תנ"ך על הפרק - אסתר ט - תורה תמימה

תנ"ך על הפרק

אסתר ט

828 / 929
היום

הפרק

וּבִשְׁנֵים֩ עָשָׂ֨ר חֹ֜דֶשׁ הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֗ר בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בּ֔וֹ אֲשֶׁ֨ר הִגִּ֧יעַ דְּבַר־הַמֶּ֛לֶךְ וְדָת֖וֹ לְהֵעָשׂ֑וֹת בַּיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר שִׂבְּר֜וּ אֹיְבֵ֤י הַיְּהוּדִים֙ לִשְׁל֣וֹט בָּהֶ֔ם וְנַהֲפ֣וֹךְ ה֔וּא אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלְט֧וּ הַיְּהוּדִ֛ים הֵ֖מָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶֽם׃נִקְהֲל֨וּ הַיְּהוּדִ֜ים בְּעָרֵיהֶ֗ם בְּכָל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֳחַשְׁוֵר֔וֹשׁ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בִּמְבַקְשֵׁ֖י רָֽעָתָ֑ם וְאִישׁ֙ לֹא־עָמַ֣ד לִפְנֵיהֶ֔ם כִּֽי־נָפַ֥ל פַּחְדָּ֖ם עַל־כָּל־הָעַמִּֽים׃וְכָל־שָׂרֵ֨י הַמְּדִינ֜וֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִ֣ים וְהַפַּח֗וֹת וְעֹשֵׂ֤י הַמְּלָאכָה֙ אֲשֶׁ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ מְנַשְּׂאִ֖ים אֶת־הַיְּהוּדִ֑ים כִּֽי־נָפַ֥ל פַּֽחַד־מָרְדֳּכַ֖י עֲלֵיהֶֽם׃כִּֽי־גָ֤דוֹל מָרְדֳּכַי֙ בְּבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְשָׁמְע֖וֹ הוֹלֵ֣ךְ בְּכָל־הַמְּדִינ֑וֹת כִּֽי־הָאִ֥ישׁ מָרְדֳּכַ֖י הוֹלֵ֥ךְ וְגָדֽוֹל׃וַיַּכּ֤וּ הַיְּהוּדִים֙ בְּכָל־אֹ֣יְבֵיהֶ֔ם מַכַּת־חֶ֥רֶב וְהֶ֖רֶג וְאַבְדָ֑ן וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְשֹׂנְאֵיהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם׃וּבְשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֗ה הָרְג֤וּ הַיְּהוּדִים֙ וְאַבֵּ֔ד חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת אִֽישׁ׃וְאֵ֧ת ׀ פַּרְשַׁנְדָּ֛תָא וְאֵ֥ת ׀ דַּֽלְפ֖וֹן וְאֵ֥ת ׀ אַסְפָּֽתָא׃וְאֵ֧ת ׀ פּוֹרָ֛תָא וְאֵ֥ת ׀ אֲדַלְיָ֖א וְאֵ֥ת ׀ אֲרִידָֽתָא׃וְאֵ֤ת ׀ פַּרְמַ֙שְׁתָּא֙ וְאֵ֣ת ׀ אֲרִיסַ֔י וְאֵ֥ת ׀ אֲרִדַ֖י וְאֵ֥ת ׀ וַיְזָֽתָא׃עֲ֠שֶׂרֶת בְּנֵ֨י הָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא צֹרֵ֥ר הַיְּהוּדִ֖ים הָרָ֑גוּ וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בָּ֣א מִסְפַּ֧ר הַֽהֲרוּגִ֛ים בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֡ה הָרְגוּ֩ הַיְּהוּדִ֨ים וְאַבֵּ֜ד חֲמֵ֧שׁ מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ וְאֵת֙ עֲשֶׂ֣רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֔ן בִּשְׁאָ֛ר מְדִינ֥וֹת הַמֶּ֖לֶךְ מֶ֣ה עָשׂ֑וּ וּמַה־שְּׁאֵֽלָתֵךְ֙ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֔ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֥ךְ ע֖וֹד וְתֵעָֽשׂ׃וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִנָּתֵ֣ן גַּם־מָחָ֗ר לַיְּהוּדִים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשׁוּשָׁ֔ן לַעֲשׂ֖וֹת כְּדָ֣ת הַיּ֑וֹם וְאֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֖ן יִתְל֥וּ עַל־הָעֵֽץ׃וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְהֵֽעָשׂ֣וֹת כֵּ֔ן וַתִּנָּתֵ֥ן דָּ֖ת בְּשׁוּשָׁ֑ן וְאֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֖ן תָּלֽוּ׃וַיִּֽקָּהֲל֞וּהיהודייםהַיְּהוּדִ֣יםאֲשֶׁר־בְּשׁוּשָׁ֗ן גַּ֠ם בְּי֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וַיַּֽהַרְג֣וּ בְשׁוּשָׁ֔ן שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃וּשְׁאָ֣ר הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר֩ בִּמְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ נִקְהֲל֣וּ ׀ וְעָמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁ֗ם וְנ֙וֹחַ֙ מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם וְהָרֹג֙ בְּשֹׂ֣נְאֵיהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֥ה וְשִׁבְעִ֖ים אָ֑לֶף וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָֽׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃בְּיוֹם־שְׁלֹשָׁ֥ה עָשָׂ֖ר לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וְנ֗וֹחַ בְּאַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃והיהודייםוְהַיְּהוּדִ֣יםאֲשֶׁר־בְּשׁוּשָׁ֗ן נִקְהֲלוּ֙ בִּשְׁלֹשָׁ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וּבְאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ וְנ֗וֹחַ בַּחֲמִשָּׁ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃עַל־כֵּ֞ן הַיְּהוּדִ֣יםהפרוזיםהַפְּרָזִ֗יםהַיֹּשְׁבִים֮ בְּעָרֵ֣י הַפְּרָזוֹת֒ עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר שִׂמְחָ֥ה וּמִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וּמִשְׁל֥וֹחַ מָנ֖וֹת אִ֥ישׁ לְרֵעֵֽהוּ׃וַיִּכְתֹּ֣ב מָרְדֳּכַ֔י אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּכָל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ הַקְּרוֹבִ֖ים וְהָרְחוֹקִֽים׃לְקַיֵּם֮ עֲלֵיהֶם֒ לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וְאֵ֛ת יוֹם־חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃כַּיָּמִ֗ים אֲשֶׁר־נָ֨חוּ בָהֶ֤ם הַיְּהוּדִים֙ מֵא֣וֹיְבֵיהֶ֔ם וְהַחֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וּמֵאֵ֖בֶל לְי֣וֹם ט֑וֹב לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁל֤וֹחַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיוֹנִֽים׃וְקִבֵּל֙ הַיְּהוּדִ֔ים אֵ֥ת אֲשֶׁר־הֵחֵ֖לּוּ לַעֲשׂ֑וֹת וְאֵ֛ת אֲשֶׁר־כָּתַ֥ב מָרְדֳּכַ֖י אֲלֵיהֶֽם׃כִּי֩ הָמָ֨ן בֶּֽן־הַמְּדָ֜תָא הָֽאֲגָגִ֗י צֹרֵר֙ כָּל־הַיְּהוּדִ֔ים חָשַׁ֥ב עַל־הַיְּהוּדִ֖ים לְאַבְּדָ֑ם וְהִפִּ֥יל פּוּר֙ ה֣וּא הַגּוֹרָ֔ל לְהֻמָּ֖ם וּֽלְאַבְּדָֽם׃וּבְבֹאָהּ֮ לִפְנֵ֣י הַמֶּלֶךְ֒ אָמַ֣ר עִם־הַסֵּ֔פֶר יָשׁ֞וּב מַחֲשַׁבְתּ֧וֹ הָרָעָ֛ה אֲשֶׁר־חָשַׁ֥ב עַל־הַיְּהוּדִ֖ים עַל־רֹאשׁ֑וֹ וְתָל֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־בָּנָ֖יו עַל־הָעֵֽץ׃עַל־כֵּ֡ן קָֽרְאוּ֩ לַיָּמִ֨ים הָאֵ֤לֶּה פוּרִים֙ עַל־שֵׁ֣ם הַפּ֔וּר עַל־כֵּ֕ן עַל־כָּל־דִּבְרֵ֖י הָאִגֶּ֣רֶת הַזֹּ֑את וּמָֽה־רָא֣וּ עַל־כָּ֔כָה וּמָ֥ה הִגִּ֖יעַ אֲלֵיהֶֽם׃קִיְּמ֣וּוקבלוְקִבְּל֣וּהַיְּהוּדִים֩ ׀ עֲלֵיהֶ֨ם ׀ וְעַל־זַרְעָ֜ם וְעַ֨ל כָּל־הַנִּלְוִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א יַעֲב֔וֹר לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֣ת שְׁנֵ֤י הַיָּמִים֙ הָאֵ֔לֶּה כִּכְתָבָ֖ם וְכִזְמַנָּ֑ם בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵלֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַעֲשִׂ֜ים בְּכָל־דּ֣וֹר וָד֗וֹר מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה וְעִ֣יר וָעִ֑יר וִימֵ֞י הַפּוּרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה לֹ֤א יַֽעַבְרוּ֙ מִתּ֣וֹךְ הַיְּהוּדִ֔ים וְזִכְרָ֖ם לֹא־יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם׃וַ֠תִּכְתֹּב אֶסְתֵּ֨ר הַמַּלְכָּ֧ה בַת־אֲבִיחַ֛יִל וּמָרְדֳּכַ֥י הַיְּהוּדִ֖י אֶת־כָּל־תֹּ֑קֶף לְקַיֵּ֗ם אֵ֣ת אִגֶּ֧רֶת הַפּוּרִ֛ים הַזֹּ֖את הַשֵּׁנִֽית׃וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֶל־שֶׁ֨בַע וְעֶשְׂרִ֤ים וּמֵאָה֙ מְדִינָ֔ה מַלְכ֖וּת אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ דִּבְרֵ֥י שָׁל֖וֹם וֶאֱמֶֽת׃לְקַיֵּ֡ם אֵת־יְמֵי֩ הַפֻּרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בִּזְמַנֵּיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁר֩ קִיַּ֨ם עֲלֵיהֶ֜ם מָרְדֳּכַ֤י הַיְּהוּדִי֙ וְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה וְכַאֲשֶׁ֛ר קִיְּמ֥וּ עַל־נַפְשָׁ֖ם וְעַל־זַרְעָ֑ם דִּבְרֵ֥י הַצֹּמ֖וֹת וְזַעֲקָתָֽם׃וּמַאֲמַ֣ר אֶסְתֵּ֔ר קִיַּ֕ם דִּבְרֵ֥י הַפֻּרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְנִכְתָּ֖ב בַּסֵּֽפֶר׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ואת פרשנדתא וגו'. דרש ר' שילא איש כפר תמרתא, כל השירות נכתבות אריח על גבי לבינה, לבינה על גבי אריח, חוץ משירה זו ומלכי כנען שהם אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה אאריח הוא חצי לבינה (וע' ביצה ל"ב ב' דביתהו דר' חייא נפל לה ארחא בתנורא ביומא טבא). ובהשאלה לצורת הכתב המשילו אריח לשורה קצרה ולבינה לשורה ארוכה כמו שכתובה שירת הים ושירת דבורה (שופטים ה'), ואמר דכל השירות כתובות במדת אריח ע"ג לבינה חוץ משירה זו ומלכי כנען (יהושע י"ב) שנכתבו אריח על גבי אריח ולבונה ע"ג לבינה, והיינו ואת ואת שורות קצרות זו למעלה מזו, ולבינה קורא לשמות שהן ארוכים והם ג"כ זה למעלה מזה, וצ"ל דמה שאמר כל השירות נכתבות וכו', הפי' כל השירות שיש בהן אריח ולבונה, אבל באמת הלא שירת האזינו כולה משורות ארוכות ישר זו ע"ג זו. , מאי טעמא, כדי שלא תהא תקומה למפלתן בר"ל רמז הוא שאין להם תקומה כמו ששמותיהם בכתב השירה אין להם מקום רחב תחתם. .
(מגילה ט"ז ב')
ואת ויזתא. א"ר יוחנן ' ו' דויזתא צריך לממתחיה בזקיפא כמורדיא דלברות, מאי טעמא, כולהו בחד זקיפא איזדקיפו גלברות שם הנהר ומורדיא הוא העץ שדוחקים בו הספינה ובערוך פי' שצריך לממתח ו' דויזיתא כעץ פשוט וארוך כזקיפא ותליה שעושין מעץ, דויזתא נתלה למעלה מכולן בעץ ההוא כמפורש בתרגום, והו' ארוכה מלמעלה למטה, שבעץ אחד ארוך נתלו כולם, למעלה ויזתא ואחריו למטה זה תחת זה עד פרשנדתא האחרון, ויש שפירשו שצריך להאריך מעט בקריאתו ולא יחטוף. וע"ע בדרשה הבאה. .
(שם שם)
עשרת בני המן. א"ר אחא דמן יפו, עשרת בני המן ועשרת צריך לממרינהו בנשימה אחת מאי טעמא, כולהו בהדי הדדי נפקי נשמתייהו דר"ל בסמיכות המלה עשרת לשמותיהם מרמזין כי כולם יצאו נשמתן כאחד, וע"ע באות הקודם. .
(שם שם)
ומה שאלתך. אמר ר' אבהו, מלמד שבא מלאך וסטרו על פיו השהתחיל לדבר בלשון כעס, דכן מתבאר ממה שחזר על מספר ההרוגים בשושן ועל תלית בני המן, והוא כאומר ברוגזה רב לך, די לך, ובכ"ז תוך כדי דבור החל לדבר בלשון רכה מה שאלתך עוד, והיינו כמו שבא מלאך וסטרו על פיו שידבר רכות אף שלא לרצונו. .
(שם שם)
היהודים הפרזים. כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין את המגילה בט"ו באדר, דכתיב על כן היהודים הפרזים עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר, מדפרזים בי"ד – מוקפים בט"ו, אשכחן עשיה, זכירה מנלן ור"ל קריאת המגילה. , אמר קרא (כ"ח) נזכרים ונעשים, איתקש זכירה לעשיה. ומנלן דתלי בימות יהושע בן נון, אתי פרזי פרזי מן לבד מערי הפרזי (פ' דברים) מה התם מימות יהושע בן נון אף הכא מימות יהושע בן נון זביאור כל הענין ובאור דרשות הבאות בפרשה זו בענין זה הוא, דכפי המתבאר ממגילה זו, הנה היהודים אשר בשושן ואשר בערי הפרזות לא נחו מאויביהם ביום אחד, שהפרזים נחו בי"ד ואשר בשושן נחו בט"ו לחודש, ועשו מאליהם כל אחד ביום מנוחתו משתה ושמחה, לפיכך כשקבעו עליהם יו"ט לדורות קבעוהו לכל אחד ביום שנח בו. ואמנם רצו לעשות זכר עולם בכל העולם ביחוד לנס שנעשה בשושן שאף לאחר ההריגה שעשו ב' ימים באויביהם היה להם מנוחה מהם ביום ט"ו ולא נקמו מהם האויבים, ומדהיתה שושן מוקפת חומה מימי אחשורוש לכן רצו לתקן שכל עיר המוקפת אז כשושן יקראו בה בט"ו, ושוב כשראו שע"י תקנה זו לא לכבוד יהיה לארץ ישראל שהיו אז כל עריה חרבים ושוממים, לכן תקנו שכל המוקפים מעת ישיבת א"י יקראו בט"ו, לומר שהן בחורבנם חשובין כשושן ושאר עיירות בתפארתן, ומדהיה יהושע בן נון הראשון שלחם בעמלק ראש למשפחת המן ומסדר ומגביל את תחומי א"י ועריה, לכן קבעו זמן המוקפין על שמו, ומצאו רמז לזה במקרא בגז"ש פרזי פרזי, כדמפרש. .
(מגילה ב' ב')
הישבים בערי הפרזות. בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר חר"ל בן עיר פרזי שזמנו לקרות בי"ד שהלך לעיר מוקפת חומה ששם קורין בט"ו, כבדרשה הקודמת. , אם עתיד לחזור למקומו קורא במקומו, אמר רבא, והוא שעתיד לחזור בליל י"ד, דכתיב על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות, הא קמ"ל, דפרוז בן יומו נקרא פרוז, ומדפרוז בן יומו נקרא פרוז מוקף בן יומו נקרא מוקף טובירושלמי פ"ב סוף הלכה ג' הלשון, דכתיב על כן היהודים הפרזים, פרוז היה באותו שעה, וכונת הלשונות אחת היא. .
(שם י"ט א')
כימים. מגילה נקראת בי"א, בי"ב, בי"ג, בי"ד, בט"ו יר"ל לפעמים בי"א באדר ולפעמים בי"ב בו וכו', דכפי המתבאר מדרשה דלעיל בני ערי הפרזות קורין בי"ד ובני עיירות המוקפות חומה בט"ו, ועשו הנחה לבני הכפרים שיהיו מקדימין לקרות ליום הכניסה, והיינו לפי שבני הכפרים אינם בקיאים בקריאה וקורא להם אחד מבני העיר, כשמתכנסין בשני ובחמישי למשפט לפי שב"ד יושבין בשני ובתמישי כתקנת עזרא, ולכן קוראין בו ביום ואין מטריחין אותם לחזור ולבא לקרוא בי"ד [ולקמן פסוק כ"ח תבא דרשה מניין סמכו להם חכמים זה], ולפי"ז אם חל י"ד בשלישי או ברביעי בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה, ר"ל לשני בשבת שהוא יום י"ג [כשחל י"ד בשלישי] או י"ב [כשחל י"ד ברביעי] וכשחל ביום א' כפרים מקדימין ליום חמישי בשבת המוקדם לו שהיא יום י"א. , מנא הני מילי, א"ר שמואל בר נחמני, אמר קרא, כימים אשר נחו וגו', כימים – לרבות י"א וי"ב. ואימא לרבות י"ב וי"ג – י"ג זמן קהלה לכל היא ולא צריך לרבויי יאר"ל י"ג א"צ לרבויי שיהא ראוי לקראה שעיקר הנס היה בו שבו נקהלו להנקם מאויביהם בין בשושן בין בשאר מדינות. , ואימא ט"ז וי"ז יבשבמקום שבני הכפרים מקדימין קודם י"ד וט"ו לי"א ולי"ב יאחרו לאחר ט"ו לט"ז ולי"ז. – ולא יעבור כתיב (פ' כ"ז) יגר"ל לאחר ט"ו שוב אין מעבירין את הזמן ואין מאחרין אותו. ועיין לקמן פסיק ל"א בדרשה בזמניהם באה עוד דרשה בענין זה. .
(מגילה ב' א')
לעשות אותם וגו'. סעודת פורים שחל להיות בשבת ידבעת שהיו מקדשין ע"פ הראיה היה אפשר שיחול יום י"ד בשבת, אבל בזה"ז אי אפשר, משום דא"כ יחול יוהכ"פ בערב שבת. מאחרין ולא מקדימין טור"ל אע"פ דקוראין את המגילה בערב שבת אבל הסעודה אין עושין בו ביום, וי"ל הטעם בזה משום דכשיאכלו לשבעה בהסעודה בערב שבת לא יאכלו לתאבון בסעודת ליל שבת ויהיה בזה פחיתות הכבוד לשבת. , אבל אין עושין אותה בשבת, מאי טעמא, דכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה – את ששמחתו תלויה בבית דין, יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים טזר"ל את ששמחתו תלויה בב"ד אימת יקבעו ר"ח אדר ויהיה פורים בי"ד בו, יצא שבת שא"צ קידוש ב"ד ואין ניכר שקובעין אותה לשמחה שבלא"ה יום שמחה הוא. וטעם סבוב הלשון הזה לב"ד י"ל דמדייק יתור הלשון לעשות אותם ימי וכו', דהא כבר כתיב בפסוק הקודם להיות עושים את יום וגו', ולכן דריש לעשות אותם ימי שמחה, מי שבידו לעשות דהיינו ב"ד יעשו יום נוסף בשנה לשמחה, יצא יום השבת דבלא מעשה הב"ד הוא יום שמחה.
והנה משמע מכאן מפורש דשבת נקרא יום שמחה ומחויב בשמחה [לבד מצות עונג דוקראת לשבת עונג, דעונג ושמחה שני דברים הם כמבואר בשבת ס"ב ב'] והאחרונים חקרו בזה ולא העירו מכאן, ואנחנו הרחבנו הדבור בזה בתו"ת פ' בראשית בפסוק ויברך אלהים את יום השביעי, יעו"ש.
.
(ירושלמי מגילה פ"א ה"ד)
והחדש וגו'. תני בשם ר' נתן, כל החודש כשר לקריאת המגילה יזכגון המפרש והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוביל עמו, ומיהו אם אח"כ נזדמן לו מגילה חוזר וקורא בי"ד. , מאי טעמא, דכתיב והחודש אשר נהפך להם וגו' יחס"ל דלשון והחודש וגו' מוסב על כל ענין הפרשה וגם על הקריאה. ובלבד עד חמשה עשר בו, מאי טעמא ולא יעבר כתיב (פסוק כ"ז) יטעיין מש"כ לעיל אות י"ג. ועיין באו"ח סי' תרפ"ח ס"ז, המפרש בים והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו יקראנה בי"ג או בי"ב וי"א בלא ברכה, ואם אי אפשר להמתין עד ימים הללו י"א שקורא אפילו מתחלת החודש, וכתב על זה הרמ"א והכי נהוג. וצ"ע בלשון זה שלא שייך מנהג בדבר וענין שאינו מצוי כמש"כ הפוסקים, ועיין בש"ך ליו"ד ריש סימן א'. .
(שם שם פ"א ה"א)
ימי משתה ושמחה. א"ר יוסף, [אפילו למאן דאמר ביו"ט או כולו לה' או כולו לכם], בפורים הכל מודים דבעינן נמי לכם, מאי טעמא, ימי משתה ושמחה כתיב בהו כמה שנקט כל הלשון ימי משתה ושמחה אשיגרא דלשון הכתוב הוא, אבל באמת צ"ל ימי משתה כתיב, דאלו משמחה אין ראיה, שהרי גם ביו"ט כתיב שמחה ובכ"ז יש מי דס"ל כולו לה'. וענין השמחה אפשר לומר דהיא שמחת הנפש מלמוד התורה ועבודת ה' כמש"כ פקודי ה' ישרים משמחי לב. [פסחים ס"ח ב']. משתה ושמחה. משתה – מלמד שאסור בתענית, שמחה – מלמד שאסור בהספד, אבל במלאכה מותר, מאי טעמא, יו"ט לא קבלו עלייהו כאוע"פ זה יש לכוין דיוק נמרץ מה שבפסוק זה כתיב ומתנות לאביונים, משא"כ לעיל בפסוק י"ט חסר הפרט מן ומתנות לאביונים, אך הנה בפסוק ההוא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב וקיי"ל בביצה ט"ו ב' דמטעם יו"ט צריך לשלוח מנות לעניים כדכתיב בעזרא ושלחו מנות לאין נכון לו, ולכן לא היה צריך לפרש ומתנות לאביונים בשביל פורים כיון דבלא"ה שולחים ביו"ט, משא"כ כאן דלא כתיב יו"ט משום דלא קבילו עלייהו היה צריך להוסיף הפרט ומתנות לאביונים בשביל פורים, ודו"ק. .
(מגילה ה' ב')
ומשלח מנות וגו'. תנא רב יוסף, ומשלוח מנות איש לרעהו – שתי מנות לאיש אחד, ומתנות לאביונים – שתי מתנות לשני אנשים כבעיין מש"כ בתורה תמימה פ' תצוה בפסוק ולבני אהרן תעשה כתנות ובפ' וילך בפסוק תקרא את התורה באזניהם.
ועיין באו"ח ס"ס תרצ"ה שגם אשה חייבת במשלוח מנות ולא ישלח איש לאשה ואשה לאיש כדי שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבאו לידי ספק קדושין, וכתב המג"א, וז"ל, פי' שיאמרו שזהו סבלונות וחוששין לקדושין, עכ"ל. ויש להעיר לפי מש"כ איזו פוסקים דלסבלונות אין חוששין במיני מאכל ומשתה דכיון דעתידין להתקלקל אינה מקבלת זאת לשם סבלונות וקדושין, [כמבואר בשו"ת מהרי"ט חלק אה"ע סי' כ"ח וכ"מ בשו"ת מהרי"ק שורש קע"א], ומשלוח מנות הלא אך ורק במיני מאכל ומשתה, וצ"ע.
.
(מגילה ז' א')
אמר עם הספר. אמרה מבעי ליה, א"ר יוחנן, אמרה לו יאמר בפה מה שכתוב בספר כגבאור הקושיא אמרה מבעי ליה נראה דקשה ליה, שהרי הלשון ישוב מחשבתו הרעה וגו' לא אמר כלל המלך עם הספר, שהרי הוא אמר ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם, ולשון זה הוא מלשון אסתר, כמבואר לעיל ח' ה' ותתחנן לו להשיב את הספרים מחשבת המן וגו', וא"כ הול"ל כאן ובבואה לפני המלך אמרה עם הספר [כלומר עם תוכן השבת הספרים שיהיה תוכן ענינו ישוב מחשבתו], ולכן דריש שאמרה לו לאחשורוש שלבד שיכתוב בספר דבר הענין מהשבת הספרים ומחשבת המן עוד יאמר זה גם בעל פה. ואולי היתה כונתה בזה, מפני שחששה שמא עוד יחזור מכתביו אלה כמו שחזר עתה מכתביו ע"י המן, ולכן רצתה לחזק הדבר ע"י שישמיע דבריו גם בעל פה, ומתוך כך יהיה קשה לו לחזור. וכנראה דריש דמקרא קצר הוא פסוק זה, ושעורו – ובבואה לפני המלך אמרה לו לאמר [בע"פ] עם הספר. וכמה מקראות קצרים יש במקרא כמו שהבאנו הרבה בתורה תמימה פ' וירא בפסוק ויהי כאשר התעו אותי וגו' יעו"ש. ובש"ס כת"י הגירסא, אמרה לו בבקשה ממך יאמר בפה וכו'. ורש"י כאן מחק הלשון אמרה לו, ופירש דרשה זו בענין אחר כלל, שבא לרמז שיאמר בפה לקרות עם הספר, כלומר שיהיו קורין את המגילה מתוך המגילה ולא בעל פה, ולבד שתמוה הדבר איך יכלכל ענין זה את המשך לשון הפסוק בכלל, אך הנה הגירסא אמרה לו, וגירסת ש"ס כת"י "בבקשה ממך" מסייעת מאד לפירושנו. וגם קשה הרבה לפירושו למה לא יליף בגמרא י"ח א' לענין איסור קריאת המגילה בעל פה מכאן [ע' להלן פ' כ"ח], וצע"ג. .
(שם ט"ז ב')
ומה ראו וגו'. מהו ומה ראו– מה ראה אחשורוש שנשתמש בכלים של ביהמ"ק כדכמבואר לעיל פרשה א' פסוק ד' בדרשה יקר תפארת ובפסוק ז' בדרשה וכלים מכלים שונים. , על ככה – משום דחשיב שבעים שנין ולא איפרקי כהשבתחלת מלכותו היה דואג שמא יצאו ישראל מתחת שעבודו ואח"כ כשראה שנשלמו שבעים שנה לגלות בבל ולא נגאלו אמר שוב לא יגאלו. וטעה בזה שחשב מספר השנים מעת שגלו ישראל ובאמת היה לו לחשב מחורבן ירושלים היינו מי"א שנה שאחר הגלות בעת גלות צדקיהו ושרפו את העיר, וכמש"כ מפורש בדניאל (ט' ב') למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה. , ומה הגיע אליהם – דקטל ושתי כוהדורש הזה ס"ל כהדרשה דלקמן פסוק כ"ט ותכתוב אסתר ומרדכי את כל תוקף – תקפו של אחשורוש ומפרש בזה שבארו בכתבם תקפו של אחשורוש וראשית נסיבת הגאולה ע"י שהרג לושתי שע"י כן נסתבב שלקח את אסתר. .
(מגילה י"ט א')
קימו וקבלו. אמר רבא [אע"פ שמתחלה קבלו ישראל את התורה בכפיית ההר כגיגית] אפילו הכי הדר קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב קימו וקבלו – קימו מה שקבלו כבר כזיתכן דמדייק קדמות הלשון קימו לקבלו, דלפי ההגיון צ"ל להיפך קבלו וקימו, שהרי אי אפשר לקיים קודם שמקבלים, והוא כעין המאמר נעשה ונשמע שאמרו בשעת מת"ת והכא במגילה קבלה היתה בודאי קודם לקיומה, ולכן דריש קימו מה שקבלו כבר בשעת מתן תורה, וזה נראה גם שעם דרשה הבאה. .
(שבת פ"ח א')
קימו וקבלו. אמר שמואל, אסתר ברוח הקודש נאמרה, דכתיב קימו וקבלו – קימו למעלה מה שקבלו למטה כחיתכן בטעם הדרשה דמדייק כמש"כ באות הקודם דהול"ל קבלו וקימו, יעו"ש, לכן דריש באופן שיהיה הלשון על הסדר. .
(מגילה ז' א')
ולא יעבר. [תני, אע"פ שכל החודש כשר לקריאה המגילה, אפילו הכי אין מאחרין מי"ד בו, מאי טעמא ולא יעבר כתיב] כטדרשה זו כפולה בענינה לעיל בפסוק כ"ב בדרשה כימים ובדרשה והחודש, ושם נתבארה די צרכה. .
(מגילה ב' א' וירושלמי מגילה פ"א ה"ה)
ככתבם. [מלמד שמגילת פורים צריכה להיות כתובה אשורית] לר"ל בכתב אשורי ובלשון הקודש, ועיין לעיל פרשה ח' פסוק ט' בדרשה וכלשונם. .
(מגילה י"ט א')
ככתבם. הקורא את המגילה על פה לא יצא, מאי טעמא, ככתבם כתיב לאובגמרא שלנו י"ח א' יליף זה מדרשה אחרת [תובא בפסוק הסמוך] ר"ל דלא ניחא ליה בדרשה זו מירושלמי משום דמכאן אין הראיה מוכרחת כל כך, די"ל דככתבם קאי על סדר כפי שהיא כתובה ולא להקדים המאוחר ולאחר המוקדם. .
(ירושלמי מגילה פ"ב ה"א)
ככתבם וכזמנם. [הקורא את המגילה למפרע לא יצא. מאי טעמא, דכתיב ככתבם וכזמנם, מה זמנם למפרע לא אף כתבם למפרע לא] לבר"ל מה זמנם למפרע לא, דאי אפשר שיהא ט"ו קודם י"ד אף כתבם למפרע לא, שלא לקרוא קודם הפרשה המאוחרת. .
(שם שם)
בכל שנה ושנה. רבן שמעון בן גמליאל אומר, קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני, מאי טעמא, דכתיב בבל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן אף כאן אדר הסמוך לניסן, ואימא מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט אף כאן אדר הסמוך לשבט, מסתברא, מסמכינן גאולה לגאולה לגר"ל גאולת פורים לגאולת מצרים. .
(מגילה ו' ב')
והימים האלה. אין קורין את המגילה אלא עד שתנץ החמה, דאמר קרא והימים האלה נזכרים ביום אין בלילה לא.
(שם כ' א')
והימים האלה. כל היום כשר לקריאת המגילה, דאמר קרא והימים האלה נזכרים לדע"פ הכלל כל דבר שמצותו ביום כשר כל היום. .
(שם שם)
נזכרים. קרא את המגילה בעל פה לא יצא, מנלן, אמר רבא, אתיא זכירה זכירה, כתיב הכא והימים האלה נזכרים וכתיב התם (ס"פ בשלח) כתוב זאת זכרון בספר, מה להלן בספר אף כאן בספר להצ"ע שלא יליף ענין זה מהדרשה דלעיל בפסוק כ"ה אמר עם הספר יאמר בפה מה שכתוב בספר, ופירש"י שתהא המגילה כתובה לפניהם בשעת קריאה, והיינו לא בעל פה. .
(מגילה י"ח א')
נזכרים ונעשים. הקורא את המגילה למפרע לושהקדים הפרשיות המאוחרות. לא יצא, דאמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים, איתקש זכירה לעשיה, מה עשיה למפרע לא, אף זכירה למפרע לא לזעיין מש"כ לעיל אות ל"ב. ואמנם אינו מבואר הדמיון בכלל, דהא לא דמי למפרע דעשיה למפרע דזכירה, דגבי זכירה המובן הוא התהפכות הסדר לקרא מסופה לראשה, וגבי עשיה המובן הוא רק בהקדם הזמן. ואולי י"ל הכונה מה עשיה למפרע לא כלומר עשית הסעודה לא יתכן שֶֹיֵעָשָׂה בה סדר המאכלים למפרע לאכול בתחלת הסעודה מה שנהוג לאכול בסוף הסעודה וכן להיפך [וכמ"ש בברכות פרפרת הבאה קודם הסעודה ופרפרת שלאחר הסעודה ] כך הזכירה, כלומר הקריאה לא תהיה בהפך הסדר. .
(שם י"ז א )
נזכרים ונעשים. מהו נזכרים ונעשים, נזכרים בקריאה ונעשים בסעודה לחפשוט דמדייק שלא שייך לשון עשיה בגוף היום שאין בו תפיסה, ולכן דריש שיעשו בו דבר מענין היום, היינו שיעשו סעודה לקיים ימי משתה ושמחה, וכהאי גונא דרשו במכילתא פ' תשא הפסוק ושמרו בני ישראל לעשות את השבת כמובא ומבואר לפנינו בתורה תמימה שם. .
(ירושלמי מגילה פ"א ה"א)
נזכרים ונעשים. הובא לעיל בפסוק י"ט בדרשה היהודים הפרזים. למשפחה ומשפחה. ללמד על משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן ובאים לשמוע מקרא מגילה לטר"ל שאפילו עבודת מזבח נדחית מפני מקרא מגילה. .
(מגילה ג' א')
משפחה ומשפחה. [מכאן סמכו חכמים לומר שהכפרים מקדימין לקריאת המגילה ליום הכניסה] מעיין מש"כ בבאור ענין זה לעיל בפסוק כ"ב בדרשה כימים אות י'. .
(ירושלמי מגילה פ"א סוף הלכה א')
מדינה ומדינה. לחלק בין הערים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון למוקפין חומה מימי אחשורוש מאעיין מש"כ לעיל בפסוק י"ט בדרשה היהודים הפרזים אות ז' בבאור פרטי דרשה זו. .
(מגילה כ' ב')
עיר ועיר. לחלק בין שושן לשאר עיירות מבר"ל דאע"פ דכפי המתבאר לעיל פסוק י"ט (אות ז') דערים פרזות שאינן מוקפות חומה קורים בי"ד אבל שושן אע"פ שבכלל פרזות היא בכ"ז קורין בה בט"ו. ובגמ' כאן מפרש הטעם משום דנעשה בה הנס, והיינו שניתן להם גם ביום המחרת לעשות כדת הים להרוג בשונאיהם שני ימים ועל כרחן לא נחו עד ט"ו, וכן קבעוה לדורות. .
(שם שם)
לא יעברו וגו'. אמר רב יוסף, אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, ורב נחמן בר יצחק אמר מהכא, וזכרם לא יסוף מזרעם מגדהלשון לא יעברו, לא יסוף, משמע שהוא הודעה שכך יהיה ומניין ידעו שכך יהיה אם לא ברוה"ק. .
(שם ז' א')
לא יעברו וגו'. מלמד שאפילו אם כל המועדים יהיו בטלים אבל ימי הפורים לא יבטלו מדכפי דמשמע מרמב"ם סוף הלכות מגילה הוי הפי' שזכרון הצרות מכל המועדים יהיו בטלים שלא יזכרו עוד, כמש"כ כי נשכחו הצרות הראשונות, אבל זכרון ענין פורים לעולם ישאר קיים, ואם קבלה היא נקבל, ומפי אבא מארי שליט"א שמעתי לפרש דהכונה היא דבזה חלוק נס פורים מנסי שאר המועדים, יציאת מצרים, מתן תורה וענני כבוד בסכות, דבעוד שהם היו נסים גלוים שאין להסתפק בהם, הנה נס פורים אע"פ שהכל היה מאת ה' אע"פ כן היה כל ענינו בדרך הטבע באופן שמי שלבו חלק מאמונת ה' יכול לפרש הכל בדרך הטבע, וזהו שאמר אם גם נסים גלויים כמו בכל המועדים יפסקו, אבל נסים הכמוסים בדרכי הטבע לעולם לא יבטלו וכפי שיראה בכל דור ודור המסתכל בהליכות עולם בכלל ובחיי ישראל בפרט. [מדרש משלי]. וזכרם לא יסוף. מלמד שמגלת אסתר לעולם לא תבטל מהלמעלה מזה איתא בירושלמי שהנביאים והכתובים עתידין להבטל לעתיד לבא [ לבד מחמשה חומשי תורה], משום דכיון שאינן אלא לתוכחות ולעתיד כולם ידעו את ה' ולא יצטרכו לתוכחה, [ונראה דזה מכוון בכלל הרעיון למ"ש בנדרים כ"ב ב' אלמלא חטאו ישראל לא היה ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד משום דערכה של א"י הוא וזה ג"כ מטעם הנזכר, שלא היו צריכים לתוכחות הנביאים כיון שלא חטאו], ואמר בזה, דמגילת אסתר לעולם לא תבטל משום גודל ערך הנס, וכמשמעות הלשון לא יסוף מזרעם. .
(ירושלמי מגילה פ"א ה"ה)
וזכרם לא יסוף. מכאן קבעו לה חכמים מסכת מור"ל מסכת בפני עצמה, שיהיה לה שם בפני עצמה, ואע"פ שאין דיניה מרובים והיה אפשר לכלכלם באיזה מסכת מסדר מועד וכמו דיני חנוכה [ובאמת מפני מעוט ענינה הוסיפו לה דינים אחרים כדי שלא תהיה זוטרתי כל כך, והוסיפו לה הרבה עניני אגדה לא כמו בחנוכה], וגם כי לא מצינו זולתה מסכת שתהיה מיוחדת למצוה שלא בא עיקרה בתורה שבכתב, אך למען שיוסיף ענינה להשתרש בלב ישראל ולא יסוף זכרה קבעו לה מסכת מיוחדה על שמה. .
(שם פ"ב סוף הלכה ד')
ותכתוב אסתר. מגילת פורים אין יוצאים בה עד שתהא כתובה על הספר ובדיו, מנלן, אתיא כתיבה כתיבה, כתיב הכא ותכתוב אסתר וכתיב התם (ירמיה ל"ו) ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו מזעל הספר – ר"ל על הקלף, ובדיו – שחורה שמתקיים שחרותו על הקלף. .
(מגילה י"ט א')
את כל תקף. איזה תוקף – תקפו של אחשורוש מחעיין מש"כ לעיל פסוק כ"ו אות כ"ו. .
(שם שם)
אגרת הפרים. אמר רב, מגילת פורים נקראת איגרת, לומר, שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה מטר"ל שקילה לענין זה מס"ת שצריך שתהא תפורה כולה מלמטה למעלה. , אמר רב נחמן, ובלבד שיהיו משולשים נפירש"י שיהא מראש התפר עד מקום תפירת הגיד כממנו ועד הגיד השני, ומן השני לשלישי כמשלישי לסוף התפר, עכ"ל. ולא הגביל מקום התפר הראשון, ולולא דבריו יש לפרש בפשיטות שיהיו מחולקין הג' גידין באורך היריעה לחלקים שוים, וכהאי גונא פירש"י בפרשה תרומה (כ"ו כ"ו) ועשית בריחים חמשה לקרשי וגו', להכנס לתוכן שתי טבעות לכל קרש משולשים בתוך עשר אמות של גובה הקרש חלק אחד מן הטבעת העליונה ולמעלה וחלק אחד מן התחתונה ולמטה וכל חלק הוא רביע אורך הקרש וכו', ואולי גם כונת רש"י כאן ג"כ כזה, ומש"כ מראש התפר ענינו מראש העמוד. .
(שם שם)
אגרת הפרים וגו'. א"ר שמואל בר יהודה [מאי דכתיב אגרת הפורים הזאת השנית], מלמד שבתחלה קבעוה בשושן ולבסוף בכל העולם נאוזהו השנית ששלחה בשנה שניה לקבוע חובה לדורות בכל העולם, וע"ע בדרשה הבאה. .
(שם ז' א')
השנית. מה היה כתוב בה, לפי שכששלחו מרדכי ואסתר להגולה לקיים עליהם שני ימים הללו בכל שנה, שלחו להם, לא דיינו הצרות הבאות עלינו אלא שאתם רוצים להוסיף עלינו צרתו של המן נבשיאמרו האומות שאנו שמחין במפלתן, וישתדלו לעורר גזירת המן. , חזרו וכתבו להם באגרת שניה, אם מזה אתם מתייראים הרי היא כתובה בארכיוס שלהם, הדא הוא דכתיב הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס נגר"ל וא"כ אין עוד הדבר חדש להם, ושוב לא ישימו לב ולא עוד יתעוררו ע"ז, ועיין בבבלי מגילה ז' א' בא ענין זה בקיצור נמרץ, ובלשון זה שבירושלמי יתבאר הלשון שבבבלי. .
(ירושלמי מגילה פ"א ה"ה)
דברי שלום ואמת. א"ר תנחום ואמרי לה אמר ר' אסי, מלמד למגילת אסתר שצריכה שרטוט כאמתה של תורה נדפירש"י כאמתה של תורה כס"ת עצמה, עכ"ל. וזה מחוסר באור, אבל האמת נראה דדרשה זו חסרה כאן, וצ"ל כמו שהיא בשלמותה בירושלמי פ"א ה"א, נאמר כאן דברי שלום ואמת ונאמר בתורה (משלי כ"ג) אמת קנה הרי היא כאמתה של תורה, מה זו צריכה שרטוט אף זו צריכה שרטוט, ולפי"ז הוי כונת הלשון הרי היא כאמתה של תורה – כהתורה שנקראת אמת, ר"ל כאותו הפסוק דכתיב ביה אמת קנה, וכפירש"י. .
(מגילה ט"ז ב')
דברי שלום ואמת. ובתורה כתיב (משלי כ"ג) אמת קנה, מלמד למגילת אסתר שהיא כאמתה של תורה, מה תורה נתנה להדרש אף היא נתנה להדרש נהר"ל שלא נדונה כספור דברים בעלמא אלא דרוש לדקדק בה כמו בדברי התורה, ועוד בא בירושלמי כאן מה זו צריכה שרשוט אף זו וכו' וכבר בא זה בדרשה הקודמת. .
(ירושלמי מגילה פ"א ה"א)
בזמניהם. מגילה נקראת בי"א, בי"ב, בי"ג, בי"ד, בט"ו באדר, מנא הני מילי, דאמר קרא בזמניהם – זמנים הרבה תקנו להם חכמים, ואימא ט"ז וי"ז – ולא יעבר כתיב (פסוק כ"ז) נוענין דרשה זו כפול לעיל פסוק כ"ב בדרשה כימים ושם נתבאר כל צרכו, יעו"ש וצרף לכאן. .
(מגילה ב' א')
דברי הצומות וזעקתם. וסמיך ליה ומאמר אסתר קים – מאמר אסתר אין, דברי הצומות לא נזר"ל ענין הצום ג' ימים שצמו אז באותה השנה לא קבלו עליהם לדורות, ורק לזכרון נוהגין להתענות יום י"ג באדר. ואע"פ דקיי"ל במגילת תענית דאע"פ דבכלל בטלה מגילת תענית אבל חנוכה ופורים לא בטלו, וא"כ לכאורה אסורים בתענית גם לפניהם ולאחריהם, כמו דקיי"ל דבכ"מ שנאמר דלא למספד בהון אסור גם לפניהם ולאחריהם, אפ"ה נוהגים להתענות בי"ג, משום דהא דלא בטלו היינו לענין דינים שלהם בגוף הימים דלא להתענאה ודלא למספד בהם עצמן, אבל בדינים שלפניהם בטלי, ועיין בתוס' תענית י"ח ב'. .
(שם ט"ז ב')
ונכתב בספר. אמר רב, מגילת פורים נקראה ספר, לומר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה נחרק בגידין, ואמנם אם אין גידין טוב יותר לתפרה בפשתן מאשר להניחה בלתי תפורה, ואין דרשה זו סותרת למה שדרשו למעלה פסוק כ"ט דמגילת פורים נקראה איגרת, דהכוונה דהא והא נקראת, והיינו שיש לה מעלות שבאיגרת ומעלות שבספר. .
(שם י"ט א')

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך