אולי יקרה יי' לקראתי אינו רגיל לדבר עמי ביום. שכך אמר ולזקני מדין ולזקני מואב לינו פה הלילה למדנו שאין ר"ה שורה עליו אלא בלילה וכן אמר הוא בעד נבואתו אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים שפירושו לפי פשוטו כתרגומו שאינו נראה אליו אלא בלילה כשהוא שוכב ולפיכך היה מסופק אם יקרה יי' לקראתו עכשיו שהוא יום שלא כמנהג:
שפי כתרגום יחידי לשון שפי ושקט שאין עמו אלא שתיקה. כלומר הלך ביחידות וצניעות וכמוהו על שפיים בקעות שממות ונוחות להלוך בם בלא מכשול וכן שפיפון עלי אורח מהלך בנחת ויחיד שלא ירגישו בו העוברים כדי שינשוך אותם:
ויקר לשון גנאי ולשון טומאה קרי כלומר בקושי ובבזיון היה נגלה אליו ביום. אמר בקושי מלשון מקרה ועראי ואמר ובבזיון מלשון קרי:
ואעל פר ואיל ואברהם לא העלה אלא איל אחד. דאל"כ ואעל עולות מיבעי ליה מה ת"ל פר ואיל אלא לא כאברהם שהעלה איל אחד לבד:
ארה לי יעקב זועמה ישראל בשני שמותיהם א"ל לקללם וכו'. אף על פי שלא נזכר למעלה רק ארה הנה כמוהו ותאמר ואשימה עיני עליו ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו:
מה אקוב לא קבה אל כשהיו ראוים להתקלל לא נתקללו כשהזכיר אביהם את עונם באפם הרגו איש לא קלל אלא אפם שנ' ארור אפם כי עז כשנכנס אביהם במרמה אצל אביו והיה ראוי' להתקלל מה נאמר שם גם ברוך יהיה וכו'. במדבר רבה ופי' הפסוק הזה מה אקוב כי ידעתי כי לא קבה אל כלומר לא יסכים על ידי שאקב אותן וכך אמרו במדבר רבה והיאך אני מקללן כי לא קבה אל והיאך ידע זה ממה שלא נתקללו כלל ואף במקום שהם ראוי' להתקלל שא"ת שהוא כמשמעו שהשם אינו רוצה לקלל ואיך אני אוכל לקללם מאי ומה אזעום לא זעם יי' דקאמר הרי כבר אמר שאין השם רוצה לקללם א"כ אפילו אם היה כועס בימי' ההם לא היה יכול לקללם ועוד מאי כי מראש צורי' אראנו דקאמר אפי' לא היו שרשיה' מיוסדים וחזקים כצורים לא היה יכול לקללם מכיון שהש"י אינו רוצה לקללם:
הן עם לבדד ישכון הן הוא אשר זכו לו אבותיו לשכון בדד כתרגומו. אמר הוא אשר זכו לו אבותיו מפני שלמעלה אמר כי מראש צורים אראנו שהסתכלתי בראשיתם ובתחלה שרשיה' ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות על ידי אבותיה' ואמותיהן ובא להודיע מה הוא החוזק שזכו לו אבותיו ואמר הן עם לבדד ישכון שזכו לו אבתיו לשכון בדד שפירושו כתרגמו בלחודיהון עתידין דיחסנון עלמא:
עפר יעקב כתרגומו שתרגום עפר יעקב דעדקייא דבית יעקב דאמר עליהון יסגון כעפרא דארעא. ולא הבנותי דברי המתרגום בזה שאם כיון לפרש עפר יעקב הבנים הקטנים והדקים שבהם כמו העפר למה חזר ואמר דאמר עליהון יסגון כעפרא דארעא ואם כיון לפרש עפר יעקב כמשמעו כאילו אמר מי מנה אותם שנ' בה' והיה זרעך כעפר הארץ למה לא כלל בזה כל ישראל הגדולים והקטנים של בית יעקב אבל אמר דעדקיא דבית יעקב:
דבר אחר עפר יעקב חשבון במצות שהם מקיימין בעפר לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו לא תזרע כרמך כלאים וכו'. במדבר רבה ויהיה המקרא הזה מסורס כאילו אמר מי מנה מה שעושה יעקב בעפר פי' המצות שעושה ישראל בעפר ומספר את רובע ישראל רביעותיהן זרע היוצא מתשמיש שלהם כאילו אמר מי מנה מצות העפר שעושין ישראל ומספר זרע רובע ישראל כמה הם ולא ידעתי מה יעשו במלת את:
מות ישרים שבהם לא ישרים סתם. דא"כ הברכה הזאת אינה של ישר' ואיך אמר לו בלק לקוב אויבי לקחתיך והנה ברכת ברך:
וישם דבר בפיו. מה היא השימה הזאת ומה חסר המקרא באומרו שוב אל בלק וכה תדבר דא"א לומר שמאמר שוב אל בלק וגומר הוא פירוש וישם דבר בפיו דא"כ ויאמר ל"ל היה לו לומר וישם דבר בפיו שוב אל בלק וכה תדבר:
מה דבר יי' ל' צחוק הוא זה כלומר אינך ברשותך. במ"ר דאל"כ מה בפיך הי' לו לומר דפשיטא דאותם הדברי' שדבר לו השם הי' שואל:
תייבין ומתמלכין חוזרין ונמלכין לחזור בהם. בא לפרש דברי המתרגם שתרגם ויתנחם תייבין' ומתמלכין שלא פירוש ההמלכ' הזאת אם נחזור בהם אם לקיים דבריה' ופירוש חוזרין ונמלכין לחזור בהם לא שבא לפרש מלת תייבין כי זה אינו צריך ביאור:
הנה ברך לקחתי אתה שואלינו מה דבר יי' קבלתי ממנו לברך אותם. הודיענו בזה כי הנה ברך לקחתי אינו דבק עם ודבר ולא יקימנה הסמוך לו אלא עם מאמר מה דבר יי' ואמר קבלתי במקום לקחתי להורות שפי' לקחתי קבלתי לא שלקח ממנו כלום כפי' לקיחה בכ"מ גם פי' ברך כמו לברך כי המקום יצטרך בשמושו לאותיות בכל"ם גם הוסיף מלת אותם אחר מלת ברך להורות את מי יברך גם הוסיף מלת ממנו אחר מלת לקחתי' להורות ממי קבל הברכה גם הפך המקרא ואמר לקחתי ברך במקום ברך לקחתי מפני שתשובת מה דבר יי' שפירושו מה קבלת ממנו היא שקבל ממנו ברכה ואולי היתה השאלה מה בפיך שפירושו מה מין דבור בפיך היתה תשובתו ברך קבלתי וברך ולא אשיבנה ואחר שהשאלה היתה מה קבלת ממנו היה ראוי לומר קבלתי ברך וברך ולא אשיבנה:
הוא ברך אותם ואני לא אשיב את ברכתו. הודיע לנו בזה שמלת ברך הו' פועל שפירושו ברך אותם ולא שם ומפני שכנוי ולא אשיבנה הבא אחריו הוא מורה שהוא שם שהכנוי אינו נופל כי אם על השם הוכרח לומר ולא אשיב את ברכתו לומר שהכנוי הזה אינו נופל על הפועל רק על השם הכולל בפועל כי השמו' בכח הפעלים וכאילו אמר וברך ברכה ולא אשיבנה:
כתועפות ראם לו כתוקף רום וגובה שלו. פירוש תעפות מלת חוזק ותוקף וראם מענין רום וגובה לא מענין ראם קרניו שהוא בהמה מבהמות ארץ כי אין ראוי ליחס כחו וגבורתו לכח בהמה אחת ופירושו האל המוציא את ישר' ממצרים כחו ותוקפו כתוקף רום עילמו וגובהו פי' כערך התוקף הראוי להיות למי שבניינו רם וגבוה כזה כי כאיש גבורתו שכחו חזקו ותקפו ככה יהיה רום בניינו וגובהו ורש"י ז"ל רצה לתת טעם למה נקרא התוקף בשם תועפות ואמר אומר אני שהוא לשון עוף יעופף המעופף ברום וגובה שאין זה אלא מחמת תוקף רב שיש לו כח רב שיוכל להניע את גופו לצד מעלה הפך תנועות הטבעי שהיא לצד מטה כמשפט כל המורכבים מארבע יסודות ויהיה פירו' כתועפות ראם לו כעפיפת גובה שלו וטעמו כתוקף רום וגובה שלו:
דבר אחר תועפות ראם תוקף ראמים שרבותינו קוראים השדים ראמים. שפירושו כתוקף השדים שהם חזקים ומעופפים ברגע מסוף העולם ועד סופו:
כעת יאמר ליעקב. עוד עתיד להיות עת כעת הזאת אשר תגלה חבתן לעין כל שהם יושבים לפניו ולומדיה תורה מפיו ומחיצתם לפנים ממלאכי השרת והם ישאלו להם מה פעל אל וזה הוא שנ' והיו עיניך רואות את מוריך. אמר עוד עתיד להיות עת כעת הזאת מפני שכ"ף הדמיון מורה שהוא מדמה עת אחרת לעת הזאת ואמר אשר תגלה חבתן לעין כל מפני שכתוב לעיל מיניה ותרועת מלך בו לשון חיבה וריעות אמר שעוד עתיד להיות עת אחרת כעת הזאת שתגלה חבתן לעין כל ולכן הוסיף מלת עוד על מלת כעת כאילו אמר עוד כעת יאמר ליעקב ופירושו מה היא החבה שתגלה לעין כל שהם יושבים לפניו ולומדי תורה מפיו ומחיצתם לפני' ממלאכי השרת והמלאכים ישאלו להם מה פעל אל:
דבר אחר כעת יאמר ליעקב אינו לשון עתיד אלא לשון הווה וכו'. והוא דבק עם לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כאילו אמר אין נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת שנאמר ליעקב ולישר' בדרך שאלה מה פעל האל במרום פירוש שאינו מצטרך לא לנחש ולא לקסם כדי להשיב להם כי יש להם נביאי' ואורים ותומים שמגידים להם הכל ועל ידם הם משיבים להם אבל לא ידעתי איך יתפרש לפי זה הכ"ף שהוא כ"ף הדמיון:
הן עם כלביא יקים כשהם עומדים ממטתם שחרית הן מתגברין כלביא וכו'. המקרא הזה אינו כמשמעו שהרי כל האמור אינו אלא ספור שבחם בתורה ובמצות וחבת המקום עליהם לפיכך דרשו רז"ל גם המקרא הזה על קיום המצות על דרך הוי עז כנמר וגובר כארי לעשות רצון אביך שבשמים שכשיקום ממטת ויתנשא ממנו הוא כארי וכלביא לקיים המצות של שחרית שהם לבישת הטלית וקריאת שמע והנחת תפלין וכן בערבית לא ישכב על מטתו עד שיאכל כל הבאים לטורפו כשיקרא את שמע על מטתו וכשיפקיד את רוחו ביד המקום וכשבא מחנה וגייס להזיקם הקב"ה שומרים ונלחם מלחמותיהם ומפילם חללים וזהו אומרו ודם חללים ישתה:
דבר אחר ודם חללים ישתה נתנבא שאין משה מת עד שיפיל מלכי מדין חללים ויהרג גם הוא עמהם. במדבר רבה וצריך לומר שזו הנבואה אינה על דרך ניבא ולא ידע מה ניבא אלא שנתנבא ממש על זה שהרי פירוש המקרא הוא זה שפירוש לא ישכב הוא ולא ימות ופירוש עד יאכל טרף עד יהרג ופירוש ודם חללים שהפילם חללים וזהו לא יתפרש אלא על משה שראה שלא ימות עד שיפיל חללים והם מלכי מדין שנאמר בהם ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם ואף על פי שאין כאן רמז על הריגתו של בלעם עמהם מכל מקום מסתמא מאחר שהראו לו מן השמים הריגתן של מלכי מדין הראו לו גם כן הריגתו עם הריגתן:
גם קוב לא תקבנו גם ראשון מוסף על גם שני וגם שני על ראשון. כאילו אמר לא תברכנו גם לא תקבנו ולא תקבנו גם לא תברכנו:
וקבותו לי משם אין זה לשון צווי כמו וקבנו אלא לשון עתיד כו'. אמר זה מפני שהצווי מורה על הפועל העתיי ולא יתכן פה להיות עתיי כי עדיין לא ידע אם יישר המקום בעיני האלהים ואיך יצונו שיקוב אותו ומיד לפיכך אמר שהוא לשון עתיד ותקבנו לי משם לעתיד אחר שיישר בעיני האלהים:
ראש הפעור קוסם היה בלק וראה וכו'. דאל"כ למה הוליכו באותו מקו' בשלמא בפעם הראשונה הוליכו לקרית חוצות מפני שהיא עיר מלאה שוקים אנשים ונשים וטף בחוצותיה לומר ראה ורחם שלא יעקרו אלה ובפעם השנית הוליכו בשדה צופים אל ראש הפסגה מפני שראה בלק בקסמים שלו שעתידה פרצה להפרץ בישראל משם וחשב שמא משם תחול הקללה עליהם אלא בפעם השלישית שהוליכו בראש הפעור הנשקף על פני הישימון למה אלא שראה בלק בקסמיו שהם עתידין ללקות ע"י פעור ולא היה יודע במה אמר שמא הקללה תחול עליהם משם אמר רוצה ואינו רוצה לקללם אזכור עונותיהם והקללה על הזכרות עונותיהם תחול וישת אל המדבר פניו כתרגומו ושוי לקבל עגלא דעבדו ישראל במדבר אפוהי:
