗יהָ וּבְבָנֶ֙יהָ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּלֵ֔ד כִּֽי־תֹאכְלֵ֥ם בְּחֹֽסֶר־כֹּ֖ל בַּסָּ֑תֶר בְּמָצוֹר֙ וּבְמָצ֔וֹק אֲשֶׁ֨ר יָצִ֥יק לְךָ֛ אֹיִבְךָ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃אִם־לֹ֨א תִשְׁמֹ֜ר לַעֲשׂ֗וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵי֙ הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֔את הַכְּתוּבִ֖ים בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה לְ֠יִרְאָה אֶת־הַשֵּׁ֞ם הַנִּכְבָּ֤ד וְהַנּוֹרָא֙ הַזֶּ֔ה אֵ֖ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְהִפְלָ֤א יְהוָה֙ אֶת־מַכֹּ֣תְךָ֔ וְאֵ֖ת מַכּ֣וֹת זַרְעֶ֑ךָ מַכּ֤וֹת גְּדֹלוֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וָחֳלָיִ֥ם רָעִ֖ים וְנֶאֱמָנִֽים׃וְהֵשִׁ֣יב בְּךָ֗ אֵ֚ת כָּל־מַדְוֵ֣ה מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר יָגֹ֖רְתָּ מִפְּנֵיהֶ֑ם וְדָבְק֖וּ בָּֽךְ׃גַּ֤ם כָּל־חֳלִי֙ וְכָל־מַכָּ֔ה אֲשֶׁר֙ לֹ֣א כָת֔וּב בְּסֵ֖פֶר הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֑את יַעְלֵ֤ם יְהוָה֙ עָלֶ֔יךָ עַ֖ד הִשָּׁמְדָֽךְ׃וְנִשְׁאַרְתֶּם֙ בִּמְתֵ֣י מְעָ֔ט תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר הֱיִיתֶ֔ם כְּכוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹ֑ב כִּי־לֹ֣א שָׁמַ֔עְתָּ בְּק֖וֹל יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְ֠הָיָה כַּאֲשֶׁר־שָׂ֨שׂ יְהוָ֜ה עֲלֵיכֶ֗ם לְהֵיטִ֣יב אֶתְכֶם֮ וּלְהַרְבּ֣וֹת אֶתְכֶם֒ כֵּ֣ן יָשִׂ֤ישׂ יְהוָה֙ עֲלֵיכֶ֔ם לְהַאֲבִ֥יד אֶתְכֶ֖ם וּלְהַשְׁמִ֣יד אֶתְכֶ֑ם וְנִסַּחְתֶּם֙ מֵעַ֣ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃וֶהֱפִֽיצְךָ֤ יְהוָה֙ בְּכָל־הָ֣עַמִּ֔ים מִקְצֵ֥ה הָאָ֖רֶץ וְעַד־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ וְעָבַ֨דְתָּ שָּׁ֜ם אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֗ים אֲשֶׁ֧ר לֹא־יָדַ֛עְתָּ אַתָּ֥ה וַאֲבֹתֶ֖יךָ עֵ֥ץ וָאָֽבֶן׃וּבַגּוֹיִ֤ם הָהֵם֙ לֹ֣א תַרְגִּ֔יעַ וְלֹא־יִהְיֶ֥ה מָנ֖וֹחַ לְכַף־רַגְלֶ֑ךָ וְנָתַן֩ יְהוָ֨ה לְךָ֥ שָׁם֙ לֵ֣ב רַגָּ֔ז וְכִלְי֥וֹן עֵינַ֖יִם וְדַֽאֲב֥וֹן נָֽפֶשׁ׃וְהָי֣וּ חַיֶּ֔יךָ תְּלֻאִ֥ים לְךָ֖ מִנֶּ֑גֶד וּפָֽחַדְתָּ֙ לַ֣יְלָה וְיוֹמָ֔ם וְלֹ֥א תַאֲמִ֖ין בְּחַיֶּֽיךָ׃בַּבֹּ֤קֶר תֹּאמַר֙ מִֽי־יִתֵּ֣ן עֶ֔רֶב וּבָעֶ֥רֶב תֹּאמַ֖ר מִֽי־יִתֵּ֣ן בֹּ֑קֶר מִפַּ֤חַד לְבָֽבְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּפְחָ֔ד וּמִמַּרְאֵ֥ה עֵינֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה׃וֶֽהֱשִֽׁיבְךָ֨ יְהוָ֥ה ׀ מִצְרַיִם֮ בָּאֳנִיּוֹת֒ בַּדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣רְתִּֽי לְךָ֔ לֹא־תֹסִ֥יף ע֖וֹד לִרְאֹתָ֑הּ וְהִתְמַכַּרְתֶּ֨ם שָׁ֧ם לְאֹיְבֶ֛יךָ לַעֲבָדִ֥ים וְלִשְׁפָח֖וֹת וְאֵ֥ין קֹנֶֽה׃אֵלֶּה֩ דִבְרֵ֨י הַבְּרִ֜ית אֲ‍ֽשֶׁר־צִוָּ֧ה יְהוָ֣ה אֶת־מֹשֶׁ֗ה לִכְרֹ֛ת אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב מִלְּבַ֣ד הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁר־כָּרַ֥ת אִתָּ֖ם בְּחֹרֵֽב׃

פירוש על הפרק

מאת: ר' אליהו מזרחי ,

שגר אלפיך ולדי בקרך. כי אלפיך מגזרת אלופינו מסובלים: למה נקרא שמם עשתרות שמעשירות את בעליהן ומחזיקות אותן כעשתרות הללו שהן סלעים חזקי'. אינו ר"ל שפירוש עשתרות מענין עושר כי לשון עשתרות לחוד ולשון עושר לחוד ועוד מאי מחזיקות אותן כעשתרות דקאמר מעיקרא פי' עשתרו' מלשון עושר וא"כ חזר ופירש עשתרות מענין חוזק כעשתרות הללו שהן סלעים חזקים אלא הכי פירושה למה נקרא שמם עשתרות מלשון עשתרות קרנים מפני שמעשירות את בעליהן ועל ידי העושר מחזיקות אותן וא"ת אי הכי האי דכתב רש"י בפרשת עקב עשתרות צאנך מנחם פירש אבירי בשן מבחר הצאן כמו עשתרות קרנים לשון תוזק ורבותינו אמרו למה נקרא שמם עשתרות שמעשירות את בעליהן מה הפרש יש בין פי' מנחם לפי' רז"ל הרי שניהם מענין חוזק הוא י"ל שההפרש ביניהם היא במקבלי החוזק כי מנחם פי' הצאן שיהיו חזקים ובריאים כעשתרות ורז"ל פירשו בעלי הצאן שע"י הצאן הם מתחזקים כעשתרות מפני שמעשירות את בעליהן: ברוך טנאך פירותיך. ונקראו טנאך בעבור שהם נתנים בטנא דבר אחר הדברי הלחים כגון תירוש ויצהר וכיוצא בהן ונקראו טנאך בעבור שהם מסתננים בסל שהוא הטנא ומשארתך הדברים היבשו כגון תאנים ורמונים וענבים וכיוצא בהן ונקראו משארתך בעבור שהם נשארים בכלי ואינם זבים ויהיה פירוש טנאך ומשארתך הפירות הלחים והיבישים אבל לפי הפי' הראשון לא פירש על ומשארתך כלום מפני שהוא כמשמעו משארותם צרורות בשמלותם וכאילו אמר ברוכי פרותיך ועיסתך או העריבה שלשין בה את העיסה כמו ובתנוריך ובמשארותיך: ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם. דאל"כ מאי טעמא בירך ביאתו ויציאתו ולא הליכתו ושאר תנועותיו ועוד ברוך אתה בצאתך וברוך אתה בבואך מבעי ליה שהרי היציאה מהבית קודמת לביאה אך קשה שהיה לו לכתוב ברוך צאתך כבואך שהרי הברכה שלא יחטא אינה נופלות אלא ביציאתו מן העולם לא בביאתו לעולם ורש"י עצמו הרגיש בזה ולא פירש במלת ברוך של בואך כלום ושמא י"ל דהכי קאמר כבר היות ברוך בבואך לעולם בלא שום חטא וככה תהיה ברוך בלא חטא גם ביציאתך אבל לא ידעתי מה נעשה בארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך: ובשבעה דרכים ינוסו לפניך כן דרך הנבהלים לברוח מתפזרים לכל צד. וכאילו אמר בבואם אליך יבאו כלם מקובצים יחד באגודה אחת ואח"כ ינוסו מפוזרים מכאן ומכאן והא דנקט דרך אחד ושבעה דרכי' לאו דוקא דברכותיה דקרא אינה על מספר הדרכי' אלא על קבוצם ופזורם ותפש שבעה מורה על רבוי כי דרך הלשון לשום שבע' במקום רבוי כמו עד עקרה ילדה שבעה כי שבע יפול צדיק וקם שבע ביום הללתיך שבע על חטאתיכם: ובחרב יבאו גייסו'. פירש אין זה כחבריו שהם השחפת והקדחת הדלק' והחרמו' שהם כלם מיני חלאים אבל זה אינו חולי אלא חרב האויב מבחוץ: שדפון וירקון מכת תבואה שבשדות. פי' אין אלו לא כמו השחפת והקדחת שהם חלאים בגופו ולא כמו החרב שהוא מכה בגופו מהאויב מחוץ אלא מכה בתבואו': עד אבוד אותך. לא עד אבוד אתה כי ורדפוך יורה שהם המאבדים אבל המתרג' תרגמו עד דתיבד שפירש עד אבוד אתה ונר' שרש"י חולק עליו אבל לא ידעתי איך יתישב מה שכתב תחלה עד אבדך עד דתיבד וסיים בו עד אבוד אותך דמשמע שזהו פירש עד דתיבד ועוד כתב אחר זה שתחלה מאליך וזה אינו אלא לפי המתרג': והיו שמיך אשר על ראשך נחש' קללו' הללו משה מפי עצמו אמרן. פירש ולפיכך יש בידו להקל שבראשונו' הוא אומר שמיכם כברזל וארצכם כנחושה שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע ומתוך כך יהא חורב בעולם כו' וכאן הוא אומר שמיך נחשת וארצך ברזל שיהיו השמים מזיעין אע"פ שלא יראו מטר ולא יהיה חורב של אבדן וכו': יתן יי' את מטר ארצך אבק ועפר זיקא דבת' מיטר'. לא שהמטר עצמו נעשה אבק' ועפר אלא שהרוח בא אחר המטר כו': בשחין מצרים רע היה מאד לח מבחוץ ויבש מבפני' כדאיתא בבכורות בפרק על אלו מומין לפיכך הוצרך לומר בשחין מצרים ולא בשחין סתם: גרב שחין לח חרס שחין יבש כחרס. בפרק על אלו מומין אמרו מדכתיב ובחרס הוי גרב לח אבל בתורת כהנים שנו שגרב זה החרס שהוא יבש כחרס מבפנים ומבחוץ ילפת זו חזזית המצרי' שהוא לח מבחוץ ויבש מבפנים ולמה נקרא שמה ילפת שמלפפתו והולכת עד יום המיתה ורש"י ז"ל נתעורר בקושיא זו בפרשת אמור וכת' גרב וילפת מיני שחין הם גרב זו החרס שהוא שחין יבש מבפנים ומבחוץ ילפת היא חזזית המצרית ולמה נקראת ילפת שמלפפתו והולכת עד יום המיתה והוא לח מבחוץ ויבש מבפנים ובמקום אחר קורא גרב השחין הלח מבחוץ ויבש מבפנים שנ' ובגרב ובחרס כשסמוך גרב אצל חרס קורא לילפת גרב וכשהוא סומך לגרב אצל ילפס קורא לחרס גרב וכבר הארכתי שם בפירושו ע"ש אבל מה שאמרו בפ' אלו מומין תלת' מיני גרב הוו דקר' יבש בין מבפנים בין מבחוץ דמתני' לח בין מבפנים בין מבחוץ דמצרית לח מבחוץ ויבש מבפנים דמשמע דגרב דקרא אינו אלא יבש מבפנים ומבחוץ י"ל דגרב דקרא קרוי לסת' גרב דמומין דכתיב ביה או גרב או ילפת שפיר' גרב דהתם עכ"ל שהוא החרס שהוא יבש כחרס מבפנים ומבחוץ שהרי הילפ' שבצדה הוא לח מבחוץ ויבש מבפנים מכלל דגרב שבצד ילפת הוא היבש מבחוץ ומבפנים אבל גרב המצרי' שהוא לח מבחוץ ויבש מבפנים כלשון הכתוב שמו ילפת שהרי גם הילפת לח מבחוץ ויבש מבפנים הוא אלא שנקראת בלשון חכמים גרב המצרית ואע"פ שכתוב גבי קללות ובגרב ובחרס דמשמעו דמדחרס יבש מבחוץ ומבפנים מכלל דגרב לח מבחוץ ויבש מבפנים כדלעיל אלמא אפילו הלח מבחוץ ויבש מבפנים גרב קרייה רחמנא שאני התם דכתיב לעיל מיניה ובשחין מצרים שהוא הלח מבחוץ ויבש מבפנים עכ"ל דהא דכתיב בתריה ובגרב ובחרס איידי דבעי למכתב ובחרס שהוא השחין היבש מבחוץ ומבפנים חזר וכתב גם כן גרב שהוא הלח מבחוץ ויבש מבפנים אע"פ שכבר כתב לעיל בשחין מצרים שהוא הלח מבחוץ ויבש מבפנים וא"כ גרב דכתיב בתר שחין מצרי' בגרב של מצרים קמיירי ולא בגרב סתם: ישגלנה לשון שגל פלגש והכתוב כנהו לשבח ישכבנה ותקון סופרים הוא זה. אינו רוצה לומר שהסופרים תקנו זה מעצמ' כאותם שתקנו לתלמי המלך דפ"ק דמגלה שהרי זה אינו מכללם ועוד שאם היה זה התקון של סופרים מהו זה שאמר והכתוב כנהו לשבח אלא ה"פ שהכתוב כנה זה כדרך תקוני סופרים שמנהגם לכנות הכתוב לתקון הלשון לפי כונת' וכן מצאתי בספר אחד ישן שהיה כתוב בו תקון סופרים דברים סתורים בתורה ובמקרא שאינן כתובין כתקונן וחכמי ארץ קוראין אותן תקון סופרים ולא שתקנו אותם שמחקו וכתבו מה שכתב משה רבינו בתורה ומה שכתבו הנביאים בשאר הספרים אלא מתחלה שכתבוהו על כנוייו כתבוהו והסופרים לא חסרו ולא הותירו וכך היו ראויין להקרות כנוי כתובים ואלו הן ואברהם עודנו עומד לפני ה' והיה צ"ל וה' עודנו עומד לפני אברהם אלא שכנ' הכתוב וכן אל אראה ברעתי וכן כתב גם הנישב"א ז"ל כמוזכ' בספר הליכות עולם: והיית לשמ' כל הרואה אותך ישום עליך. פירש והיית שתהיה אתה הסבה שיהיו כל הרואים אותך לשמה לא שתהיה אתה בעצמך לשמה: ועל שם כך נקרא חסיל. פירש על שם שהחסיל הוא לשון כליון נקרא המין מהארבה שמכלה הכל חסיל: ישל ישיר פירותיו לשון ונשל הברזל. הוצרך לומר ישיר פירותיו ולא הספיק לומר לשון נשירה מפני שהוא סובר שישל פועל יוצא וחסר הפעול והוא פירותיו כאילו אמר כי ישל את פירותיו ואמר לשון ונשל הברזל שסובר שגם הוא פועל יוצא ופירושו שישל הברזל חתיכה מן העץ המתבקע והיא הלכה והרגתו לא כדעת האומר שנשמט הברזל מקתו והלך והרגו שהוא פועל עומד כי הרב סובר שכל השורש הזה מן הקל הוא פועל יוצא שלא כדעת הרד"ק שכתב ונשל הברזל כי ישל זיתך עומדים והיוצאים ונשל גוים רבים לפניך כי ישל אלוה נפשו: מרוב כל בעוד היה לך כל טוב. עשה המ"ם כמו בי"ת כמ"ם מסיני בא כאילו אמר ברוב כל שפירושו בעוד רוב כלומר בעוד שהיה לך כל טוב שאין הבי"ת הזה במקום עם כבי"ת בשמחה ובטוב לבב הסמוך לו כי אין מתנאי העבודה רק שתהיה בשמחה ובטוב לבב כמו עבדו את יי' בשמחה וגומר לא שתהיה ברוב כל כי עבודת העני רצויה כעבודת העשיר: כאשר ידאה הנשר פתאום דרך מצלחת ויקלו סוסיו. פי' אין זה מורה על רחוק המקום רק על קלות הנסיעה ופתאומיותו וא"כ הוא מוסב אל ישא יי' אלהיך שישאנו בקלות ופתאום כאשר ידאה הנשר: עד רדת חומותיך לשון רדוי וכבוש. וא"כ יחסר בי"ת מן חומותיך שהיה לו לכתוב עד רדת בחומותיך כמו וירדו בדגת הים ובעוף השמים וגומר ורדו בכם לא תרדה בו בפרך שכלם בבי"ת וכמוהו שבי אלמנה בית אביך כמו בבית אביך אבל אין לפרש עד רדת מלשון ירידה כי לא תפול לשון ירידה רק כשהדבר בכללו נעתק ממקומו הגבוה למקום אחר שפל ממנו מיורדי בור וירדו אחי יוסף מארץ ישראל הגבוהה מכל הארצות אל מצרים השפלה מארץ ישראל וכן כולם וירידת החומות אינה כן רק הם נהרסת ונופלת במקומו בעצמו והתימה מן הרד"ק ז"ל שכתב אותו בשורש ירד: במצור מחמת שיהיו צרין על העיר ויהיה שם עקת רעבון. פי' אין המצור מורה על רעבון שבעבורו יאכלו בשר בניהם רק המצור שצרין על העיר מחויב שיהי' שם מצוק שהוא עקת רעבון שבעבורו יאכלו בשר בניהם ויהיה הוי"ו של ובמצוק נוסף כוי"ו ואיה וענה נרדם ורכב וסוס: הרך בך והענוג. הוא הרך הענוג לשון פינוק מהתענג ומרוך מוכיח עליהם ששניהם כאחד אעפ"י שהוא מפונק ודעתו קצה בדבר מיאוס ימתק לו לרעבונו בשר בניו ובנותיו עד כי תרע עינו בבניו הנותרים מתת לאחד מהם מבשר בניו אחיהם אשר יאכלו פי' תדע שהרך והענוג אחד הוא שהרי אחר שכתב הרכה בך והענוגה כתב מהתענג ומרוך דמשמע דרכה וענוגה חדא הוא שאילו היתה הרכה לחוד והענוגה לחוד מהתענג הענוגה ומרוך הרכה מבעי ליה אח"כ פירוש ואמר ואע"פ שהוא מעונק ודעתו קצה בדבר מיאוס יומתק לו מרוב רעבונו בשר בניו ובנותיו הוכרח לפרש תרע עינו ותרע עינה מרוב מתיקתו שיומתק להם לרוב רעבנותם תרע עינו ועינה על בניהם הנשארים מאחיהם השחוטים מלתת להם מבשר אחיהם השחוטים ולא פירש אותו שמרוב רעבנותם יתאכזרו עד שלא יתנו מבשר אחיהם השחוטים לבניהם הנשארים על דרך ידי נשים רחמנות בשלו ילדיהן מפני שענין הפנוק שהוא הרך והענוג אינו נופל בו אלא הפכו שבמקום הפנוק שנפשו קצה המיאוס שדרכו יותר מכל שאר בני אדם אלא אע"פ שהם מפונקים והיה להם למאוס בשר בניהם השחוט מרוב רעבנותם לא ימאסוהו אלא ימתק להם כ"כ עד שתרע עיניה' מלתת ממנו לבניה' הנשארים ד"א הרך בך הרחמני ורך הלבב מרוב רעבנות' יתאכזרו ולא יתנו מבשר בניהם השחוטים לבניהם הנותרים הוכרח לפרש פה הרך בך הרחמני ולא המפונק כדי שיתפרש תרע עינו ועינה על האכזרי שהוא הפך הרחמני על דרך ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן ואחר שפירש תחלה קשר המלות ואופן דבקותם זה עם זה שב לפרש פי' המלות ואמר שפי' אשר יותר מהשחוטים ר"ל בערך אל השחוטים יקראו אלה נותרים ופי' תרע תהא עינו צרה ורעה בהם מלתת להם מבשר הנשחטים לא שתהיה עינו רעה בעצמה כי באחיו הבא אחריו ימאן זה הפי': ובבנה ובבתה הגדולים. כי הקטנים נזכרים אחר זה במאמר ובבניה אשר תלד: יעלם לשון עלייה והמ"ם בו כנוי הרבים הנסתרים ואיננו מלשון העלמה כמו אל תעלם אזנך ויהיה פירושו כמו והפלא יי' אלהיך את מכותך שיהיו מופלאות ונעלמות מעיני כל חי שא"כ היה העי"ן נקוד בשוא כמו אל תעלם אזנך ואם העלם יעלימו ויי' העלים ממני ועוד שא"כ היה ראוי להיות יעלימם יי' עליך מאחר שהוא שב אל המכות כמו והפלא יי' אלהיך את מכותך: ונשארתם במתי מעט תחת אשר וגו' מועטין חלוף מרובין. פי' אין כונת הכתוב בזה שישארו מתי מעט שלא יוכלו לעמוד כנגד אויביהם דא"כ מה טעם אומרו תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב מה לי היו רבים מתחלה ועכשיו מעטין מה לי היו מועטין מתחלתן אבל כוונת הכתוב היא לומר שבמקום שהיו תחלה רבים יהיו עכשיו מועטין כלומר שילכו ויתמעטו כפרי החג אבל אין לו' שיהיה המיעוט של עכשיו מופלא בערך הרבוי של תחלתן שבמקום שהיו רבים בהפלגה דהיינו ככוכבי השמים יהיו עכשיו מעטים בהפלגה דא"כ מועטין חלוף המרובין מבעי ליה לשתמע מיניה חלוף המרובין הראשונים שהיו מרובין בהפלגה לא חלוף מרובין דמשמע אי זה מרובין שיהיו: כן ישיש יי' את אויביכם עליכם להאביד. אמר זה על דעת רז"ל שאמרו כן ישיש ה' עליכם הוא אינו שש אבל אחרים משיש דיקא נמי דכתיב ישיש ולא כתיב ישוש ולא על דעת הרד"ק ושאר המדקדקים שאומרים שהוא פועל עומד וישיש כמו ישוש כמו שישו אתה משוש ישישו וישמחו בך שהם כולם פעלים עומדים אע"פ שהם מבנין הכבד מפני שאילו היה זה פועל עומד היה ראוי להיות כאן ישוש כמו שפתח תחלה והיה כאשר שש מן הקל לא שיהיה מקצת הדבור מבנין הקל ומקצתו מבנין הכבד: באניות בספינות ובשביה. הוסיף מלת בשביה בעבור שבזולת זה אין זו קללה אם ישובו עם הספינות במצרים: והתמכרתם אתם תבקשו להיות נמכרים להם לעבדי'. כי בנין התפעל יורה על המסבב הפעולה לעצמו כמו והתאויתם לכם והתנחלת אותם ואלו היה מכירתן ע"י מוכריהן היה ראוי להיו' ונמכרת' מבנין נפעל כמו כי ימכר לך אחיך כי ימוך אחיך ונמכר לך כי נמכרנו אני ועמי ועוד אם יהיה פי' והתמכרתם ע"י המוכרים יחוייב מזה שיהיו קונים אתכם ממוכריכם והכתוב אומר ואין קונה וא"כ יחוייב מזה בהכרח שיהיה פי' והתמכרתם שתבקשו להמכר ולא תוכלו מפני שאין קונה:

מאמרים על הפרק

והיית משוגע ממראה עיניך

פוקח עורים

שמחה של מצוה

מאמר על הפרק

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק