תנ"ך על הפרק - ויקרא כד - בכור שור

תנ"ך על הפרק

ויקרא כד

114 / 929
היום

הפרק

ציווי העלאת נר תמיד, לחם הפנים, הַמְקַלֵּל, מכה נפש ובהמה

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃מִחוּץ֩ לְפָרֹ֨כֶת הָעֵדֻ֜ת בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד יַעֲרֹךְ֩ אֹת֨וֹ אַהֲרֹ֜ן מֵעֶ֧רֶב עַד־בֹּ֛קֶר לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תָּמִ֑יד חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם׃עַ֚ל הַמְּנֹרָ֣ה הַטְּהֹרָ֔ה יַעֲרֹ֖ךְ אֶת־הַנֵּר֑וֹת לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תָּמִֽיד׃וְלָקַחְתָּ֣ סֹ֔לֶת וְאָפִיתָ֣ אֹתָ֔הּ שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה חַלּ֑וֹת שְׁנֵי֙ עֶשְׂרֹנִ֔ים יִהְיֶ֖ה הַֽחַלָּ֥ה הָאֶחָֽת׃וְשַׂמְתָּ֥ אוֹתָ֛ם שְׁתַּ֥יִם מַֽעֲרָכ֖וֹת שֵׁ֣שׁ הַֽמַּעֲרָ֑כֶת עַ֛ל הַשֻּׁלְחָ֥ן הַטָּהֹ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וְנָתַתָּ֥ עַל־הַֽמַּעֲרֶ֖כֶת לְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה וְהָיְתָ֤ה לַלֶּ֙חֶם֙ לְאַזְכָּרָ֔ה אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֽה׃בְּי֨וֹם הַשַּׁבָּ֜ת בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֗ת יַֽעַרְכֶ֛נּוּ לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תָּמִ֑יד מֵאֵ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃וְהָֽיְתָה֙ לְאַהֲרֹ֣ן וּלְבָנָ֔יו וַאֲכָלֻ֖הוּ בְּמָק֣וֹם קָדֹ֑שׁ כִּ֡י קֹדֶשׁ֩ קָֽדָשִׁ֨ים ה֥וּא ל֛וֹ מֵאִשֵּׁ֥י יְהוָ֖ה חָק־עוֹלָֽם׃וַיֵּצֵא֙ בֶּן־אִשָּׁ֣ה יִשְׂרְאֵלִ֔ית וְהוּא֙ בֶּן־אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּנָּצוּ֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִ֔ית וְאִ֖ישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִֽי׃וַ֠יִּקֹּב בֶּן־הָֽאִשָּׁ֨ה הַיִּשְׂרְאֵלִ֤ית אֶת־הַשֵּׁם֙ וַיְקַלֵּ֔ל וַיָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ אֶל־מֹשֶׁ֑ה וְשֵׁ֥ם אִמּ֛וֹ שְׁלֹמִ֥ית בַּת־דִּבְרִ֖י לְמַטֵּה־דָֽן׃וַיַּנִּיחֻ֖הוּ בַּמִּשְׁמָ֑ר לִפְרֹ֥שׁ לָהֶ֖ם עַל־פִּ֥י יְהוָֽה׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃הוֹצֵ֣א אֶת־הַֽמְקַלֵּ֗ל אֶל־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְסָמְכ֧וּ כָֽל־הַשֹּׁמְעִ֛ים אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹאשׁ֑וֹ וְרָגְמ֥וּ אֹת֖וֹ כָּל־הָעֵדָֽה׃וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ כִּֽי־יְקַלֵּ֥ל אֱלֹהָ֖יו וְנָשָׂ֥א חֶטְאֽוֹ׃וְנֹקֵ֤ב שֵׁם־יְהוָה֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת רָג֥וֹם יִרְגְּמוּ־ב֖וֹ כָּל־הָעֵדָ֑ה כַּגֵּר֙ כָּֽאֶזְרָ֔ח בְּנָקְבוֹ־שֵׁ֖ם יוּמָֽת׃וְאִ֕ישׁ כִּ֥י יַכֶּ֖ה כָּל־נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם מ֖וֹת יוּמָֽת׃וּמַכֵּ֥ה נֶֽפֶשׁ־בְּהֵמָ֖ה יְשַׁלְּמֶ֑נָּה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ׃וְאִ֕ישׁ כִּֽי־יִתֵּ֥ן מ֖וּם בַּעֲמִית֑וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה כֵּ֖ן יֵעָ֥שֶׂה לּֽוֹ׃שֶׁ֚בֶר תַּ֣חַת שֶׁ֔בֶר עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן כַּאֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֥ן מוּם֙ בָּֽאָדָ֔ם כֵּ֖ן יִנָּ֥תֶן בּֽוֹ׃וּמַכֵּ֥ה בְהֵמָ֖ה יְשַׁלְּמֶ֑נָּה וּמַכֵּ֥ה אָדָ֖ם יוּמָֽת׃מִשְׁפַּ֤ט אֶחָד֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כַּגֵּ֥ר כָּאֶזְרָ֖ח יִהְיֶ֑ה כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁה֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַיּוֹצִ֣יאוּ אֶת־הַֽמְקַלֵּ֗ל אֶל־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיִּרְגְּמ֥וּ אֹת֖וֹ אָ֑בֶן וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֣ל עָשׂ֔וּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ויקחו אליך שמן זית. לפי שבזה הספר סדר כל תשמישי המשכן הקרבנות ומלוי יד הכהנים והפרשת הטומאות שאוסרות לבא במקדש ולאכל קדשים, בא עתה לפרש סדור המנורה והשלחן, והקטרת כבר נזכר[ה] באחרי מות, גם סדר יום הכפורים: להעלת. שצריך להדליק נר שתהא שלהבת עולה מאליה: יערך את הנרות. שמא יערך לשון תקון שמדשנו ומתקנו: ואפית אתה. הסלת, שתים עשרה חלות: והוא בן איש מצרי. וזה גרם לו שברך את השם, כי מצרים מבזים שם שמים, כמו שאמר פרעה: מי ה' אשר אשמע בקולו: ויקב בן האשה... ויקלל. מתוך המריבה אמר לחברו: ברוך פלוני שגדלך ושבראך ושמחיה אותך: ושם אמו שלמית בת דברי. דברנית ומפטפטת שלום, ומחלקת אמריה, כי כן דרך מנאפת, אחת היתה ופרסמה הכתוב ללמדך שלא היו בנות ישראל פרוצות בעריות: למטה דן. הוא שגרם לו המריבה. כי [ה]הוא דהוה אמר דינו דינו אמרו: שמא מדן קאתי, דכתיב דן ידין עמו: לפרש להם על פי ה'. נראה היה בעיניהם שחיב מיתה משום דכתיב: ומקלל אביו ואמו מות יומת, קל וחומר לשכינה אלא שלא רצו לענשו מן הדין, ומשום הכי כתיב: לפרש להם על פי ה' אבל במקושש ידעו אל נכון שהוא חיב מיתה, דכתיב: מחלליה מות יומת, אלא שלא ידעו באיזו מיתה הוא נהרג, ולכך כתיב: מה יעשה לו, באיזו מיתה יהרגוהו: וסמכו כל השמעים את ידיהם על ראשו. לתבע כבוד שמים וכדי שיתכפר להם מה ששמעו ברכת השם, כמו שסומכין על הקרבן כדי להתכפר, לתבע כבוד שמים, לדחפו מבית הסקילה, ואחר כך: ורגמו אתו כל העדה. דכיון שיראו שידחפוהו השומעים, ידעו אל נכון שברך, שאם לא ברך לא היו מתחיבין בנפשם להרגו, ואז ירגמוהו, וכן: יד העדים תהיה בו בראשנה להמיתו, דכיון שיראו העדים שמתחילין סומכין על דבריהם (ו)רגימתו בכל ישראל, אבל [אם] לא ישלחו בו יד, אלא שאומרים עברה פלונית עבר, אין סומכין עליהם כל כך ויקשה בעיניהם, דעביד אינש דמקרי ואמר: איש איש כי יקלל אלהיו. אפילו הדין: ונשא חטאו. מלקות, כדכתיב: אלהים לא תקלל. ויש לפרש אלהיו קודש ובלא עדים והתראה: ונקב שם... יומת. יהרג, נוקב מברך, כמו: מה אקב: ואיש כי יכה כל נפש אדם. כלומר, אף עלבונם אני תובע מענותנותו של הק[ב"ה] בא להשמיענו כי הוא תובע עלבון עמו, ולא כמו שלו, ואפילו לא חסר אלא בהמתכם, דכתיב: מכה נפש בהמה ישלמנה, מלמד שהבעלים מטפלים בנבלה ואפילו מום הבהמה, שנתן מום בבהמת חברו, צריך לשלם, (ואפילו מום): דכתיב: ומכה בהמה ישלמנה ולא כתיב נפש: ומכה אדם. שעושה בו חבורה, כגון אביו, ובהחובל מוקי להאי קרא בהחובל בחברו כגון שקטע ידו או רגלו, ומאי יומת, יומת בממון, ובא לפרש בעין תחת עין לאו דוקא, אלא ממון, והיקשו כאן לבהמה לומר: מה [מכה] בהמה לתשלומין אף מכה אדם לתשלומין; ויש מפר' דאיומת דאיש כי יכה כל נפש אדם אמר, מאי יומת, יומת בממון, וטועים כי חזר בו התלמוד ממאי דאמר' לעיל דהאי לקטלא אתי, דאיש כי יכה לקטלא אי, כדמפרש בסנהדרין באלו הן הנשרפין, ותני דבי חזקיה פליג אתנא דהחובל ומוקי האי קרא נמי לקטלא ודרש: מה מכה בהמה לא חלקת בו בין שוגג למזיד, בין מתכוין לשאין מתכוין לפטרו ממון אלא לחיבו ממון, אף מכה אדם (ו)לא תחלק בו לחיבו ממון אלא לפטרו ממון: כגר כאזרח. כלומר, כשם שאני תובע עלבון האזרח, כך אני תובע עלבון הגר ובהמתו: אני ה' אלהיכם. בטריוטיינרא [בלע"ז] לגר כמו לאזרח: וירגמו אתו אבן. השומעים: ובני ישראל עשו. לרגם אחריהם, אי נמי וירגמו אותו אבן כל ישראל, ובני ישראל עשו, קיימו עליהם כל האמור בפרשה גבי דין אדם ובהמה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך