תנ"ך על הפרק - במדבר כג - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

במדבר כג

140 / 929
היום

הפרק

בלעם מברך את ישראל פעמיים

וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֨עַל בָּלָ֧ק וּבִלְעָ֛ם פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם לְבָלָ֗ק הִתְיַצֵּב֮ עַל־עֹלָתֶךָ֒ וְאֵֽלְכָ֗ה אוּלַ֞י יִקָּרֵ֤ה יְהוָה֙ לִקְרָאתִ֔י וּדְבַ֥ר מַה־יַּרְאֵ֖נִי וְהִגַּ֣דְתִּי לָ֑ךְ וַיֵּ֖לֶךְ שֶֽׁפִי׃וַיִּקָּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֶת־שִׁבְעַ֤ת הַֽמִּזְבְּחֹת֙ עָרַ֔כְתִּי וָאַ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃וַיָּ֧שֶׂם יְהוָ֛ה דָּבָ֖ר בְּפִ֣י בִלְעָ֑ם וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃וַיָּ֣שָׁב אֵלָ֔יו וְהִנֵּ֥ה נִצָּ֖ב עַל־עֹלָת֑וֹ ה֖וּא וְכָל־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן־אֲ֠רָם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ־מוֹאָב֙ מֵֽהַרְרֵי־קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה־לִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹעֲמָ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְהוָֽה׃כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ׃וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם מֶ֥ה עָשִׂ֖יתָ לִ֑י לָקֹ֤ב אֹיְבַי֙ לְקַחְתִּ֔יךָ וְהִנֵּ֖ה בֵּרַ֥כְתָּ בָרֵֽךְ׃וַיַּ֖עַן וַיֹּאמַ֑ר הֲלֹ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֤ים יְהוָה֙ בְּפִ֔י אֹת֥וֹ אֶשְׁמֹ֖ר לְדַבֵּֽר׃וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו בָּלָ֗קלך־לְכָה־נָּ֨א אִתִּ֜י אֶל־מָק֤וֹם אַחֵר֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְאֶ֣נּוּ מִשָּׁ֔ם אֶ֚פֶס קָצֵ֣הוּ תִרְאֶ֔ה וְכֻלּ֖וֹ לֹ֣א תִרְאֶ֑ה וְקָבְנוֹ־לִ֖י מִשָּֽׁם׃וַיִּקָּחֵ֙הוּ֙ שְׂדֵ֣ה צֹפִ֔ים אֶל־רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וַיִּ֙בֶן֙ שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֔ת וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־בָּלָ֔ק הִתְיַצֵּ֥ב כֹּ֖ה עַל־עֹלָתֶ֑ךָ וְאָנֹכִ֖י אִקָּ֥רֶה כֹּֽה׃וַיִּקָּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דָּבָ֖ר בְּפִ֑יו וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃וַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וְהִנּ֤וֹ נִצָּב֙ עַל־עֹ֣לָת֔וֹ וְשָׂרֵ֥י מוֹאָ֖ב אִתּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ בָּלָ֔ק מַה־דִּבֶּ֖ר יְהוָֽה׃וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר ק֤וּם בָּלָק֙ וּֽשֲׁמָ֔ע הַאֲזִ֥ינָה עָדַ֖י בְּנ֥וֹ צִפֹּֽר׃לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה׃הִנֵּ֥ה בָרֵ֖ךְ לָקָ֑חְתִּי וּבֵרֵ֖ךְ וְלֹ֥א אֲשִׁיבֶֽנָּה׃לֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֙וֶן֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל יְהוָ֤ה אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ׃אֵ֖ל מוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽוֹ׃כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵאָמֵ֤ר לְיַעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־פָּ֖עַל אֵֽל׃הֶן־עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם וְכַאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א לֹ֤א יִשְׁכַּב֙ עַד־יֹ֣אכַל טֶ֔רֶף וְדַם־חֲלָלִ֖ים יִשְׁתֶּֽה׃וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם גַּם־קֹ֖ב לֹ֣א תִקֳּבֶ֑נּוּ גַּם־בָּרֵ֖ךְ לֹ֥א תְבָרֲכֶֽנּוּ׃וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֔ם וַיֹּ֖אמֶר אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֹת֥וֹ אֶֽעֱשֶֽׂה׃וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לְכָה־נָּא֙ אֶקָּ֣חֲךָ֔ אֶל־מָק֖וֹם אַחֵ֑ר אוּלַ֤י יִישַׁר֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וְקַבֹּ֥תוֹ לִ֖י מִשָּֽׁם׃וַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
וילך שפי. כתב ר' אברהם תרגם המתרגם יחידאי ואחרים אומרים כמו נכא לב מגזרת ושופו עצמותיו. והנכון שהוא מגזרת קול על שפיים פי' שהלך אל שפי וחסר מלת אל: ויקר אלקים אל בלעם. בשביל שלא הגיע למעלת הנבואה אמר זה הלשון שבא אליו במקרה לכבוד ישראל ולכך אמר וירא אלקים אל בלעם כי הלשון הזה אינו אומר בנביאים רק במי שלא בא במדרגה ההיא כמו וירא אלקים אל אבימלך וירא אלקים אל לבן: שבעה המזבחות ערכתי. רצה בלעם לדבק אליו הרצון מאת השם בקרבנות האלה ורצה שיתעסק בלק עצמו בהם ולכך אמר ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח זה שוחט וזה זורק. ופי' ויאמר אליו את שבעה המזבחות ערכתי דרך תפלה כאומר ערכתי לפניך מזבח שלם בקרבן שלם יעלו לרצון על מזבחך ובסוף כאשר לא רצה לילך לקראת נחשים לא רצה בלעם שיהיה בלק מעלה בקרבנותיו שלא יפגל במחשבתו ולכך אמר הכתוב ויעל פר ואיל במזבח פי' בלעם הנזכר. ויתכן שבלק העלה אותם כי לפייס דעתו עשה כן והוא לא היה עוד חפץ:וישם ה' דבר בפי בלעם. יש מפרשים כי לא ידע בלעם בדברים אך השם מלא אותו דברים ואמר לו שוב אל בלק וכה תדבר ויצאו הדברים מפיך ואולי כן דעת רבותינו שאמרו עיקם את פיו כאדם שקובע מסמר בלוח. ואינו נכון בעיני דהא כתיב שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה אבל טעם וישם הלימוד שילמדו הדברים שיגרוס אותם בפיו ולא ישכח ולא יפיל מהם דבר כמו למדה את בני ישראל שימה בפיהם: מהררי קדם. מהר שהעמידו קדמונים זה גל וזה מצבה וכרתו עליו ברית אם אתה תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה: כי מראש צורים אראנו. פי' לפי שהעלהו במות בעל לראותו אמר מראש צורים ומן הגבעות אני מביט ורואה אותו שישכון לבדו ואין עמו גוי אחר שיחשב הוא אליו כמו שדרך כשמתקבצים עמים רבים להיותו מחנה אחת אבל אלו כולם תורה אחת ומשפט אחד להם וגוי אחד הם וישכן בדד בשם יעקב וישראל ועל כן אמר ארה לי יעקב וזועמה ישראל כי הזכיר להם שמם הנכבד ושמות אבותם לאמר שהם עם לבדד ושמם נאה להם מאבותם כי בלק לא היה מזכיר לו שם ישראל רק עם יצא ממצרים כמתנכר בהם שלא ידע אותם והכוונה לומר כי כאשר אני רואה אותם עתה שוכן לבדם כן ישכון לעולמים בטח בדד עין יעקב והוא יהיה לראש לעולם ואין אומה שתגבר עליו ולא שיטפל הוא אלי': מי מנה עפר יעקב. שנמשלו כעפר הארץ אשר לא ימנו מרוב: ומספר את רובע ישראל. וגם לא אוכל למנות מחנות ארבע דגליהם כלומר שירבו לעולם ולא ימעטו: ותהי אחריתי כמוהו. שיהיה במותו כישראל שחלקם בחיים ואינם בגיהנם ואבדון כשאר האומות: ויקר ה' אל בלעם. עד עתה נגלה אליו במדת הדין והיה חושב אולי תחול עליהם קללה בהזכירו עונותיהם אבל עתה נגלה אליו במדת רחמים ידע כי לא יוכל לקללם בשום ענין וזה שנאמר וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל: לא הביט און ביעקב. פי' חוזר על מה שאמר הנה ברך לקחתי וגו' כי לא ראה אדם און ביעקב ולא ראה איש בישראל עמל ודבר כזב. ופי' און ועמל שקר כי השקר נקרא און ועמל בעבור שלא יגיע לאדם ממנו רק העמל. והענין אמר כיון שנצטויתי לברכם אין בטחונם שקר ואין תוחלתם נכזבה אבל כל בטחונם וברכותם יתקיימו לעולם והטעם כי ה' אלקיו עמו אשר לא יכזב ולא ינחם ותרועת מלך גבור בו שלא ינוצח לעולם כי בהוציאו אותם ממצרים היה לו תוקף גדול כתועפות ראם על כל בהמה ואיך לא יתקיימו כל ברכותיהם ואין בהם נחש וקסם: כי לא נחש ביעקב. כתב הרמב"ן בעבור היותו קוסם ובלק שלח לו קסמים על כן אמר לו אין יכולים להרע להם לא בנחש ולא בקסם כי בכל עת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל בכם כי מפי העליון תצא להם הרעות והטובות כי הם חלק השם ואינם בממשלת השרים והכוכבים ונתנבא עליהם כי כלביא יקום ואחרי כן יתנשא כארי ולא ישכון בארצו עד יאכל טרף וישתה דם מלכי תימן כדברי אונקלוס. והנה אמר לו שיכבשו ארץ כנען ובלק היה יודע שלא יקחו ארצו מידו ולפי' אע"פ שאמר לו שסופם לנצח מלכי כנען היה רוצה שיקללם שינצח הוא אותם אולי יוכל להלחם בם ולהכות מהם על כן אמר אקחך אל מקום אחר וקבותו לי משם לא שיחזיר ברכתו שכבר אמר לו לא איש אל ויכזב אבל חשב הנה (הם עתידים) לכבוש ארץ כנען שהיא נחלתם אבל אפשר שאתגבר אני אליהם כאשר עשו העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא שהכום עד החרמה. או היתה עניינו שיוכל להשיב אליו כל מה שלקחו מסיחון ומאשר למואב כאשר מפורש בדברי יפתח: ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה. ובפעם שנייה כתב ויבן ז' מזבחות ואולי הטעם כי בפעם שניה עדיין היה מקום אולי יקללם אבל אחר שברכם ב' פעמים אין תקנה בדבר ונתעצל בבנין המזבחות אשר צוהו בלעם לבנותם:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך