תנ"ך על הפרק - במדבר יב - גור אריה

תנ"ך על הפרק

במדבר יב

129 / 929
היום

הפרק

מעשה מרים, מעלת נבואתו של משה, עונש מרים

וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח׃וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע יְהוָֽה׃וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖הענועָנָ֣יומְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה פִּתְאֹ֗ם אֶל־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־מִרְיָ֔ם צְא֥וּ שְׁלָשְׁתְּכֶ֖ם אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיֵּצְא֖וּ שְׁלָשְׁתָּֽם׃וַיֵּ֤רֶד יְהוָה֙ בְּעַמּ֣וּד עָנָ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וַיִּקְרָא֙ אַהֲרֹ֣ן וּמִרְיָ֔ם וַיֵּצְא֖וּ שְׁנֵיהֶֽם׃וַיֹּ֖אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י אִם־יִֽהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם יְהוָ֗ה בַּמַּרְאָה֙ אֵלָ֣יו אֶתְוַדָּ֔ע בַּחֲל֖וֹם אֲדַבֶּר־בּֽוֹ׃לֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י מֹשֶׁ֑ה בְּכָל־בֵּיתִ֖י נֶאֱמָ֥ן הֽוּא׃פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת יְהוָ֖ה יַבִּ֑יט וּמַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמֹשֶֽׁה׃וַיִּֽחַר אַ֧ף יְהוָ֛ה בָּ֖ם וַיֵּלַֽךְ׃וְהֶעָנָ֗ן סָ֚ר מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְהִנֵּ֥ה מִרְיָ֖ם מְצֹרַ֣עַת כַּשָּׁ֑לֶג וַיִּ֧פֶן אַהֲרֹ֛ן אֶל־מִרְיָ֖ם וְהִנֵּ֥ה מְצֹרָֽעַת׃וַיֹּ֥אמֶר אַהֲרֹ֖ן אֶל־מֹשֶׁ֑ה בִּ֣י אֲדֹנִ֔י אַל־נָ֨א תָשֵׁ֤ת עָלֵ֙ינוּ֙ חַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר נוֹאַ֖לְנוּ וַאֲשֶׁ֥ר חָטָֽאנוּ׃אַל־נָ֥א תְהִ֖י כַּמֵּ֑ת אֲשֶׁ֤ר בְּצֵאתוֹ֙ מֵרֶ֣חֶם אִמּ֔וֹ וַיֵּאָכֵ֖ל חֲצִ֥י בְשָׂרֽוֹ׃וַיִּצְעַ֣ק מֹשֶׁ֔ה אֶל־יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה וְאָבִ֙יהָ֙ יָרֹ֤ק יָרַק֙ בְּפָנֶ֔יהָ הֲלֹ֥א תִכָּלֵ֖ם שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים תִּסָּגֵ֞ר שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְאַחַ֖ר תֵּאָסֵֽף׃וַתִּסָּגֵ֥ר מִרְיָ֛ם מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְהָעָם֙ לֹ֣א נָסַ֔ע עַד־הֵאָסֵ֖ף מִרְיָֽם׃וְאַחַ֛ר נָסְע֥וּ הָעָ֖ם מֵחֲצֵר֑וֹת וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

אין דבור אלא קשה. פירוש, מפני כי הדבור הוא המורה על חתוך הדבור היוצא מן האדם, לאפוקי האמירה, היא מורה על מכוון הענין. והדבור מן האדם הוא לשון קשה, לפי שהוא מחתך האותיות ממנו בכח. וכבר בארנו זה באריכות בפרשת דברים (ב, טז), עיין שם:ומניין היתה יודעת וכו'. דאם לא כן, וכי דרך הנשים הצנועות, כמו צפורה, לפרסם הדבר איך בעליהן נוהגים עמהם בתשמיש (כ"ה ברא"ם):שהכל מודים כו'. פירוש, שנקראת "כושית" שהיתה ניכרת מתוך שאר נשים, כמו הכושי משאר בני אדם. ומפני שהוא רחוק שיאמר הכתוב 'כשם שהכל מודים כו'', תירץ שגם בגימטריא "כושית" - 'יפת מראה', ולכך כתב כושית:על שם נויה. הוא לפי פשוטו. ופירוש ראשון הוא על פי מדרש רבותינו ז"ל (סיפרי כאן), כי זה ביותר לפי פשוטו, שכך הכתוב קורא אותה "כושית" כלשון בני הבריות שקורין היפה 'כושית', שלא תשלוט באדם עין הרע. ומה שלא כתב 'ולפי פשוטו על שם נויה' (קושית הרא"ם), דאין חילוק בין פשוטו ובין מדרשו, דגם למדרשו נקראת "כושית" על שם היופי, רק שלפי מדרשו נקראת "כושית" - 'כשם שהכל מודים בשחרות כושי, כך הכל מודים ביופיה', ולפי פשוטו - 'על שם נויה', שלא תשלוט באדם עין הרע. ואין זה פירוש אחר, שהרי לפי הכל נקרא "כושית" על שם נויה, ולכך לא כתב 'לפי פשוטו':מגיד ששלשתן כו'. דאם לא כן, לא הוי למכתב רק "צאו", דהא כבר כתיב "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן ואל מרים", ולא הוי למכתב "שלשתכם" (כ"ה ברא"ם):אין נא אלא לשון בקשה. כלומר, שבקש הקב"ה בבקשה מהם שישמעו התשובה. וכל זה מפני כבודו של משה, כדי להתנצל הקדוש ברוך הוא בעצמו את משה:אם יהיו לכם נביאים. פירוש, כי אין פירושו כמשמעו "אם יהיה נביאכם ה'", דמשמע יהיה "ה'" מחובר אל "נביאכם", ומשמעו אם יהיה נביאכם אלקות, אבל "אם יהיה נביאכם" דבר בפני עצמו, ופירושו 'אם יהיו לכם נביאים', ומלת "ה'" מחובר אל "במראה אליו אתודע", כמו שפירש (כ"ה ברא"ם) :אמרתי לו לפרוש מן האשה. כך דרשו בספרי, דאם לא כן, היאך מצאנו התשובה שהשיב להם על שהיה פורש מן האשה, כיון שהם דברו עליו בשביל האשה (כ"ה ברא"ם). ועוד, דהוי למכתב גם כן שנבואת אהרן ומרים לא היה פה אל פה, כמו שאמר שנבואתם דרך משל וחידה (פסוק ו), הוי ליה לומר גם כן שאין הנבואה שלהם פה אל פה. אלא לא בא הכתוב להגיד שהיה נבואת משה פה אל פה. וכך הפירוש; "פה אל פה" דברתי לו לפרוש מן האשה:
‎ומכל מקום קשה לפרש "פה אל פה אדבר בו" כך, שהרי הוא כתוב אחר "בכל ביתי נאמן הוא" (פסוק ז), וזה מורה כי גם "פה אל פה אדבר בו" הוא מענין "בכל ביתי נאמן הוא". ואחריו גם כתוב "במראה ולא בחידות". ונראה לי לפרש, שרז"ל (שבת פז. ) גם כן בודאי מפרשים כפשוטו, אלא מה שאמר "פה אל פה אדבר בו", ממילא התשובה על מה שאמרו שלא היה לו לפרוש, כי אחר שהקדוש ברוך הוא מדבר עמו פה אל פה, אין ספק שכל מעשיו אין בהם דבר שלא כראוי, כי נביא השם כזה, שהוא מדבר עמו פה אל פה, כל מעשיו הם על פי ה':
והענן סר ואחר כך והנה מרים מצורעת כשלג. אף על גב שפירש למעלה (רש"י פסוק ט) שהקדוש ברוך הוא הלך לו מפני שגזר עליהם נידוי, אין זה קשיא, כי "וילך" (פסוק ט) משמע שלא סר לגמרי אלא ממקום שלהם כדין נידוי, דהיינו מארבע אמות שלהם, ולא סר לגמרי. ומכל מקום עדיין לא בא הפורענות, מפני שהיה לפני הקדוש ברוך הוא, עד "והענן סר ומרים מצורעת":אחותינו זו. פירוש, אף על גב שלא הזכיר על מי הוא אומר "אל נא תהי כמת", והיה לו לומר 'אל נא תהא אחותינו כמת', כיון שהיתה עומדת אצלם - עליה הוא אמר "אל נא תהא" אחותינו זו "כמת", ולא צריך לפרש, כיון שעמדה שם:אמנו היה לו לומר. פירוש, מה שתלה הדבר "אל נא תהא כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו", ואין לפרש כמשמעו, דאם כן קשיא, דהוי למכתב 'אל נא תהי אחותינו כמת אשר נאכל חצי בשרו', דלמה תולה הכתוב "בצאתו מרחם אמו", אלא שרצה לומר כי "אל נא תהי כמת", אחר שיצאת מרחם אמנו, והיא אחותינו, ואם היא מצורעת הרי כאילו נאכל חצי בשרנו, לכך אל נא תהי כן, כי דבר מגונה הוא. והשתא מה שכתוב "בצאתו מרחם אמו", הוי למכתב 'בצאתו מרחם אמנו', וכן 'ויאכל חצי בשרנו', אלא שכינה הכתוב. אף על גב דלפי פירוש זה הוי למכתב 'אשר יצאת מרחם אמו', כי איך תפרש הבי"ת של "בצאתו" במקום הזה, הרי מצאנו בי"ת משמש לשון 'בעבור', כמו "התשחית בחמשה" (בראשית יח, כח) , וכן פירושו כאן, אל נא תהי כמת, אשר בעבור יציאתו מרחם אמנו נחשב כאילו נאכל חצי בשרנו:ולפי משמעו אף הוא נראה כן. פירוש, אף על גב שאין אנו אומרים שהוא כנוי, אלא הוא כפשוטו, יש לפרש כן על כל אח בעולם "אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו" של אחיו, ויאכל חצי בשרו. כלומר שאין עוזרו, הרי נאכל חצי בשרו. ועל כן אין ראוי להניח אותה מלהתפלל עליה:וזהו אשר בצאתו מרחם אמו. פירוש, "אשר בצאתו מרחם אמו" רצה לומר אחר אשר היא גם כן אחותנו, אי אפשר לטהרה, כיון שאין כהן בעולם. וצריך לומר שלא היה לאלעזר וכן לאיתמר בנים גדולים, שאם היו להם בנים, הם היו מטהרים. ועדיין לא נתכהן פנחס בן אלעזר:ואם אביה. פירוש, כי אין "ואביה ירק בפניה" שודאי ירק, אלא 'ואם אביה ירק בפניה' (כ"ה ברא"ם). ומה שאמר 'הראה לה פנים זועפות', שאין לעשות כזה אפילו לבנו ובתו לרוק בפניהם, אלא הראה לה פנים זועפות, ונקרא זה "ירק", מפני שהוא גם כן ביוש:קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום. כתבו התוספות (ב"ק כה. ) הא דקאמר 'קל וחומר לשכינה י"ד יום', מפני כי הקדוש ברוך הוא נותן באדם עשרה דברים, והאב נתן ה' דברים, והאם נותנת ה' דברים, כדאיתא בפרק מפלת (נידה לא. ) , ואם כן קל וחומר לשכינה כפל - י"ד, דהא הקדוש ברוך הוא נותן כפל האב. עד כאן דברי התוספות. ועוד פרשו (תוספות שם), דנקט י"ד יום, דאין הסגר פחות מז' ימים, ולפיכך המיעוט י"ד ימים, כנגד שני הסגרות:
‎ולי נראה, דכתיב "שבעת ימים", וכבר אמרנו בתחלת הפרשה (לעיל פ"ח סוף אות ג) אצל "יאירו שבעת הנרות" (לעיל ח, ב), שכל השבעת הנרות הם ענין אחד, מדלא כתיב 'שבעה נרות'. וכן כאן כתיב "הלא תכלם שבעת", ולא כתיב 'שבעה', ולכך קל וחומר לשכינה י"ד ימים, כיון דהנך "שבעת ימים" ענין אחד הוא. ופירוש פשוט הוא:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך