שלח לך אנשים. פירש"י שלח לך אני איני מצוה לך וכו'. והקשה הרמב"ן אם כן משה עצמו חטא בענין וכו' עד אבל יישוב הענין כי ישראל אמרו כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכריה ששולחים לפניהם לדעת מבואי העיר והדרכים ושיתנו להם עצה באיזה עיר ילחמו תחלה ומאיזה צד תהיה נח לכבוש הארץ וכן אמרו בפירוש וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהם כלומר הערים אשר נבוא אליהם תחלה ומשם נעלה בכל הארץ וכן עשה משה וישלח משה לרגל את יעזר וכן יהושע וישלח שנים עשר מרגלים ועל כן היה טוב בעיני משה כי הפסוק אינו סומך על הנס אז נמלך משה בשכינ' ונתן לו רשות ואמר לו שלח לך אנשים וכו' עד והם גמלו רעה לנפשם:
כולם אנשים. פי' ידועים וגבורים כמו וחזקת והיית לאיש:
למטה ראובן. כתב הרמב"ן הנה מנה הכתוב לא לסדר דגליהם ולא לסדר תולדותם ונראה שמנה אותם כפי מעלת השלוחים כי היה בהם גדול מחבירו ומנאם לפי מעלתם וכן בנשיאים החולקים להם את הארץ הזכירם לפי מעלתם ולא לתולדותם:
אלה שמות האנשים. כתב ר' אברהם טעם לאלה שמות האנשים אחר שכתוב ואלה שמותם להודיע כי כן היו לעולם שמותם ולא הושתנו כמו יהושע: ויקרא משה להושע בן נון יהושע. לפי הפשט לכך שינה שמו בשביל שהיה שר צבא במלחמת עמלק ויצא לו קול בעולם בנוצחו את עמלק לכך שינה את שמו שלא יכירוהו:
הטובה היא אם רעה. כתב הרמב"ן א"ר אברהם אם הארץ טובה שהאויר שלה טוב והמים טובים ואחר כך אמר השמנה היא לעשות חטה ופירות רבים. והנכון כי טובה כוללת כל הטובות ורעה כל הרעות בכללה. אבל יתכן בארץ טובה שתהיה שמנה ופירותיה שמנים וימצאו בה הדברים השמנים פנג ושמן תמרים ותאנים או שתהיה טובה ורזה וצריכה גשמים תדיר ולהעדר ולזבל מאד ויהיו פירותיה נוטים ליובש אע"פ שהם טובים ומתקיימים יותר מן השמנים ושם ימצאון הפירות הרזים הרבה כאגוזים ולוזין ותפוחים וחרובים והנה כלל אם היא ארץ שמנה במישור או רזה בהרים. אבל אנקלוס תרגם העתירא היא אם מסכנא כי יש ארצות אשר יושביהם עשירים מפני הזול המצוי ביניהם ושכניהם רוכלים בכל הטוב הנמצא להם ויש ארצות צריכות לשכונתן ויושביהן קצרי יד והן טובות:
והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ. שלא יפחדו בלוקחם מפרי הארץ פן יכירו בהם שהם מרגלים:
וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים. כתב הרמב"ן נראה בעיני בדרך פשט הפסוק כי חברון היא קרית ארבע הוא האדם הגדול שבענקים והיה שמו ארבע ובנאה ועל כן נקראת על שמו וזה שנאמר ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים וזה האיש הוליד בן וקרא שמו ענק ועל שמו נקראו ענקים ולכך אמר הכתוב כי שם בחברון אחימן ששי ותלמי ילידי הענק. וחברון שבע שנים נבנתה שבנה אותו ארבע לבנו ענק שבע שנים לפני הבנות צוען מצרים שהיא קדמונית להגיד הפלגת חיי האנשים האלה כי כאשר היו מופלגין בקומתן כן היו ימיהן ארוכין מכל האדם כי לאביהם נבנתה חברון לפני צוען מצרים שנתקפלו בה כמה דורות. ויתכן שרומז עוד השמנה היא אם רזה כי חברון קדמונית מאד ועדיין עושה פירות שמנים וטובים כאשר הגיד באשכול וכ"ש בארץ החדשה שהיא שמנה:
וגם זבת חלב ודבש היא. כתב הרמב"ן בעבור שצוה אותם לראות השמינה היא אם רזה השיבו לו כי היא שמינה זבת חלב ודבש ועל שאלתו היש בה עץ אם אין השיבו לו וזה פריה ובכל זה אמרו אמת להשיבו על מה שנצטוו והיה להם לומר והעם היושב בה עז והערים בצורות כי יש להם להשיב דבר אמת לשולחם כי כן צוה אותם החזק הוא הרפה הבמחנים אם במבצרים אבל רשעם במה שאמרו לשון אפס כי עז העם שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם שאי איפשר בשום ענין כמו האפס לנצח חסדו והנה אמרו לו שהארץ שמינה ופריה טוב אבל אי איפשר לבוא אליהם כי העם עז:
אפס כי עז העם וגו' והערים וגו'. אע"פ שהיו מכחישים את עצמם לפי הסימן שמסר להם ואמר להם החזק הוא ופירש"י אם בפרזים הם יושבים חזקים הם ואם בערים בצורות חלשים הם והם אמרו שיושבים בערים בצורות וגם הם חזקים ואולי לא חשו לסימן: והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם. ואמרו עוד:
עמלק יושב בארץ הנגב. לרמוז שאין שם רוח לבוא בארץ משם כי כולם גבורים כי עמלק בדרום והכנעני במעריב ובמזרח והאמורי בצפון הגידו שליחותם ויניעו עוד לב העם ברמז מפני מוראם ממשה ואהרן. והנה השיבו על כל מה שצוה אותם משה זולתי מה שאמר להם המעט הוא אם רב שלא ענו אותו דבר בזה וכן לא הזכירו טובה כי היה בדעתם לומר לעם אחרי כן ארץ אוכלת יושביה בדרך דבה כלומר עמו מועטים אבל הנמצאים בה חזקים מאד. והנה העם הבינו כוונתם אז התחילו כל העם להתאונן. וזה טעם:
ויהס כלב. כי שיתק אותם ואמר: עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. כלומר אמת הוא שהעם חזק אבל אנחנו נחזק מהם ומעריהם הבצורות על כן אמר לה שחוזר על עריהם אז ענו המרגלים ופירשו דבריהם ואמרו:
לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו. כלומר אפי' אם יצאו אלינו השדה לא נוכל לעלות אליהם להלחם בם כי פירוש לעלות אל העם כפירוש ברו לכם איש וירד אלי לשון נלחמים במערכה:
ויוציאו דבת הארץ וגו' אל בני ישראל. פי' כי הלכו מלפני משה ואהרן והיו אומרים לעם באהליהם כי היא ארץ אוכלת יושביה כי מתחלה כשהיו אומרי' להם לפני משה ואהרן זבת חלב ודבש היא זולתי שהעם חזק וכלב אמר להם כי יכול נוכל והיו העם עדיין נוטים לדברי כלב כי מהם שהיו בוטחים בכחם ומהם שהיו בוטחים בעזרת השם אז הוציאו להם דבת הארץ בפני עצמם עד שילינו כל העדה וזה פי' מה שכתוב וישובו וילינו כל העדה להוציא דבה על הארץ וכל זה מפני שראו אנשי הארץ אשר כגובה ארזים גובהו וחסון הוא כאלונים נפל פחדם עליהם והמס לב אחיהם וכאשר ראו כי עדיין ישראל נועצים ללכת ויהושע וכלב מחזיקים ידיהם הוציאו דבה בשקר כדי לבטל עליהם על כל פנים וזהו שכתוב ויוציאו דבת הארץ כי מוציא דבה הוא שבודה דברים שקרים מלבו ומביא דבה הוא שמגיד דברי אמת בלשון דבה ועל כן נאמר ביוסף ויבא יוסף את דבתם וזה שיש בין מוציא דבה למביא דבה ועל זה נענשו למות במגפה דכתיב וימותו האנשים וגו': ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות. כתב הרמב"ן ארץ שהיא רעה והמים רעים והארץ משכלת לא תגדל אנשי מדות אלא יהיה כולם דלים או נפוחים שפילי הקומה חסרי הכח. אבל כך היתה דבת המרגלים שאמרו כי הארץ ההיא חזקת האויר כבידת הטבע ומימיה ופירותיה עזים וכבדים ויגדלו גידול רב מאד ולא יסבלו מזגי בני האדם הבינונים זולתי הענקים ואנשי מדות שהם בעלי כח חזקים בטבעם ולכן תגדל אנשים גדולים ותמית שאר בני אדם כמנהג במאכלים הגסים ועתה חזרו להפליג להם בחזקת הענקים כי מתחלה אמרו וגם ילידי הענק ראינו שם ועכשיו הפליגו בהם לקרותם נפילים ואמרו ושם ראינו את הנפילים בני ענק והם מן הנפילים הקדומים אשר שמעתם עליהם כי המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם ולפי שהיה ענין הנפילים שבדורות נח נודע להם הזכירו להם שאלו בני ענק מהם הכל כדי לייראם ולבהלם ולכך אמרו עתה ונהי בעינינו וגו':
