תנ"ך על הפרק - בראשית י - מזרחי

תנ"ך על הפרק

בראשית י

10 / 929
היום

הפרק

תולדות בני נח

וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת בְּנֵי־נֹ֔חַ שֵׁ֖ם חָ֣ם וָיָ֑פֶת וַיִּוָּלְד֥וּ לָהֶ֛ם בָּנִ֖ים אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל׃בְּנֵ֣י יֶ֔פֶת גֹּ֣מֶר וּמָג֔וֹג וּמָדַ֖י וְיָוָ֣ן וְתֻבָ֑ל וּמֶ֖שֶׁךְ וְתִירָֽס׃וּבְנֵ֖י גֹּ֑מֶר אַשְׁכֲּנַ֥ז וְרִיפַ֖ת וְתֹגַרְמָֽה׃וּבְנֵ֥י יָוָ֖ן אֱלִישָׁ֣ה וְתַרְשִׁ֑ישׁ כִּתִּ֖ים וְדֹדָנִֽים׃מֵ֠אֵלֶּה נִפְרְד֞וּ אִיֵּ֤י הַגּוֹיִם֙ בְּאַרְצֹתָ֔ם אִ֖ישׁ לִלְשֹׁנ֑וֹ לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם בְּגוֹיֵהֶֽם׃וּבְנֵ֖י חָ֑ם כּ֥וּשׁ וּמִצְרַ֖יִם וּפ֥וּט וּכְנָֽעַן׃וּבְנֵ֣י כ֔וּשׁ סְבָא֙ וַֽחֲוִילָ֔ה וְסַבְתָּ֥ה וְרַעְמָ֖ה וְסַבְתְּכָ֑א וּבְנֵ֥י רַעְמָ֖ה שְׁבָ֥א וּדְדָֽן׃וְכ֖וּשׁ יָלַ֣ד אֶת־נִמְרֹ֑ד ה֣וּא הֵחֵ֔ל לִֽהְי֥וֹת גִּבֹּ֖ר בָּאָֽרֶץ׃הֽוּא־הָיָ֥ה גִבֹּֽר־צַ֖יִד לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר כְּנִמְרֹ֛ד גִּבּ֥וֹר צַ֖יִד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וַתְּהִ֨י רֵאשִׁ֤ית מַמְלַכְתּוֹ֙ בָּבֶ֔ל וְאֶ֖רֶךְ וְאַכַּ֣ד וְכַלְנֵ֑ה בְּאֶ֖רֶץ שִׁנְעָֽר׃מִן־הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא יָצָ֣א אַשּׁ֑וּר וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־נִ֣ינְוֵ֔ה וְאֶת־רְחֹבֹ֥ת עִ֖יר וְאֶת־כָּֽלַח׃וְֽאֶת־רֶ֔סֶן בֵּ֥ין נִֽינְוֵ֖ה וּבֵ֣ין כָּ֑לַח הִ֖וא הָעִ֥יר הַגְּדֹלָֽה׃וּמִצְרַ֡יִם יָלַ֞ד אֶת־לוּדִ֧ים וְאֶת־עֲנָמִ֛ים וְאֶת־לְהָבִ֖ים וְאֶת־נַפְתֻּחִֽים׃וְֽאֶת־פַּתְרֻסִ֞ים וְאֶת־כַּסְלֻחִ֗ים אֲשֶׁ֨ר יָצְא֥וּ מִשָּׁ֛ם פְּלִשְׁתִּ֖ים וְאֶת־כַּפְתֹּרִֽים׃וּכְנַ֗עַן יָלַ֛ד אֶת־צִידֹ֥ן בְּכֹר֖וֹ וְאֶת־חֵֽת׃וְאֶת־הַיְבוּסִי֙ וְאֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י וְאֵ֖ת הַגִּרְגָּשִֽׁי׃וְאֶת־הַֽחִוִּ֥י וְאֶת־הַֽעַרְקִ֖י וְאֶת־הַסִּינִֽי׃וְאֶת־הָֽאַרְוָדִ֥י וְאֶת־הַצְּמָרִ֖י וְאֶת־הַֽחֲמָתִ֑י וְאַחַ֣ר נָפֹ֔צוּ מִשְׁפְּח֖וֹת הַֽכְּנַעֲנִֽי׃וַֽיְהִ֞י גְּב֤וּל הַֽכְּנַעֲנִי֙ מִצִּידֹ֔ן בֹּאֲכָ֥ה גְרָ֖רָה עַד־עַזָּ֑ה בֹּאֲכָ֞ה סְדֹ֧מָה וַעֲמֹרָ֛ה וְאַדְמָ֥ה וּצְבֹיִ֖ם עַד־לָֽשַׁע׃אֵ֣לֶּה בְנֵי־חָ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לִלְשֹֽׁנֹתָ֑ם בְּאַרְצֹתָ֖ם בְּגוֹיֵהֶֽם׃וּלְשֵׁ֥ם יֻלַּ֖ד גַּם־ה֑וּא אֲבִי֙ כָּל־בְּנֵי־עֵ֔בֶר אֲחִ֖י יֶ֥פֶת הַגָּדֽוֹל׃בְּנֵ֥י שֵׁ֖ם עֵילָ֣ם וְאַשּׁ֑וּר וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד וְל֥וּד וַֽאֲרָֽם׃וּבְנֵ֖י אֲרָ֑ם ע֥וּץ וְח֖וּל וְגֶ֥תֶר וָמַֽשׁ׃וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד יָלַ֣ד אֶת־שָׁ֑לַח וְשֶׁ֖לַח יָלַ֥ד אֶת־עֵֽבֶר׃וּלְעֵ֥בֶר יֻלַּ֖ד שְׁנֵ֣י בָנִ֑ים שֵׁ֣ם הָֽאֶחָ֞ד פֶּ֗לֶג כִּ֤י בְיָמָיו֙ נִפְלְגָ֣ה הָאָ֔רֶץ וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יָקְטָֽן׃וְיָקְטָ֣ן יָלַ֔ד אֶת־אַלְמוֹדָ֖ד וְאֶת־שָׁ֑לֶף וְאֶת־חֲצַרְמָ֖וֶת וְאֶת־יָֽרַח׃וְאֶת־הֲדוֹרָ֥ם וְאֶת־אוּזָ֖ל וְאֶת־דִּקְלָֽה׃וְאֶת־עוֹבָ֥ל וְאֶת־אֲבִֽימָאֵ֖ל וְאֶת־שְׁבָֽא׃וְאֶת־אוֹפִ֥ר וְאֶת־חֲוִילָ֖ה וְאֶת־יוֹבָ֑ב כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י יָקְטָֽן׃וַֽיְהִ֥י מוֹשָׁבָ֖ם מִמֵּשָׁ֑א בֹּאֲכָ֥ה סְפָ֖רָה הַ֥ר הַקֶּֽדֶם׃אֵ֣לֶּה בְנֵי־שֵׁ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לִלְשֹׁנֹתָ֑ם בְּאַרְצֹתָ֖ם לְגוֹיֵהֶֽם׃אֵ֣לֶּה מִשְׁפְּחֹ֧ת בְּנֵי־נֹ֛חַ לְתוֹלְדֹתָ֖ם בְּגוֹיֵהֶ֑ם וּמֵאֵ֜לֶּה נִפְרְד֧וּ הַגּוֹיִ֛ם בָּאָ֖רֶץ אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
תירס זו פרס. בב"ר ומה שפי' זה השם בלבד ולא שאר כל השמות שנתפרשו בבראשית רבה נ"ל מפני שמדי ופרת סמוכות זו לזו כנראה מכח המקראות והיה הדבר קשה מדוע הזכיר מדי ולא הזכיר פרס הוצרך להביא האגדה של ב"ר שאמרו תירס זו פרס להודיע שגם פרס נזכר פה אבל בשאר השמות לא הקפיד להביא מה שפירשו שם בב"ר מפני שאין זה מוטל עליו במה שהוא דורך על דרך הפשט: הוא החל להיות גבור להמריד כל העולם על הב"ה. בב"ר אמר רבי סימון בג' מקומות נאמר בלשון הזה לשון מרד אז הוחל לקרא ויהי כי החל האדם הוא החל להיות גבור בארץ התיבון והכתיב וזה החילם לעשות אמר ליה קופח על ראשו של נמרוד ואומר זה המרידן עלי והדין עמו דאם לא כן החל הוחל כי החל החילם למה לי אלא על כרחינו לומר שהם מענין חלול ולכך פירש כל הספור הנמשך אחריו לחובה. והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואם כן הוא החל אחר המבול כי בימי דור אנוש הוחל פי' שאם כפי' רש"י שפירש גבור בארץ להמריד כל העולם על הב"ה יהיה פירושו שהוא הראשון שהחל לעשות זה ויחוייב מזה שיהיה פי' החל אחר המבול לא שהיה הוא הראשון מכל באי העולם שהרי קודם בא המבול שעדיין נמרוד לא בא לעולם כבר הוחל לקרא בשם ה' כדכתיב ולשת גם הוא יולד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם ה' שהיה קורא שמות האדם ושמות העצבים בשמו של הב"ה לעשותן עבודת כוכבים כדפירש רש"י שם על פי האגדה: ונראה לי שלא השגיח על האגדה שהרי לא אמרו שפי' החל הוא מלשון תחלה רק מלשון חלול כמו שנראה מלשון האגדה שאמרו לשון מרד ובפי' אמרו וזה החילם זה המרידן על הב"ה אלא שאפשר לומר שממלת הוא דייק שהוא הראשון: שנאמר ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים. שאלמלא המקרא הזה לא היינו יודעים אם רסן היא הגדולה אם נינוה כך מצאתיו בב"ר ולא הבינותי דבריהם כי היה להם להסתפק גם בכלח הסמוכה למלת גדולה: להבים שפניהם דומין ללהב. לא ידעתי מי הכריחו לפרש זה השם מכל שאר השמות שנתפרשו בב"ר ושמא בעבור שהוא נגזר מלהב: אשר יצאו משם פלשתים משניהם יצאו כו'. בב"ר דאי מכסלוחים בלבד אשר יצאו ממנו מיבעי ליה: מאלה נפוצו משפחות הרבה. כמו ג' אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ שפי' שנולדו מהם משפחות רבות ונתמלאת כל הארץ מהם לא שבני כנען הנזכר שהם משפחות הכנעני נפוצו ע"פ כל הארץ דא"כ לא היה לכתוב אלא ואחר נפוצו ומסתמא אבני כנען דלעיל קאי שהם משפחות הכנעני אלא על כרחינו לומר שפירש כאלו אמר ואחר נפוצו מאלו משפחות רבות נקראות משפחות הכנעני: גבול הכנעני סוף ארצו כל גבול לשון סוף וקצה. ויחוייב מזה שיהיה פי' מצידון עד עזה מקומות הספר של גבול הכנעני לא שיעור מקומה: בואכה שם דבר. לא מקור עם כנוי הנוכח כי חסר הפועל והכ"ף והה"א נוספים הם ואינם לנוכח היודע המקום ההוא כאשר חשבו הרבה מהמדקדקים: אע"פ שנחלקו כו'. דאם לא כן ללשונותם בארצותם למה לי והלא לא היה צריך להודיענו רק המשפחות שיצאו מכל אחד ואחד מה לנו וללשונות או לארצות: אבי כל בני עבר הנהר היה שם. לא בני עבר בן בנו דמאי רבותיה דעבר כל או"א אבי כל המשפחות היוצאות ממנו הוא ומכיון שאבי כל בני עבר הוא שם יחוייב שיהי' פי' כל בני עבר עבר הנהר: היה שם. פי' מלת אבי דבק עם ולשם לא עם יולד כי למה יתיחסו אל בנו ולא אליו שהוא אבי הכל ולמה לא הודיענו הכתוב איזה מבניו הוא המתיחסים אליו כל בני עבר אבל סתם ולא פירש ומה תועלת בזה אחר שאין נזכר: שהרי בן ת"ק שנה היה נח. כשהתחיל להוליד דליכא למימר כשכלה להוליד דאם כן יהיו שני בני נח הגדולים בעת בא המבול יותר מבני מאה שנה ואי אפשר זה שהרי לא כבש הקב"ה את מעיינו של נח מלהוליד עד בן חמש מאות שנה אלא כדי שלא יהא שום אחד מבניו ראוי לעונשין בעת המבול כדלעיל ועוד דאם כן יהיה הקטן שבבניו בן מאה שנה כשבא המבול. וא"א זה שהרי שם לא היה בן מאה שנה רק שנתים אחר המבול. ואם תאמר אכתי איך ידע מזה שיפת הוא הגדול משם דילמא מבן חמש מאות התחיל נח להוליד ולא נולד יפת עד אחר ג' שנים משהתחיל להוליד שהיה אז נח בן תק"ג שנה ושם נולד אחר ב' שנים משהתחיל נח להוליד שהיה אז נח בן תק"ב שנה שנמצא בזה ששם היה בן ק' שנה שנתיים אחר המבול ויפת היה בן מאה שנה בשלש שנים אחר המבול. יש לומר שמאחר שסתם הכתוב זמן לידתם למדנו שלא נולדו אלא שנה אחר שנה על הסדר הראשון בשנת ת"ק השני בשנת תק"א השלישי בשנת תק"ב ואחר שהודיענו שנולד שם בשנת תק"ב כדמשמע משם בן ק' שנה שנתים אחר המבול למדנו ששם היה האחרון ויפת הגדול ממנו ובסנהדרין בפ' בן סורר ומורה אמרו שלשה בני נח דכתיב בהו ויולד את שם ואת חם ואת יפת ושלשה בני תרח דכתיב בהו ויולד את אברם את נחור ואת הרן כל אחד מהם גדול מאחיו שנה אחת: נתבלבלו הלשונות ונפוצו מן הבקעה ונתפלגו בכל העולם. מפני שהפליגה הנאמרת על חילוק הלשונות שנהיה על דור הפלגה כדכתיב ונבלה שם שפתם ועל חילוק הארצות שנתפזרו בם כדכתיב ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ פירש מלת נפלגה על שניהם יחד: שאם תאמר בתחלת ימיו. וקראהו פלג בשם מקרה ההוא ולא שקראו בנבואה הרי יקטן כו': ואם תאמר באמצע ימיו. שאז יתכן לומר שיקטן הצעיר ממנו הוליד המשפחות קודם בא הפלגה ולא נצטרך לנביאות עבר אבל אין לומר שבסוף ימיו שנפלגה הארץ קראוהו פלג בשם המקרה ההוא שאין דרך לקרא שם למת בעבור המקרה שקרה בעת מותו רק או בעת לידתו כאי כבוד או באמצע ימיו כירובעל גם יתכן לפרש שמאמר הרב באם תאמר ואם תאמר הוא על דעת סדר עולם שאמר שבסוף ימיו נתפלגו שאם תאמר בתחלת ימיו קשיא מיקטן ואם תאמר באמצע ימיו לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש אבל במה שאמר למדנו שהיה עבר נביא מבואר הוא ממה ששנינו בסדר עולם שבסוף ימיו נתפלגו: יקטן שהיה ענו ומקטין עצמו. ב"ר הוצרך הרב לפרש זה השם מכל שאר השמות מפני שהוא נגזר מהקטנות כשם להבים מלהב או מפני שאחיו נקרא פלג בשם מקרה הפלגה ויחשב שגם האחר נקרא יקטן מפני שום מקרה שקרה ולא הוצרך הכתוב להודיעו אמר שנקרא יקטן מגזרת קטנות שהיה מקטין עצמו ולא מפני שום מקרה שקרה והראשון נכון בעיני שהרי פירש גם שם חצר מות אע"פ שאין שום אחד מכל אחיו נקרא על שם המקרה: חצר מות על שם מקומו. ב"ר ונקרא המקום כן מפני שאנשי המקום ההוא מצפין המיתה בכל יום כמו שאמרו בב"ר אמר ר' חוניא מקום אחד יש שאוכלין כרישין ומצפין למיתה בכל יום:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך