למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים כו'. במדבר רבה וכבר פירשנו כמה פעמים שהסבה שהביא רש"י ז"ל בפירוש החומש המדרשו' שדרז"ל בסמיכות קצת פרשיות והניח המדרשות של סמיכות שאר כל הפרשיות שדרשו רז"ל בכלן הוא מפני שרש"י ז"ל אינו מביא בפי' החומש רק אותן מדרשות שהן קרובות לפשוטו של מקרא כמו שכתב בפסוק וישמעו את קול יי' אלהים מתהלך בגן ולפיכך אותן פרשיות שאין מקומן סמוכות זו לזו ודרשו בהן רז"ל למה נסמכו שהמדרשות ההן הן קרובות לפשוטו של מקרא דודאי לא היה להן להסמיך אלא בעבור סבה מה הביאן רש"י ז"ל בפי' החומש ואותן המדרשות של שאר הפרשיות הסמוכות זו לזו שאין לומר בהן שנסמכו שלא במקומן לא הוצרך להביאן בפירושיו לפיכך צ"ל שרש"י ז"ל סובר שהפרשיות הללו אינן כתובות על הסדר דס"ל דפרשת קרח קדמה לפרשת מרגלים ולפיכך אמר למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים היה לו לכתו' פרשת קרח תחלה שהיה בחצרות כדפרש"י ז"ל גבי וחצרות ודי זהב זו מחלוקתו של קרח ואחר כך פרשת מרגלים שהי' במדבר פארן כדכתיב ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן וכתוב וישלח אותם משה ממדבר פארן ומה שכתב בפ' קרח גבי ויפול על פניו מפני המחלוקת שכבר זה סרחון רביעי חטאו בעגל ויחל משה במתאוננים ויתפלל משה במרגלי' ויאמר משה ושמעו מצרים במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו כו' זהו לפי הפי' השני שאמר גבי וחצרות ד"א אמר להם היה לכם ללמד ממה שעשיתי למרים בחצרו' בשביל לשון הרע ואת' נדברתם במקום שהן אגדות חלוקות ורש"י ז"ל מנהגו הוא בכמ' מקומו' לפרש פעם כפי האגדה האחת ופעם כפי האגד' האחרת וכב' הארכת בזה בתחל' פרש' בראשי' ע"ש אך קשה אכתי מ"ל לרש"י ז"ל לומ' שמחלוקתו של קרח היתה אחר פרשת מרים עד שיאמ' למה נסמכ' פרשת מרגלים לפרש' מרים ולא למחלוקתו של קרח נהי דמחלוקתו של קרח הית' בחצרו' מכל מקום דילמא פרשתו של קרח היתה תחל' ואחר כך פרש' מרגלי' ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן ומשם שולחו המרגלים דהשתא הוו להו שתי פרשיות דמרים ומרגלים כתובות על הסדר וכך נראה מפשוטו של מקרא דכתיב והעם לא נסע עד האסף מרים דמשמע דאלמלא עכוב' של מרים היה העם נוסע משם קודם זמן נסיעת' וכן כתב רש"י ז"ל גבי והעם לא נסע עד האסף מרים זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למרע"ה כשהושלך ליאור שנ' ותתצב אחותו מרחוק אלמא פרשת' של מרים היא שהיתה סמוך לנסיעה ולא מחלוקתו של קרח ושמא יש לומר דה"ק למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים בלבד ולא גם לפרשתו של קרח היה לו לכתוב פרשת קרח תחלה ואח"כ פרשת מרים ואח"כ פרשת מרגלים על הסדר ואז היתה פרשת מרגלים סמוכה לפרשת מרים ולפרשת קרח על הסדר לא שיכתוב פרשת מרים לבד ואח"כ פרשת המרגלים סמוך לה ואח"כ פרשת קרח דהשתא לא נסמכה פרשת מרגלים רק לפרשת מרים בלבד והשיב לפי שראו שלקת' מרים על עסקי דבה שדברה באחיה ורשעים הללו לא לקחו מוסר ואילו היה כותב תחלה פרשת קרח ואחריה פרשת מרים ואחריה פרשת מרגלים היינו חושבים שנכתבו כל הפרשיות הללו זו אחר זו כפי סדרן ולא מפני שחטא המרגלים שוה לחטא' של מרים והיה להם לקחת מוסר ולא לקחו וי"מ שמה שכתב רש"י ז"ל למה נסמכה הוא מפני שאין דרך הכתוב להסמיך שתי פורעניות זו לזו כדפרש"י ז"ל גבי ויהי בנסוע הארון וכדאיתא בפרק כל כתבי ולפי שסמך כאן פרשת מרגלים לפרשת מרים הוכרחו לתת טעם על זה לפי שלקתה כו' וליתא דא"כ למה לא נתנו טעם על סמיכות פרשת מרים לפרשת קברות התאוה דלעיל מיניה א"ת מפני שפרשת מרים היא פורענות של יחיד ואין הכתוב מקפיד על סמיכותה עם פורענות קברות התאוה הנה מזה הטעם עצמו אין להקפיד על סמוכות פורענות מרים לפורענות המרגלים:
שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשי' לפנינו כו'. כדאיתא בסוטה פרק אלו נאמרים שלח לך מדעתך ופרש"י אני איני מצוה לך ולאו ממלת לך הוא דקא דייק לה אלא ממלת שלח דהא אפי' בלאו מלת לך כיון דכתיב ותקרבון אלי כולכ' וגו' ואמרו לו נשלחה אנשי' לפנינו ובודאי נמלך משה בשכינה על זה ובאתהו התשובה שלח בהכרח הוא לומר שפי' שלח היא תשובה על שאלתו והתשוב' הוא נתינת רשו' לא צווי שכן דרך זאת המלה בכ"מ שכשהיא תשובת שאלה מורה על נתינת הרשות וכשהוא תחלת דבור מורה על צווי הכרחו ומלת לך צ"ל הלא דרך הל' כן הוא כמו הגשם חלף הלך לו אלכה לי אל הגדולים קומו עברו לכם את נחל זרד עלה לך היער' ואע"פ שרז"ל דרשו בהם בקצת מקומות היכא דאיכא למדרש דרשינן היכא דליכ' למדרש לא דרשי' כמו שהארכתי על זה בפר' לך לך או כדי לדרוש מה שדרשו בב"ר כשראה הקב"ה הזקנים שמעשיה' כשרים קרא אותן לשמו שנאמ' אספה לי ע' איש וכשראה המרגלי' שעתידין לחטוא קרא אותן לשמו של משה שלח לך אנשי' ומכאן ראיה ג"כ דדרשת לדעתך לאו ממלת לך דרשינן לה דאם כן היאך דרשו ממלת לך שכשראה המרגלי' שעתידין לחטא קרא אותן לשמו של משה ואמר שלח לך ועוד הלא היו אומרים רז"ל אע"פ שאמר הקב"ה שלח לך לא היה מן הקב"ה שילכו שכבר אמר להם הב"ה שבחה של ארץ ישראל ומהו שלח לך אלא שישראל בקשו לשלוח שנא' ותקרבון אלי כלכם וגו' שלא האמינה להב"ה אמר הקב"ה אם אני מעכב עליהם יאמרו על שאינה טובה איני מניח לראותה לפיכך אמר שלח לך שיראו אותה שזה המאמר מורה שפי' שלח לך הוא כמו שלח בלתי מלת לך דאל"כ מה צורך לומר לא היה מן הקב"ה שילכו פשיטא שכבר כתוב בהדיא לך לדעתך שפירושו אני איני מצוה לך אם תרצה שלח:
ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה שנ' אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחבה חייכם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה. הרמב"ן ז"ל טען ואמר זהו לשון רש"י ז"ל מדברי אגדה ויש לשאול א"כ משה עצמו חטא בענין שנאמ' וייטב בעיני הדבר ולמה אמר להם בענין הארץ הטובה הוא אם רעה אחר שנ' לו מתחלה שהיא טובה ורחבה ועוד מה עשו המרגלים כי משה אמר להם וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב ואמר בערים המבחני' אם במבצרים ועכ"פ היו צריכים להשיב לו מה שצוה אותם ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וכי ע"מ שיעידו לו שקר שלח אותם ואל תחשוב כי היה פשעם בדבת ארץ אוכלת יושביה בלבד כי טרם שיאמרו להם כן היה מריב כלב עמהם וכי כתוב אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורב ממנו וגו' ובכאן כתיב לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז והנה משה אמר לבניהם כדברים האלה והפליג להם בחוזק העם ומבצר עריהם וכח הענקים יותר מאד ממה שאמרו המרגלים לאבותם כדכתיב שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים עם גדול ורם בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק ואם היה פשע המרגלים וחטאתם בזה למה יניא לב בניהם כהניא המרגלים לב אבותם ועוד מה טעם למרע"ה בשליחות הזאת אם הארץ טובה והעם רפה הרי טוב ואם רעה והעם חזק סבור הוא שיחזירם למצרים עכ"ד. ונ"ל שאין שאלותיו אלה שאלות כי מה ששאל תחלה אם מרע"ה חטא בעצמו בענין שנא' וייטב בעיני כבר השיב אותה רש"י ז"ל ואמר וייטב בעיני ולא בעיני המקום ואם בעיני משה רבינו עליו השלום היה טוב למה אמרה בתוכחות משל לאדם שאמר לחברו מכור לי חמורך זה אמר לו הין נותנו אתה לי לנסיון אמר לו הין בהרים וגבעות אמר לו הין כיון שראה שאין מעכבו כלום אמר הלוקח בלבו בטוח הוא בזה שלא אמצא בו מום אמר לו טול מעותיך איני מנסהו מעתה אף אני הודיתי לדבריכם שמא תחזור בכם כשתראו שאיני מעכב ואתם לא חזרתם בכם וכך שנו אותו בספרי והוא פירוש אמיתי בלי ספק דאם לא כן למה אמרה בתוכחות. ומה ששאל עוד ולמה אמר להם בענין הארץ הטובה היא אם רעה אחר שנאמר לו מתחלה שהוא טובה ורחבה זאת השאלה אם היא שאלה אינה על דברי רש"י ז"ל מדברי האגדה רק על דברי התורה עצמ' כל שכן שאינה שאלה כי על כל פנים מאחר שישראל לא האמינו במה שאמר להם השם יתברך שהיא טובה ורחבה והוצרכו לשלוח אנשי' לראות את הארץ מה היא אם היא טובה כמאמר הש"י אם לא כפי מה שנראה מדברי האגדה הזאת שאמר הש"י אני אמרתי להם שהיא טובה שנ"א אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחב' חייכ' שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלי' למען לא יירשוה ומשה נמלך בשכינה ואמר לו אם תרצה שלח בהכרח היה שיצוה משה את האנשים ששלחו להם לראות את הארץ מה היא שיראו את הארץ בכל אותן הספקות שהיו מסופקי' בה הטובה היא אם רעה והשמנה היא אם רזה וכו' כדי להסיר מלבן הספקות שהיו מסופקין בה ואם לא היה משה מצו אותם על כל אותן הספקו' שהיו מסופקין בה מה תועלת בשליחו' הזאת. ומה ששאל עוד מה עשו המרגלי' כי משה אמר להם וראית' את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפ' המעט הוא אם רב ואמר בערים הבמחני' אם במבצרי' ועל כל פנים היו צריכי' להשיב לו מה שצוה אותם ומה פשעם ומה חטאת' כשאמרו לו אפס כי עז העם היושב בארץ והערי' בצורות גדולות מאד וכי על מנת שיעידו עדות שקר שלח אותם גם זו השאלה אם היא שאלה אינה על דברי רש"י ז"ל מדברי האגדה רק על דברי התור' עצמה כ"ש שאינה שאלה כי אחר שהגידו המרגלים מה שראו שם ואמרו אפס כי עז העם היושב בארץ והערי' בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם וגו' למה חזרו ואמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו ואלה הדברי' אינם ספור מה שראו שם עד שהוכרחו לאמר' אבל הם דברי' ששפטו הם מסברת' והיו סבה בזה לגזר במדבר הזה יתמו ושם ימותו שמתו יות' מת"ר אלף איש ע"פ סברת' וחלקו עם כלב שאמר אע"פ שעז העם והערי' בצורות גדולות מאד עם כל זה עלה נעלה וירשנו אותם כי יכול נוכל לה והם אמרו לא נוכל לעלות אל העם עם דברי סברא בלבד היש חטא גדול מזה כ"ש לפי מה שדרשו במדבר רבה ובסוטה ואל תשיבני ממאמר אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורב ממנו וגומר ולא אמר אחינו המסו את לבבנו לאמר לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו כי הכתוב קצר בענין ולא חשש להאריך לומר אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורב ממנו ולא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו. ומה ששאל עוד והנה מרע"ה אמר לבניהם כדברי' האלה והפליג להם בחוזק העם ומבצר עריהם וכח הענקים יותר מאד ממה שאמרו המרגלים לאבותם כדכתיב שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים עם גדול ורם בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק ואם היה פשע המרגלים וחטאתם בזה למה יניא לב בניהם כהניא המרגלים לב אבותם הנה הלך לשיטתו שהיה סובר שחטא המרגלים לא היה רק בעבור אמרם אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם ומפני שהיה סובר כן טען ואמר וכי על מנת שיעידו לו עדות שקר שלח אותם וטען גם פה על פי הסברא ההיא שאם היה פשע המרגלים וחטאתם בזה למה יניא לב בניהם כהניא המרגלים לב אבותם אבל עם תשובתינו שהשיבונו על זה שחטא המרגלים לא היה בעבור אמרם אפס כי עז העם וגו' רק בעבור שחזרו ואמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו שאלה הדברים אינ' ספור מה שראו רק דברים ששפטו הם על פי סברת' וחלקו על כלב שאמר עלה נעלה וירשנו אותה הנה הושבה גם השאלה הזאת ואין כאן מקום לשאלה כלל שהרי משה לא אמר שהם גוים גדולים ועצומים וערים גדולות ובצורות בשמים ולא נוכל לעלות אל העם לרשת אות' כמו שאמרו המרגלים כי חזק הוא ממנו שהטיחו דברים כלפי מעלה ובאותו עון נגזרו עליהם גזרות קשות אלא אדרבה אמר שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים מאד וגו' שפירושו שעם היותם יותר גדולים ועצומים ממך הנה אתה בא לרשת אותם על דרך הנסים והנפלאות שעשה לנו הש"י עד היום הזה כמו שפרש"י ז"ל גבי עלה נעלה אפי' הם בשמים והוא אומר לנו עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו גם מה ששאל עוד מה טעם למרע"ה בשליחות הזאת אם הארץ טובה והעם רפה הרי טוב ואם רעה והעם חזק סובר הוא שיחזירם למצרים אינם אלא על פי סברתו שהי' סובר שהם דברי משה מפי עצמו ולפיכך טען ואמר למה אמר להם בענין הארץ הטובה היא אם רעה אחר שנ' לו מתחל' שהיא טובה ורחבה אבל לפי מה שהשיבונו אנחנו שהדברים שאמר להם משה לא היו רק דברי העם שהיו מסופקין אם היא טובה אם רעה הושבה גם השאלה הזאת מאחר שדבריו הם דברי העם ולפי כונת' בודאי אם היו אומרים שהיא רעה והעם חזק היו חוזרים למצרים שהרי כששמעו שהעם חזק מאד ולא יוכלו לעלות אל העם אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה ומשה לא חשש לומר להם זה מפני שידע מפי השם יתברך שהיא טובה ורחבה אמר אין הזק אם אומר להם כדברים האלה כי ידע שהוא טובה בלי שום ספק:
על פי יי' ברשותו. לא דומיא דעל פי יי' יחנו ועל פי' יי' יסעו וימת שם משה עבד יי' בארץ מואב על פי יי' שפירוש' בגזרתו משום דשליחות' זו לא היתה אלא לרצונם כדלעיל וליכא למימר דעל פי יי' אאותם קאי שאע"פ ששליחות' לא היתה אלא ברצונם מ"מ השלוחי' לא היו אלא על פי גזרתו שגזר מי ומי יהיו משום דברירתן לא הוזכרה כלל ואיך יאמר וישלח אותם שהכנוי מורה על הנזכרים לעיל ואם כן על כרחך לומר דאסתם אנשים דלעיל קאי שהיו ברצונם ופירוש על פי יי' ברשותו ונא בגזרתו:
כלם אנשים כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות ואותה שעה כשרי' היו. פי' בכל מקום שבא מלת אנשים במקום תאר כמו כלם אנשים וחזקת והיית לאיש אבל כשלא יהיו במקום תאר כמו ויאמרו האנשים אל לוט ואת האנשים אשר פתח הבית שלח לך אנשים כלם ל' אנשים ממש הם ולא חשובים והראיה ע"ז שאחר שאמר שלח לך אנשים חזר וכתב כלם אנשים להורות עלחשיבות' ואילו היה כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות למה חזר וכתב כלם אנשי' ועוד שני אנשים עברים נצים רשעים הם כמו שאמרו כל מקום שנאמר נצים נצבים אינו אלא דתן ואבירם וכן את האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים הם אנשי סדום דכתיב בהו רעים וחטאי' ליי' מאד ומהתימה מהחכם ר' אברהם בן עזרא שפירש גבי שלח לך אנשים טעם אנשי' שהם ידועים גבורים וכן כלם אנשים אך מצאתי בבראשית רבה שאמרו וכי כסילים היו המרגלים והלא כבר נאמר שלח לך אנשים וכל מקום שנאמר אנשים אינו אלא אנשים צדיקים וכשרים ונראה שהם סוברים שגם זה לתאר הוא דאם לא כן אנשים למה לי וקשה אם כן למה חזר ואמר כלם אנשים ומה שאמר ואותה שעה כשרים היו אינו אלא לאפוקי אחר אותה שעה שהרי אף הליכתו בעצה רעה היו כדכתי' וילכו ויבאו מקיש הליכתן לביאתן מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה כדלקמן:
ויקרא משה להושע בן נון יהושע נתפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים. ויהיה פירוש ויקרא לשון תפלה כמו ויקרא שם אברם בשם יי' ופי' יהושע יה יושיעך והלמ"ד של להושע כלמ"ד אמרו לי כאילו אמר ויתפלל על הושע יה יושיעך שיושיענו הש"י מעצת המרגלי' והוצרכו לדרוש אותו כן ולא כמשמעו מפני שאין טעם לקריאת השם במקום הזה ולפי זה לא נצטרך לומר שמה שכתוב בפרשת עמלק ויאמר משה אל יהושע הם דברי משה מאחר שאין זה מורה על קריאת השם והושע ויהושע כמו יוב וישוב:
עלו זה בנגב הוא היה הפסולת של ארץ ישראל שכן דרך התגרים כו'. פירוש זה הנגב הכתוב פה אינו נגב העולם כי מצרים היא נגב א"י וההולך משם לא"י הוא הולך לצפון העולם ולא לדרומו ואם כן ע"כ שפי' עלו זה בנגב הוא נגב א"י ששם חברון שהקצוה לקבורה ומקום הקבורה לעולם הוא הפחות שבמקומו' הארץ ההיא ולכן אמרו שהוא הפסולת של א"י:
את הארץ מה היא יש ארץ מגדלת גבורים ויש ארץ מגדלת חלשים יש מגדלת אוכלוסין ויש ממעטות אוכלוסין. שכך אמרו במדבר רבה שלש פעמים אמר להם ומה הארץ למה בראשונה אמר להם היו מסתכלין בארץ שיש ארץ מגדלת גבורים ויש ארץ מגדלת חלשים ויש שמגדלת אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין ויהיה ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה וגו' פי' של וראיתם את הארץ מה היא וי"ו ואת העם נוסף:
החזק הוא הרפה סי' מסר להם אם בפרזים יושבים חזקים הם כו'. במדבר רבה דאל"כ מנא הוי ידעי אם חזק הוא אם רפה ועוד האי הבמחנים אם במבצרים המחנים אם מבצרים מיבעי ליה דהא לעיל מיניה כתיב ומה הערים לא הבמחנים אם במבצרי' אלא ע"כ לומר דהאי ומה הערים לאו משום דקפיד בהו אם הם מחנים או מבצרים אלא לסימנא בעלמא הוא כאילו אמר ומן הערים תקחו ראיה על היושב בהנה אם הוא חזק או רפה ואע"פ שהפסיק מאמר ומה הארץ אשר הוא יושב בה בין מאמר החזק הוא הרפה וגו' ובין מאמר ומה הערי' אשר הוא יושב בהנה י"ל שמאמר ומה הערי' חוזר לענין ראשון וכמוהו רבי' אלא שיש לתמוה אם הערי' הבצורות מורים שהם חלשי' מדוע לא שמחו ישראל בדברי המרגלי' בשמעם שהערי' בצורות גדולות מאד המור' על חולשתם אבל היו צווחים ובוכים:
היש בה עץ אם יש בה אדם כשר שיגן עליה' בזכותו. דאל"כ היש בה עץ ל"ל הרי כבר אמר השמנה היא אם רזה ומסתמא אם היא שמנה יש בה אילנות ובפ"ק דבתרא אמרי דהני אמר להו משה לישר' ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכו' כעץ ומגין על אנשי דורו כעץ והוא איוב אבל רש"י ז"ל פי' אם יש בה אדם כשר סתם מפני שזהו הקרוב לפשוטו של מקרא:
ימי בכורי ענבי' ימים שהענבי' מתבשלי' בבכור. נראה שהרב סובר שמלת בכורי' שם ולא תואר כי אילו סובר שהוא תואר לא הי' משי' עליו בי"ת השמוש לומר בבכור ויש קצת ראי' מקדימת בכורי לענבי' שאילו הי' תואר הי' ראוי להקדים הענבי' לבכורי' לומר ימי ענבי' בכורי' כמשפט התואר עם המתואר ועוד שלא יתכן שיהי' התואר סמוך למתואר ופה שתים רעו' שהוא סמוך וגם הקדי' התואר למתואר אבל לא ידעתי איך יתקן היו"ד של בכורי' כי מענבי' אין להם אלא בכור א' אבל הרד"ק כתב בשורש בכר והתואר לפרי המבוכר תאני' עם בכורי' ראשית בכורי אדמתך:
הלכו בגבולותיה באורך וברוחב כמין ג"ם. שהוא כמין רי"ש הפוכה ומפני שאין בכתיבתנו ריש הפוכה נשתמשו עם האות היונית כי נכנסו בארץ ממדבר צין עד רחוב לבוא חמת ומדב' צין הוא מקצוע דרומית מזרחי' כמבואר מגבולי הארץ ולבא חמת הוא סמוך למקצוע מערבי' צפונית כדכתיב וזה יהי' לכם גבול צפון מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר והים הגדול הוא הגבול המערבי נמצ' שהר ההר במקצוע מערבית צפוני' כמו שכתב שם רש"י ז"ל וכתיב מהר ההר תתאו לבא חמת משמע שהם סמוכי' זו לזו נמצא שלבא חמת סמוך למקצוע מערבית צפונית וא"כ ממ"ש ויתורו את הארץ ממדבר צין עד רחוב לבא חמת למדנו שעלו ממקצוע מזרחית דרומית עד מקצוע דרומית מערבית שהיה אורך כל פאת דרום ואח"כ הלכו פה ממקצוע דרומית מערבית עד מקצוע מערבית צפונית שהוא רוחב כל פאת מערב וזהו כמין גא"ם:
ויבא עד חברון כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבו' שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם. בסוטה פרק אלו נאמרים אמרו ויעלו בנגב ויבא עד חברון ויבאו מיבעי ליה אמר ר' אבהו מלמד שפירש כלב מחברת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות אמר להם אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלי' שיהושע כבר בקש מרע"ה עליו רחמי' והצילו שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע אמר לו יה יושיעך מעצת מרגלים ואף על פי שמצינו בכמה מקומות שיבא לשון יחיד על רבי' כמו נלכדה הקריות לא תמעד אשוריו והמצדות נתפשה וקבל היהודי' כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ועוד מאן לימא לן דלא דרשו בכלם ומה שאמרו שאותו שפי' מחברת המרגלים והלך לו בחברון הוא כלב הוציאו זה ממאמ' ולו אתן את הארץ אשר דרך בה וכתי' ויתנו לכלב את חברון:
שבע שנים נבנתה אפשר שבנה את חברון לכנען בנו הקטן קודם שיבנה את צוען למצרים בנו הגדול אלא שהית' מבונה בכל טוב על אחת מז' בצוען ובא להודיעך שבחה של א"י כו'. בסוטה פרק אלו נאמרי' ובשלהי כתובו' ופרש"י ז"ל מבונה לשון פרי מלשון ואבנה גם אנכי ממנה טרשי סלעים פי' יבשים שאין עושין פירות כארץ לחה:
כי היו בצוען שריו. ומלאכיו חנם יגיעו של מלך ישראל ששלחם אל פרעה לעזור לו אל מלך אשור אלמא פרעה בצוען הוה יתיב ושם הולכי' לבקשו וא"ת היכ' קאמר דחברון מקום טרשים הואי הא כתיב ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי ליי' בחברון ואמר רב טוביה ואיתימא רבה בר רב חנן שהלך להביא כבשי' מחברון דאמרי אלים ממואב וכבשי' מחברון אלמא חברון מקום מרעה הואי כבר הקשו זה בגמ' ותרצו איידי דקלישא ארעא עבדא רעיא ושמין קנינייהו ופרש"י עפר שעל הטרשי' דק וקלוש ומועט הוא ומתוך כך לא היו חורשין וזורעין אותה תבואה למאכל אדם ועבד' רעיא מצמחת עשבי' לרעות הצאן ושמן קנינייהו המקנה שלהם הם שמני' שם שכן דרך הצאן משביח בארץ יבשה וטרשין יותר מארץ ליחה ולפי דעתי שמלת שני' במקום הזה פירושו כמו שני' כאילו אמר וחברון מבונה מכל טוב שבע כפלים מצוען מצרים ותמהני על רש"י ז"ל מדוע נדחק לפרש מלת מבונה מל' ואבנה ולא נדחק לפרש מלת שני' מל' שונים כי הפירוש שדרשו רז"ל במקרא הזה כמו שחייב לפרש נבנת' מל' אבנה שהיא לשון פרי ולא מל' בנין כן חייב לפרש מלת שנים מל' שונים כמו ועם שונים אל תתערב ולא מל' שנים ממש כמשמעו. ושמא י"ל שזהו שרמז רש"י ז"ל בלשונו באמרו והיתה חברון טובה הימנה ז' חלקי' שהוציא מלת שנים ממשמעה וכתב ז' חלקי' במקום ז' שנים אבל בפי' התלמוד לא פי' רק מלת מבונה מל' ואבנה לשון פרי ואלו בפי' שנים לא פי' כלום לא במסכת סוטה ולא במסכת כתובות והאגדא הזאת צ"ל שהיא חולקת עם האגדא של והכנעני אז בארץ שבחלקו של שם נפלה שהביאה רש"י ז"ל בפרשת לך לך ושם הארכתי על זה ע"ש:
זמורה שוכת גפן ואשכול של ענבים תלויה בה. כאילו אמר ויכרתו משם זמורה עם אשכול ענבים א' לא זמורה לחוד ואשכול לחוד:
ממשמע שנאמר במוט אינו יודע שהוא בשנים מת"ל בשנים בשני מוטות. בסוטה פי' א"א לומר דהאי בשנים בשני בני אדם הוא דקאמר דממשמע שנא' וישאוהו איני יודע שהוא בשני בני אדם דסתם וישאוהו תרתי משמע דמעוט רבים שנים מת"ל בשנים בשני מוטות וכן פרש"י ז"ל שם ממשמע שנאמר וישאוהו איני יודע שבשנים ומ"ש כאן ממשמע שנאמר במוט כאילו אמר ממשמע שנאמר וישאוהו במוט אבל במדבר רבה דרשו דמדקאמר בשנים בבי"ת בשני מוטות משמע שאילו הי' בשני בני אדם היה לו לומר וישאוהו במוט שנים אבל המפרשים דממלת במוט משמע בב' בני אדם כדרך מוט שנושאים אותו שנים טועים הם שהמוט אפשר שישאהו אפילו א' כמנהג הכפריי' שמשים כל א' המוט על שכמו ותלוי בו אמתחתו ובגדו הולך ואין עוזר לו:
הא כיצד שמנה נטלו אשכול אחד נטל תאנה וא' נטל רמון יהושע וכלב לא נטלו כלום. בסוטה אמרו א"ר יצחק טורטני וטורטני דטורטני הא כיצד ח' נטלו אשכול כו' ופי' רש"י ז"ל טורטני משוי וטורטני דטורטני משוי תחת משוי שהתתתונים מסייעין העליונים ובכל אחד ואחד היו שני מוטות הולכין זה אצל זה וד' בני אדם נושאין אותן ושני מוטות אחרים וד' בני אדם נושאים אותם והם באלכסון מוט א' לראש הא' ומוט א' לראש השני והולכים באלכסון והא דר"י מסברא דנפשיה קאמר לה ולאו מקרא שמיע לי' אלא פשיטא ליה דרימון ותאנה סגי להו בשנים שלולא זה היה מצריך הכתוב בהם מוט יהושע וכלב לא נשאו פשו להו תמני' לאשכול ואם לא מדרש הראשון המלמדנו דלאו מוט א' קאמר קרא לא היינו יודעים לכוין ח' בני אדם למשאו השתא דשמעינן דשני מוטות הן אתא ר"י למימר דשני משאות היו שם וכל א' שני מוטות פי' אי לאו דרשא דבשנים בשני מוטות לא הוה מצי ר"י לומר מסברא דידיה ששמונה נטלו אשכול משום דמפשטיה דקרא משמע וישאוהו במוט בשני אדם השתא דאוקימנא קרא דפי' בשני מוטות וסתם וישאוהו ולא פירש כמה פי' הוא מסברא דנפשיה שח' נטלו אשכול ע"י טורטני דטורטני כדלעיל ופי' הא כיצד כלומר באיזה אופן נשאם הח' מהם נטלו האשכול והשנים א' נטל תאנה וא' רמון יהושע וכלב לא נטלו כלום:
וישיבו אותם דבר את משה ואהרן. ואף על גב דלעיל מיניה כתיב ויבאו אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל ואחר כך וישיבו אותם דבר דמשמע דאכולהו קאי אפילו הכי ליכא למימר אלא אמשה ואהרן דאי אכולהו קאי ואת כל העדה למה לי:
זבת חלב ודבש היא כל דבר שקר שאין אומרים בו דבר אמת בתחלתו אינו מתקיי' בסופו. במדבר רבה דאל"כ כיון שכונתן היתה לרעה כמו שהוכיח סופן על תחלתן למה אמרו בראש דבריהם שהיא זבת חלב ודבש שזהו הפך כונתם:
בצורות לשון חוזק. כמו לבצר החומה לחזק החומה:
ויהס כלב את העם השתיק את כולם לשון שתיקה וכן הס כל בשר. כדלקמיה ופי' אל משה לשמוע למשה והו' פועל יוצא כי פעולתו עובר אל אחר ואיננו כמו הס כל בשר מפני יי' שהוא פועל עומד והוא מן הקל כמו ויעל משה ויש פעלי' שיצאו ויעמדו גם יתכן היות זה מבנין הפעיל כמו ויעל עולו':
צוח ואמר וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם כו'. דאל"כ היאך יכול לשתקם אלא מפני שהיו סבורין שבא לספר בגנותו שתקו כלם לשמוע גנותו וממה היו סבורין בו שבא לספר בגנותו של משה אמרו במדבר רבה מפני שבתחלה אמ' להם אני עמכם בעצה ובלבו היה לומר אמת שנאמר ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי וכן הקב"ה העיד עליו ואמר ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וכן כתב רש"י ז"ל אחר זה גבי רוח אחרת עמו וכשבאו המרגלי' ואמרו נאמן עלינו כלב מיד עמד על הספסל ושתק את כל ישראל שהיו מצווחין על מרע"ה שהם סבורים שהיה אומר לשון הרע לפיכך שתקו אבל נ"ל שבזולת זה מנוסח לשונו שקראו בן עמרם ולא בשמו הבינו זה וקראו כן כדי שיטעו ויחשבו שכונתו לגנאי:
כן דרך בני אדם הרוצים לשתק אגודת אנשי' אומרים הס. וכן מצאתי במדבר רבה ויהס כלב עמד על הספסל והיה משקתן ואומר הס הס ושותקין:
אנשי מדות גדולים וגבוהים וצריך לתת להם מדה כגון גלית גבהו שש אמו' וזרת. דאל"כ מאי אנשי מדו' מי איכ' אנשי' שאינ' אנשי מדו':
הנפילי' ענקים מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים בימי דור אנוש. שהם מלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים כדאיתא בפרקי דר' אליעזר והוזכר בגמרא במסכת יומא דאל"כ נפילים תרי זימני למה לי ועוד שאין טעם לומר ושם ראינו את הנפילים מן הנפילים אלא עכ"ל שאין פי' הנפילים השני כפי' הנפילין הראשון רק הראשון מלשון ענקים הנקראים נפילים כדכתיב הנפילים היו ובארץ השני מלשון נפילה שנפלו מן השמים כאילו אמר ושם ראינו את הענקים שהיו מאות' שנפלו מן השמים שהם שמחזאי ועזאל:
וכן היינו בעיניהם שמענום אומרים זה לזה נמלים יש בכרמים כאנשים. בסוטה פרק אלו נאמרים אמרו אמר רב משרשיא מרגלים שקרי הוו בשלמא ונהי בעינינו כחגבים לחיי אלא וכן היינו בעיניהם מנא ידעי ולא היא כי הוו מברי אבלי תותי ארזי הוו מברי להו וכד חזנהו אסתפו מינייהו וסליקו ויתיבו באילני ושמעינהו דקאמרי קא חזינן אינשי דדמו לקמצי באילני ופרש"י ז"ל דשמעינהו שקורין אותן חגבים שתרגום כחגבים כקומצין וכן משמע נמי מלשון וכן היינו בעיניהם שפירושו שכמו שהיינו בעינינו כחגבים כן היינו גם כן בעיניהם ולכן על כרחנו שנאמר שבוש נפל בספרים וכתבו נמלים יש בכרם במקום חגבים יש בכרם ושמעתי מיש אומרים שצריך להיות חנמלים במקום נמלים ופרשו חנמלים חגבים כי פרשו ושקמותם בחנמל כחגבים אבל הרד"ק פירש שהוא מין ממיני הברד:
ענק שמענקי' החמה בקומתה בסוטה ופירוש רש"י ז"ל שמרוב גובה קומתה דומיא כאלו צוארם נוקב ועונק בנקב שהחמה יוצאה בו. פירוש כאילו צוארם נכנס בנקב שהחמה יוצאה משם והוא מה שאמרו רז"ל פותח חלוני רקיע ומוציא משם החמה ומאירה לעולם וכשנכנס צוארם באותו נקב נהיה הנקב ההוא ענק לגרגרותיהם ופירוש מעניקים חמה שהנקב שממנו החמה נראת נעשה ענק לצוארם:
