המבט האמוני והמבט הבטחוני על המצור על ירושלים
הקדמה
נאמר בפרקנו:
ה. וחיל פרעה יָצָא ממצרים, וישמעו הכשדים הצרים על ירושלם את שִמְעָם, וַיֵעָלוּ מעל ירושלם.
ו. ויהי דבר ד' אל ירמיהו הנביא לאמר:
ז. כה אמר ד' אלקי ישראל: כה תאמרו אל מלך יהודה השֹלֵח אתכם אלי לדרשני: הנה חיל פרעה היֹצֵא לכם לעזרה, שב לארצו מצרים.
ח. ושבו הכשדים ונלחמו על העיר הזאת, וּלְכָדֻהָ וּשְרָפֻהָ באש.
ט. כה אמר ד': אל תַשִׁאוּ נפשֹתיכם לאמר: הלֹך ילכו מעלינו הכשדים, כי לא ילֵכו.
י. כי אם הכיתם כל חיל כשדים הנלחמים אתכם, ונשארו בם אנשים מְדֻקָרים, איש באהלו יקומו ושרפו את העיר הזאת באש.
יש לשאול: מדוע יצא חיל פרעה ממצרים ומדוע חזר?
א. מדוע יצא חיל פרעה ממצרים ומדוע חזר?
כתב רש"י:
וחיל פרעה יצא ממצרים - לעזרה ליהודה.
שב לארצו מצרים - בספינות היו באים, ורמז הקדוש ברוך הוא לים, והציף עליו כמו נודות ואובות (כלומר נפוחות), דומות לעורות בני אדם.
אמרו זה לזה: 'מה זאת'?
אמרו: 'אלו אבותינו, שטבעום אבותיהם של אלו שאנו הולכים לעזרתם בים'.
מיד שבו לארצם.
לפי הסברו של רש"י השאלה מתחזקת עוד יותר: מה ראה ד' לעשות נסים כאלו שיגרמו לחיל מצרים שכבר יצא מארצו לחזור? אם ד' רצה שהמצרים לא יעזרו לעם ישראל מדוע לא נתן ד' בלב המצרים שלא יצאו כלל מארצם?
ב. ההסבר האמוני
הסוד טמון במה שלמדנו לפני שלושה פרקים.
כך נאמר בירמיהו פרק ל"ד:
ח. הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ד', אחרי כרֹת המלך צדקיהו ברית את כל העם אשר בירושלם, לקרֹא להם דרור.
ט. לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו העברי והעבריה חפשים, לבלתי עבד בם ביהודי אחיהו איש.
י. וישמעו כל השרים וכל העם אשר באו בברית לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו חפשים לבלתי עבד בם עוד, וישמעו וישלחו.
יא. וישובו אחרי כן, וישִבו את העבדים ואת השפחות אשר שלחו חפשים, ויכבשום לעבדים ולשפחות.
יב. ויהי דבר ד' אל ירמיהו מאת ד' לאמר:
יג. כה אמר ד' אלקי ישראל: אנכי כרתי ברית את אבותיכם ביום הוצִאי אותם מארץ מצרים מבית עבדים לאמר:
יד. מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך ועבדך שש שנים, ושלחתו חפשי מעמך, ולא שמעו אבותיכם אלי, ולא הטו את אזנם.
טו. ותשֻבו אתם היום, ותעשו את הישר בעיני, לקרא דרור איש לרעהו, ותכרתו ברית לפני בבית אשר נקרא שמי עליו.
טז. ותשֻבו ותחללו את שמי, ותשִבו איש את עבדו ואיש את שפחתו אשר שלחתם חפשים לנפשם, ותכבשו אתם להיות לכם לעבדים ולשפחות.
יז. לכן כה אמר ד': אתם לא שמעתם אלי לקרא דרור איש לאחיו ואיש לרעהו, הנני קֹרא לכם דרור נאם ד' אל החרב, אל הדבר ואל הרעב, ונתתי אתכם לזעוה לכל ממלכות הארץ.
יח. ונתתי את האנשים העברים את ברתי, אשר לא הקימו את דברי הברית אשר כרתו לפני, העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו.
יט. שרי יהודה ושרי ירושלם, הסרסים והכהנים וכל עם הארץ. העברים בין בתרי העגל.
כ. ונתתי אותם ביד איביהם וביד מבקשי נפשם, והיתה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ.
כא. ואת צדקיהו מלך יהודה ואת שריו אתן ביד איביהם וביד מבקשי נפשם וביד חיל מלך בבל העֹלים מעליכם.
כב. הנני מצוה נאם ד', והשִבֹתים אל העיר הזאת ונלחמו עליה, וּלְכָדוהָ וּשְרָפֻהָ באש, ואת ערי יהודה אתן שממה מאין יֹשֵב.
נסכם בקיצור את הנאמר כאן:
צדקיהו ושריו כרתו ברית לקיים את מצות שלוח העבדים, ושילחו לחפשי את עבדיהם. אבל אחר כך הם החזירו את העבדים שהם שחררו.
יש לשאול: מדוע הם שחררו את עבדיהם ועוד כרתו ברית על כך, ומדוע אחר כך הם חזרו בהם והחזירו את העבדים?
הנביא אינו אומר בפירוש, אבל רומז על כך בשני הפסוקים האחרונים:
בפסוק כ"א נאמר: "ואת צדקיהו מלך יהודה ואת שריו אתן ביד אֹיביהם, וביד מבקשי נפשם, וביד חיל מלך בבל העֹלים מעליכם".
מפורש כאן שבשלב זה מלך בבל עלה מעל יהודה, כלומר: הפסיק את המצור על ירושלים.
מדוע?
כתב רש"י: "העולים מעליכם - מפני חיל פרעה שיצא ממצרים, כמו שמפורש בספר זה (ל"ז)".
וכן כתב הרד"ק: "העולים מעליכם - כמו שכתוב בזה הספר למטה: 'וחיל פרעה יצא ממצרים וישמעו הכשדים ויעלו מעל ירושלם' (לז, ה)".
רש"י ורד"ק מלמדים אותנו על הקשר בין פרקנו לבין פרק ל"ד, שבאותו הזמן יצאו המצרים לעזור ליהודה, והכשדים נסוגו.
אבל כדרכם של ראשונים הם קיצרו בדבריהם, ויש להעמיק ולהסביר אותם.
מה קרה באותו זמן בירושלים?
כאשר המצור על ירושלים התחזק, הסכימו צדקיהו ושריו לקיים את המצוה לשחרר את העבדים. אולי זכות המצוה תעזור, והמצור יפסק. במקביל הם גם שלחו לבקש עזרה ממצרים.
המצרים אכן יצאו מארצם לעזור ליהודה, והכשדים נסוגו.
בעקבות נסיגת הכשדים התנהל ויכוח בין האנשים המאמינים, לבין האנשים שחשבו את עצמם למבינים בבטחון.
המאמינים אמרו: "בזכות שקיימנו את המצוה החשובה של שחרור העבדים - ד' עזר לנו, וגרם לכשדים לסגת מירושלים"!
לעומתם טענו האנשים שחשבו את עצמם למבינים בבטחון, ואמרו: "מה פתאם?! לא בגלל המצוות הכשדים נסוגו, אלא בגלל הברית שכרתנו עם מצרים. המצרים יצאו מארצם להתקיף את הכשדים, והכשדים פחדו מהם ונסוגו"!
יש לציין שגם לפי המבט האמוני כמובן שהמצרים מצד עצמם באו לעזור לישראל לא בגלל מצוה זו או אחרת, אלא בגלל שיקולים שלהם, כמו למשל לשלוט במרחב, או לשלול שלל, או סיבות אחרות. אבל הסיבה שבגללה ד' נתן בלבם לחשוב כך, שכדאי להם לעזור לישראל, היתה המצוה החשובה שעם ישראל קיים.
בסופו של דבר גברה ידם של ה"ביטחוניים", והעשירים השתכנעו שבזכות הברית עם מצרים נסוגו הכשדים, ולא בגלל שקיימו את מצות שחרור העבדים, ולכן חזרו וכבשו את העבדים.
ואז נאמר בפסוק הבא (כב): "הנני מצוה נאם ד', והשִבֹתים אל העיר הזאת ונלחמו עליה, וּלְכָדוהָ וּשְרָפֻהָ באש, ואת ערי יהודה אתן שממה מאין יֹשֵב".
הסביר רש"י: "הנני מצוה - ושב חיל פרעה לארצו, והכשדים ישובו עליכם".
ואז קרה הנס שכתב רש"י בפרקנו, שד' הראה למצרים דמויות אדם שטבעו בים, והם חזרו לארצם!
סיכום
שאלנו: מדוע יצא חיל פרעה ממצרים ומדוע חזר? ומדוע ד' עשה להם נסים שגרמו להם לחזור?
התשובה היא שכאשר בני ישראל קיימו את מצות שחרור העבדים - המצרים יצאו לעזור ליהודה, והכשדים נסוגו. וכאשר הם שבו וחטאו - ד' גרם למצרים לחזור למצרים, ולכשדים לשוב ולצור על ירושלים עד חורבנה.
יהי רצון שנדע תמיד שלא מספיק להסתכל על הצד הבטחוני מצד עצמו, אלא לדעת שד' מנהיג את עם ישראל על פי זכויותיו.