תנ"ך על הפרק - ויקרא ט - הכתב והקבלה

תנ"ך על הפרק

ויקרא ט

99 / 929
היום

הפרק

היום השמיני למילואים

וַיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַח־לְ֠ךָ עֵ֣גֶל בֶּן־בָּקָ֧ר לְחַטָּ֛את וְאַ֥יִל לְעֹלָ֖ה תְּמִימִ֑ם וְהַקְרֵ֖ב לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר קְח֤וּ שְׂעִיר־עִזִּים֙ לְחַטָּ֔את וְעֵ֨גֶל וָכֶ֧בֶשׂ בְּנֵי־שָׁנָ֛ה תְּמִימִ֖ם לְעֹלָֽה׃וְשׁ֨וֹר וָאַ֜יִל לִשְׁלָמִ֗ים לִזְבֹּ֙חַ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּמִנְחָ֖ה בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן כִּ֣י הַיּ֔וֹם יְהוָ֖ה נִרְאָ֥ה אֲלֵיכֶֽם׃וַיִּקְח֗וּ אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֔ה אֶל־פְּנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַֽיִּקְרְבוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה זֶ֧ה הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה תַּעֲשׂ֑וּ וְיֵרָ֥א אֲלֵיכֶ֖ם כְּב֥וֹד יְהוָֽה׃וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קְרַ֤ב אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־חַטָּֽאתְךָ֙ וְאֶת־עֹ֣לָתֶ֔ךָ וְכַפֵּ֥ר בַּֽעַדְךָ֖ וּבְעַ֣ד הָעָ֑ם וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־קָרְבַּ֤ן הָעָם֙ וְכַפֵּ֣ר בַּֽעֲדָ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה׃וַיִּקְרַ֥ב אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּשְׁחַ֛ט אֶת־עֵ֥גֶל הַחַטָּ֖את אֲשֶׁר־לֽוֹ׃וַ֠יַּקְרִבוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֣ן אֶת־הַדָּם֮ אֵלָיו֒ וַיִּטְבֹּ֤ל אֶצְבָּעוֹ֙ בַּדָּ֔ם וַיִּתֵּ֖ן עַל־קַרְנ֣וֹת הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־הַדָּ֣ם יָצַ֔ק אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ׃וְאֶת־הַחֵ֨לֶב וְאֶת־הַכְּלָיֹ֜ת וְאֶת־הַיֹּתֶ֤רֶת מִן־הַכָּבֵד֙ מִן־הַ֣חַטָּ֔את הִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃וְאֶת־הַבָּשָׂ֖ר וְאֶת־הָע֑וֹר שָׂרַ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃וַיִּשְׁחַ֖ט אֶת־הָעֹלָ֑ה וַ֠יַּמְצִאוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן אֵלָיו֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרְקֵ֥הוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃וְאֶת־הָעֹלָ֗ה הִמְצִ֧יאוּ אֵלָ֛יו לִנְתָחֶ֖יהָ וְאֶת־הָרֹ֑אשׁ וַיַּקְטֵ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃וַיִּרְחַ֥ץ אֶת־הַקֶּ֖רֶב וְאֶת־הַכְּרָעָ֑יִם וַיַּקְטֵ֥ר עַל־הָעֹלָ֖ה הַמִּזְבֵּֽחָה׃וַיַּקְרֵ֕ב אֵ֖ת קָרְבַּ֣ן הָעָ֑ם וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׂעִ֤יר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁ֣ר לָעָ֔ם וַיִּשְׁחָטֵ֥הוּ וַֽיְחַטְּאֵ֖הוּ כָּרִאשֽׁוֹן׃וַיַּקְרֵ֖ב אֶת־הָעֹלָ֑ה וַֽיַּעֲשֶׂ֖הָ כַּמִּשְׁפָּֽט׃וַיַּקְרֵב֮ אֶת־הַמִּנְחָה֒ וַיְמַלֵּ֤א כַפּוֹ֙ מִמֶּ֔נָּה וַיַּקְטֵ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ מִלְּבַ֖ד עֹלַ֥ת הַבֹּֽקֶר׃וַיִּשְׁחַ֤ט אֶת־הַשּׁוֹר֙ וְאֶת־הָאַ֔יִל זֶ֥בַח הַשְּׁלָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לָעָ֑ם וַ֠יַּמְצִאוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן אֶת־הַדָּם֙ אֵלָ֔יו וַיִּזְרְקֵ֥הוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃וְאֶת־הַחֲלָבִ֖ים מִן־הַשּׁ֑וֹר וּמִן־הָאַ֔יִל הָֽאַלְיָ֤ה וְהַֽמְכַסֶּה֙ וְהַכְּלָיֹ֔ת וְיֹתֶ֖רֶת הַכָּבֵֽד׃וַיָּשִׂ֥ימוּ אֶת־הַחֲלָבִ֖ים עַל־הֶחָז֑וֹת וַיַּקְטֵ֥ר הַחֲלָבִ֖ים הַמִּזְבֵּֽחָה׃וְאֵ֣ת הֶחָז֗וֹת וְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַיָּמִ֔ין הֵנִ֧יף אַהֲרֹ֛ן תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה מֹשֶֽׁה׃וַיִּשָּׂ֨א אַהֲרֹ֧ן אֶת־ידויָדָ֛יואֶל־הָעָ֖ם וַֽיְבָרְכֵ֑ם וַיֵּ֗רֶד מֵעֲשֹׂ֧ת הַֽחַטָּ֛את וְהָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִֽים׃וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָרֲכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶל־כָּל־הָעָֽם׃וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ויהי ביום השמיני. שמיני למלואים והוא ר"ח ניסן (רש"י מרבותינו) ודעת הראב"ע כי ביום השמיני שמיני לניסן כי המשכן הוקם באחד לחדש, ויאמר רוו"ה לדעת כל המפרשים הקריאה לאהרן ולבניו היתה ביום השמיני ואין כן משמעות לשון הכתוב לעיקר מדקדק לשון עברי, שאילו כדבריהם היה לו לכתוב ויהי ביום השמיני ויקרא משה וגו' בהוספת וי"ו יו"ד בראש פעל הקריאה, כי כן הלוך המליצה העברית בספורי העניינים אשר נפלו על הסדר כמו שהיו סדורים במחשבת הגוזר האומר והעושה (עמ"ש בבראשית בוהאדם ידע), ולזאת היה לו לכתוב ויקרא משה וגו' אבל קרא משה וגו' משמע קרא כבר קודם יום השמיני, לכן נאמנו דברי רבותינו שהיה שמיני למלואים, והכתוב מחובר עם ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים האמור מקודם, ושיעור הכתוב ויהי ביום השמיני הוא היום אשר כבר קרא וייעד משה לאהרן ולבניו להיות נועדים ליום הזה במה שאמר להם ופתח אה"מ תשבו שבעת ימים ויהיו נכונים ליום הזה, ולכן כתיב לאהרן ולבניו בלמ"ד השימוש שהרצון בלשון קריאה עם למ"ד אחריו ההזמנה; ולמדנו עוד מזה הכתוב שגם לזקני ישראל כבר קרא להיות עתידים ליום השמיני הזה. אלא שקריאת אהרן ובניו לא היתה ממין קריאת הזקנים, כי לאהרן ולבניו היתה באמצעות הצווי ופתח אה"מ תשבו, ולזקנים היתה בהזמנה, לכן הועמד אתנח במלת ולבניו להפרידו מן ולזקני ישראל, ולהורות ששתי מיני הקריאות נבדלות באיכותיהם: וימצאו. עירש"י ז"ל לשון הושטה והזמנה, ויש הבדל בין והקריבו ובין והמציאו, הקרבה נופל על המקריב דבר אל חברו אע"פ שאינו נותן אותו אל ידו, כמו בספל אדירים הקריבה חמאה (שופטים ה' כ"ה), אבל המצאה אינו אלא שנותנו לידו, כי מצא בקל על דבר שבא לידו כמו שאמרו (ב"מ א') ומצאתה דאתא לידי' משמע, ובהפעיל כשממציאו מיד ליד עד יד חברו, ולכן בחטאת לבד אמר ויקריבו, כי דם חטאת לבד נותן באצבע, ואם כן המזרק ביד המקריב ואהרן טובל בו אצבעו, וכן אמר ויטבול אצבעו בדם וזהו והקריבו, אבל עולה ושלמים שזורק מן המזרק היו צריכין לתת המזרק בידו וזהו וימציאו שהם המציאו אותו לידו (רנ"ו): ויברכם. רש"י פי' ברכת כהנים יברכך יאר ישא, והרמב"ן פי' שהיא כעין ברכת שלמה שנאמר בו ויפרש כפיו השמים ויברך את כל קהל ישראל. וטענות הרא"ם על פי' רמב"ן מן התלמוד כבר סילקם הרב משנה למלך (פי"ד מתפלה ה"י) בטוב טעם: ויצאו ויברכו. הברכה היתה שישרה ה' שכינתו בישראל וירצה מעשיהם כמ"ש רש"י, ויראה כי אות וי"ו ממלת ויברכו הוא על הזמן שכבר עבר קודם הפעל אשר לפניו (פלוסקוואמפערפעקעום), כמו הן אתה קצפת ונחטא שר"ל כבר חטאנו, וכן גבר ימות ויחלש וכבר חלש, וכן וירם תולעים ויבאש שבתחלה הבאיש ולבסוף התליע כמ"ש רש"י שם, וכן כאן ויברכו את העם קודם שיצאו, כי בהיות משה ואהרן באהל מועד שם השתדלו בברכת העם ר"ל שם בקשו רחמים להוריד השכינה בישראל כמ"ש רש"י בשם ברייתא דת"כ, לפי"ז מבואר במקרא למה נכנסו משה ואהרן אל אהל מועד, ודלא כרנ"ו שחשב שחסר במקרא סבת ביאתם אל אה"מ. ולכן מלת ויצאו מוטעמת בז"ק: ותאכל על המזבח. לשון אכילה ענינו השחתה וכלוי כמו וירב היער לאכל בעם מאשר אכלה החרב (ש"ב י"ח) וכן ויאכלו (ראשית י"ח), כי המלאכים בכחם שמו הניתן לפניהם לאין, וכן כאן ותאכל את העולה (פערצעהרטע, הרנ"ו), ויש בלשון אכילה גם כן ענין קבלת הדבר בששון ושמחה כמו (ירמיה ט"ו) נמצאו דבריך ואכלם ויהי דבריך לי לששון ולשמחת לבבי וכן (יחזקאל ג') אכל את המגלה הזאת ואכלה ותהי בפי כדבש למתוק, אשר ענינם לרש"י והתרגום קבלת הדברים בשמחה ובתאוה, וכן ענין אכילת האש את הקרבנות כאן:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך